משכן העדות רכב

דלא מהני אפי' אם באמת פטרם אח"כ וצ"ע בזה. ולקמן הארכתי בזה הסוגי' בעזה"י:

ואחזור להנ"ל דנראה גם מריטב"א דגם בנוגע אמרי' תחילתו וסופו בכשרות רק בבעל דבר לא אמרי'. ומ"ש הא"מ דקודם לא הי' נוגעים בדבר כלל רק משום עד הצריך שבועה. לקמן כתבתי דגם קודם שפטרן ה"ל ג"כ נוגעים. וגם די"ל דהם נוגעים לומר פרענו למלוה כדי שיפטר אותן דאם יאמרו החזרנו אז בודאי לא יפטר אותן. וגם י"ל לפמ"ש המרי"ט דמיגו מגברא לגברא לא אמרי' [ועימ"ש לקמן לישב הקו' מסוגי' דקידושין בשם הנוב"י והנתיבות משום דבזה נאמנים בתורת עדות רק שלא יהי' נוגעים אמרי' מיגו. וא"כ לפי האמת י"ל דהם נוגעין דרוצים לומר ביותר פרענו למלוה כי דילמא לא ירצה לישבע המלוה ויהי' פטור הלוה]:

ונראה מדברי הריטב"א הנ"ל כהעיר שושן דנוגע לא פסול רק משום דה"ל כמו קרוב ומשו"ה שם עד עליו ובעינן תחילתו וסופו בכשרות. [ולפ"ז יש לעיין בהא דמבואר בסי' ל"ו דנוגע אינו פוסל מטעם נמצא קו"פ יהי' הטעם שיהי' זה ל"ש להריטב"א. ועי' מש"ל סי' ל"ג בזה] [ובדרך צחות אמרתי לישב ע"פ דברי האומרים דגם בנוגע בעינן תחילתו וסופו בכשרות הא דאמרי' במס' ע"ז ד' ג' ע"א שמים וארץ נוגעין בעדותן שכ' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. וכו' יבוא נמרוד ויעיד באברהם. יבוא דריוש ויעיד בדניאל וכו' ולכאורה הדורות האחרונים שהי' לאחר דניאל אמאי לא קאמר ג"כ דיבא עדים מהם. גם אם לא יהי' עדים חלילה שלא יקבלו שכר על קיום התורה ומצות:

ונ"ל דהנה התוס' מקשי' שם ד"ה נוגעין בעדותן. וא"ת והרי ראי' גדולה שקיימו שהרי שמים וארץ קיימים הם. ותירצו בתי' הב' שהם קיימים ממה שקבלו כדאמר אם ישראל מקבלים עכ"ל והקשה המרש"א דא"כ יכולים להעד שקיימו את התורה כיון דהם עומדים על קבלת התורה ועל הקיום לא הוה נוגעים עי"ש במרש"א בחידושי אגדות בעין יעקב וברי"ף שם:

ונ"ל מהא דאמרי' במס' שבת ד' פ"ח ע"א א"ר מלמד שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם תקבלו התורה מוטב ואם לאו שם תהי' קבורתכם. אמר ראב"י מכאן מודעה רבה לאורייתא א"ר אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש וכו' ופי' רש"י מודעה רבה שאם יזמינם לדין יש להם תשובה שקבלוה באונס ולפ"ז י"ל דעל אותן שהי' קודם ימי אחשורוש שמים וארץ נוגעין הן. דאם לא יעידו שקיימו התורה. אז יהי' צריכים לטעון אנוסים היינו על קבלת התורה. ומתחרטים על תחילת הקבלה דהי' באונס. ולא הי' שום קבלה דאנוסים הי'. וכיון דהקבלה למפרע נתבטל ממילא יחזור העולם לתוהו ובוהו. ושמים וארץ נוגעים הם. ואף דאח"כ כשקבלו את התורה ברצונם בימי אחשורוש עכשיו אינם נוגעים יותר. מ"מ בשעת ראי' אז הי' נוגעין בעדותן והוה תחילתו בפסול לזה צריך הקב"ה להביא עדים מהם. משא"כ לאותן דהי' מימי אחשורוש לזה יכולים שמים וארץ להעיד עליהם כיון דאח"כ לא הוה יותר נוגעים בעדותן. והוה תחילתו וסופו בכשרות דגם בשעת ראי' הי' כשירים:

וי"ל ג"כ קו' המרש"א דה"ל נותן שכר להעיד כיון דאם הם לא קבלו התורה לא הי' קיימים אך דזה לא הוה שכר להעיד דהא שכירות זה לא הי' לעדות. רק הוה כאלו נתנו להם מתנה מקודם. ובל"ז הא נותן שכר להעיד אינו נפסל מה"ת רק דרבנן והתם בדינא שמים. רק דא"כ יהי' ראי' דלא כמ"ש הקצוה"ח הנ"ל דנוגע לא פסול מה"ת. וי"ל ואין מתישבין בדבר הגדה]:

אמנם דאפי' אם נימא כדברי הש"ך והסמ"ע דנוגע אינו פסול רק משום חשש דמשקר. מ"מ מ"ש הש"ך לקמן בסי'... דקרוב מנוגע פסול זה אינו כנ"ל דהא כתבו שיהי' פסולין בבני עיר שנגנב ס"ת משום קרוביהם אלא בזה כיון דקרובו הוא נוגע ה"ל כאלו מעיד על קרוב כיון דהיא ענין הנוגע לו. ועי' בס' הפלאה בכתובות ד' צ"ג ע"ב בתוס' ד"ה דינא היא מ"ש בזה דדחה ראי' הש"ך דגם הוא מעיד לחובתו. דהטעם היא משום כיון דמעיד לחובתו לא הוה נוגע יותר. אמנה לפמש"ל בקו' הגמ' דאסהיד לי' דלוי על קו' האו"ת דמזה מוכח. דגם. עכשיו הוא נוגע ואפ"ה כשר. רק דבל"ז ליכא ראי' לדברי הש"ך כיון דקרובו הוא נוגע. והאיך יכול להעיד לחוב לקרובו כאשר הארכתי לעיל ונלאיתי להאריך עוד יותר בזה:

ועי"ש בס' הפלאה מ"ש על לשון התוס' שם דכתבו דל"ל משום תרעומת פסולים דאפי' הלוה גופו לא נפסל משום זה ומה זה לשון אפי' ונ"ל די"ל דהאו"ת והנתיבות ס"ק ח' כתבו דהיכא דהוא נוגע וליכא בו שום צד נגיעת ממון בזה לכ"ע כשר קרובו כיון דבזה בודאי לא נפסל רק מחשש דמשקר ולפ"ז הי' מקום לומר דאפי' אם נימא דמשום תרעומת פסול הוא גופו מ"מ הא בזה ליכא שום נגיעה רק משום דחשיד למשקר ולא שום נגיעת ממון. וממילא דקרובו כשר בזה להעיד. לזה כתבו התוס' כיון דאפי' הוא כשר מכ"ש קרובו:

והנה לדברי הע"ש דנוגע חשיב כקרוב י"ל דגם בזה האופן כיון דהוא נוגע והוא קרוב ממילא גם קרובו פסול להעיד ולפמ"ש תוס' בסוגי' בחד חי' דמשום תרעומת פסול הוא להעיד ממילא גם קרובים פסולים להעיד. ושפיר י"ל דאיירי דהעדים המקיימים את השטר הם קרובים רק דעדיין קשה הא בל"ז פסולים ג"כ להעיד. ע"ז אפשר לומר. דאנן לא חוששין זה לנגיעה כלל היכא דאין הוא אומר דהוא חש לזה לנגיעה. וממילא אם לא הי' הוא בא לב"ד ואומר דלא ניחא לי' דלהוי תרעומת היינו אומרים דאין זה חשיב נגיעה כלל. וממילא דהי' כשרים להעיד. משא"כ עכשיו דבא לב"ד ואומר דלא ניחא לי'. וממילא הוה נוגע. וקרובים פסולים להעיד:

ובזה אפשר לישב קו' התוס' שם די"ל דאיירי דאית לי' ללוה נכסים. והמלוה בא ליטרף מהלוקח ומביא עדים המעידים שזה השדה עשאום לו אפותיקי ולא יכול לטעון הנחתי רק דלא הי' אפותיקי מפורש. ויכול לחזור ג"כ אשאר נכסים. רק דהמלוה רוצה בשדה זה של לוקח. ולפ"ז להמוכר ליכא שום נפ"מ כלל. דאם יטרוף הבע"ח מהלוקח אזי יחזור הלוקח עליו בשביל אחריותו ובאם לא יטרף אזי יחזור הבע"ח עליו על חובו. רק די"ל דהוא נוגע משום השני נוח לי. דבאמת גם לפטור אמרי' כן כמבואר בסי' זה. רק דאם לא בא הלוה וטוען כן אנו לא ניחוש לנגיעה כזה. וגם העדים לא יודעים דהוא נוגע משום זה. וממילא דהם כשירים אף אם הם קרובים, ולזה אזיל הוא ומשתעי דינא משום דטען כן השני נוח לי. וממילא דלא יהי' גם העדים נאמנים. ויש לפלפל עוד בזה בדברי האו"ת הנ"ל דהא גם בזה ליכא נגיעת ממון ויהי' קרובים כשירים להעיד:

ועוד יש להאריך ולפלפל במ"ש שם אמאי לא יהי' בלא תרעומת העדים פסולים משום דרוצה להעמידו לפני בע"ח אחר. רק די"ל דבזה לא נפ"מ דממנ"פ אם אית לי' ארעא עלי דידי הדר. ובלית לי' רק משום לוה רשע הא בזה לא נפ"מ להערים דגם בזה ליכא נגיעת ממון רק דנימא דילמא יתעשר וכמ"ש הנתיבות ס"ק ט':

ועוד י"ל דעדים לא חשים כלל לבע"ח אחר ושיטת התוס' רק הוא דיודע בעצמו. וכמ"ש האו"ת על תי' הגמ' דהכיר בו שהיא שלו דהקשה דילמא מתירא מפני בע"ח. ותי' דהוא ודאי לא חש לבע"ח. רק דאין כאן מקומו בזה ובעיקר קו' האו"ת דילמא חייש המוכר לבע"ח דלא מהני הודאתו שהכיר בו שהיא שלו. וכתבתי אף דלא חייש לבע"ח מ"מ בזה מרגיש המוכר דאית לי' בע"ח דאל"כ לא הי' אומר שהכיר בו להפסיד אחריותו. נ"ל לישב גם את זה כמ"ש הנתיבות לישב קו' האו"ת על הגמ' וכיון דאסהיד לי' דלוי היא. דהקשה דילמא מעמידו לפני בע"ח. ותי' דבזה כיון דהודאת בע"ד כק' עדים דמי ממילא יהי' עדיין לוה רשע בעיני הבריות דיאמרו דע"י שהוא רשע ולא ישלם גרם עוד יותר להבע"ח שיהי' הוא גזלן עי"ש ס"ק ט"ו. ולפ"ז י"ל גם בכאן דהמוכר ודאי לא חייש לבע"ח. דמה"ת יחוש לזה. ואי משום דאל"כ לא הי' אומר שהכיר בו שהיא שלו שלא להפסיד אחריותו. דהא גם אית לי'