משכן העדות רכא

ק מכר לו שלא באחריות [וקצת יש לעיין לפמ"ש המרש"א דעל מטלטלים לא יכול לטעון הנחתי מסוגי' דהכא מקו' הגמ' אי דאית לי':

פרק ג' עוד אדבר מעט להביא ראי' לדברי הע"ש דנוגע אינו פסול מחשש דיעיד שקר. רק אפי' אם ידעינן דאומר אמת אפ"ה כיון דבמה שאומר הוא נוגע הוא פסול להעיד דה"ל כמו קרוב והוא דהא לעיל בסי' ל"ג סעיף י"ב מבואר דאם נפסק הדין כשהי' קרוב לא יוכל לחזור ולתובעו אח"כ בעדות זה שנתרחק וע"ש הטעם משום דאמרי' עביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים ותמהו ע"ז דהא גבי שלא לפני בע"ד יכולין לחזור ולהעיד והקצוה"ח בסי' כ"ח ס"ק ז' הקשה מהא דאמרי' בב"ק ע"ז כי אתי ע"א מצטרף בהדי'. ופי' התוס' דיעיד אח"כ מחדש. וכן בסנהדרין ל'. ואמאי לא נימא עביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים ולי הי' קשה מכל עדים. דהא מבואר בסי' כ"ט דקודם דו"ח יכולים העדים לחזור ולומר מבודין היינו והיכא דבעי' דו"ח אם מתו העדים קודם דו"ח בודאי אין אנו יכולין לדין על עדות זה. וא"כ אף אם אח"כ כוונו תו עדותן שהעידו מקודם. מ"מ לא יהי' מהני משום דעביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים. ונראה הנכון כמ"ש הנתיבות שם ס"ק א' דדוקא בזה דנפסק הדין על פיהם כי הב"ד לא ידעו מתחילה דהי' פסול מחמת קורבא בזה אמרי' שפיר דעביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים. כי אם לא יאמר כדבריו הראשונים עביד איסור כיין דהב"ד הי' דנין על פיהם אם לא הי' נתברר אח"כ והם הי' סוברים מסתמא דהעידו דלא הוי פסולים להם. משא"כ היכא דאין ממש בעדותן בזה ל"ש עביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים. כי יאמר דמה שהי' אומר שקר מתחילה היא כיון דלא הי' תועלת בעדותו. גם יש להוסיף אף דאם נימא דגם בזה עביד לאחזוקי דבריו הראשונים. במה דאומר שקר ואף דלא הי' בתורת עדות. מ"מ איכא איסור באמירת שקר ואפי' לומר על עץ שהיא אבן. מ"מ כיון דאינו אומר כן בתורת עדות יכול אח"כ לומר דאמר כן משום דלא דק מתחילה והי' אומר בדדמי. ויכול אח"כ לחזור ולומר להיפך או דיאמר על אחד מן הבדיקות דאיני יודע וכדומה לבטל העדות. ולכן ל"ש לומר דעביד לאחזוקי דבריו. משא"כ אם הי' אומר בתחילה בתורת עדות שייך זה כיון דהוא הי' סובר דהוא עד בדבר. ועבר על איסור עדות שקר כנ"ל נכון:

וז"ל המרדכי בקידושין מ"ג על הקו' דמקשי' דיפטר אותן משבועה תירץ וז"ל דאפי' הי' פוטרן הלוה הי' נוגעין בעדותן דכיון דעד שלא פוטרם הוחזקו לומר פרענו השתא נמי אתי לאחזוקי שקרייהו עכ"ל והתם אף דמתחילה לא הי' אומרים כן בתורת עדות מ"מ שלא כדין עשו כיון דהי' מחוייבים לישבע וגם המלוה יהי' צריך לישבע. ואם אינו רוצה לישבע מפסיד ממונו. וא"כ הם גרמו לו להפסיד ממונו. ולישבע באמת דהיא ג"כ איסור שוא בודאי. ולכן תי' שפיר בזה. ולקמן הארכתי עוד בזה בעזה"י לפלפל בזה הרבה:

אמנם דזה מבואר בהמרדכי דהא דאמרי' עביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים. היא רק מחמת נגיעה דמשום זה ה"ל נוגע כמ"ש דאף אם יפטרם יהי' נוגעים בעדותן. וא"כ אם נימא דנוגע לא פסול רק מחשש דיעיד שקר. משא"כ אי ידעינן דמעיד אמת לא נפסל כלל יהי' קשה הא התם גבי אם נפסק הדין בהיותו קרוב הא בזה אף דעדותו דהי' מעיד מתחילה לא הי' מהני משום דהי' קרוב מ"מ זה ידעינן דהעדות בעצמותו היא אמת דהא קרובים לא נחשדו להעיד שקר. וגם הא בזה הי' סוברים דהב"ד יפסקו על פיהם. ואז מסתמא הי' אומרים אמת ועי"ש באו"ת. וא"כ מה בכך דמחזיק דבריו הראשונים דהוא נוגע. מ"מ הא זה ידעינן בבירר דהוא אומר אמת. כי גם מה שהי' מעיד מקודם הי' אמת ול"ש החשש דמשקר. ויהי' נאמן אפי' אם הוא נוגע. מזה מוכח כדברי חע"ש כיון דהוא נוגע הוא פסול להעיד אף אם הוא אומר אמת. ולכן גם בזה אף דידעינן דהיא אמת במה שמחזיק דבריו הראשונים מ"מ כיון דבזה דמחזיק דבריו הראשונים הוא נוגע לא מהני עדותו אף דידעינן דאומר אמת והיא ראי' נכונה לדעתי בעזה"י, גם לפמ"ש לקמן דגם בדברי המרדכי לא הי' נוגע בתחילה כלל כיון דבכל ענין צריך לישבע רק הא דלא נאמן משום עד הצריך שבועה. מוכח דגם בזה אמרי' עביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים משום נגיעה ואף דידעינן דהיא אמת:

גם דהא מזה מוכח ג"כ כהעיר שושן מדכתבו להקשות אמאי לא אמרי' בנוגע תחילתו בפסלות. ועי' שם בריטב"א בקידושין דתי' באמת כן הקו' דיפטרם. ולקמן הבאתיו. ותי' משום דה"ל תחילתו בפסלות. ואם נימא דנוגע לא פסול רק מחשד דיעיד שקר. וא"כ בזה הא ידעינן דהיא באמת כיון דעכשיו אינו נוגע ואמאי יהי' פסול. ויש להוסיף דאם אומר שקר ממילא לא ראה העדות כלל ול"ש דהי' פסול בעת ראי'. ועי' מש"ל בסי' ל"ו דהמש"ל הביא דנוגע אינו מבטלי משום דה"ל כבע"ד ולכן ל"א נמצא קו"פ ואמאי הא בזה ידעינן על פי הכשירים דהוא אמת, וממילא גם הוא כשר להעיד. מזה נראה כהעיר שושן דהיכא דהוא נוגע פסול אפי' אם ידעינן דהוא אומר אמת:

הש"ך ס"ק ל"ב כתב דזה הוא ספיקא דדינא ויכול המוחזק לומר קים לי דגם בנוגע אמרי' תחילתו וסופו בכשרות וכבר כתבתי די"ל דהוא דוקא בנוגע ומטעם דהעיר שושן. משא"כ היכא דמעיד על עצמו בזה לא הוה עד כלל. ומשו"ה לא הקשה תוס' (רק) על הך דשותפים מעידים זה לזה. רק על הך דס"ת די"ל דגם בס"ד הוה ס"ל לגמ' דבזה לא הוה בע"ד רק נוגע. עי"ש ולכאורה יש לעיין ג"כ לפי הטעם שכתב המרדכי דמשו"ה בנוגע לא בעינן תחילתו בכשרות לפי שהיא בידו להכשיר עצמו. יש לעיין היכא דאין בידו להכשיר רק ביד אחר אם אמרי' בזה תחילתו בפסלות כיון דאינו בידו. ואף דדבר זה מבואר ג"כ בגמ' דהא תי' הגמ' על הא דנמצאת שאינו שלו חוזר עליו בהכיר בו שהיא שלו. ועדיין יהי' קשה הא קודם לזה הי' נוגע בעדות קודם שאמר שהכיר בו. והי' צריך לומר כן בשביל אחריותו. מ"מ אפשר לדחוק ולומר דאיירי דהכיר בו מכבר והוא מעיד על עדות של המערער שהם פסולי עדות על דבר איסור שעשאו לאחר הסילוק. או קודם שמכרה לזה דאז לא הי' נוגע רק בע"ד. ובבעל דבר ל"ש כלל תחילתו וסופו בכשרות דאין שם עד עליו:

והריטב"א בקידושין בסוגי' דהן הן עדיו הקשה ג"כ אף דלאחר דתיקנו רבנן ש"ה יפטרם הלוה דאז לא יהי' נוגעים ותי' וז"ל והנכון דבעינן תחילתו וסופו בכשרות הילכך התם גבי בני עיר שנגנב ס"ת שלהם מהני בדסלקו דהתם כל כמה דלא סלקו הרי הם כבני עיר ובעלי דבר נינהו ולא עדים כלל. וכדאמרי' במכות הרוג יציל במקיימי דבר וכו' ולאחר שסלקו והוי עדים הי' תחילתו וסופו בכשרו' אבל הכא מקמי דלפטרינהו לוה אינם בעלי דברים רק נוגעים וכו' עי"ש והאבני מילואים הקשה שם דגם נוגע הוא בעל דבר ותי' דכונתו היא ע"פ דברי התוס' שם דלא הוה נוגע רק עד הצריך שבועה עי"ש וזה לא נראה לענ"ד בכונתו רק האמת בפירושו דס"ל דודאי נוגע הוא שם עד והוא רק עד פסול משא"כ בע"ד וכנ"ל רק דהוא ס"ל דגבי ס"ת כיון דמעידין על הס"ת שהיא שלהם הוה ג"כ בכלל בעלי דברים. ומ"מ יש מקום ג"כ לדברי הנ"ל:

והמרדכי שם תי' ג"כ על קו' זו ב' תירוצים וז"ל וי"ל דהכא למה יפטרם הלא גם הם חייבים לו. ועוד תימא דאפי' הי' פוטרם הלוה הי' נוגעין דכיון דעד שלא פוטרם הוזקקו לומר פרענו. השתא נמי אתי לאחזוקי שקרייהו. ולמה לא תי' המרדכי דבזה כיון דאין בידם לסלקם הוה תחילתו בפסלות. ודוחק לומר דבאמת זה היא כונתו בתי' הראשון דלמה יפטרם. וממילא דאינו עומד לכך שיפטר אותם וממילא דלא מהני משום תחילתו בפסלות. דבשלמא אם הי' הפטור לטובת הלוה אז לא יהי' הפסול משום תחילתו בפסלות כיון דהוא עומד לכך. ובודאי יפטר אותן. והוה כאלו הי' בידם. משא"כ כאן דאינו עומד לכך ממילא