משכן העדות רכ

יודע באמת שהיא שלו, ומסתמא יעיד ג"כ אף אח"כ כשיבוא הבע"ח גם י"ל דבזה ל"ח כלל דאיכא בע"ח כיון דליכא ראי' מדאומר כן כמ"ש:

ולפ"ז י"ל קו' הש"ך די"ל דמשום תרעומות מהני גם אח"כ. ואף דהוה כנוטל שכר להעיד לפמ"ש זה ליתא. ואי דחש לבע"ח הא זה הי' שלא באחריות. וממילא לא יוכל הבע"ח לטרוף ממנו. והגמ' פריך שפיר א"א דבנמצאת שאינו שלו חוזר עליו אז הוא נוגע בשביל האחריות. וע"ז תי' הגמ' בהכיר בזה מקודם. דבזה לא הוה נוגע ג"כ בשביל הבע"ח. דהא הבע"ח לא יכול לטרוף ממנו כיון דאיכא ב' עדים בדבר:

ובזה י"ל ג"כ קו' התוס' בסוגי' על קו' הגמ' אי דאית לי' ארעא עלי' דידי' הדר דמקשי' דילמא עשאה אפותיקי לבע"ח דלא הדר אשאר נכסים משא"כ בהיתה גזולה חוזר. גם הרמב"ן הקשה מאי פריך הגמ' סוף סוף יהי' לגבי אידך לוה רשע ולא ישלם. א"כ לס"ד דגמ' דילמא לית לי' בע"ח כלל עי"ש. דתי' דא"כ בלא"ה ה"ל נוגע משום לוה רשע. ועל תי' זה יש לדקדק דילמא נפ"מ אפי' באופן דהכיר בו שהיא שלו דאז לא יהי' לוה רשע. ולמ"ד נמצאת שאינו שלו חוזר בודאי הא צריך לומר דאיירי בהכיר בה. וגם לאידך מ"ד צ"ל דהכיר בה כמ"ש תוס'. רק דא"כ קו' הרמב"ן לק"מ דהגמ' פריך שפיר סוף סוף אם יבוא בע"ח יהי' לגבי אידך לוה רשע. והיא לגבי הלוקח. משא"כ אם יטרוף הנגזל לא יהי' לוה רשע לגבי הלוקח כיון דהוא ידע שהיא שלו. ובגזילה הוציאה מידו. אבל אם בע"ח יטרף לאח"כ מידו בודאי יהי' לוה רשע דהא הבע"ח כדין יטרוף ממנו. ול"ק ג"כ קו' הרמב"ן דיהי' גבי שניהם לוה רשע עי"ש דבזה אם יטרף הנגזל לא יהי' ג"כ לוה רשע רק לגבי הלוה ולא לגבי הלוקח כיון דהוא ידע שהיא שלו. ומיושב ג"כ קו' התוס' דאף אם הוא אפותיקי מ"מ לא יכול הבע"ח לטרוף משאר נכסים. דהא יהי' לו אח"כ ב' עדים המעידי' שבגזל טרפו מיד הלוקח. ע"א המצטרף עמו ולוקח דהכיר בו שהיא שלו והוה כאלו השתדף נכסיו דלא גבה משאר נכסים. וראיתי לקמן סי' קי"ז באו"ת שכ"כ:

[עוד י"ל לישב קו' הש"ך דלפמ"ש עיקר הטעם דחיישינן אם יפטור אותו אח"כ דהוא הי' עושה כן כדי שיעיד לו. וא"כ בשלמא היכא דמרויח בזה ממון בזה שפיר י"ל דיעיד לו שקר בשכר. משא"כ בזה דממון לא מרויח רק דלא יהי' עליו תרעומות וכיון דאמרי' דהוא שקר ובאמת לא ידע מזה שהיא שלו ופסול המוכר להעיד משום תרעומת. ממילא עידי המערער הם אמת. ועדיין יהי' לו עליו תרעומות דהא הוא יודע בעצמו שבאמת קרקע זו גזולה היא ויש לו תרעומות דמכר לו קרקע גזולה. ואף שנשארה לו. מ"מ זה היא בגזל ואינו מחמת מכירתו. ועדיין יהי' לו עליו תרעומות. ומה"ת יעיד לו שקר כיון דאינו מרויח כלל בזה שפטר אותו. גם י"ל דהא בתי' הראשון כתבו תוס' דמשום תרעומות לא נפסל לעדות. ובתי' זה לא ס"ל כן. מ"מ זה ודאי ל"א יעיד שקר בשכר שפטר אותו מתרעומות]:

או די"ל דתוס' בתי' הראשון כתבו דמשום תרעומת לא נפסל. והסברא היא דא"א דהוא איש אמונה כ"כ. ואין רצינו שיהי' לאחד תרעומות עליו אז בודאי לא יעיד עדות שקר. (או די"ל דבזה יהי' להמערער תרעומת עליו. ויותר דהוא מעיד שקר ובתי' הב' סברו תוס' די"ל דלצאת ידי הבריות מתכוין דהם יאמרו דהלה אית לי' תרעומת. ומעדות שקר לא ידעו כמו שתי' הרמב"ן וא"כ היכא דאומר שהכיר בה שהיא שלו. אף אם באמת היא שקר. מ"מ הבריות יאמרו דלית לי' תרעומת כלל עליו דהתם לא ידעו שהיא שקר]:

ולפמ"ש לעיל הפי' בהא דאמרי' דילמא רוצה להעמידו לפני בע"ח דהקשה האו"ת הא אח"כ יפסל עדותו למפרע דיתודע דהי' אז נגיעה. וכתבתי לישב דאומר אח"כ דאז לא הי' נוגע כלל. כי אז עדיין הי' לו נכסים אחרים לבע"ח לשלם ולא הי' יכול לטרוף אז מהלוקח. ואי דהוא נוגע דילמא נתדלדל נכסיו לזה ל"ח כמו דלא חייש דילמא יתעשר. והא דנאמן לומר הא עכשיו הוא נוגע. לדברי העיר שושן ניחא דהא נוגע לא חשיד למשקר רק דהוא פסול מגזירת הכתוב לזה נאמן לומר דלא הי' נוגע כלל וגם בלא דברי הע"ש י"ל כנ"ל. י"ל הא דמקשים על הא דמבואר בסי' קי"ז דבאפותיקי מפורש דאין הלוה יכול לסלקו בנכסים אחרים. מ"מ במעות יכול לסלקו, וכתבו מנ"ל דין זה. ועי' בש"ך שם שהביא בהגהה דברש"י פ' א"נ לא משמע באמת כן רק היכא דמכרו אף במעות לא יכול לסלקו. ואם נימא כן י"ל קו' התוס' שמקשי' דילמא עשאה אפותיקי. די"ל דא"כ עדיין לא ירויח בעדותו שמעיד שקר דהא אח"כ כשיבוא הבע"ח יתגלה דהי' נוגע ונתבטל עדותו שהעיד עליו מקודם ויוציא אז המערער והבע"ח יחזור עליו אח"כ. בשלמא אם נימא דבמעות יכול לסלקו יש לומר דיאמר אח"כ דאז הי' לו מעות לשלם להבע"ח וממילא אינו חוזר על הלוקח אפי' באפותיקי. משא"כ אם נימא דאפי' במעות לא יכול אף הלוה לסלקו אז בודאי הי' אז נוגע ונתבטל עדותו לגמרי אח"כ כשיבוא הבע"ח. והתוס' דמקשי' כן דס"ל דיכול הלוה לסלקו במעות אף באפותיקי. וממילא דחשיב נוגע כי אח"כ יאמר דהי' לו מעות לסלקו:

[ובזה י"ל קצת מה שהקשה הש"מ בשם הראב"ד על קו' הגמ' דאמאי לא ניחוש דילמא יש לו מעות טמונים ואינו רוצה לקנות קרקע עד שיפרע חובותיו ומקרא מלא יש מתרושש והון רב. וכתב ואם הדין היא שהלוקח אינו חוזר וכופה הבע"ח להחזיר לו מקחו צ"ל דאה"נ דהוי מצי לתרץ כן. א"כ בזה י"ל דאם יגבה הבע"ח ואח"כ יקנה נכסים יהי' נתגלה למפרע דהי' לו אז נכסים כי זה היא רחוק דמצא מציאה וכדומה ויהי' ניכר דהוא הי' נוגע בדבר. ויתבטל עדותו למפרע. ויותר מזה י"ל דהגמ' לפי האמת לא מצי לתרץ כן כיון דבאמת הוא נוגע ג"כ בשביל לוה רשע. וא"כ אם יהי' לו נכסים אח"כ. הא ממנ"פ אם הי' לו נכסים בשעת העדות אז הי' נוגע בדבר שלא יטרף הבע"ח מהנכסים שהם טמונים עכשיו. ואם לא הי' לו אז נכסים הוא נוגע משום לוה רשע ויהי' צריך לומר דהי' לו אז נכסים בשעת עדות לשלם לבע"ח ואח"כ העני. ולאחר שגבה הבע"ח הקרקע נתעשר וזה ודאי היא מילתא דל"ש ואינו נאמן]:

ובזה יש לעיין ג"כ אי בעינן נגיעת ממון דוקא. והמרי"ט ח"א סי' פ' האריך בזה דבעינן דוקא נגיעת ממון עיש"ה דכתב דזה היא הטעם שכתבו התוס' בסוגי' דמשום תרעומת לא נפסל. ואף תי' תי' אחר במכיר בו שהיא שלו היא לרוחא דמילתא וגם דמתוס' כתובות משמע דתי' הראשון היא העיקר. ולפמש"ל קו' התוס' בכתובות קאי גם לתי' ב' כמ"ש האו"ת דקרוב לנוגע כזה ודאי לא נפסל. ועל קו' הש"ך על הא דמקשי מ"מ יהי' לוה רשע, י"ל ג"כ די"ל דהא דאמרי' דלא יהי' לוה רשע ולא ישלם לאו לצאת ידי הבריות מתכוין. דגם בעיני הבריות לא יהי' לוה רשע כיון דלית לי' מה לשלם. רק דרצונו לצי"ש. וחיישינן דילמא אית לי' מעות טמונים שלא ידע בו איש. ואם יטרף הנגזל מיד הלוקח יהי' הוא צריך לשלם לבע"ח שלא יהי' לוה רשע. ולזה מעיד דלא יהי' לוה רשע. ולכאורה קשה האיך ס"ד דגמ' דיהי' גבי לוקח לוה רשע כיון דהיא שלא באחריות. אבל בזה ניחא דאע"פ דהיא שלא באחריות. מ"מ כיון דבאמת אית לי' לשלם להבע"ח והבע"ח טריף שלא כדין מהלוקח הוה ג"כ לוה רשע דהא גרם לו ההיזק, וע"ז תי' הגמ' שפיר דא"ל להכי טרחתי ומכרתי לך שלא באחריות. דהא אם הי' בדעתו לשלם לבע"ח אם יהי' לו מעות טמונים לא הי' צריך למכרו שלא באחריות דהא גם אם יקבל עליו אחריות. מ"מ אם לא יהי' לו מה לשלם לא יהי' לוה רשע ולא ישלם:

ויש לפלפל עוד די"ל א"א דשלא באחריות אפי' אם נמצאת שאינו שלו אינו חוזר י"ל דמשו"ה מוכרו שלא באחריות דבזה הא לא יכול לסלקו להנגזל במעות. משא"כ אם יבוא הבע"ח ויהי' לו מה לשלם אזי בודאי כיון דמה"ד צריך לשלם לבע"ח. ואין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים ב"ח (והלוקח) [ובע"ח] טריף שלא כדין (מבע"ח) [מלוקח] י"ל דעדיין הוא לוה שרשע גם י"ל דס"ל דמשו"ה מכר שלא באחריו' משו' דילמא יתעשר ואף דמשו"ה לא הוה נוגע בעדות. מ"מ הלוקח יכול לומר דמשו"ה