משכן העדות כב

מדרבנן וחייב עד כשר ולא עד פסול כ"כ הי' מקום לחלק גם בהכשיר הוא אותם. ולזה בא להשמיענן בהי' ביניהם קו"פ והכשיר אותם. דבזה הכשר הוא לכשרים דנאמנים לכל העדות ואפ"ה לא מהני הכשירו. ולפ"ז י"ל בפסול דרבנן שנמצא ביניהם בזה מסייע הא דמה"ת מיחזי חזי שיהי' הכשרים חייבין ומשו"ה לא נקט התנא דמתני' דהכא הך בבא אם הי' אחד ביניהם שאינו ראוי להעיד. וצ"ע:

ולפ"ז דלפי האמת גם בפסול דרבנן לא מהני אם הכשיר אותו. י"ל דלר"פ דס"ל דמשחק בקוביא מה"ת מיחזי חזי כמ"ש כיון דמה"ת הוא בשבועת העדות אף דרבנן פסלוהו מ"מ הוא חייב להעיד אם הכשיר אותו בעד המיתה לשיטת הרמב"ם דע"א נאמן מה"ת. משא"כ בלא הכשיר אותו י"ל דגם לר"פ אינו בשבועת העדות. דאף דאיכא תועלת בעדותו לענין תפיסה כמ"ש הרשב"א. מ"מ הא משום זה לא צריך להעיד כיון דאינו רק גורם לממון וכנ"ל. דבשבועת העדות בעינן דוקא שיהי' חיובו ברור. וכיון דרבנן פסלוהו אין חיובו ברור רק לענין תפיסה אינו בשבועת העדות. ורק היכא דהכשירוהו או בעד המיתה דחיובו ברור הוא מחויב להעיד. וממילא נדחה ראית הרשב"א דבפסולי עדות מהני תפיסה. ומיושב בזה קו' הרשב"א בסוגי' על קו' הגמ'. על הא דהכל מודים בע"א בחשוד על השבועה, ופריך הגמ' מי יימר דמישתבע. והקשה דילמא ס"ל כר"פ דהיכא דהוא מחוייב מה"ת חייב. ולפ"ז הא מה"ת בחשוד אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם ול"צ השכנגדו לישבע והוא מחוייב מה"ת עיי"ש. והוא ג"כ קו' האו"ת בסי' צ' [ולפמ"ש תוס' ב"ק ק"ח גבי תרי כפילא דמה"ת אף בחשוד על השבועה משביעין אותו שנית עיי"ש ל"ק דקו' הגמרא הא מה"ת לא משכחת חשוד על השבועה רק דרבנן פסלוהו וכיון דמדרבנן צריך השכנגדו לישבע אינו חזי לא מה"ת ולא מדרבנן. ויהי' מיושב בזה מה דמקשים לאותן דס"ל גם בנסכא דר"א דשכנגדו צריך לישבע א"כ מאי קאמר בסוגי' הכל מודים בנסכא דר"א הא גם בזה נימא מי יימר דמישתבע עיי"ש בהרשב"א והר"ן דס"ל דבנסכא דר"א דמה"ת אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם ולא צריך שכנגדו לישבע לא הוה מצי הגמ' להקשות די"ל דס"ל כר"פ] וקו' זו לא קשה רק לתי' הרשב"א דלר"פ היכא דאיכא רק תועלת קצת דמשו"ה אינו מחוייב להעיד מה"ת. מ"מ כיון דמה"ת הי' תועלת גמור. מהני התועלת קצת שיהי' מחוייב גם עכשיו דרבנן פסלוהו. בזה קשה כיון דמה"ת לא צריך לישבע. ומ"מ איכא תועלת שיהי' נשבע ונוטל. משא"כ אי אמרי' דגם לר"פ בעינן שיהי' החיוב ברור גם עכשיו דרבנן פסלוהו. וממילא ל"ק כיון דמדרבנן צריך השכנגדו לישבע אמרי' מי יימר דמישתבע:

פרק ו'. בסוגי' מבואר דבלא תביעה אינן חייבין בשבועת העדות ובזה אמרתי לישב קו' הר"ן בסוגי' על המתני' דקתני או שאמרו אין אנו יודעין לך עדות. משביע אני עליכם ואמרו אמן והקשה הר"ן כיון דכבר אמרו אין אנו יודעין שוב אינם ראוים להגיד משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ואמאי מחוייבין אח"כ על, השבועה. והר"ן תי' דקודם השבועה ליכא אם לא יגיד. דבאם לא יגיד דדרשינן מיני' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לבתר ושמעה קול אלה כתיב. אמנם התוס' ב"ק ד' נ"ו ד"ה פשיטא חולקים על הר"ן דז"ל שם וי"ל דה"ק קרא כשעובר בדבר שאם לא יגיד הי' נש"ע אז יבוא קרבן שבועה וכו' ודוקא בב"ד דכשאמרו אין אנו יודעין להעיד שוב אין יכולין להעיד משום כיון שהגיד עכ"ל. מבואר מדבריהם דגם בלא השבועה אמרי' ג"כ כיון שהגיד ול"ש תי' הר"ן. גם על תי' השני שכתב הר"ן דמאינו יודע ליודע לא מקרי חוזר ומגיד חולקים ג"כ תוס'. דהא התם איירי בלא שבועה וא"כ קו' הר"ן במ"ע עיי"ש בתוס' ובנ"י. ולזה אפשר לומר אם גם דהתוס' סברי דגם בלא שבועה איכא אם לא יגיד. מ"מ בלא תביעה ליכא אם לא יגיד ובזה יכולין לחזור ולהגיד. כיון דקודם התביעה ליכא אם לא יגיד. והך דאם לא יגיד דדרשינן כיון שהגיד לאחר התביעה כתיב. ומשו"ה קודם התביעה ל"א כיון שהגיד. ולפ"ז י"ל דמתני' איירי דאמרו לו תחילה אין אנו יודעין קודם שתבע אותן שיעידו לו. ומדויק הלשון במשנה אמר להם בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעין לך עדות או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות וכו' עכ"ל המשנה ולמה נקט או שאמרו לו ולא נקט סתם או שאמרו אין אנו יודעין לך עדות ומה לי בזה אם השיבו לו או לב"ד. אבל בזה י"ל דמתחילה נקט דהוא הי' תובע אותם שיעידו לו. ואח"כ נקט או שהם הי' אומרים לו בלא תביעה כלל אין אנו יודעין ולכן אין בזה משום אינו חוזר ומגיד. והא דחייבין בזה קרבן הוא כיון דהשיב להם אח"כ משביע אני עליכם איכא תביעה. וכמו כן לתי' הב' של הר"ן דהא דאינם נאמנים בסיפא הוא משום דאין אדם משים עצמו רשע. ואף בלא שבועה. י"ל ג"כ דאינם נאמנים דמשימין עצמן רשעים דהא אם הי' יודעין הי' עוברים על איסור דאם לא יגיד. וי"ל כיון דחוזרים ומגידים מאיני יודע ליודע. וכין דחוזרים ומגידים הוה כמו חוץ לב"ד דאינו באם לא יגיד. אבל בלא תביעה דבזה ליכא אם לא יגיד כלל. בזה ל"ש אין אדם משים עצמו רשע:

ובלא תביעה דליכא אם לא יגיד י"ל כמ"ש הנתיבות ר"ס כ"ח דמ"מ צריכים להעיד משום השבת אבידה עיי"ש דהנתיבות כתב זה על היכא דהכשיר לקו"פ לעדות דאינו באם לא יגיד כנ"ל בפ"ה. דמ"מ כיון דע"י עדותו מרויחים הבעלים היא כמו השבת אבידה. וממילא כמו כן גם בלא תביעה מחוייב ג"כ משום השבת אבידה. ובל"ז י"ל דמחוייב ג"כ להעיד להפריש מאיסור גזל. דאם לא יעיד יעשה שלא כדין ויחזיק ממון חבירו באיסור גזל. ודוקא לגבי תלמיד חכם אמרי' דזה ל"ח לאפרושי מאיסור דמשום עשה דכבוד התורה נדחה דבר של ממון. משא"כ אדם דעלמא היודע עדות לחבירו. ואפי' אם הבע"ד לא ידע כלל מזה דהוא עד בדבר ודאי מוטל עליו להעיד שיפריש בעדותו מאיסור גזל. ומקיים מצות השבת אבידה לבעלים ונ"מ בזה אם נשבע שלא לגלות הדבר בפני ב"ד דלא חל השבועה ומחוייב להעיד אף בלא תביעה כמ"ש האו"ת דמחוייב להעיד משום דה"ל נשבע לבטל את המצוה. ולפמ"ש גם בלא תביעה חשיב נשבע לבטל את המצוה כיון דהוא מחוייב מה"ת גם בזה. [וכ"ש אם הוא להפריש מאיסור שבועה דבלא עדותו יתחייב שבועה ודאי מוטל עליו להעיד] ובזה יש לעיין גם בלא תביעה אם הגיד לא ידענו נימא דאין אדם משים עצמו רשע. דאם הי' ידע מהעדות הי' מוטל עליו להעיד מיד משום השבת אבידה ולאפרושי מאיסור גזל. וכמ"ש הרשב"א בסוגי' דעדים שאמרו דאפי' להעיד על עצמו שלא עשה מדת חסידות אמרי' ג"כ אין אדם משים עצמו רשע. עיי"ש על הא דאמרי' בגמ' שם אומר הי' ר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר ועימש"ל בשער...:

ובגמ' דב"ק ד' כ"ו פריך על הברייתא דקתני היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו פשיטא דאורייתא היא אם לא יגיד ותי' הגמ' אלא בחד. ולפמ"ש דגם בלא תביעה דליכא אם לא יגיד. אפ"ה מוטל עליו להעיד יהי' קשה מאי פריך הגמ' דילמא הברייתא איירי בלא תביעה. וכדמשמע פשטא דלישנא היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו משמע דאיירי בלא תביעה ויכול להיות דהלה אינו יודע כלל דהוא עד בדבר ואפ"ה חייב בד"ש ובזה עדיין יש מקום לומר דגם בלא תביעה דליכא אם לא יגיד אפ"ה יהי' קשה קו' הגמ' דאורייתא הוא משום השבת אבידה לבעלים. והא דלא פריך הגמ' דאורייתא הוא משום השבת אבידה. אינו קו' כ"כ דהגמ' נקט אם הוא בתביעה איכא ג"כ אם לא יגיד. אלא דבש"ע ר"ס כ"ח בהא דמבואר בכבש עדותו חייב בד"ש נקט המחבר ג"כ והוא שיתבענו להעיד לו בב"ד. וכתב הסמ"ע כיון דבלא תביעה ליכא נשיאת עון וקרבן שבועה ליכא ג"כ אם לא יגיד עיי"ש. ובזה יהי' קשה בלא תביעה יהי' ג"כ חייב מדאו' משום השבת אבידה, ועוד יש לעיין הא בש"ע