משכן העדות כא

דנקט כל מיני פסולין. ולזה אמאי לא נקט גם במתני' דהכא אשה ועבד וקטן. ולפמ"ש האחרונים בסי' ל"ו דאשה ועבד וקטן אינם מבטלים את העדות משום נמצא קו"פ. כיון דאינם בגדר עדות כלל עיי"ש. וכמ"ש בשער... ניחא כיון דמתני' דהכא איירי מדין קו"פ. ולפטור גם את הכשרים. ולא מצי למנקט אשה ועבד וקטן כיון דהם אינם מבטלים עדות הכשרים. והא דלא נקט הך דאין נוהגת אלא בראוין להעיד גם במתני' דהכא ולר"פ דס"ל לאפוקי מלך ניחא דגם מלך אינו מבטל משום קו"פ כנ"ל אמנם לראב"י דס"ל דאתי לאפוקי פסולי עדות דרבנן יהי' קשה אמאי לא נקט במתני' דהכא ג"כ לרבותא אם הי' אחד מהעדים פסולי עדות דרבנן פטורין ג"כ ולדברי כנה"ג הנ"ל דפסולי עדות דרבנן אינם מבטלים ניחא. אבל לפמ"ש האו"ת דמבטל קשה. אמאי לא נקט במתני' גם פסולי עדות דרבנן. והוא חידוש גדול דגם הוא מבטל ודלא כשיטת הכנה"ג. אבל אי אמרי' דבפסולי עדות דרבנן מהני הכשירו ניחא כיון דבמתני' איירי אף בהכשיר אותו. ובזה הי' צריך להעיד. או כמ"ש דבמתני' נפ"מ לאחר שהעיד אינו יודע דלאח"כ מהני עדותן כיון דהפסול לא העיד עמו בב"ד רק דפטורין כיון דבשעת השבועה לא הי' חל השבועה עליהן. ממילא דבזה דמה"ת חל השבועה עליהם. ואיכא תועלת ג"כ לאחר שכפר הפסול דרבנן מחוייבים להעיד. ולפמ"ש דבעינן תועלת מיד בשעת השבועה ליתא לזה. כיון דרבנן פסלוהו א"כ לא הי' בשעת השבועה שום תועלת. ואף דנפ"מ לענין תפיסה הא לדידן בעינן החיוב ברור דוקא בשעת השבועה וכנ"ל. מ"מ לפמ"ש הריטב"א והר"ן דמתני' איירי בהכשירו דבזה היא החיוב ברור י"ל דבזה מחוייבין להעיד. והנה התוס' בסוגי' בד"ה ורבנן הוא דפסלוהו כתבו. ואע"ג דאמרי' לקמן הכל מודים בעד המיתה דחייב משום דרבנן אכשרוה בתר תרווייהו אזלינן לחיובו עכ"ל. אמנם לשיטת הרמב"ם דס"ל דעד המיתה נאמן מה"ת. י"ל באמת הא דעד המיתה הוא נאמן היא מה"ת. ולפי האמת לא אזלינן בתר דרבנן כלל. הן לחיוב והן לפטור גם לר"פ לא אזלינן בתר דרבנן היכא דהם הכשירוהו. ומשו"ה ניחא בפשיטות הא דמקשי' מדוע אינו נוהג גם בקרובים שבועת העדות. בעד המיתה דגם קרוב נאמן, דהיא משום דלא אזלינן בתר דרבנן לחייבו משום משום שבועת העדות היכא דהוא פטור מן התורה. ול"צ להא דדחקו דבעינן דוקא עד כשר שיהי' שם עד עליו עיי"ש בש"ש הנ"ל. אמנם דעדיין צריכים להא דאל"כ הא משכחת בעד סוטה דמה"ת נאמנים קרובים לאחר הסתירה. והנה בירושלמי הביאו הר"ן היכא דהכשיר לעד כשנים אין בזה משום שבועת העדות עי"ש. ויש לדקדק למה לא נקט אם הכשיר קרובים. וי"ל לשיטת התוס' הא דעד המיתה חייב הוא משום דרבנן אכשירוהו. אבל מ"מ בעד פסול אם גם דרבנן הכשירוהו אינו בשבועת העדות וא"כ בקרובין בודאי לא מהני מה דהכשירוהו. כיון דלא מהני בזה אם רבנן הכשירוהו מכ"ש דל"מ אם הבע"ד הכשירוהו. רק בכשר דמהני אם רבנן הכשירוהו. הי' ס"ד דמהני ג"כ אם הבע"ד הכשירוהו. לזה בא הירושלמי להשמיענן דאפי' בכשר לא מהני אם הבע"ד הכשירוהו. ולפי האמת נראה כמו בקרובין אינו בשבועת העדות אף בעד המיתה דנאמנין מדרבנן. ודייקא זו ממתני' דקתני אינו נוהג בקרובין משמע בכל ענין כמו כן מוכח דגם בפסולי עדות דרבנן דסתם התנא דמתני' בהא דאינו נוהג אלא בראוין להעיד. דמשמע ג"כ בכל ענין אף בעד המיתה דנאמנים אפ"ה אינם בשבועת העדות. ואף דבזה נאמנים הן מה"ת והן מדרבנן, וצ"ל כמ"ש דבעינן עד שיהי' ראוי להגיד בכל העדות. ופסולי עדות דרבנן כיון דרבנן פסלוהו לא חשיב עד הראוי להעיד ואינו בשבועת העדות גם בעד המיתה כמו בקרובין:

ובזה הי' נ"ל לישב דברי הרמב"ם במה דתמהו עליו על שלא הביא הך דאמר לה ולא אמר לב"ד דפטור דהא לאותן דס"ל דעד מפי עד השני נאמן דבאם נימא דהראשון נאמן אמאי לא יהי' בשבועת העדות. ועימש"ל בפ"ד בכונתם. והנה הש"ש הקשה עליהם דל"מ אם איירי קודם שהתירוה ת"ל הא הוה ע"א בהכחשה. ואפי' לאחר שהתירוה הא מבואר בהרמב"ם דעד כשר יכול להכחיש העד פסול אפי' לאחר שהתירוה וממילא דבזה דהראשון הוא עד כשר דיכול להכחיש אח"כ האשה עי"ש. ולזה הי' נ"ל דאפשר לומר דר"פ לשיטתו דס"ל דפסולי עדות דרבנן חייבין בקרבן שבועה כיון דמה"ת מחזי חזי. ולזה י"ל דהך דאמר לה לדידה ולא אמר לב"ד איירי בפסולי עדות דרבנן דנאמן בעד המיתה. ומ"מ חשיב עד פסול דלא יכול להכחיש, אותה לאחר שהתירוה והאשה נאמנת. ולכן פטור כיון דהיא נאמנת. והחידוש היא כנ"ל דלא אזלינן בזה בתר דאורייתא אמנם הרמב"ם דפסק כראב"י ולפ"ז משחק בקוביא וכל פסולי לעדות מדרבנן בל"ז אינם בשבועת העדות. כיון דרבנן פסלוהו אין שם עד עליו. וע"כ הא דעד המיתה חייב היא דוקא בעד כשר. ולכן לא הביא הך דלא אמר לב"ד. כיון דע"כ איירי דהוא עד כשר. ובזה אם מכחיש אח"כ זה הראשון נאמן. וכיון דהראשון נאמן חייב באמת בלא אמר ובד. ולדידן לא משכחת הך דינא כלל. ויש להאריך כד בזה די"ל דלא איירי דהעד הראשון הכחיש אותה לומר דלא הגיד לה דמת בעלה רק דהי' שתק ולא העיד בפני ב"ד דמת בעלה. או דהי' אומר דלא ידע אם הגיד לה ואישתלי מיני'. דבזה כיון דלא מכחיש אותה היא נאמנת. ומ"מ חייב בקרבן שבועת העדות כיון דלא העיד עדותו בפני ב"ד. ובזה יהי' מדוייק הלשון בגמ' דאמר לה ולא אמר לב"ד. דלא נקט והכחיש אותה בד. ובזה האשה נאמנת. וממילא דלא מוכח דהשני נאמן בעד מפי עד כיון דהכא לא איירי בהכחשה:

ומעתה כיון דלפי האמת פסולי עדות דרבנן פטורין משבועת העדות אף בעד המיתה דבזה חל עליו השבועה מה"ת וגם הרבנן הכשירוה בזה אפ"ה ל"מ. מכ"ש דלא מהני בכל פסולי עדות אם הבע"ד הכשירוה. ומ"מ עדיין צ"ע בהי' שני עדים כשרים ואחד מפסולי עדות דרבנן והכשיר גם את הפסול. בזה יש מקום לומר דהא דלא מהני הכשירו היא כיון דבעצמו הוא עד פסול. משא"כ בנמצא קו"פ דהכשרים הם בעצמותם עדים כשרים להעיד בכל עדות. רק עדות זה נתבטל משום הפסול דרבנן שהי' ביניהם. ובזה י"ל כיון דמה"ת מיחזי חזי הכשרים להעיד והוא הכשירו חייבים הכשרים בקרבן שבועת העדות. וכמו כן הי' נ"ל אם הי' שלשה עדים שהי' יודעים עדות מיתה. והי' ביניהם אחד שהי' פסול להעיד ג"כ אף בעד המיתה וכבר האריכו בזה האחרונים דגבי עד המיתה דאפי' קרוב נאמן רק פסול מחמת רשעה אינו נאמן לא אמרי' בנמצא פסול דעדותן בטלה. דמחמת נמצא קו"פ לא נעשו פסולין מחמת רשעה רק הם כקרובין ובעדות אשה גם קרוב נאמן ועימש"ל בשער... וא"כ הי' מקום לומר כיון דמשום נמצא הפסול נעשו הם כקרובין. ולא יהי' מחוייבין בשבועת העדות כיון דקרוב אינו בשבועת העדות. אף דהוא נאמן. אבל לפמ"ש י"ל דבזה כיון דמ"מ הם ראוין לכל עדות. ורק לעדות זה נתבטל עדותן מחמת הפסול שנמצא ביניהם. הם חייבין בשבועת עדות כמו בכל עד כשר:

ובזה הי' נ"ל לישב ג"כ קו' הנ"ל על התוס' במה שתי' דבא להשמיענן בנמצא קו"פ דגם הכשרים פטורים ותמהו דהא גם זה מבואר במתני' דמכות בסוגי' דנמצא קו"פ. די"ל כמ"ש בפ"ד דתוס' ס"ל ג"כ דהמתני' איירי אף בהכשיר לקו"פ רק דלא ס"ל כתי' הריטב"א משום דס"ל דזה מוכח ע"כ ממתני' דר"פ דבכל ענין אינו נוהג בקרובים ואף בהכשיר לקו"פ. ויש להוסיף עוד דממתני' מוכח דבכל ענין אינו בשבועת העדות ואף בעד המיתה. מדלא נקט במתניתין דריש פרקין דע"א אינו בשבועת העדות אע"כ דהוא משום דבע"א משכחת שיהי' חייב בעד המיתה. וא"כ מוכח דקרוב אינו חייב אף בעד המיתה דהוא נאמן דרבנן הכשירוהו מכ"ש דלא מהני אם הוא הכשיר אותו. רק דהי' מקום לומר דהכשירוהו לא מהני רק בעד פסול. משא"כ בעד כשר מהני הכשירו כמו בעד המיתה לשיטת התוס' דאינו נאמן רק