משכן העדות רטו

התוס' דמקשי' דה"ל תחילתו בפסלות על הך דס"ת. ולמה לא מקשי' על הא דשותף. די"ל דהתם הא שניהם נוגעים בעדותן משא"כ בזה דאיכא עוד עד עליו. ועי' מש"ל בסי' ל"ה דיש להסתפק הא אמרי' בכל מילתא דרבנן יכול להעיד אף אם הי' תחילתו בפסלות והיכא הדין אם העד לא נפסל רק דרבנן. כי יש להאריך גם בזה. אמנם הראי' שכתבתי שם דע"כ מוכח לחלק ביניהם היא נכונה לדעתי. מ"מ יובן היטב דברי הע"ש לפמ"ש ואין לדחות דבריו כי כמעט ליכא ראי' ברורה. ולפמ"ש דלפי האמת דנוגע פסול להעיד. וממילא י"ל דגם הע"ש ס"ל דחשוד ג"כ לשקר. רק דהוא כתב דינו על דין תורה. והע"ש אין בידי ג"כ לעיין בו:

ולכאורה הי' נ"ל להביא ראי' שלא כדברי הע"ש דע"כ מוכח דנוגע פסול משום דחשיד למשקר והיא מהא דאמרי' בקידושין ס"ג גבי המקדש בע"א אין חוששין לקידושין מאי דעתך דילפית דבר דבר מממון נימא הודאות בע"ד כק' עדים. ותי' הגמ' דהתם לא חייב לאחרינא הכא חייב לאחרינא עי' שם בפי' רש"י והרשב"א והריטב"א ואין כאן מקומו להאריך בזה רק עיקר הפי' כיון דקידושין היא לאוסרה על כל העולם ושייכא אחרינא בגווי'. ובזה לא מהני הודאת בע"ד לחוב לאחרינא והי' קשה לי דהא לדידן אף דבעינן עדים האיך יהי' הדין באחד שבא על אשה ובאו ב' עדים להעיד שהיא אשת איש. אחד מעיד בפני קבלה קידושין. ואחד מעיד אני קדשתי' בזה נראה דחייב הבועל משום אשת איש. אף דזה דמעיד אני קדשתי' הוא הבעל דבר. מ"מ אמרי' פ"ד ומה שמעיד שהיא אשת איש נאמן וע"ז שמעיד אני קדשתי' ע"ז אינו נאמן כמו בפלוני רבעני לרצוני ופלוני בא על אשתי ה"ה בזה. וא"כ בזה ג"כ נימא דהא לחייב לאחרינא יהי' נאמן עכ"פ המקדש משום עד דאף דלא יהי' נאמן על עצמו מ"מ לחוב לאחרינא הוא נאמן משום עד. וממילא יהי' נאמן גם על עצמו משום הודאת בע"ד. כיון דזה לא הוה לחוב לאחרינא כלל. דאף אם לא יהי' נאמן על עצמו. מ"מ יהי' נאמן לגבי אחרים. ומתחילה כשהי' דבר זה עלה על רעיוני אמרתי לדחות דבר זה. אמנם ראיתי שכונתי תה"ל בדבר זה לבעל כ"ד בהגהותיו לבשמים ראש בסי' ל"ז עי"ש. שכתב דלפמ"ש הש"ך הנ"ל בסי' ל"ד דגבי נוגע לא אמרי' פ"ד ניחא משא"כ להריב"ש דחולק שם הקו' במ"ע רק דזה ליתא דנ"ל דגם להריב"ש ל"ק דהא טעם של הריב"ש היא דלא חשיב נוגע כיון דאמרי' פ"ד והוה כאלו מעיד שהלוה לאחר ממילא לא חשיב נוגע. משא"כ בזה א"א דלפי האמת יהי' מהני הקידושין בע"א דלא הוה לחוב לאחרינא דבזה נאמן משום דפ"ד. וממילא דיהי' נאמן גם על עצמו משום הודאת בע"ד. ממילא לא יהי' נאמן גם לגבי אחרים משום נוגע כיון דלפי האמת לא נימא פ"ד. משא"כ לפי האמת דאמרי' דהמקדש בפני ע"א אין חוששין ממילא אם אומר אני קדשתי' בפני עדים והלכו. נאמן לגבי האחרים משום פ"ד. אמנם להע"ש יהי' הקו' במ"ע כיון דנוגע אינו מטעם דחשיד למשקר והא דבעי' סילוק היא מטעם עדות שבטלה מקצתה. משא"כ בזה דהוא בעל דבר. ול"ש עדות שבטלה מקצתה יהי' קשה אמאי צריכי' שני עדים דוקא יהי' סגי בע"א והוא. ואז יהי' נאמן מחמת הודאת בע"ד. אך דזה יש לדחות דמ"מ כיון דאם יהי' נאמן יהי' בעל דבר ואינו עד. וכעת לא עיינתי היטב בדבר זה רק רשמתי לזכרון ועוד חזון למועד אי"ה:

ולדברי הריב"ש יש לעיין בהא דפריך הגמ' גבי בר בניתוס והא רבא הוא דקאמר לוה בריבית פסול לעדות הא בל"ז קשה ג"כ דהא ה"ל נוגע. ואי דאמרי' פ"ד כמו שתי' יהי' קשה לדברי הע"ש דנוגע הוה כקרוב ואמרי' עדות שבטלה מקצתה. בשלמא לפי האמת אמרי' שפיר פ"ד אף דהוא נוגע משום דהוא מעיד גם על עצמו לפסול עצמו. ממילא הוה לי' ג"כ בלא הך נגיעה כמו בעל דבר. משא"כ בס"ד דגמ' יהי' קשה בין להע"ש ובין להש"ך. ועי' מש"ל בזה. ועוד אכתוב לקמן כי יש לחלק על הע"ש בזה דנוגע הוא כקרוב רק כי הוא בעל דין ממש. ואפ"ה בזה דנוגע שפסול להעיד אפי' אם היא אמת י"ל כן. וכתבתי ראי' לדבריו. אבל מ"מ חשיד ג"כ לשקר אם לא ידעינן דהיא אמת פסול מחשד דהיא שקר. וכתבתי דלפ"ז י"ל דגם הרמב"ן אינו חולק בזה עי"ש:

וי"ל דבזה גם להע"ש אמרי' פ"ד דבזה לא הוה נוגע רק בעל דבר כמ"ש כיון דהוא תובעו שחייב לו המעות שנתן לו בעד הריבית. והוה כמו המלוה ויש לעיין לפמ"ש הרשב"א בסוגי' דריבית קצוצה. דאפי' א"א דריבית קצוצה יוצאת בדיינים. מ"מ אין כופין אותו. דליכא שיעבוד בזה רק מצוה להחזירו לו עי"ש. ולפ"ז הי' מקום לומר דמשו"ה לא הוה בע"ד. אלא דא"כ יהי' קשה למ"ד שעבודא לאו דאורייתא וליכא ג"כ שעבוד נכסים רק מצוה המלוה יציל. אע"כ דגם בזה הוא בעל דבר. וא"כ גם להע"ש י"ל בפשיטות גבי ריבית פ"ד דלדבריו הוא בע"ד. מ"מ יהי' קשה להש"ך דהא בס"ד לא ידע הגמ' מזה דפ"ד. ונימא דהוא נוגע ועימש"ל בסי' ל"ד בזה על המרדכי:

והנה זה ברור דלדברי הע"ש הא בהא תלי' דא"א דנוגע לא פסול משום דחשיד למשקר אלא משום דה"ל קרוב צ"ל דלא הוה בעל דבר אלא דהוה כמו קרוב לגמרי דאם הוא בעל דבר יהי' הקו' במ"ע למ"ל סילוק דל"ש לומר דה"ל עדות שבטלה מקצתה ב"כ:

ולפמש"ל דגבי שותפין דבזה ה"ל כבע"ד ממש. וא"כ יהי' הקו' במ"ע לדברי הע"ש למ"ל סילוק נימא פ"ד כמ"ש גבי מלוה. וצ"ל דס"ל להע"ש מדפריך הגמ' נוגעין בעדותן הם. ולמה לא פריך הגמ' דהם בעלי דבר כקו' הש"מ הנ"ל ש"מ דבזה לא הוה בע"ד רק נוגע. וי"ל דהיא משום דמשמע מעידין זה לזה אף אם אינו מערער על חלקו רק על חלק חבירו. דבזה לא ה"ל בע"ד רק דהוא נוגע. דאם יטרף ממנו יחזור עליו על חלקו. ועי' בסמ"ע ס"ק... ואדרבא קצת ראי' מזה לדברי הע"ש משום קו' הש"מ דלמה פריך הגמ' נוגעין ולמה לא פריך הגמ' דהם בעל דבר. אלא דבזה הי' מקום לומר דלא בעינן אף סילוק משום פ"ד [ובל"ז אין זה קו' כ"כ א"א דקו' הגמ' היא למ"ד דלא אמרי' בשום מקום פ"ד כמו דס"ל לר"י בסנהדרין ד' ט'] ולפ"ז להאומרים דנוגע ה"ל כבע"ד ממש כאשר אבאר לקמן בעזה"י ע"כ אותן השיטות לא ס"ל כהע"ש. דאל"כ הקו' במ"ע למה צריך סילוק רק דזה י"ל דבזה ס"ל כהסמ"ע וכש"ך דנוגע פסול ג"כ משום דחשודין להעיד שקר. אמנם אפי' אי ידעינן דהם מעידים אמת כיון דה"ל נוגעין פסולין. וע"ז אכתוב אי"ה ראי' ברורות דנראה כן. ואף דמרמב"ן לא משמע כן אכתוב לקמן ישוב דגם הרמב"ן יש לומר דהוא ס"ל כן. ואדרבא מרמב"ן גופו היא ראי' דס"ל כן. ובזה יש לעיין על המרדכי בסנהדרין דפריך דנרצח בעצמו יכול להעיד על הרוצח. וכתב האו"ת בסי' ל"ג ס"ק י"א. ואף דה"ל נוגע. מ"מ כיון דאמרי' פ"ד לא הוה נוגע עי"ש. ובזה הקו' במ"ע הן אי ס"ל כהע"ש או דס"ל כהש"ך מ"מ הא סילוק בעינן ובלא סילוק ל"א פ"ד. או משום דחשיד לשקר. או משום עדות שבטלה מקצתה. אמנם לפמש"ל בסי' ל"ג על המרדכי וישבתי בעזה"י דברי הב"י בזה דטריפה הוא פסול הגוף דלא חשיב נוגע דאיירי דידעינן בבירר דימות ניחא. וגם א"א כהע"ש י"ל ג"כ די"ל כיון דמת אח"כ נתגלה דלא הי' נוגע מעולם ולקמן אכתוב עוד מזה בעזה"י:

ולפמ"ש הש"ך דלא בעינן נגיעת ממון דוקא דכל נוגע פסול בזה אם נימא דהיא מטעם דחשיד לשקר היא קשה להבין דנוגע כזה יש לחוש בכל מקום היכא דבאו עדים דהם נוגעין משום זה דאית לי' הנאה בהך עדות בשלמא א"א דלא חשיד לשקר. י"ל מה"ת לחוש דהוא נוגע דאף אם הוא נוגע מ"מ הא המעשה היא אמת משא"כ לדברי הש"ך יהי' קשה קצת אך דאין זה קו'. ובקל י"ל:

ובגוף הדין אי בעינן נגיעת ממון דוקא עי' במהרי"ט ח"ב סי' פ'. ולקמן הבאתי דברי המרדכי דמבואר שם הא דאמרי' עביד אינש לאחזוקי דבריו היא דמשו"ה ה"ל נוגע. והא בזה לא הוה נגיעת ממון. מזה נראה כדברי הש"ך דלא בעינן נגיעת ממון דוקא ועי' מש"ל בסי' ל"ג גבי אוהב ושונא. ובלא