משכן העדות ריד

משום דילמא כונתו להעמידו לפני בע"ח בזה ל"ש דיעיד דאין כונתו לכך דהא ע"ז אינו נאמן יהי' הטעם שיהי':

ויש לעיין אם אומר בפי' דאין לו בע"ח כלל אם נאמן על זה אף דאינו אלא ע"א. וגם אם נימא דהוא נוגע אף בזה אפי' דזה יהי' נתגלה אח"כ. מ"מ לפמ"ש האחרונים. ועי' בנוב"י הנ"ל בסי' כ"ז דבמילתא דעבידא לאגלויי נאמן ע"א. ואפי' נוגע מן התורה. וא"כ בזה יהי' נאמן דלית לי' בע"ח כלל דודאי לא ישקר בזה. כיון דאם באמת יש לו בע"ח. וכונתו להעמידו לפני בע"ח בזה בודאי יבוא להתגלה דהי' אומר בשקר וצ"ע:

עוד יש לעיין בהא דמקשי' לדברי הע"ש למאי צריך לסלק בל"ז נימא פ"ד ויהי' נאמן לגבי חבירו בשלמא א"א הטעם משום דחשיד למשקר ל"ש לומר פ"ד כיון דהוא נוגע וחשוד למשקר בשביל זה. א"כ הא דאמרי' בסנהדרין ד' י' פלוני בא על אשתי מצטרפין להרגו אבל לא להרגה. ואמאי נימא ג"כ דהוא נוגע כי דילמא רוצה לגרשה רק דאם יגרשה יהי' מחוייב ליתן לה כתובה לזה מעיד דפלוני בא עלי' שלא יהי' מחוייב ליתן לה כתובה. ותהי' נדונה במיתה. ואף אם דהתם שאני לפי שהם ב' עדות. אחד מה שהוא מעיד פלוני בא הוא לחייב הבועל. ומה שמעיד על אשתי היא לחייבה. וא"כ במה שהוא מעיד פלוני בא הוא לא הוה נוגע כלל. דלא היה להעיד עליו כלל רק אשתי זינתה ברצון ולא ידע עם מי דהי' פטור ג"כ ליתן לה כתובה מ"מ יש לעיין לשיטת רש"י ותוס' דס"ל הפי' בגמ' דה"א בזה יהי' נאמן גם עלי'. ואף דהוא קרוב אצל אשתו. מ"מ ה"א משום מיגו נאמן. כיון דהוא נאמן לגבי חבירו. א"כ אם נימא דנוגע הטעם משום דחשוד לשקר. יהי' קשה גם על האחר לא יהי' נאמן דגם בזה הוא נוגע דצריך להעיד ג"כ על הבועל. דאם לא יעיד רק עלי' אז לא יהי' נאמן עלי' כיון דהוא קרוב לגבה. משא"כ עכשיו דמעיד ג"כ על הבועל יהי' נאמן גם עלי' מטעם מיגו וכיון דהוא נוגע. ממילא לא יהי' נאמן גם על הבועל כיון דבזה שמעיד על הבועל הוא נוגע. בשלמא א"א הטעם כמ"ש הע"ש משום דה"ל כמו קרוב. אפשר לדחוק ולומר דה"א דגם בזה נאמן אפי' להפסיד כתובתה מטעם מיגו כיון דנאמן על הבועל נאמן ג"כ להפסיד כתובתה אף דהוא נוגע לו מ"מ יהי' נאמן ע"ז מטעם מיגו. דאף היכא דהוא נוגע לענין ממון מ"מ לא הוה כאלו מעיד על עצמו. וא"כ יהי' דלא כמ"ש לעיל ובסי' ל"ד דהא דאמרי' מיגו היא דוקא היכא דאף אם לא נימא מיגו מ"מ יהי' נאמן לגבי חבירו. משא"כ באופן דאם לא נימא מיגו לא יהי' נאמן גם על חבירו בזה ודאי ל"ש מיגו. דלפ"ז יהי' הקו' במ"ע לא נימא מיגו. ולא יהי' נאמן גם על חבירו דאז יהי' נוגע בעדות כמ"ש. מ"מ לדברי הע"ש אפשר לומר כיון דבאמת פ"ד ממילא לא הוה נוגע כלל דאינו נאמן לגבה אפי' להפסידה הכתובה. ואי דנימא עדות שבטלה מקצתה. י"ל כמ"ש הראב"ד דאשתו כגופו ממש. משא"כ אם נימא הטעם בנוגע משום דחשיד למשקר הקו' במ"ע. ואפי' לפי' רש"י אפשר לומר לשיטת הע"ש דגם בזה אמרי' מיגו. ונאמן גם על ממונו משום מיגו. ובאמת יהי' דלא כנ"ל. משא"כ אם נימא הטעם משום דחשיד למשקר בזה יהי' הקו' במ"ע. ודוחק לומר דהתם איירי באופן דליכא נפ"מ לענין הכתובה דזה היא דוחק דלא נראה כן וצ"ע [ויש לעיין בזה על הש"ך בסי' ל"ד ס"ק כ"ח על המרדכי דכתב ולא שקיל מידי גבי ריבית דכתב בל"ז הוה נוגע. ולדברי הע"ש ל"צ לזה. דהא נוגע לא פסול מחשש דיעיד שקר והא דבעינן סילוק היא שלא יהי' נתבטל עדותו משום עדות שבטלה מקצתה. וא"כ התם הא לגבי עצמו אין שם עד עליו משום דא"א משים עצמו רשע ואף דהוא נוגע ג"כ מ"מ לא שייך עדות שבטלה מקצתה. דמה שמעיד על עצמו אינו בגדר עדות כלל. ואף דהוא נוגע ג"כ מ"מ לא גרע מהתם דפלוני בא על אשתי דל"א עדות שבטלה מקצתה משום דאשתו כגופו ואף דה"ל ג"כ נוגע]:

והקצוה"ח ס"ק ה' ובסי' ל"ד ס"ק ג' האריך בזה דנוגע לא פסול מה"ת רק דרבנן כיון דנוטל שכר להעיד כשר ג"כ מה"ת, ונתיבות ס"ק ט' השיג עליו דנוטל שכר להעיד היא דוקא כשנוטל שכר בין לזכות בין לחוב אבל כשנוטל שכר רק כשיעיד לזכות בזה בודאי פסול מה"ת עי"ש. והקצוה"ח בספרו אבני מלואים ישב דבריו והביא דברי מהר"י בן לב דמבואר שם דבכל ענין נוטל שכר להעיד אינו פסול מה"ת אפי' באופן כזה ולפ"ז אפשר לומר דהתם גבי פלוני בא על אשתי דהיא על דין תורה לחייב אותה מיתה ולזה כיון דכשר מה"ת נאמן:

ויש להוסיף לפמ"ש תוס' גיטין ד' ט' על הא דאי לאו דכותי חבר הי' דמקשי' דא"כ כל השטר מתקיים ע"פ חד סהדי וכתבו משום דדבר תורה כותי כשר לעדות רק דרבנן פסלוה ולזה אמרי' אי לאו דכותי חבר הי' עי"ש ועי' באו"ת סי' ס"ו ס"ק ל"ז שהביא דברי הרמ"א בתשובה דבכל מילתא דרבנן סמכינן כיוצא בזה. וס' זה אין בידי לעיין בזה. אמנם דזה ודאי אם אחד פסול מדרבנן בודאי לא מהני בצירוף עד כשר. רק דפי' בתוס' היא רק דהא מה"ת כותי כשר לעדות רק דרבנן פסלוה. וכותי חבר אף מדרבנן כשר. ובזה דאמרי' אי לאו דכותי חבר הי' לא הוה מחתים לי' מקמי' ומעיד העד דזה לא הי' פסול אף מדרבנן. וממילא די"ל ה"ה בכל מקום אם היא ספק אם עד הב' פסול מדרבנן ועד השני מעיד עליו דכשר אפי' מדרבנן בזה נאמן. ולפ"ז י"ל דהא נוגע לא פסול אפי' אם שני העדים נוגעים אפ"ה כשירים מה"ת. רק דפסולם היא מדרבנן. ומשום דחשוד לשקר. משא"כ אם ידעינן דהוא אומר באמת בזה אפי' מדרבנן לא נפסל. וכדברי הנוב"י הנ"ל. ולפ"ז עדות דנפשות דעדות מיוחדת פסול ובעינן רואין זא"ז. וא"כ עד הב' מעיד על הבעל דבאמת מעיד. ואינו משקר בשביל הנגיעה. וממילא דבזה כשר אף מדרבנן דנאמן עד הב' להעיד עליו דאינו משקר כלל. ומשו"ה אמרי' התם שפיר. דאי לא הוה קרוב אצל אשתו הוה נאמן גם להרגה. ומטעם מיגו דבזה לא נפסל אפי' מדרבנן:

והא דאמרי' בסוגיא דפרה וטלית דאינו נאמן אפי' בצירוף עד אחד אפשר דבזה דהא עד הב' אינו מעיד עליו דהוא לא משקר. דעדות מיוחדת כשר בזה. ואפי' לפסול אדם כנ"ל בסי' ל"ד. וא"כ בזה י"ל דהוא פסול עכ"פ מדרבנן. ולא הוה רק ע"א. אך דבאמת דברי הקצוה"ח אינם נראים. ונראו יותר דברי הנתיבות. וצ"ע בזה. וכעת לא עיינתי היטב בזה. אי"ה עוד אעיין בזה:

והאחרונים האריכו אם נוגע כשר בעדות אשה. דלדברי הע"ש דלא חשיד למשקר רק דהוא כמו קרוב הא בעדות אשה אפי' קרוב נאמן. משא"כ אם נימא הטעם משום דחשיד למשקר. וקצת יש לעיין בהא דאמרי' יבמות דכ"ה מת הרגתיו לא ישא את אשתו ואם כנס אינו מוציא. ואמאי נימא כיון דכנס דילמא הוא נוגע מתחילה. ויש לדחות דיש לומר כיון דהדין היא דלא יכנוס אז מתחילה לא הוה נוגע דמסתמא הוא לא יעשה איסור ולא תנשא לו:

ועי' בתוס' כתובות בסוגי' דתרי ותרי דמקשי' על הא דתירץ הגמ' בשניסת לאחד מעידי' הא הרגנוהו לא ישא את אשתו. וכתבו שם דתי' אזלא למ"ד כנס מוציא. ותו משום דשניהם אינם חשודין לזה. וצריך ביאור קצת נהי דעד הב' לא נחשד להעיד כן מ"מ עד שניסת לו דילמא הוא הי' מעיד שקר להנאתו שתהי' נשאת לו. וממילא דלא הוה רק ע"א. ושניהם מכחישין אותו. והנ"ל יש להסביר די"ל כיון דשניהם אינה חשודין וא"כ עד הב' מעיד עליו דהוא הי' מעיך באמת ולא הי' משקר. וממילא לא נפסל כלל משום נוגע דפסולו היא רק דרבנן. וכ"כ האו"ת הנ"ל בפי' דברי התוס' רק דלא הביא זה דנוגע לא פסול רק דרבנן אמנם לדברי הקצוה"ח יובן היטב דברי התוס' כתובות וממילא דל"ק ג"כ מפלוני בא על אשתי. רק דא"כ קשה מהא דשותפין מעידין זה לזה. דמקשי' דה"ל תחילתו בפסלות. ת"ל דהא איכא עד אחר עמו. בזה י"ל דהא התם מתחילה היה בעל דבר ולא נוגע ובזה בודאי פסול בכל ענין. או די"ל כמ"ש דהתם יכול להיות דעד הב' לא מעיד כלל על השותף אם מעיד באמת דלא ידע מזה אם הוא יכול להעיד עליו. ואם נימא בפשיטות כמ"ש האו"ת שם. גע עם ע"א מהני, י"ל הא דמקשי' על