משכן העדות ריא

ויהי' נאמן גם על חלקו. ותי' משום דבל"ז הוא נוגע וחשיד להעיד שקר ולדברי הע"ש דס"ל דלא חשיד להעיד שקר צ"ל הטעם כמ"ש הנוב"י שם, בשמו דבל"ז הוה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכדברי הראב"ד] ולפ"ז לאחר שסילק עצמו תו לא הוה נוגע יותר. וממילא נאמן להעיד על חלקו. ותו ל"ש דה"ל תחלתו בפסלות דהא בזה לאותו שמעיד. ולאותו ממון מעולם לא הי' פסול. ואז ממילא נאמן גם על ממונו. אף דהיה פסול מתחילה משום מיגו דנאמן על ממון חבירו. וגם דנאמן על הגנב וגזלן לפסלו נאמן ג"כ אף על ממונו משום מיגו כמו בפלוני רבע שורי. וזה ניחא אף א"א הטעם בנוגע משום דחשיד למשקר. מ"מ בזה לאחר הסילוק תו לא חשיד יותר למשקר. ונאמן כמו ברבע שורי. ואף די"ל לאותן הסוברים דנוגע הוא משום חשוד למשקר. וממילא ה"ל כבע"ד. ובעל דבר לא אמרי' אף מיגו משום דלעצמו הוא מעיד. וראי' לזה היא מגיטין הנ"ל. דנאמן על שחרורו ואינו נאמן על הנכסים. ואמאי לא נימא דנאמן גם על הנכסים משום מיגו. מזה נראה דלעולם אינו נאמן גם על עצמו משום מיגו. מ"מ י"ל דלאחר שסילק עצמו אמרי' אף בזה מיגו. ומיושב גם קו' הראשונים גם על הך דשותפים מעידים זה לזה, אף דבזה באמת הוא בע"ד ול"א אף מיגו. מ"מ לאחר הסילוק דאינו חשוד יותר למשקר אמרי' מיגו. והיא נכון מאוד לדעתי בעזה"י. והראשונים דמקשי' קו' זו י"ל בדרך פלפול דהא כתבתי לעיל בסי' ל"ד דהא דאמרי' מיגו היא רק היכא דאף אם לא נימא מיגו מ"מ יהי' נאמן על חבירו מטעם פ"ד אז אמרי' אף מיגו. משא"כ היכא דאם לא נימא מיגו אז לא יהי' נאמן גם על חבירו ממילא ל"ש מיגו. דאדרבא לא נימא מיגו ויהי' בטל כל העדות עי"ש. ולפ"ז הא הראב"ד ס"ל דאמרי' לעולם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה רק דהתוס' לא ס"ל כן. וכתבתי הטעם משום דס"ל היכא דהעדות היא לשני בני אדם ל"א עדות שבטלה מקצתה כמבואר בש"מ ב"ק בסוגי' דעד זומם. ובזה יש להשות תי' הראב"ד דתי' הכא משום דהוא בע"ד ואינו בגדר עד עם תי' הרמב"ן דהא הרמב"ן תי' דלאותו שמעיד עליו לא היה פסול מעולם. ואם נימא דאמרי' עדות שבטלה מקצתה ב"כ. ממילא מתחילה נפסל ג"כ להעיד אף עליהם משום עדות שבטלה מקצתה. ולזה תי' הראב"ד דהוא בע"ד. ואינו בגדר עד ואינו מבטל. וממילא דלאחרים לא היה פסול מעולם ולא הוה תחילתו בפסלות, וי"ל ג"כ דאמרי' מיגו כמ"ש דאף דהראב"ד לא ס"ל מיגו היא רק דל"ש מיגו ואדרבא הא אמרי' עדות שבטלה מקצתה וכו'. משא"כ בזה כיון דהוא בע"ד ואינו בגדר עד ול"א עדות שבטלה מקצתה. רק דבזה ל"א מיגו משום כיון דהוא מעיד על עצמו. משא"כ היכא דסילק עצמו שוב לא מעיד על עצמו. ולזה אמרי' שפיר דלגבי האחר הא נאמן דה"ל תחילתו וסופו בכשרות, דהא גם מתחילה הי' כשר לו ולממונו ג"כ. ונאמן ג"כ אף [לענין] ממון של עצמו אף דבזה הי' פסול מתחילה משום מיגו אמנם הא דאמרי' בעדות שהיא לשני בני אדם ל"א עדות שבטלה מקצתה ואפי' אם הוא על ממון אחד היא משום דבאמת לא אזלינן בתר הממון. אלא בתר הממון דמעיד עליו. משא"כ אם נימא דאזלינן בתר הממון. ממילא גם בשני בני אדם הוא עדות שבטלה מקצתה כיון דחד ממון היא. וממילא דלא הי' שייך מיגו. דאדרבא גם על חלק חבירו אינו נאמן מחמת עדות שבטלה מקצתה. ולזה צריכים לבוא להא דלא אזלינן בתר ממון. ולזה תי' הרמב"ן בפשיטות דלוה שמעיד עתה עליו לא הי' פסול אף מתחילה:

ועוד יש להאריך ולפלפל הרבה בהא דפלוני רבע שורי. ועי' בנתיבות ס"ק א' דכתב דאחיו ודאי אינו נאמן דהבע"ד י"ל דנאמן לענין ממונו מחמת הודאת בע"ד. ולענין הריגת השור הוה עד גמור. משא"כ אחיו נהי דנאמן על השור מ"מ אינו נאמן לאפוקי ממון [ולפ"ז יש לעיין אם הבע"ד וקרובו מעידים על השור דבזה לגבי הממון הם שני עדים כשירים. וגבי אחיו ל"צ לעדותו דהא הודאת בע"ד כמאה עדים. ואי אמרי' הטעם דכמיתת הבעלים כך מיתת השור. ממילא י"ל דקרובין להדדי פסולים להעיד גם על השור. אמנם א"א הטעם משום דעד זומם נהרג בעדות אחיו. י"ל דלא שייך זה דהא לגבי השור אף אם יזימו לא יהי' ג"כ חייבין משום כאשר זמם. ולכאורה יש באמת לעיין בזה דהא אמרי' דכמיתת הבעלים כך מיתת השור. הא גבי בעלים בעינן דוקא עדות שאתה יכול להזימה. וזה לא שייך גבי השור. דאף אם יזימו לא יהי' חייבים מכאשר זמם. רק להבעלים מה שהיה רוצים להפסידו ממון. משא"כ על השור פטורים מכלום דכאשר זמם לעשות לאחיו כתיב. ואפי' מלקות ליכא] וזה נראה טעמו דהראב"ד הנ"ל דגבי עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסי התם מעיד לגבי עצמו. משא"כ הכא לגבי ממונו אמרי' הודאת בע"ד כק' עדים. רק לעשות דין בממונו. ועל ממונו אינו אלא קרוב. אמנם זה אינו רק היכא דמעיד על ממונו ממש. רק שאינו מעיד על עצמו. משא"כ כשהוא מעיד על ממון אחר רק שהוא ענין הנוגע לו בזה י"ל דגם הראב"ד ס"ל דבזה נאמן לחובתו. דהא התם לגוף הממון שמעיד עליו לא הוה אף כקרוב לפי שהממון אינו שלו. ופסולו היא רק מחמת נגיעה. ולחובתו לא הוה נוגע כלל והאחרונים כתבו דזה תלי' בהא. ולפמ"ש ליתא:

ויותר מזה נ"ל די"ל דנוגע בדבר הוה כבע"ד ממש. וראי' דהא כתבו הראשונים בזה דבני עיר שנגנב להם ס"ת דאף דאם סילק עצמו ויש לו קרובים פסול ג"כ להעיד כיון דהדבר נוגע להם. ובזה ניחא כיון דכל הפסול בנוגע היא רק מחמת דחשיד למשקר. וקרוב לא נחשד לזה. וא"כ מה בכך דהוא נוגע הא בזה כיון דידעינן דהמעשה היא אמת אף הנוגע בעצמו כשר הוא להעיד רק דחיישינן דמשקר. וקרובו יהי' כשר להעיד. מזה נראה דנוגע הוא כבע"ד ממש. ומשו"ה גם קרוב של הנוגע פסול להעיד עליו:

ועוד דהא מקשי' למאי צריכים סילק נימא פלגינן דיבורא ותי' דקודם שסילק עצמו הוא נוגע וחשיד למשקר וא"כ לאחר שסילק עצמו דמעיד רק על קרובו. ובזה לא חשיד למשקר. בזה הקו' במ"ע נימא פלגינן דיבורא ולא יהי' נאמן לגבי קרובו. ולגבי הרחוקים יהי' נאמן ואי משום דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. הא התוס' לא ס"ל בזה כהראב"ד. וכנ"ל בסי' ל"ד. והיא משום דהיכא דהעדות היא לשני בני אדם ל"א כן כנ"ל. וממילא לאח"כ יהי' מהני העדות גם על קרובו מטעם מיגו דנאמן על הרחוקים. דהא אפי' על ממון עצמו אמרי' בגמ' דנאמן מטעם מיגו. כ"ש דיהי' נאמן מטעם מיגו על ממון קרובו. מזה נראה דודאי נוגע הוא כבע"ד ממש. וא"כ בזה היכא דמעיד על קרובו והם נוגעים לא אמרי' אף מיגו כמ"ש תוס' שם בפלוני בא על אחותי. דגם בזה ל"א מיגו. ודוקא על ממונו אמרי' מיגו כיון שאין הדבר נוגע רק לממונו לעשות דין בו. משא"כ היכא דמעיד על קרובו שהיא ענין הנוגע לו הוה כאלו מעיד על קרובו ובזה גם מיגו לא אמרי'. וכן היכא דמעיד לחובתו בודאי אינו נאמן ג"כ. ודברי הע"ש אין לו שייכות כלל בהא דפלוני רבע שורי דהתם אינו נוגע כלל שהוא מעיד לחובתו והודאת בע"ד לגבי ממון כק' עדים רק לעשות דין בזה פליגי התם בפירוש דברי הגמ'. משא"כ היכא דמעיד על ממון אחר רק שהוא נוגע:

ובזה יש לעיין על הנמ"י בסוגי' דהביא ראי' מקו' הגמ' וכיון דאסהיד לי' דלוי הוא היכא מצי מפיק לה מיני'. דמזה שמעינן דנוגע יכול להעיד לחובתו. הא אפי' אם נימא דנוגע יכול להעיד לחובתו. מ"מ אם מעיד שממון זה שלו. אם שאינו שלו לכ"ע ליכא שם עד עליו כלל כנ"ל בחידושי הר"ן בסנהדרין. וא"כ עדיין קשה הא בזה דמעיד דקרקע זו של לוי היא ואינו שלו בזה ליכא שם עד עליו כלל. ועדיין הקו' במ"ע ואי דמ"מ יכול להעיד עליו משום דבזה מסלק עצמו מהנגיעה דהא הודאת בע"ד כמאה עדים דמי. ממילא ליכא הוכחה דנוגע יכול להעיד לחובתו. דבזה טעם אחר איכא דליכא תו נוגע כלל כמ"ש באמת לישב דברי הע"ש:

והי' נ"ל די"ל דכונת דברי הנמ"י היא דהא האו"ת ס"ק צ' הקשה על קו' הגמ' דהא עדיין קשה דילמא רוצה להעמידה לפני בע"ח דבזה לא יהי' מהני הודאתו. ולכאורה הי' אפשר לומר כיון דהוא מעיד עם עד אחר דאינו שלו והיא של לוי ממילא