משכן העדות כ
Mishkan haEidut 20 · משכן העדות · free full Hebrew text
Open in the reader →לדידן דקימ"ל כראב"י ממילא גם בפסול דרבנן לא מהני גם אם הכשיר אותו:
אלא דמגמ' דיומא ד' ע"ד ע"א לא משמע כן דפריך בגמ' וכ"ת כיון דאית לי' היתר מה"ת קא חייל קרבן שבועה והתנן שבועת העדות וכו' והא משחק בקוביא וכו' ותי' הגמ' שאני התם דאמר קרא אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה היא כלל. ופי' רש"י דאם לא יגיד משמע מי שהגדה שלו מועלת. והאי כיון דרבנן פסלוהו ל"מ הגדה שלו עיי"ש. ולפ"ז היכא דהכשר אותו דמהני הגדה שלו חל עליו השבועה. דאם גם דהוא פסול מדרבנן. דהא שבועה חל על דרבנן. רק הא דאינו בשבועת העדות היכא דרבנן פסלוהו. היא כיון דאין תועלת בעדותו משא"כ אם הכשיר אותו נראה דחייב. ואף דגם לתי' הרשב"א דמתרץ דבפסול דרבנן מהני תפיסה. ואיכא תועלת בעדותו עי"ש. יהי' קשה ג"כ מאי תירץ הגמ' י"ל דלתי' הרשב"א. כיון דאין החיוב ברור כיון דלא מהני עדותו רק אם יתפוס. וזה לא חשיב רק גורם לממון. וכמו דע"א אינו באם לא יגיד כיון דאינו מחייב רק שבועה. ודילמא ישבע להכחישו. ולא הוה הממון ברור כמו כן בזה כיון דרבנן פסלוהו לא הוה החיוב ברור ולכן לא צריך להעיד. משא"כ אם הכשר אותו דאז החיוב ברור י"ל דצריך להעיד. וא"כ ע"כ צ"ל דמתני' דר"פ לא איירי כלל אם הכשר אותם. דאז פסול דרבנן צריך להעיד. והא דלא תי' התוס' הנ"ל בפשיטות דבא להשמיענן גם בהכשר אותו. צ"ל כמ"ש משום דזה נלמד מעד מפי עד וצ"ע:
והרמב"ם בר"פ יו"ד מהל' שבועות כתב וז"ל. הי' עדים או אחד מהן פסול או קרוב. ואפי' מפסולי עדות של דבריהם או שהי' המלך אחד מעדים שאינו ראוי להעיד או שהוא עד מפי עד וכפרו ונשבעו פטורים משבועת העדות. שאילו העידו לא הי' מחייבין בעדותן ממון עכ"ל. ולכאורה הי' נ"ל דהא דכתב הי' עדיו דין זה נובע ממתני' דר"פ. ומ"ש או אחד מהן פסול או קרוב היא ממתני' דלקמן ד' ל"ה הנ"ל וכמ"ש תוס' הנ"ל. דגם הכשרים פטורים כיון דנתבטל גם עדותן משום נמצא קו"פ ודלא כהכ"מ שהראה מקום על מ"ש הרמב"ם הי' עדים או אחד מהן בר"פ שבועת העדות. ועל מ"ש או שהי' עד מפי עד הראה מקום למתני' דלקמן עי"ש. דהא מתני' דהכא לא איירי כלל מנמצא אחד מהם קו"פ. רק דהרמב"ם הוסיף גם על מתני' דלקמן דאפי' אם הי' הקו"פ רק מפסולי עדות של דבריהם פטורים ג"כ משבועת העדות. ולפ"ז יהי' מוכח מהרמב"ם דגם פסולי עדות של דבריהם מבטל ג"כ משום נמצא קו"פ והאו"ת בס"ס ל"ו הביא בשם הכה"ג דכתב בשם הב"י דפסול דרבנן אינו מבטל משום נמצא קו"פ. עיי"ש. ועי' מש"ל בשער... ומדברי הרמב"ם מוכח להיפך דאם לא יהי' מבטל יהי' קשה אמאי לא יהי' הכשרים מחוייבים משום שבועת העדות. וכיון דמתני' דלקמן איירי בהכשר להקו"פ. והרמב"ם דהוסיף גם פסולי דרבנן מבואר דל"מ הכשירו גם בפסולי דרבנן:
אלא דאם נימא כן בכונת הרמב"ם יהי' צ"ע במ"ש או שהי' המלך אחד מהעדים דבא ג"כ למעט דאפי' הכשרים פטורים. וע"כ משום דגם עדותן נתבטל משום נמצא קו"פ וע"ז יש לעיין דהא הטעם דמלך ל"צ להעיד כתב רש"י בסוגי' דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. והעד צריך לעמוד בפני הדיין עכ"ל. וע"כ דס"ל לרש"י כתי' הב' של תוס' בד"ה עשה. דכבוד התורה עדיף מכבוד המלך עיי"ש בתוס'. ולפ"ז נראה דאם המלך מחל על כבודו והעיד דעדותו מהני. וממילא דל"ש לומר דיתבטל כל העדות ע"י משום קו"פ. וכמו כן במה שסיים הרמב"ם שאלו העידו לא הי' מחייבין בעדותן ממון משמע דגם אם המלך העיד לא הי' תועלת בעדותו ואפשר לומר כמ"ש האו"ת בסי' כ"ח ס"ק... כיון דהמלך לא מעיד ולא מעידין אותו. ממילא אף אם ירצה להעיד אין בעדותו ממש דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה כיון דאין מעידין ולא מקבלין עדות הבאים להזימו ופסול עדותו אף בדיעבד. ואף דלפי האמת קי"ל דבדיני ממונות לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה. מ"מ הי' מקום לומר כן לפי מ"ש הש"ך בסי' ל"ג ס"ק... דבעינן עכ"פ שיהי' ראוי להזימה עי"ש ובמ"ש לקמן בשער... אבל לפמ"ש האחרונים דלא כהש"ך. אלא דבד"מ לא צריך עדות שיכול להזימה ואפי' ראוי להזימה לא בעינן הקו' במ"ע:
ולזה הי' נ"ל דהרמב"ם לא איירי כלל מדין נמצא קו"פ המבואר במשנה דלקמן. רק כונתו דהא דאמרי' בסוגי' דמלך אינו בשבועת העדות. ע"כ צ"ל דאיכא עוד ע"א שיכול לצרף עצמו עם המלך שיהי' שנים. דבדליכא אחר רק המלך בל"ז המלך פטור מקרבן שבועת העדות. כיון דליכא רק ע"א. וכן כתב הריטב"א בסוגי'. ולזה כונת הרמב"ם דאם אחד מעדים הוא המלך. אז עד השני פטור ג"כ משבועת העדות כיון דהמלך ל"צ להעיד. וממילא גם הוא פטור. כיון דעדותו בלא עדות המלך לא מהני לענין ממון. וזה כונת הרמב"ם דאין בעדותו תועלת לענין ממון. הוא דקאי על העד השני דלא צריך להעיד ג"כ. אם אחד מהם קו"פ או מלך. וע"ז כתב דאם גם דעדותו מהני עכ"פ לענין שבועה אפ"ה לא צריך להעיד כמו כל ע"א כיון דל"מ לענין ממון. ולזה דייק הרמב"ם בלשונו דליכא תועלת ממון. ולא כתב סתם דליכא תועלת דהיא משום דבעדות האחד הא איכא תועלת עכ"פ לענין שבועה:
ובזה י"ל ג"כ קו' הרשב"א הנ"ל על הא דאמרי' בסוגי' אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזי חזי ורבנן היא דפסלוהו דהקשה הא מ"מ ליכא תועלת בעדותו. די"ל כמו דס"ל לר"פ דמלך פטור היא ע"כ דבאופן דאיכא עד כשר בהדי'. דאל"כ בלא"ה פטור משום דאינו רק ע"א. ועי' מש"ל בפ'... גבי ת"ח אם כבר העיד ע"א בב"ד לענין שבועה וידע גם הוא אותו עדות. דבזה מחוייב להעיד. דאם לא יעיד יכול להיות דישבע הוא להכחיש העד. וישבע לשקר. ולכן היא לאפרושי מאיסורא וצריך לילך ולהעיד עי"ש. ולפ"ז גם במלך אם כבר העיד עד השני עדותו לפני ב"ד אז גם המלך צריך להעיד שלא יבוא לידי שבועת שקר. וא"כ ע"כ הא דאמרי' דמלך פטור. היא כיון דמלך פטור אז גם עד השני פטור כיון דלא הוה רק ע"א. ואדרבא אין לו להעיד אף אם ירצה דאם הוא יעיד יהי' הוא הגורם שגם המלך יהי' צריך להעיד. וי"ל דזה הפי' אבל משחק בקוביא מדאו' מחזי חזי ורבנן היא דפסלוהו. ומשו"ה חל השבועה עליו. רק דהוא אין צריך להעיד כיון דאין תועלת בעדותו. אבל מ"מ חבירו עד השני צריך להעיד כיון דאיכא תועלת בעדותו עכ"פ לענין שבועה וראב"י ס"ל כיון דרבנן פסלוהו למשחק בקוביא גם אין השני צריך להעיד כיון דאין תועלת בעדותו לענין ממון רק גורם לממון [ובזה אמרתי הא דהמציא הרשב"א מזה דבפסולי עדות דרבנן מהני תפיסה. י"ל דהיא דוקא היכא דאיכא ע"א שהוא כשר אף מדרבנן. ועד השני פסול מדרבנן בזה מהני תפיסה. כיון דמתני' איירי היכא דאיכא אחר. וי"ל דהשני כשר מדרבנן דומיא דמלך. משא"כ אם השניהם המה פסולי דרבנן י"ל דבזה לא מהני תפיסה]:
ולפ"ז י"ל הא דנקט הרמב"ם או שהי' אחד מהם קו"פ היא ג"כ משום דמתני' דקתני דאינו נוהג בקו"פ היא אפי' אם ע"א הוא רק קו"פ ועד השני הוא עד כשר. אין הקו"פ מחוייב בשבועת העדות. וממילא דגם השני פטור כיון דליכא תועלת לממון. ואף דאיכא תועלת לענין שבועה אפ"ה פטור. ואיירי בענין דלא נתבטל עדות עד הכשר משום נמצא קו"פ. כגון דהי' עדות מיוחדת. או דלא כוונו להעיד. או דנפסלו אח"כ וכנ"ל דבזה אינו פוסל לשיטת הרי"ף והרמב"ם כיון דלא ידע מפסולו. ולפ"ז ממילא ליכא ראי' מהרמב"ם דפסול דרבנן מבטל כיון דלא מיירי מזה שיהי' נתבטל עדותן משום נמצא קו"פ. והראי' ממלך דנקט ג"כ שהי' המלך אחד מעדים:
והנה במתני' דנקט או שהי' אחד מהם קו"פ. ויש לדקדק למה לא נקט ג"כ או שהי' אחד מהם אשה ועבד וקטן. ואין לומר דזה נלמד מקו"פ. דהא גם במתני' דר"פ דקתני ג"כ קו"פ וקתני נמי אשה ועבד וקטן. ועי' בריטב"א. וע"כ