משכן העדות רז

ביניהם קרובים. ולא הי' עדים בשעת הקידושין. וכיון דכונתו הי' לשחוק ממילא לא הוציא את הפסולין ולא היה עדים בדבר וכיון דיכול לומר דכונתו הי' לשחוק. ממילא אף אם יאמר אח"כ דכוונתו היה לעדים כשירים ולקידושין גמורים לא הוה ג"כ קידושין משום דה"ל דברים שבלב. ובזה י"ל ג"כ דברי הב"ש הנ"ל דכתב לתי' התוס' דצריכים לבוא לב"ד דוקא. אף אם באו הקרובין אח"כ לב"ד לא נתבטלו ג"כ הקידושין. והקשיתי דאמאי לא נימא דאם בא אח"כ לב"ד נתבטל הצירוף הראי' למפריע. די"ל לתי' התוס' דכל זמן שלא בא לב"ד אינו מבטל. וא"כ בשעת הקידושין עדיין לא היה הקו"פ מבטל כיון דעדיין אינו בא לב"ד. ותו לא יכול לומר לשחוק כיון דהי' קרובין בדבר כיון דכל זמן שלא בא לב"ד אינו מבטלין ודילמא לא יבואו אח"כ לב"ד ויהי' קידושין גמורים. והאיך יכולים לומר בזה לשחוק הא יש מקום שיהי' קידושין גמורים. וכיון דלא יכול לומר דכונתו היה לשחוק. ממילא אף אם באו אח"כ לב"ד לא נתבטלו הקידושין מתי' הקצוה"ח כיון דידעינן בבירור דכונתו הי' לקידושין גמורים ה"ל כאלו הזמין עדים כשירים והוציא את הפסולין. ובאם נימא כן י"ל יותר די"ל דהב"ד יכולין אפי' לדון ע"פ עדים הכשירים ואף דהקו"פ מעידים ג"כ לפני ב"ד מ"מ הא ה"ל כאלו הזמין עדים והוציא את הפסולין דלא הוה הפסולין עדים כלל. ולא הוה בזה כאלו קידש בפני עדים והלכו דהב"ד יכולין לדון אפי' ע"פ עדות הכשירים וצ"ע עוד בזה. אמנם לשיטת רש"י ורשב"ם. וכן לשיטת הריטב"א קידושין הנ"ל נדחים דברי הקצוה"ח. ואולי י"ל דכיון דהנהוג היא בקידושין תמיד דלא משגיחין ע"ז אם איכא קרובין ג"כ בשעת קידושין ואין יכול לומר לשחוק הי' כונתי כיון דתמיד היא כן בשעת הקידושין דלא משגיחין ע"ז שיהי' שלא בפני קרובין וממילא דלא יכול לומר לשחוק. וכיון דלא יכול לומר לשחוק. ממילא י"ל כמ"ש הקצוה"ח דה"ל כאלו יחד עדים בפי'. ועיקר קו' התוס' אינו רק על תחילת המנהג שהי' בפני קרובין. משא"כ עכשיו דנשתרבב המנהג שיהי' הקידושין במעמד קרובין. ממילא דלא יכול לומר לשחוק י"ל כמ"ש הקצוה"ח:

אמנם הרמב"ן ב"ב כתב דלשיטת רש"י ורשב"ם צריכים ליחד עדים בשעת קידושין דוקא עי"ש. ולענ"ד יש לעיין בהא דמהני יחד עדים בשעת קידושין. דהא עיקר הטעם דבעינן עדים בשעת קידושין ולא מהני אם שניהם מודים היא כמ"ש הרשב"א קידושין הנ"ל. וכמ"ש הפ"י שם. כיון דבקידושין חב לאחרים ועל האחרים לא מהני הודאתם. וכיון דהקידושין בלא עדים לא הוה קידושין לגבי אחרים לא הוה קידושין כלל משום דאין קידושין לחצאין. ולפ"ז כיון דעיקר הטעם דבעינן עדים היא רק משום דהוא חב לאחרים האיך יכול הוא להזמין עדים לחוב לאחרים. נימא דכיון דהאחרים שהיא לחובתם לא הזמינו העדים לאו כל כמיני' להזמין הוא העדים. בשלמא מלוה יכול להזמין עדים כיון דהוא ממונו אמרי' בידו להזמין. משא"כ בזה הא לגבי עצמו ל"ב עדי' כלל רק לגבי האחרים. ומאי מהני הזמנתו במה דעיקר העדים היא רק משום אחרים ולא משום עצמו. גם בנמ"י בסנהדרין בפ' אחד ד"מ בענין אין עד נעשה דיין כתב וז"ל וכן בקידושין שיש שם קרובים הרבה. ואעפ"י דשמא מאחר שנהגו ליחד עידי קידושין לא יצטרפו עם האחרים וגם האחרים לא יתכוונו להעיד מ"מ אם הכונה פוסלת הי' לנו לחוש שמא יש אחד מהם שמתכוין להעיד וכו' עכ"ל משמע מדבריו ג"כ דאין היחוד מועיל בקידושין. אמנם באמת מבואר בכל הפוסקים דיחד עדים מהני וצ"ע ויש לעיין אי בעינן שיוציא דוקא את הפסולין מכלל עדות וכדמשמע בטור. י"ל דדוקא אם לא מוציא את הפסול מכלל עדות דמיחד עדים כשירים בזה כיון דלא הוציא אותן פוסל כונתם. ובזה יהי' ניחא ג"כ מה דהקשה האו"ת בס"ק... מאי מקשי' תוס' מגיטין הא בגיטין מיחדין עדים לחתום על הגט עי"ש אבל בזה ניחא דמ"מ אף דלא הוציא את הפסולין פוסל כונתם. אמנם לפמ"ש הש"ך בס"ק... דאף אם לא הוציא את הפסולין רק בסתמא אם הזמין עדים כשירים חשיב כאלו הוציא את הפסולין צ"ע מדברי הנמ"י. ובאם נימא דלא מהני בזה יחד עדים בקידושין כיון דעיקר היחד עדים היא משום דהוא חב לאחרים. והאיך מצי ליחד עדים לחוב לאחרים. ממילא נדחה ג"כ תי' הקצוה"ח הנ"ל. ובזה י"ל ג"כ דברי הב"ש הנ"ל די"ל דלתי' התוס' והרא"ש דכל זמן שלא בא לב"ד אינו פוסל ממילא דתו לא הוה לחוב לאחרים דגם אם לא מיחד עדים כשירים לקידושין נאסרה ג"כ על כל העולם וכיון דתו לא הוה לחוב לאחרים ממילא מהני יחד עדים שיהי' נאמנים להעיד אח"כ וצ"ע:

ועתה לפ"ז לשיטת רש"י ורשב"ם אם לא הזמין עדים בשעת קידושין לא יהי' ממשות בקידושין כי דילמא כוון אחד מן הקרובין להעיד. ולפמ"ש גם אם באמת נודע אח"כ דלא כוונו להעיד נימא דמ"מ כיון דלא נודע מזה בשעת הקידושין ה"ל כאלו העדים הי' עומדים אחורי הגדר אלא די"ל כמ"ש הרמב"ן ב"ב הנ"ל דקרובין מסתמא לא כוונו להעיד. וכמ"ש דאף דהרמב"ן כתב כל זמן שלא באו לב"ד היא רק דאם באו לב"ד אז צריך לשאול אותם דדילמא כוונו להעיד כיון דבאו לב"ד. משא"כ בל"ז גם בשעת הראי' אמרי' דמסתמא הקרובין לא כוונו להעיד. והש"ך ס"ק י' כתב בשם מהר"מ אלשקר דמסתמא קרובין כוונו להעיד והביא ראי' לזה מדברי תוס'. ולענ"ד מדברי תוס' מוכח להיפך דהא דייקו בקושייתם דפעמים יתכוין אחד מן הקרובין להעיד הרי דלא כתבו רק לפעמים. ומבואר דלרוב פעמים אינם מתכווני' להעיד. ולזה נ"ל דתוס' מקשי' שפיר אף דלרוב פעמים לא נתכוונו להעיד. מ"מ קשה על לכתחילה דמקדשי' במעמד קרובין. לכתחילה הי' להם לחוש גם להמיעוט. דדילמא יתכוונו להעיד. והי' להו לתקן דהקידושין לא יהי' במעמד קרובין. וכמ"ש כל היכא דאיכא לברורי לא סמכינן על הרוב. כ"כ בזה הי' להו לחוש על המיעוט ולא נסמוך על הרוב ושלא לקדש בפני קרובים. והא דתמהו גם לר"י כבר כתבתי לעיל דלאו כונתם דלר"י האיך הי' מקדשים. דדילמא באמת לר"י הי' מיחדי' עדים בשעת קידושין או דלא הי' במעמד קרובין. רק דכונתם אפי' אי קימ"ל כר"י מ"מ קשה על המנהג. ולפ"ז ממילא בדיעבד אם לא הזמין עדות בשעת קידושין הוה קידושין גמורים מחמת הרוב. ול"ק ג"כ מה שהקשיתי אמאי מקשים תוס' דוקא דיתכוין הא גם אי לא יתכוין מ"מ לא הוה מבורר בשעת קידושין העדים. דלפ"ז ניחא כיון דעיקר קו' התוס' רק דניחוש להמיעוט. ובאם לא ניחוש להמיעוט ממילא מן הדין הוה קידושין גמורים מחמת הרוב. ומשו"ה הוה מבורר העדים ג"כ בשעת קידושין כי מחמת הרוב ידעי' דודאי לא יתכוונו הקרובין להעיד. ולפ"ז י"ל ג"כ כמ"ש הקצוה"ח דכיון דמחמת הרוב כל זמן שלא נתברר להיפך דכוונו להעיד אמרי' דמסתמא לא כוונו להעיד. וה"ל קידושין גמורים ומשו"ה ל"ק קו' התוס' דגם אם מכוונו להעיד אפ"ה כיון דלא יכול לומר לשחוק נתכוונתי כיון דבשעת קידושין היינו דנין דודאי כונתם הי' לשם קידושין גמורים כיון דאיכא עדים דמסתמא הקרובין לא יכוונו להעיד ממילא כיון דידעינן דכונתו הי' לשם קידושין גמורים ה"ל כאלו הזמין עדים כשירים דאין ביד הפסולין לבטל העדות. ולפמש"ל דמנמק"י סנהדרין משמע דל"מ אם הזמין עדים כל זמן שלא הוציא את הפסולין. ליכא ראי' מתוס'. די"ל דגם בזמן התוס' הי' המנהג לזמן עדים לקידושין רק דקושייתם היא כקו' הנמ"י דאם גם דמיחדים עדים אפ"ה אם הקרובין מכוונים להעיד מבטלין ג"כ. ומשו"ה כתבו רק שפעמים יתכוונו אחד מן הקרובין להעיד. משום דלרוב פעמים אינם מכוונים להעיד. דכיון דמיחדים עדים להקידושין הנשארים אינם מכוונים להעיד. ולפ"ז י"ל אם לא מיחדים עדים כלל לקידושין אם המנהג היא כן בזה י"ל דכולם מתכוונים להיות עדים. ויכול להיות דכמו כן גם הפסולין יכוונו להיות עדים. אלא דמ"מ זה היא דבר דמסתבר דמסתמא קרובין לא יכוונו להעיד. וכיון שכן ממילא גם לשיטת רש"י ורשב"ם אין לחוש בדיעבד אם לא יחדו עדים לקידושין משום דמסתמא לא כוונו הקרובין להעד:

ואפשר לומר דעדיין יש לחוש דילמא יהי' בשעת קידושין עדים הקרובין להדדי. כאשר היא שכיח לרוב פעמים בשעת קידושין נמצאים קרובים להדדי. וכמעט לא ימלט שלא יהי' לכל