משכן העדות רו

מפשינן פלוגתא בכדי בין רבי לר"י עי"ש מבואר כדבריו דמטעם אחר בעי' כוונו להעיד שיהי' מקיימי הדבר. ומשו"ה כתב הריטב"א שפיר דבקידושין כיון דהם ממקיימי הדבר אף אם לא כוונו להעיד כיון דאין לקידושין קיום בלא עדים כלל. ולכן פוסל הקו"פ אף אם לא כוון להעיד. ולא בא לב"ד. משא"כ אי אמרי' דצריך כונה אף בלא הטעם ממקיימי הדבר משום צירוף דבלא כונה ל"ח ממקיימי הדבר נדחים דברי הריטב"א:

ויש לעיין בסברת הריטב"א על שיטת התוס' והרא"ש דס"ל הטעם דצריך לבוא לב"ד שיהי' ממקיימי הדבר ובקושייתם מגיטין וקידושין תמהו דאחד מן הקרובין יכוונו להעיד. וא"כ מה תי' דאינו פוסל כל זמן שאינו בא לב"ד. וע"ז צ"ע לאיזה ענין יהי' צריך לבוא להעיד בב"ד הא צירוף אית להו מחמת כונתם להעיד וממקיימי הדבר הם כיון דהם עדים על גוף הגיטין וקידושין. וצ"ל דתוס' ס"ל דעיקר ממקיימי היא רק אם באו אח"כ להעיד בב"ד. וכנ"ל בשם הרמ"ה דעיקר קרא בשעת הגדתו בב"ד כתיב. ולטעמא דהרמב"ן הנ"ל דמחשבה לחודא אינו פוסל י"ל אם גם דהוה בקידושין ממקיימי הדבר אף אם לא באו לב"ד. מ"מ כיון דלא הוה רק מחשבה לחודא שיהי' עדים בדבר ולא מעשה לא נתבטל עדות הכשירים בלא המעשה דבאו גם לב"ד. וממילא אף אם באו אח"כ גם לב"ד לא נתבטל הקידושין למפריע כמ"ש הב"ש הנ"ל. וי"ל דמשו"ה לא ס"ל הרמב"ן ודעימו טעמא דתוס' דא"כ יהי' קשה מגיטין וקידושין. דהם ממקיימי הדבר אף אם לא באו לב"ד ויש להוסיף עוד דס"ל כהרשב"א קידושין הנ"ל דגם בממון היכא דהוא חב לאחרינא בעינן עדים לקיום הדבר דוקא. ומשו"ה גם בממון הם ממקיימי הדבר אף אם לא באו לב"ד. ומשו"ה הוצרכו לטעם אחר שיהי' צריכים לבוא לב"ד. ולפ"ז רוב הפוסקים חולקים על הריטב"א. וגם לפ"מ דמבואר בסי' מ"ב דבקידושין צריכים העדים דוקא לכווין שיהי' עדים בקידושין. ובאם לא הי' כונתם לשם עדות לא מהני ולא נתקיים גוף הקידושין אם לא הי' כונת העדים שיהי' עדים בשעת קידושין. ממילא בזה בדיעבד אם לא הזמין עדים לקידושין נתקיימה ג"כ הקידושין כפי מה שיבואר לקמן. דמסתמא הכשירים כוונו להעיד והפסולין לא כוונו להעיד וממילא כיון דלא כוונו ל"ח עדים כלל ולא מבטלין:

פרק י"א ועתה אבוא לבאר לשיטת רש"י ורשב"ם דראי' לחודא פוסל בזה קו' הראשונים במ"ע האיך מצאנו ידינו בגיטין וקידושין הנעשים בפני קרובין דפעמים יתכוין אחד מן הקרובין להעיד. ויתר מזה אני מסופק לשיטת רש"י ורשב"ם אם הי' קרובין בשעת קידושין ואמרו אח"כ דלא נתכוונו להעיד אפ"ה יש לעיין אם יש ממשות בקידושין. והיא לפי מה דמבואר באהע"ז בסי' מ"ב סעיף ג' דהמקדש והמתקדשת צריכים לראות את העדים בשעת קידושין. ובאם נתקדשה שלא בפני עדים רק עדים עמדו אחורי הגדר ושמעו שאמרה שמקבלת לשם קידושין לא מהני ויותר מזה כתב הב"ש שם. דאם הקידושין הי' בפני עדים פסולים והם לא ידעו מפסלותן דאז בודאי דעת המקדש והמתקדשת הי' לשם קידושין גמורים כיון דהם הי' סוברים דהם עדים כשירים ועדים כשירים הי' עומדים אחורי הגדר שראו ג"כ מעשה הקידושין לדעת המרי"ט לא הוה קידושין דנהי דלא בעינן אתם עידי בקידושין מ"מ בעינן שידעו העדים שהם רואין אותם. דבל"ז אפי' אם אמרה דבלבי הי' לקידושין גמורים ל"מ דכל שאין העדים יכולין להעיד ע"ז ה"ל דברים שבלב עי"ש ובס' אבני מלואים שמבאר דבריו היטב. וא"כ בזה האופן דבשעת ראי' הקידושין הי' קרובין ופסולין. וממילא בשעת הקידושין הי' ספק בדבר אם איכא עדים בהקידושין כי דילמא יתכוונו הקו"פ להעיד ואז נתבטלה הקידושין וממילא המקדש והמתקדשת לא הי' יודעים מהעדים. והעדים הכשירים לא הי' יודעים ג"כ אם הם עדים בדבר כי דילמא כונת הקרובין ג"כ להעיד ונתבטל גם עדות הכשירין. וא"כ בשעת הקידושין הי' ספק אם איכא עדים בדבר וזה לא מהני. והוה כאלו קידשה בלא עדים ידועים. רק ספק הי' אצלם דילמא יעמדו עדים אחורי הגדר וראו את הקידושין אפ"ה לא הוה קידושין. כ"כ בזה אם גם דנתגלה אח"כ למפרע דהי' עדים בשעת קידושין, מ"מ כיון דלא הי' נודע בשעת הקידושין מהעדים ל"מ. גם אם יאמרו המקדש והמתקדשת דכונתם הי' לשחק כיון דלא הי' עדים בדבר מחמת הקרוב שהי' ביניהם בזה י"ל דלא הוה קידושין. וממילא אף אם אמרו דכונתם הי' לקידושין גמורין ל"מ ג"כ משום דה"ל דברים שבלב שאינם דברים:

ומהא דמקשי' תוס' והרא"ש מגיטין וקידושין דפעמים יתכוין מן הקרובין להעיד. ולא מקשים להיפך דאף אם לא יתכוונו להעיד אפ"ה לא יהי' קידושין דיהי' כאלו העדים עומדים אחורי הגדר כיון דבשעת מעשה הי' ספק דילמא יכוונו להעיד ליכא ראי' כ"כ די"ל באמת דזה היא קושיתם כיון דיכול להיות דליכא ממש בהקידושין אם יכוונו להעיד. ממילא אף אם נתגלה אח"כ דלא נתכוונו להעיד אפ"ה לא הוה קידושין משום דה"ל כאלו העדי' עומדים אחורי הגדר. ומזה יש להביא ראי' לדברי הב"ש הנ"ל דלשיטת התוס' והרא"ש אף אם העידו העדים אח"כ בב"ד ואמרו דכונתם הי' להעיד אפ"ה לא נתבטלו הקידושין ולא אמרי' בזה כמ"ש דבבאו אח"כ בב"ד נתבטל הצירוף למפריע משעת ראי'. דאם נימא דאח"כ נתבטלו הקידושין למפריע יהי' קו' התוס' והרא"ש במ"ע. כיון דבשעת קידושין איכא ספק אם יהי' עדים בדבר כי דילמא יבואו הקרובין להעיד אח"כ בב"ד. וממילא אף אם באמת לא באו אח"כ בב"ד אפ"ה לא יהי' ממש בהקידושין דהוה ג"כ כעדים עומדים אחורי הגדר אע"כ דלתי' התוס' אף אם באמת באו הקרובין אח"כ להעיד בב"ד לא נתבטלו הקידושין. וצ"ע בדברי הרמב"ן ב"ב הנ"ל דז"ל וא"ל כל שלא באו לב"ד מסתמא אין הקרובין כוונו להעיד והם מפני שבאו לב"ד צריכים לשאל עכ"ל. ומשמע מדבריו דבשעת קידושין היא ספק דילמא כונתם היא להעיד ויבוא אח"כ לב"ד. ולפמ"ש יהי' קשה כיון דהיא ספק בשעת קידושין לא יהי' ממשות בהקידושין אף אם לא יבואו אח"כ לב"ד. אמנם גם בדברי הרמב"ן י"ל דודאי לרוב פעמים אין הקרובין יכוונו להעיד ולא יבואו לב"ד כיון דידעו דאין תועלת בעדותן רק דעיקר הקו' היא הא יכול להיות דכוון להעיד וניחש לכתחילה להמיעוט. וע"ז תי' כיון דלא בא לב"ד מסתמא לא כוונו להעיד. ואין כונתו דמתחילה בשעת הראי' הי' ספק השקול דילמא יכווין להעיד ויבוא לב"ד רק הא דשואלין להקו"פ היא כיון דבא לב"ד אח"כ אמרי' מסתמא כוון להעיד. אבל בשעת הראי' לא הי' ג"כ ספק בדבר דמסתמא אינו מכוין להעיד. ומשו"ה תו לא הוה שום מיחוש בקידושין. דבשעת קידושין הוה דנין דאיכא עדים בדבר דמסתמא לא יתכוון להעיד. וממילא דליכא אפי' מיעוט. כיון דאינו בא אח"כ לב"ד. ויבואר לקמן עוד דבר זה. משא"כ אי הוה אצלינו בשעת קידושין ספק השקול דילמא יכוון להעיד בזה יש לעיין לענ"ד אם גם דאינו מכוון להעיד יהי' כאלו העדים עומדים אחורי הגדר כיון דבשעת מעשה לא הוה ידעינן מהעדים. וגם כיון דהמקדש והמתקדשת יכולין לומר אח"כ לשחוק נתכוונו כיון דליכא עדים בדבר מחמת הקרובין דמבטלין ממילא אף אם אומרי' דכונתם היה לקידושין גמורין יש לדין דה"ל דברים שבלב:

ובזה אמרתי לדחות גם תי' הקצוה"ח על קו' הראשונים דתי' בס"ק ו' כיון דקימ"ל דהיכא דיחד עדים בשעת מעשה לא נתבטל עדות הכשירים מחמת הקו"פ כיון דיחד עדים כשירים והיכא דלא אמר רק אתם עידי מהני ג"כ דאמרי' מסתמא הי' כוונתו רק להכשירים. וא"כ בגיטין וקידושין דנהי דלא בעינן שיאמר בפי' אתם עידי מ"מ בכונתו צריך שיכוין לעדים דוקא. וא"כ מה לי אם אומר בפי' אתם עידי דמהני משום דכונתו היה על הכשירים. ה"ה בזה אמרי' מסתמא כונתו הי' רק על הכשירים עיי"ש ולפמ"ש יש לעיין גם בזה די"ל דהא תינח אי ידעינן דהי' כונתו לשם קידושין גמורים אז מסתמא הוציא את הפסולין משא"כ אם יאמר דכונתו לא היה לקידושין גמורים רק לשחוק כיון דהי'