משכן העדות רה

בד"מ אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. ממילא גם בקידושין קשה קו' התוס'. ואפי' אם נימא דהמקדש בע"א חוששין לקידושין קשה ג"כ משום דבנמצא קו"פ לא הוה אפי' ע"א בקידושין. וצריכים לבוא לתי' התוס' כיון דבעי' תרתי שיהי' כוון להעיד. ויבוא לפני ב"ד. וכ"ז שאינו בא לב"ד אינו מבטל. משו"ה מתקיים גוף הקידושין:

והנה הב"ש בסי' מ"ב כתב מילתא דמסתבר דלשיטת התוס' והרא"ש דבעי' תרתי. אז אם קידש בפני קו"פ ובאו הקו"פ אח"כ לב"ד להעיד על הקידושין אפ"ה לא נתבטל למפרע הקידושין. כיון דתיכף בשעה שקידשה הי' חלין הקידושין דאז לא הי' נתבטל עדיין משום הראי' לחודא. ומשו"ה אף אם באו אח"כ להעיד בב"ד נהי דאין הב"ד יכולין לדון ע"פ עדות הכשירים מ"מ ה"ל כאלו קידש בפני עדים והלכו למדה"י ובאם שניהם מודים צריכה גט עי"ש. ויש לעיין בזה דהא כבר כתבתי בפ"ג דע"כ לשיטת הסוברים דצריכים לבוא לב"ד. מ"מ אם באו אח"כ לב"ד נתבטל הצירוף למפרע משעת הראי'. דל"ל דלא נתבטל רק ההגדה ולא הראי'. א"כ אמאי יהי' מהני אח"כ הגדה שנית בלא הפסולין. ולפ"ז גם בקידושין נימא כיון דבאו אח"כ גם הקרובין להעיד בב"ד נתבטל אח"כ הצירוף הראי' למפרע. וכיון דנתבטל הצירוף למפרע לא הוה עדות בדבר גם בשעת קידושין ואין לומר דבזה כיון דבשעת הקידושין דהי' חלין הקידושין. ונגמר הענין דקידושין וכיון דכבר נגמר הענין לא נתבטל אח"כ כמו באם הי' עידי הקידושין כשירים בשטת הראי' הקידושין ונפסלו ואח"כ העידו לפני ב"ד. דבזה אף דכבר בארתי דלא כהקצוה"ח. רק אף דנפסלו אח"כ קודם הגדה נתבטל ג"כ עדותן היא דוקא היכא דבעינן הגדה להעדות. בזה אמרי' דקודם הגדה לא נגמר העדות כיון דהראי' עם הגדה הכל עדות אחת היא. ולכן בנפסלו קודם הגדה נתבטל הראי' ג"כ משא"כ בזה דמיד לאחר הקידושין נגמר העדות לענין זה דהקידושין חלין. ומשו"ה בנפסלו אח"כ הוה דמי' לעדים שהעידו בב"ד ואח"כ נפסלו דבזה ודאי לא נתבטל עדותן כ"כ בזה לא נתבטל גוף הקידושין. ולפ"ז י"ל דאף אי אמרי' גם בשיטת התוס' והרא"ש דאח"כ נתבטל הראי' למפרע. וכמו כן לשיטת הרמב"ן והרשב"א דראי' לחודא עם המחשבה אינו פוסל אם לא נתקיימה מחשבתן. י"ל דבאם נגמר הענין קודם שנתקיימה מחשבתן בזה לא נתבטל אח"כ כלל. ומשו"ה גם אם קידש בפני עדים ואחד מהם קו"פ. כיון דמיד הי' חלין הקידושין לגמרי ונגמר העדות ולזה לא נתבטל אף אם באו אח"כ לב"ד. ובזה צריך עיון בהנ"ל אם העידו הכשירים עדותן בב"ד וגמרו הב"ד הדין ע"פ עדותן. וממילא אם נימא היכא דבאו אח"כ לב"ד נתבטלו הקידושין למפרע. ממילא אף אם לא באו לב"ד לא יהי' ממש בקידושין מ"מ דילמא יבואו ויעידו וע"כ כדברי הב"ש. ואח"כ באו קו"פ להעיד בב"ד נימא ג"כ דלא נתבטל עדות הכשירים. כיון דכבר נגמר עדותן. וכיון דבאמת מבואר בהש"ך הנ"ל דגה באופן זה נתבטל ג"כ משום דלאחר עדותן נגמר הצירוף למפרע כ"כ בזה נימא ג"כ אף דהקידושין נגמרים נתבטל ג"כ העדות למפרע והוה כאלו לא הי' עדים בשעת הקידושין. ויש לדחוק ולחלק:

ואפשר לומר מטעם אחר כדברי הב"ש והיא דהא דמבטלין עדות הכשירים מחמת כונת הקו"פ להעיד בב"ד היא דוקא היכא דעיקר העדות היא רק להעיד אח"כ עדותו בב"ד בזה אמרי' כיון דהקו"פ כוון להעיד ועיקר העדות היא רק להעיד אח"כ בב"ד. ומשו"ה פוסל הכונה. משא"כ אם עיקר העדות אינו להעיד בב"ד כלל. ולא הובאו העדות לשם להעיד בב"ד רק שיהי' עדות לקיום הדבר בזה אף אם הי' כונתם להעיד בב"ד אינו פוסל ג"כ כיון דעיקר עדותן אינו להעיד בב"ד כלל רק שיהי' עדים לקיום הדבר. ומשו"ה אף אם כונתם להעיד אח"כ בב"ד. הא זה כיון דאינו מעיקר העדות אינו מבטל. ומשו"ה בקידושין דבזה עיקר העדות היא לקיום הדבר ולא להעיד אח"כ בב"ד. ולכן אף אם הקו"פ כוון להעיד בב"ד חשיב ככוון לדבר שאינו מעיקר העדות ואם גם דהכשירים כוונו ג"כ להעיד בב"ד י"ל דבקידושין הוה כשני עדות. אחת להיות עדי' על קיום הדבר ושנית להעיד אח"כ בב"ד. ומשו"ה אף אם העיד הקרוב אח"כ בב"ד לא נתבטל למפרע רק העדות שהיא להעיד בב"ד. משא"כ עדות הב' שיהי' עדים על הקידושין לא נתבטל מחמת כונתם. כיון דאין לכונה זו שייכות לעיקר העדות. והיא נכון בסברא לענ"ד בעזה"י ולפ"ז י"ל הא דמקשי' תוס' האיך מצאנו ידינו בקידושין דפעמים יתכוין אחד מן הקרובים להעיד לאו כונתם להעיד אח"כ בב"ד. דזה אין לו שייכות בעיקר העדות רק דקושייתם היא דיהי' בכונתו שיהי' עדים ג"כ על קיום הדבר ואף אם אין כונתם להעיד אח"כ בב"ד. וסתמא היא כן דלא יתכוונו להעיד בב"ד. דהא בשום פעם לא מעידים אח"כ עידי הקידושין להעיד בב"ד. רק דמ"מ כיון דכונתם היא שיהי' עדים על הקידושין חשיב כמו בשאר העדות שכוונתם להעיד אח"כ בב"ד וע"ז תי' כיון דלא באו לב"ד אינו מבטלין דעיקר מקיימי הדבר היא רק באותן שבאו להעיד בב"ד. ומשו"ה אף אם כונתם שיהי' עדים בעיקר הקידושין משום זה אינם מבטלין. ומשו"ה כתב הב"ש שפיר דאף אם באו אח"כ לב"ד וכונתם היא להעיד. לש"ל דנתבטל עדותו למפרע. והיא דיהי' הראי' יתבטל. דהא לגוף העדות שהיא לקיום הדבר ל"צ כלל הגדה בב"ד. וממילא מה שהי' בכונתם להעיד בב"ד אינו מעדות זה. ומשו"ה אינו מזיק הכונה להעיד בב"ד על עיקר העדות וצ"ע. ומעתה לשיטת התוס' והרא"ש לית כאן מיחוש כלל בגיטין וקידושין הנעשים בפני קרובין. ומטעמא שכתבו תוס' והרא"ש דכל זמן שלא באו לב"ד אינם מבטלין. ואפי' אם אח"כ באו לב"ד לא נתבטל ג"כ כמ"ש הב"ש:

אמנם הריטב"א בקידושין החמיר בדבר אפי' לשיטת התוס' והרא"ש וז"ל בד' מ"ג מיהו כל היכא שיש באותן מעמד כשירים ופסולין צריך ליחד עידי קידושין דאי לא כיון דאיכא עד הפסול בניהם עדות כולם בטלה. אע"ג דאמרי' למיחזי אתינא וכו' היינו בד"מ או בדנ"פ שאין העדות מתקיימת עד שבאו לב"ד. ושעת ראי' ל"ח עדות. אבל הכא בקידושין אין העדות בא לאמת הדבר בלבד אלא אפי' אי ידעינן דהכי קושטא דמילתא שקידשה א"מ בלא עדות ואין לקידושין קיום בלא עדות מגזירת הכתוב היא וכיון שכן שעת מעשה היא שעת עדותן. וכיון דאיכא צירוף פסולי עדות עמהם עדות כולן בטלה עכ"ל עי"ש אמנם באמת מבואר מכל הראשונים דלא כהריטב"א. וכאשר מסיים הריטב"א שם. ולפי מה דמבואר ברשב"א קידושין הנ"ל בהא דתי' הגמ' בקידושין דמשו"ה ל"מ בקידושין אם שניהם מודים משום דבזה חב לאחרים. והיא דמכח הגז"ש דדבר דבר מדמינן קידושין לממון שהיא חב לאחרים. דבזה בעי' גם בממון עדים לקיום הדבר. וכמבואר עוד שם ברשב"א על הא דלא איברי סהדי אלא לשקרי דהיא רק היכא דליכא חב לאחרים. משא"כ היכא דהוא חב לאחרים בעינן עדים לקיום הדבר. ממילא מוכח דלא כהריטב"א דלדבריו גם בממון היכא דהוא חב לאחרינא דאז אין הדבר מתקיים בלא עדים יהי' קו"פ פוסל בכל ענין אף אם לא בא לב"ד ולא כוון להעיד. ובאמת זה אינו דבכל ענין אף היכא דהוא חב לאחרינא מתקיים העדות בכשירים אם לא כוון להעיד או אם לא בא לב"ד. והקרא ע"פ שנים או שלשה יקום דבר דמני' גמרי' הדין דקו"פ דמבטל. לפמ"ש הרשב"א שם קאי רק היכא דהוא חב לאחרינא דבזה בעינן עדים לקיום הדבר דוקא (ובזה יש לישב קו' האו"ת הנ"ל בפ"א דהקשה הא בממון לא איברי סהדי אלא לשקרי עי"ש] ולדברי הריטב"א יהי' קשה בכל ענין יבטל קו"פ ומזה ראי' דלא כהריטב"א:

והטעם י"ל דהא בריטב"א ע"כ צ"ל הא דבעי' דוקא כוונו להעיד לאו משום צירוף בעינן כוונו להעיד. דא"כ בקידושין אף דתמיד הם עדים מ"מ כיון דלא כוונו להעיד לא חשיב צירוף רק צ"ל כמ"ש בפ' הקדום דהא דבעי' כוונו להעיד היא משום דאז חשיבי עדים. ובלא כוונו להעיד ל"ח עדים כלל. ויותר מזה נ"ל דהריטב"א אזיל לשיטתו דכתב בסוגי' דמכות ד"ה אימתי דלפי האמת דתי' הגמ' יקום דבר ממקיימי הדבר הכתוב מדבר גם לר' יוסי בעינן כוונו להעיד שיהי' ממקיימי הדבר דלא