משכן העדות רג

להשיב ולומר דכיון דע"כ דאח"כ נעשים עדים למפריע. כיון דדנין על תחילת הראי'. ממילא כמו דצריכים לומר דהכשירים נעשים עדים למפריע כ"כ אמאי לא נימא דגם הפסולין נעשים עדים למפריע. וממילא אף אם הפסולין באו אח"כ לב"ד מ"מ הא גם הם נעשים עדים. ומ"מ יש מקום לומר אם כבר נתקבלה עדות הכשירים ונגמר הדין על פיהם לא מבטלין אח"כ כמו אם נפסל אחד מהם לאחר הגדתן וצ"ע בזה מ"מ זה נראה ברור כמ"ש הנתיבות דאם הכשירים העידו בב"ד ולא הפסולין לא נתבטל העדות ומטעם שכתבתי:

ובזה מיושב מה שהקשה הב"מ הנ"ל על הש"ך מדברי הפי' משניות להרמב"ם בסוגי' דמכות וז"ל ענין דברי רבי כי כשיבוא קרוב כו' וראה מה שראה תתקיים העדות בב' כשירים מכל הרואים ולא נשגיח להנשארים עכ"ל מבואר בהרמב"ם להדי' דאף אם גם הכשירים לא נתכוונו להעיד נתקיים ג"כ העדות עי"ש בב"מ ולפמ"ש ניחא דהא דעת הרמב"ם לשיטת הש"ך כרש"י ורשב"ם דבראי' לחודא נפסל ג"כ. וממילא בהא דמה יעשו ב' אחין לא צריך לומר דלא ידעו זה מזה. רק דבראי' לחודא יהי' נתבטל ג"כ העדות אף אם לא יבואו בב"ד. ומשו"ה מתקיים העדות בהכשירים שיבואו להעיד בב"ד אף אם גם הכשירים לא כוונו להעיד כיון דהכשירים באו לב"ד ולא הפסולין. וכיון דאיירי דידעו זה מזה לא יבואו האחים כלל להעיד בב"ד וניחא ג"כ הא דהקשה עוד הב"מ שם על הש"ך אי אמרי' דדעת הרמב"ם כרש"י ורשב"ם לאיזה ענין כתב הרמב"ם וכיצד בודקים את העדים כשבאו לב"ד דמשמע דוקא כשבאו לפני ב"ד. אבל בראי' לחוד לא בודקי' את העדים כלל. וע"כ דמשום הראי' לחודא לא נתבטל העדות עי"ש די"ל כיון דהרמב"ם בא להשמעינן דאם גם הכשירים לא כוונו להעיד נתבטל ג"כ העדות. וזה היא דוקא כשבאו גם הפסולין להעיד בב"ד משא"כ אם לא העידו הפסולין בב"ד לא נתבטל העדות כלל. ויש להאריך עוד ולומר דמשו"ה מוכח דדעת הרמב"ם כרש"י ורשב"ם כיון דמבואר בפי' המשניות להרמב"ם בהא דשני אחי' דמתקיים העדות בהכשירים. אף אם לא כוונו להעיד. ובאם נימא דבעינן תרתי כשיטת התוס' והרא"ש ממילא צ"ל בהא דמה יעשו ב' אחין דלא ידעו זה מזה. וממילא דגם הפסולין יבואו לב"ד ויתבטל עדות הכשירים אף אם לא יכוונו להעיד. ולפמ"ש האו"ת הנ"ל דלאותן השיטות דס"ל דבעינן תרתי. וממילא צריך דלא ידעו זה מזה. ולפ"ז לשיטת הש"ך ג"כ צריכים ליחד עדים בשעת קידושין כי דילמא לא יתכוונו כולם להעיד. ואף אם הכשירים יבואו אח"כ לב"ד מ"מ בשעת קידושין לא היה עדים:

פרק י' לאחר שבארתי בעזה"י כל השיטות אדבר מעניני גיטין וקידושין הנעשים בפני קו"פ בלא הזמנת עדים. הנה התוס' בסוגי' דמכות ד"ה שמואל מקשי וז"ל קשה האיך מצאנו ידינו ורגלינו כשנותנים גט שיש במעמד קרובין. והי' לנו לומר דעדות הכשירים בטל והאי דומי' דדיני נפשות דשרינן אשת איש שיש בה מיתת ב"ד. וטעם דפרישית לעיל גבי עידי נפשות שייך נמי בגט. וגם לרבי קשה דפעמים יתכוין אחד מן הקרובים להעיד עכ"ל ונתקשה האו"ת אמאי לא מקשים גם מקידושין הנעשים בפני קרובין כקו' הרא"ש. וכן בתוס' סנהדרין ד' ט' ע"א ד"ה בזמן מקשי' ג"כ רק מגיטין. אמנם תוס' ב"ב קי"ד ע"א ד"ה אבל נקטו בדבריהם גיטין וקידושין עי"ש וכבר דברתי מזה בפ"א עי"ש ונראה לענ"ד לישב דברי התוס' ובזה יהי' מיושב ג"כ הקו' דמקשים על הא דקימ"ל באהע"ז בסי' מ"ב בהמקדש בע"א חוששין לקידושין אם שניהם מודים. וע"כ משום דחוששין לחומרא דלא גמרי' דבר דבר מממון דבעי' עדים דוקא. וא"כ לאיזה ענין בעי' דוקא ע"א נימא אפי' אם קידשה בינו לבינה אם שניהם מודים צריכה ג"כ גט לחומרא. ויותר מזה הא דמבואר דבעי' דוקא עד כשר. ובאם קידשה בפני ע"א שהוא קרוב לא הוה קידושין כלל. ואמאי כיון דלא בעינן שני עדים ע"כ משום דלא מדמינן לממון רק לאיסורין דנאמן ע"א יהי' ג"כ קרובין נאמנים ע"ז כמו באסורין דכל מקום דהאמינה התורה ע"א אפי' קרוב נאמן ועוד הקשה הב"ש שם כמו דחיישינן להחמיר בקידושין בפני ע"א ניחוש ג"כ לקידושין בפני קו"פ לכל השיטות אף אם הקו"פ כוון להעיד. ומה שכתב הנתיבות ס"ק יו"ד עי"ש צ"ע בזה שיבואר לקמן בעזה"י:

ולישב את זה אקדים איזה הקדמות בקצרה ויבוארים בעזה"י היטב בשער... בענין נאמנות ע"א עי"ש. (א) הא דמבואר בהרמב"ם בפי"ח דסנהדרין דהיכא דנתחזק האיסור ע"פ ע"א סוקלין ושורפין אח"כ עליו היא דוקא אם נתחזק האיסור ע"פ עד כשר דנאמן כשנים. ואז הוה כאלו נתחזק האיסור ע"פ שני עדים וסוקלין ושורפין אח"כ עליו. משא"כ היכא דנתחזק האיסור ע"פ ע"א שהוא קרוב וכדומה אף דלענין אסורין נאמן. מ"מ אינו נאמן כשנים. ועד כשר יכול אח"כ להכחישו כמבואר ברמב"ם בפי"ב מהל' גירושין. וממילא אם גם דהי' נאמן לענין איסורין מכל מקום לא הוה כשנים [ועי' בתוס' ריש גיטין מ"ש בזה בקושיות הגמרא הוה ליה דבר שבערוה] ומשו"ה לא אמרי' אח"כ דסוקלין ושורפין עליו. וראי' לזה היא מקו' הפ"י באב שאומר קדשתי את בתי דאין סוקלין כמבואר בקידושין ד' ס"ג ונימא ג"כ כיון דנתחזק האיסור על פיו סוקלין אח"כ עליו אע"כ דבעי' עד כשר דוקא. (ב) הא דס"ל להרמב"ם דנתחזק האיסור ע"פ ע"א אף ללקות אח"כ עליו דוקא דבשעה שהעיד העד עדותו לא הי' מקום לדין על איסור מיתה ומלקות. ולא הוה ידעינן בבירר שיבוא אח"כ למיתה ומלקות כגון אם העיד על החתיכה שהי' ספק לנו אם היא שומן או חלב. והעיד ע"א עלי' שהיא חלב. בזה מחזקינן החתיכה לחלב. וממילא אם לאח"כ בא הדבר לאיסור מלקות שנאכל החתיכה זו במזיד. חייב האוכלה אפי' מלקות משום דבשעה שהעיד העד עלי' לא הוה ידעינן שיבוא לידי איסור מלקות. ואדרבא מסתמא לא יבוא לידי איסור מלקות כיון דנחזיק את החתיכה לאיסור חלב מסתמא לא יאכלנה שום אדם. ומשו"ה הי' נאמן העד לגמרי. ונתחזק לנו לאיסור גמור ולוקים אח"כ עלי' משא"כ אם בשעת עדותו הי' נוגע מיד עדותו למיתה ומלקות דהי' ידעינן בבירור שיבוא אח"כ למיתה ומלקות דעיקר עדותו היא דק לענין זה שיבוא אח"כ למיתה ומלקות. בזה אין ע"א נאמן. ובעינן שני עדים דוקא כמו בדנ"פ ומלקות. והיא נכון בסברא והבאתי ג"כ ראי' לזה עי"ש. (ג) בהא דילפינן בקידושין בדבר שבערוה דבר דבר מממון היא לשני דברים אחד דבדבר שבערוה בעינן דוקא שני עדים כמו בממון ולא אמרי' דהיא בכלל איסורין ויהי' ע"א נאמן בה. לזה ילפינן דבר דבר מממון דבעי' דוקא שני עדים שיהי' נאמנים גם בממון. שנית ילפינן דבעי' שני עדים לקיום הדבר בגיטין וקידושין. ואפי' אם שניהם מודים בקידושין אפ"ה לא מהני בלא עדים. וז"ל הרשב"א קידושין שם בד"ה א"ל ר"א לר"כ וכו' וי"ל דגבי ממון אי לאו דכתב רחמנא אשר יאמר כי הוא זה דמיני' גמרי' הודאת בע"ד. הו"א דלעולם לא מקיימא מילתא אלא בסהדי משום דכתיב ע"פ שני עדים או ג' עדים יקום דבר וכדאיסתפקא מילתא למ"ז ור"א דבסמוך אלא דאתא כי הוא זה וגלי לן דיקום דבר במקום דאיכא חובא לאחרינא כתיב. והילכך עריות דכתיב בהו דבר ע"כ לצד ממון שיש בו חוב לאחרינא אקשינהו וכו' ולומר דלא מקיימא להו מילתא אלא במקיימי דבר וכו' עכ"ל עיש"ה מבואר מדבריו דגם בממון היכא דאיכא חב לאחרינא אין הדבר מתקיים אלא בעדים דוקא, ובעינן עדים לקיום הדבר. והא דאמרי' לא איברי סהדי אלא לשקרי פי' הרשב"א שם ד"ה לא וז"ל פי' בממון וכשלא חב לאחרים עכ"ל מבואר דגם בממון היכא דהוא חב לאחרים בעי' עדים לקיום הדבר. ולקמן אדבר עוד מזה בעזה"י ובעדות דבר ערוה אף דבזה ליכא חב לאחרינא כמ"ש הרשב"א שם אפ"ה מכח הגז"ש דדבר דבר גמרי' דגם בזה אין הדבר מתקיים אלא בעדים ושניהם צריכים למילף מגז"ש דדבר דבר, דאי לא הוה ילפינן רק דבעי' שני עדים כמו בד"מ הו"א דדוקא