משכן העדות רב

ומהר"ן בסוגי' דמכות יש להביא ראי' לדברי הש"ך דז"ל שם על הא דמה יעשו ב' אחין. כלומר והדין נותן שאין העדות פסולה. דאלת"ה מה יעשו ב' אחין ואחד עמהם שראו כאחד וכו' ואחד מן האחין לא הלך להעיד אלא לראות מה הי' הדבר. וכי מפני שהי' אחד מהם פסול בראי' תבטל עדות השאר שכוונו להעיד עכ"ל. הרי דמדייק בלשונו דאחד מהאחין הלך לראות והשני כוון להעיד וכן דייק תבטל עדות השאר דכוונו להעיד. משמע דוקא אם שאר כוונו להעיד תתקיים העדות בשאר משא"כ אם גם הכשירים לא כוונו להעיד נתבטל העדות אף אם גם הפסולים לא כוונו להעיד. וכדברי הש"ך. ולכאורה אפשר לומר דגם אי אמרי' הטעם דבעי' כוונו להעיד היא משום דאז חשיב עד. מ"מ אם כולם לא כוונו להעיד לא נתבטל ג"כ העדות. דדוקא עד פסול דבעצמותו אין שם עד עליו כיון דהוא קו"פ ולזה בעינן דוקא כוון להעיד שיהי' שם עד עליו. משא"כ עד כשר בכל ענין שם עד עליו אף אם לא כוון להעיד [ועי' בש"מ ב"ב קי"ג בד"ה שלשה במ"ש בשם נמוקי הרמב"ן וז"ל דנראה דלא נחלקו ר"י ורבי אלא בנמצא אחד מהם קו"פ דר"י סבר ודאי למיחזי כיון דהוא פסול ורבי סבר דשואלין אותו. אבל בעדים הראוים להעיד נעשים עדים עכ"ל וי"ל דעדים הראוים להעיד עדיף מזה דהם נעשים עדים אף אם לא כוונו להעיד ובאם נימא כן לא יהי' ראי' מדברי הר"ן די"ל דהר"ן כתב שם שפיר על הא דשני אחין כיון דכל אחד בעצמותו הוא עד כשר. ואין אחד חלוק מחבירו כלום. ולזה אם שניהם לא כוונו להעיד ממילא דבזה נתבטל עדותן. דכמו דאח זה ל"ח עד כיון דלא כוון להעיד. כ"כ אח זה לא יחשב עד כיון דלא כוון להעיד כיון דהם שווין וכל אחד בפני עצמו הוא עד כשר. ושניהם ביחד פסול זה כמו זה. ולכן בעי' שיהי' אחד מהם כיון להעיד והשני לא יהי' כוון להעיד. משא"כ אם אחד הוא קו"פ והאחרים הם כשירים בזה אמרי' דקרוב בעצמותו לא הוה עד. והכשירים הם עדים אפי' אם לא כוונו להעיד. וליכא ראי' לדברי הש"ך מהר"ן. אלא דבאמת נראה מדברי הרשב"ם ב"ב דהם שווין וכמו דאמרי' בקו"פ כל זמן דלא כוון להעיד לא חשיב עד כ"כ אמרי' בכשירים וממילא איכא ראי' נכונה מדברי הר"ן לשיטת הש"ך:

ועוד נ"ל להביא ראי' לשיטת הש"ך מדברי רש"י בסנהדרין ד' ט' ע"א ד"ה בזמן וז"ל אבל לא התרו הקו"פ בעוברי עבירה אלא שתקו. והכשירים התרו בהן אין אלו נעשים עדים ותתקיים בשאר עכ"ל ולכאורה מה שדייק רש"י והכשירים התרו בהם היא למותר. ואי משום דצריך התראה הא ההתראה לא צריך להיות מהעדים ואפי' מפי עצמו. מזה נראה ג"כ כדברי הש"ך דהיכא דגם הכשירים לא כוונו להעיד נתבטל ג"כ העדות ולזה צריכים לומר דהכשירים כוונו להעיד דוקא. ולזה דייק רש"י ג"כ אין אלו נעשים עדים. והיא מטעם שכתבתי דהיכא דלא כוונו להעיד לא נעשים עדים, ובאם נימא דשיטת רש"י היא כמ"ש תוס' בסוגי' דמכות דקו"פ אינו מבטל אא"כ בא לב"ד. והעיד עמהם תוכ"ד דוקא לא יהי' ראי' לדברי הש"ך. די"ל דמשו"ה בעינן שהכשירים כוונו להעיד דאם גם הכשירים לא כוונו להעיד בזה כיון דהעידו אח"כ תוכ"ד נתבטל עדותן וכמ"ש הנתיבות הנ"ל בפ'... דאף אם כולם לא כוונו להעיד אם העידו תוכ"ד נתבטל ג"כ העדות. משא"כ אם הכשירים כוונו להעיד ולא הפסולין בזה אף אם העידו אח"כ בתוכ"ד לא נתבטל העדות כיון דכבר היו חלוקים משעת הראי' כמ"ש הנתיבות בס"ק א' עי"ש. אמנם לפמ"ש דשיטת רש"י היא כשיטת הרשב"ם דראי' לחודא פוסל יהי' ראי' נכונה לדברי הש"ך מרש"י. והש"ך בסוף דבריו מתמה על הכ"מ שכתב דדעת רש"י כדעת הרמב"ם. וכתב דמרש"י משמע דלא כהרמב"ם מהא דכתב היכא שואלין להו להקו"פ. ולענ"ד ראי' ברורה מדברי רש"י הנ"ל דס"ל כהרמב"ם. וע"כ צ"ל הא דכתב רש"י היכא שואלין להו להקו"פ היא כמ"ש הש"ך דהכשירים מסתמא התרו בי' עי"ש. או די"ל כמ"ש הנתיבות כמה פעמים דעדים כשירים מסתמא כונתם להעיד דדוקא קו"פ דבזה לא יהי' תועלת בעדותו בזה צריך לשאול אותו [והא דכתב רש"י בע"ב שם ד"ה שראו כגון שנמצא אחד מהם קו"פ וראה ושתק ולא התרה עכ"ל ולא כתב דאיירי דהכשירים כוונו להעיד. די"ל דאיירי דהכשירים לא כוונו ג"כ להעיד. והא דבעי' כ"ג לרבנן היא מהחשש דיבואו כת אחרת ויאמרו דכוונו להעיד. ויתקיים עדותן. אבל גם לרבנן עדות זה נתבטל כיון דשניהם לא כוונו להעיד ונתכוין בזה לישב קו' התוס' על רש"י שם ד"ה והביא דקשה לפירש"י הא לר"מ התביעה היא לענין ק"כ ולרבנן לענין מיתה וצ"ע עוד בזה]:

אמנם לפמ"ש י"ל דגם הש"ך לא אמר דינו רק באם כולם באו אח"כ להעיד בב"ד דבזה נתבטל עדות כולם משום דקודם שבאו לב"ד או דכולם חשיבי עדים או דכולם לא חשיבי עדים. משא"כ אם הכשירים העידו בפני ב"ד. והפסולים לא העידו בפני ב"ד. בזה אמרי' דקודם שהעידו בפני ב"ד כולם לא חשיבי עדים. והכשירים נעשים עדים משעה שהעידו בפני ב"ד. והפסולין כיון דלא באו להעיד בב"ד לא נעשים עדים כלל. ואינם מבטלין. ואף דשיטת הרמב"ם לפמ"ש הש"ך היא כדעת רש"י ורשב"ם דקו"פ מבטל אף אם אינו מעיד בפני ב"ד כלל. היא דוקא אם הקו"פ כוון להעיד דבזה נעשה עד מיד בשעת הראי'. משא"כ אם לא כוון להעיד לא נעשה עד רק משעה שהעיד לפני ב"ד. וכיון דלא העיד בפני ב"ד לא נעשה עד כלל. ואינם מבטלין. וכ"כ הנתיבות שם בס"ק א'. ובזה מיושב ג"כ מה דקשה לכאורה דלפמ"ש גם שיטת הרשב"ם ב"ב היא מטעם דכיון דלא כוון להעיד לא נעשה עד כלל. ולפ"ז לדברי הש"ך יהי' קשה על הא דהקשה הרשב"ם מהא דאמרי' בר"ה בראוהו שלשה יושבין מחבריהם הא אין עד נעשה דיין. ותי' דאיירי דלא כוונו להעיד עי"ש והתם ע"כ צ"ל דאיירי דכולם לא נתכוונו להעיד דל"ל דאיירי דהשנים המעידים לפניו כוונו להעיד רק הוא לא כיון להעיד. דא"כ לא הי' הגמ' צריך לתרץ בראוהו בלילה. דבל"ז כיון דכוונו להעיד (לא) נעשה עדים עי"ש בתוס' ד"ה אבל ובמרש"א וע"כ צ"ל דאיירי דכולם לא נתכוונו להעיד. ולדברי הש"ך יהי' קשה כיון דכולם לא כוונו להעיד. ע"כ צ"ל דהשנים נעשים עדים אף דלא כוונו להעיד כן לא יהי' הוא נעשה דיין אף דלא כוון להעיד כיון דע"כ צ"ל דאף בלא כוון להעיד חשיבי עדים. אבל לפמ"ש ניחא. כיון דשנים אחרים מעידים אח"כ בפניהם אמרי' באמת מתחילה לא הי' חשיבי עדים כלל. רק אח"כ כשמעידי' חשיבי עדים. ומשו"ה הג' דלא מעיד ל"ח עד ויכול להיות דיין. ועימש"ל בפ"ז בישוב דברי רש"י בסוגי' דחוששין ללעז בזה. ואין לומר כיון דלא הי' חשיבי מתחילה עדים אמאי יתבטלו אם נחשבים אח"כ כשמעידים בב"ד עדים הא אח"כ לית להו צירוף. י"ל דמ"מ עיקר הצירוף היא בשעת הראי' כיון דהי' רואין זא"ז. ואף דאז לא חשיבי עדים. מ"מ כיון דאח"כ נעשים עדים נתבטלו מכח הצירוף למפריע דכמו באם הי' כשירים מתחילת הראי' ונפסלו אח"כ הא נתבטל ג"כ הצירוף למפריע כנ"ל ה"ה בזה ולפ"ז יש לעיין עוד ולומר דדוקא בבאו כולם בבת אחת להעיד בב"ד בזה כיון דנעשים כולם עדים בבת אחת משעה שבאו לב"ד בזה נתבטל עדות כולם. משא"כ אם באו הכשירים והעידו בב"ד ואח"כ באו הפסולין להעיד בפני ב"ד בזה כיון דבשעה שהעידו הכשירים עדיין לא הי' הפסולים עדים כלל. ולאח"כ כשנעשו עדים ל"ש לומר שיפסלו עדות הכשירים כיון דבשעה שנעשו עדים כבר נגמר העדות ואינם מבטלין כמש"ל באם נפסל השלישי לאחר הגדת השנים הכשירים לא נתבטל עדותן כ"כ בזה. גם יש לומר כיון דהעדים הכשירים נעשים עדים קודם שנעשו הפסולים עדים בזה נחלקה עדותן. כמו באם נתכוונו להעיד הכשירים ולא הפסולים בזה לא נתבטל עדותן אף אם העידו אח"כ בתוכ"ד כיון דכבר נתחלק עדותן משעת הראי' כמ"ש הנתיבות ה"ה כיון דהכשירים נעשים עדים קודם שנעשים הפסולים עדים נחלק עדותן. [ובאם נימא דבזה כיון דלא נעשה מתחילה עדים בשעת הראי' צריך צירוף מחדש שיבואו אח"כ כאחת להעיד בב"ד ולא נתבטלו מכח צירוף הראי' יש לעיין כנ"ל בפ"ב דלא נתבטל רק אותה הגדה. ומהני אם יעידו אח"כ בלא הפסולין וי"ל] אמנם בזה יש