משכן העדות רא

בזה י"ל דהיא מטעם צירוף משא"כ אם נימא דלא שואלין רק להפסולין ל"ל הטעם דהיא משום צירוף. וגם ס"ל להש"ך דא"כ ה"ל לפרש בגמ' דשואלין אותם אם כוונו להעיד זה עם זה. ובגמ' קאמר סתם דשואלין אותם אם כוונו להעיד אם לא. ולזה ס"ל דלאו משום צירוף שואלין אותו את זה דבלא כונה חשיב ג"כ צירוף דכיון דראו זא"ז בשעת עדות חשיב עדות אחת. והא דשואלין להו אם כוונו להעיד אם לא היא כיון דהא דקו"פ מבטל עדות הכשירים גמרי' מע"פ שנים או שלשה עדים כמבואר במתני' ולכן בעינן דוקא שיהי' עדים בדבר משא"כ אם לא הי' עדים אינם מבטלין. ולכן אם כוונו להעיד דאז חשיבי עדים ולכן מבטלין משא"כ אם לא כוונו להעיד לא חשיבי עדים ואינם מבטלין והא דמתקיים העדות בב"ד באם הי' כולם כשירים אף דלא כוונו להעיד. ונימא דלא חשיבי עדים. זה אינו דבאם הי' כולם כשירים אם גם דמתחילה קודם שהעידו בב"ד י"ל דלא הי' עדים מ"מ לאחכ"ד כשמעידים בב"ד בתורת עדות נעשים עדים ומתקיים העדות על ידם. ומה בכך דלא הי' מתחילה עדים בדבר מ"מ ע"ז נאמר דמתקיים העדות בידיעה כיון דמ"מ ידעינן עכשיו דהם אומרים עדותן בתורת עדות. דהם מעידים באמת. משא"כ שיהי' הקו"פ מבטל משום הראי' בזה אמרי' אם כוון להעיד חשיב עד לבטל. משא"כ אם לא כוון להעיד ל"ח עד כלל ואינו מבטל עדות הכשירים:

ובזה הי' נ"ל לישב דברי הת"י בכריתות ד' י"ב ע"ב על הא דאמרי' שם מודה ר"מ לחכמים שאם אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכוונתי להעיד. וכתבו בת"י בד"ה לא נתכוונתי וז"ל מכאן א"ר וכן דן הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי המעשה אך לא נתכוונו להעיד. ולא הובאו שם לשם עדות אין בעדותן כלום אם באו אחר זמן להעיד בפני ב"ד עכ"ל. והוא תמוה דדוקא לענין קו"פ בעינן כוונו להעיד משא"כ אם כולם כשירים נתקיים העדות בכל ענין. וכבר תמהו בזה האחרונים. אבל לפמ"ש י"ל דהא דמהני עדות אם מעידים בב"ד אף אם מתחילה לא כוונו להעיד היא דוקא היכא דלא איברי סהדי אלא לשקרי בזה כיון דמעידים אח"כ בב"ד אף אם מתחילה לא הי' עדים בדבר מ"מ נעשים עכשיו בשעת הגדת עדותן בב"ד עדים וידעינן גוף המעשה על פיהם ודנין ע"פ עדותן. משא"כ היכא דבעי' עדים לקיום הדבר דאין הדבר מתקיים בלא עדות. ואף אם המעשה היא אמת אפ"ה אם לא הי' עדים בדבר לא נתקיים הדבר כלל. בזה י"ל דהיכא דהי' עדים בדבר ולא כוונו שיהי' עדים חשיב כאלו לא הי' עדים בדבר ולא נתקיים גוף הדבר כאלו לא הי' עדים כלל בהדבר דבזה ל"ש לומר דיעידו עדותן בב"ד ויהי' נחשבים עתה עדים. כיון דלא הי' אז בשעת מעשה עדים ל"מ. ומשו"ה כתבו באמת בגיטין וקידושין דבזה דבעי' עדים לקיום הדבר וגוף הקידושין ל"מ בלא עדים אף אם שניהם מודים. דבזה צריכים העדים באמת לכוון דוקא שיהי' עדים ובאם ליכא כוונתם לעדות ליכא קיום בגוף הקידושין. ועימש"ל בפ' הבא. ולפ"ז י"ל בכונת התוס' ישינים כשנדייק עוד בלשונו במה דנקט מכאן הי' דן בעדים ששמעו הדבר מפי בעלי מעשה ואמאי נקט דוקא ששמעו הדבר. ולא נקט סתם עדים שראו דבר עדות. אבל בזה ניחא דהת"י ס"ל כמ"ש בדיבור הקודם. וז"ל ולענין עדות אפשר שלא הי' בר הגדה שלא נתכוון להעיד וקרא כתיב והוא עד עכ"ל. וס"ל לרבי דמכאן מוכח דעד שלא היה מתכוון בשעת מעשה להעיד ל"ח עדות. ומשו"ה לענין שבועת עדות דכתיב והוא עד בעינן דוקא שיהי' עד בדבר קודם שמשביעו. משא"כ אם לא כוון להעיד אם גם דיהי' תועלת בעדותו אם יעיד בב"ד דיהי' נעשה עד בשעת הגדה בב"ד מ"מ ע"ז אינו חייב בשבועת העדות. משום דבעינן דוקא שיהי' עד קודם הגדתו בב"ד. והיכא דלא הוה עד רק שהוא משביע שיהי' נעשה לו עד בזה פטור משבועת העדות. ולפ"ז י"ל בהא דנקט ששמעו הדבר מפי בעלי המעשה היינו שהודה לו בפני שנים שחייב לו וכדומה דבזה צריכים עדים לקיום הדבר דבאם הודה לו שלא בפני עדים אף אם ידעינן אח"כ דהיא אמת דהודה מ"מ אין בהודאתו ממש דיכול לומר משטה וכדומה. ועי' בקצוה"ח בסי' מ' שכתב בקנין אודיתא דבזה בעינן עדים לקיום הדבר. ומשום דכל היכא דהקנין היא מכח הודאה כל זמן דליכא עדים ל"ח הודאה עי"ש ובזה כתבו תוס' שפיר דהיכא דהחיוב היא מחמת ששמעו מפי בעלי דברים. ובזה אם לא הי' עדים בשעת הודאה ליכא ממשות בהודאה אף דהוא מודה אח"כ בהודאה. ומשו"ה אם העדים לא כוונו להעיד דלא הי' חשובים אז עדים הוה כלא הי' עדים בדבר. ול"מ אם מעידי' אח"כ עדותן בב"ד דמה בכך דנעשו אח"כ עדים וידעינן דהיא אמת דכך שמעו. דגם אם היא אמת אפ"ה ל"מ כיון דלא הי' עדים בשעת הראי'. משא"כ במקום דלא איברי סהדי אלא לשקרי בזה לא בעינן כוונו להעיד. והיא נכון לענ"ד בישוב דברי התוס' וס"ל להש"ך דגם לענין קו"פ אם לא כוון להעיד אין שם עד עליו ואז אינו מבטל. דדוקא בכוון להעיד מבטל דאז חשיב עד:

וכן צ"ל ברשב"ם ב"ב בסוגי' דעד נעשה דיין דהביא ראי' בכוון להעיד אין עד נעשה דיין מהא דקו"פ פוסל בכוון להעיד ובאם נימא הטעם דבכוון להעיד פוסל היא מחמת צירוף ממילא אין זה ענין להא דאין עד נעשה דיין די"ל דגם עד הרואה לא נעשה דיין דבראי' בעלמא נעשה עד. והא דבעי' בקו"פ כוון להעיד היא רק דבלא כוון להעיד ל"ח צירוף. וכן להפך י"ל דגם בכוון להעיד ל"ח עד אם לא מעיד אח"כ בב"ד. והא דפוסל בקו"פ בכוון להעיד היא משום דאז חשיב כת אחת מחמת הצירוף ומזה נראה דגם הרשב"ם ס"ל דעיקר הטעם דבעינן כוונו להעיד היא דאז חשיב עד ומבטל. משא"כ בלא כוון להעיד ל"ח עד ואינו מבטל. ומשו"ה כתב שפיר דגם לענין אין עד נעשה דיין אם כוון להעיד דאז שם עד עליו לא נעשה דיין. וכן נראה מדברי הריטב"א קידושין ד' מ"ב במ"ש דבקידושין כיון דצריכים עדים לקיום הדבר בזה אף אם לא כוונו להעיד מבטלין ג"כ כיון דע"כ חשיבי עדים. ובאם נימא דהא דבעינן כוונו להעיד היא משום צירוף ממילא אם גם דבקידושין חשיבי עדים מ"מ הא לית להו צירוף מזה נראה ג"כ דצירוף בלא"ה אית להו כיון דרואין זא"ז רק דבעי' כוונו להעיד שיהי' עדים. ומשו"ה כתב שפיר דבקידושין דבכל ענין חשיבי עדים ולכן מבטלין אף אם לא כוון להעיד. ועי' ברמב"ן ב"ב שם דמבואר ג"כ מדבריו דעיקר הטעם דבעינן כוונו להעיד היא שיהי' חשיבי עדים עי"ש. ולפ"ז כתב הש"ך שפיר דבשלמא אם הפסולין לא כוונו להעיד. והכשירים כוונו להעיד. בזה י"ל דאותן דלא כוונו להעיד לא חשיבי עדים רק אותן דכוונו להעיד חשיבי עדים. משא"כ אם גם הכשירים לא כוונו להעיד. בזה כיון דצ"ל דהכשירים חשיבי עדים כ"כ הפסולים חשיבי עדים:

ולפ"ז י"ל קו' הנ"ל מתוס' ב"ב דתוס' ס"ל דבעינן כוונו להעיד משום צירוף. ומשו"ה אם כולם לא כוונו להעיד ל"ח צירוף ואינו מבטל. ולפמ"ש האו"ת בס"ק יוד שהקשה לשיטת התוס' דתי' על הא דמה יעשו ב' אחין דלא ידעו זה מזה. והקשה דא"כ הדר יכוונו להעיד ותי' האו"ת דבעת הראי' שמים ללב שלא יהי' מכוונים להעיד מחשש דילמא ימצא שם קרובו ויתבטל העדות מחמת כונתו עי"ש ממילא מוכח ג"כ שלא כדברי הש"ך דלדבריו כיון דכולם לא יכוונו להעיד יתבטל ג"כ העדות, אמנם אי אמרי' דהטעם היא משום צירוף ניחא דבזה אם לא כוונו להעיד ל"ח צירוף. ובלא"ה דבזה לק"מ קו' האו"ת דהא א"א הטעם משום צירוף ע"כ דצריכים להיות כונת הפסולין להעיד עם הכשירים. ובזה הא אין האחין יודעין זה מזה רק דהשלישי מצרפן ומשו"ה עכשיו דבעינן כונה לא יצטרף השלישי להעיד רק עם אחד. ולא יהי' חשיב צירוף. ועדיין קשה דהא תינח לשיטת רח"כ דבעינן צירוף הכשר ג"כ. ולכן כיון דהג' לא יכוין להעיד רק עם אחד מהם ל"ח צירוף. משא"כ אי אמרי' דאם הקו"פ מתכוין לחוד להעיד עם הכשירים מבטל ג"כ ממילא בזה כיון דלא ידעו זה מזה אז כל אחד יצטרף להעיד עם הג' ויחשב ג"כ צירוף וצ"ע: