משכן העדות יט

קצת בעדותו. משא"כ בזה דליכא תועלת כלל בכפירתו דגם עכשיו עדיין היא נאמנת. ולכן הוא פטור אף אם מה"ת מיחזי חזי. ובזה אמרתי דזה היא החודש דר"פ לשיטתו דהיכא דליכא תועלת כלל בעדותו לא אזלינן בתר דאורייתא. וראיתי שכונתי לדברי הש"ש להקצוה"ח ש"ז פ"ג ע"ש. ולפמ"ש לקמן בפ"ה דגם לדידן דלא קימ"ל כר"פ רק כראב"י ולא אמרי' הא דמדאו' מיחזי חזי. היא כיון דרבנן פסלוהו תו ליכא החיוב ברור ואינו כשבועת העדות. דאם גם דנפ"מ לענין תפיסה כמ"ש הרשב"א היא משום זה לא צריך להעיד בשבועת העדות. משא"כ היכא דהחיוב היא ברור ואיכא תועלת גמור בעדותו לענין ממון ממש גם בזה לדידן אזלינן בתר דאו' כדמוכח מגמ' דיומא עיי"ש. לפ"ז גם לדידן יהי' קשה כיון דאיכא תועלת גמור בכפירתו עכשיו לענין הכתובה יהי' חייב גם לדידן. אמנם בדברי הר"ן והרמב"ן צריך לומר דהא דמהני היכא דאיכא תועלת. היא דוקא אם בשעת השבועה שהשביעו אז הי' תועלת קצת בזה אמרי' כיון דהשבועה חל מה"ת ואיכא תועלת גם בשעת השבועה חל השבועה עליהם. משא"כ אם בשעת השבועה לא הי' תועלת כלל. בזה אם גם דמדאו' מיחזי חזי. מ"מ כיון דליכא תועלת עכשיו דרבנן פסלוהו לא חל השבועה עליהם כלל. ומשו"ה אף אם אח"כ נולד דאיכא תועלת מ"מ כיון דבשעת השבועה לא הי' תועלת בעדותן לא חל השבועה עליהם ופטורין והאחרונים כתבו דאף דלענין עד המיתה גם קרוב ואשה נאמנים מ"מ אינם בשבועת העדות דלענין זה בעינן עד כשר שיהי' עד בכל מקום לענין שאר עדות. ועי' בש"ש שם פ"א שהאריך בזה. ובזה י"ל ג"כ הא דנקט המתני' ולא בקרובים היא אע"ג דיש תועלת בעדותן לענין עד המיתה אפ"ה אינו בשבועת העדות. ועימש"ל בפ"ה:

עוד י"ל דהאו"ת בכללי מיגו הקשה לשיטת הסוברים דמיגו נגד עדים פסולים לא אמרי'. א"כ הא משכחת שבועת העדות גם בקרובין ופסולין שיעידו לו בב"ד על אופן שלא יהי' לו מיגו ותי' בנתיבות שם כיון דאינם נאמנים בתורת עדות אינם בשבועת עדות עיי"ש ולפ"ז י"ל ג"כ דהחידש הוא אף דמשכחת שיהי' תועלת לו בעדותן אפ"ה אינם בשבועת העדות. ולפ"ז י"ל ג"כ קו' הרשב"א די"ל דהכי פי' דמשחק בקוביא כיון דמדאורייתא מחזי חזי ורבנן היא דפסלוהו חל עליו שבועת העדות וחייב להעיד בעד המיתה דקימ"ל דפסולי עדות דרבנן נאמנים בעד המיתה. או דנפ"מ לבטל המיגו דבזה החיוב של ממון היא ברור וכמו דעד כשר צריך כ"כ הוא. ואף דהוא עד פסול לשאר עדות אפ"ה הא מה"ת כשר לכל העדות:

והאו"ת הקשה הא משכחת שבועת העדות בקרובין לשיטת הסוברין דבאם לא באו לב"ד לא מבטלי ומשביעין שיבוא לב"ד להעיד שיתבטל עדותן. ותי' דבזה אינם באם לא יגיד. אדרבא הא מצוין שלא ילכו לב"ד להעיד שלא יתבטל עדותן. רק הקשה לשיטת הרמב"ם דמשום הראי' לחוד נתבטל ג"כ עדותן. משכחת לה שהשביעו להקו"פ שילך להב"ד להעיד לו שהי' שם בשעת ראי' ונתבטל עדותן עיי"ש. אמנם לפמ"ש הש"ך בסי' ל"ו ס"ק... דהקו"פ אינו נאמן דהי' שם בשעת עדות אם לא מעידים הכשרים ע"ז דהי' שם ל"ש זה דממנ"פ אם יודעין הכשרים דהי' שם הא נתבטל עדותן בלא הגדתו. ובאם לא ידעו שהי' שם הא לא יהי' נאמנים ועי' מש"ל בשער... דבלא דברי הש"ך י"ל ג"כ דאף דנאמנים דהי' שם. מ"מ כיון דלא ידעו הכשרים מזה הא בלא ראו זה את זה לא נתבטל העדות כלל אף אם באמת הי' שם ל"ק ג"כ קו' האו"ת רק דיש לומר לפמ"ש דהפסולין נאמנים לומר דכונתם הי' להעיד לבטל העדות. אמנם אם הפסולין לא באו לב"ד תלינן מסתמא דלא הי' כונתם להעיד. ובזה משכחת אם ידע הוא שכונתו, הי' להעיד משביע הוא להעד שיעיד לו בב"ד שכונתו הי' אז בשעת הראי' להעיד ומבטל. ובזה י"ל ג"כ הפי' בגמ' דכריתות הנ"ל די"ל דאיירי שהשביע לקו"פ שיעיד לו עדותו בנ"ד שידע מזה אך כיון להעיד לבטל את שהעידו עליו מכבר. והשיב הקו"פ לא ידעתי לך עדות. ועדים יודעין שראה גם הוא את העדות. אפ"ה פטור דאי בעי הי' אמר שלא כוון להעיד ואז בל"ז אינו מבטל. והא דנקט הגמ' באופן זה היא שלא יהי' כפירת דברים כנ"ל:

והנה לשיטת הרמב"ם דראי' לחוד פוסל נסתר מ"ש דהחידש דמתני' היא דאף דהוא גרם לבטל העדות עי"ז שהשביע לקו"פ שיעידו דהא בלא"ה נתבטל ג"כ מחמת הראי'. וממילא דל"ש ג"כ מ"ש דהחידש היא אף דלאחר שכפר הקו"פ איכא תועלת אפ"ה פטורין כיון דבשעת השבועה לא הי' תועלת דהא להרמב"ם אף אם לא העיד כלל לא נתבטל ג"כ. ואפשר לומר די"ל דהכשרים לא ידעו בבירור דהקו"פ הי' שם וידע וראה את העדות רק ע"פ אומדנא נראה להם דהוא הי' ג"כ שם וראה את העדות דגם זה מהני כמ"ש הריטב"א במכות ד' ו' ע"ב במתני' עיי"ש. ולפ"ז ה"א דלאחר שהשביע הוא להקו"פ והעיד בב"ד שלא ידע לו העדות בזה הא יכול להיות דבאמת לא ידע את העדות. ואף דהוא מודה אח"כ דבשקר נשבע הא אין אדם משים עצמו רשע כנ"ל בפ"ב ואמרי' מסתמא לא ראה הוא את העדות. וכיון דלא ראה ממילא דאינו מבטל ויהי' תועלת בעדות הכשרים אפ"ה הם פטורים כיון דבשעה שהשביעו לא הי' חל עליהם השבועה. אלא דלפ"ז י"ל הא משכחת שבועת העדות בקרובין דהכשרים אומרים דע"פ אומדנא דהקו"פ הי' שם ומבטל ומשביע שיעיד שלא הי' שם. ועימש"ל בפ"ה:

פרק ה'. במתני' בר"פ ואין נוהג אלא בראויים להעיד. ובגמ' פליגי ראב"י ור"פ דראב"י סבר לאפוקי משחק בקוביא ור"פ סבר לאפוקי מלך אבל משחק בקוביא דמדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו הוא בשבועת העדות. והרשב"א הקשה הא כיון דרבנן פסלוהו ממילא דליכא תועלת בעדותן ומכח זה יצא לדין דבכל פסולי עדות דרבנן מהני תפיסה עיי"ש והפי' ברשב"א אינו כיון דמהני תפיסה הוא בשבועת העדות דזה אינו דאם גם דמהני תפיסה מ"מ אין החיוב ממין ברור ודילמא לא יניחן לתפוס. וכמו דע"א אינו בשבועת העדות כיון דאין חיובו ברור דדילמא ישבע לו להכחישו. ואף דמסתמא אית לי' חזקת כשרות ולא ישבע לשקר. והא דכופר בממונו היא רק משום אישתמוטי. מ"מ כיון דאין הממון ברור לא הוה רק גורם לממון ופטור מכ"ש בזה. ול"ל דהטובת הנאה מזה שיכול לתפוס זה חשיב ממון דא"כ גם בע"א לענין שבועה נימא כן. אלא דהפי' הוא דר"פ ס"ל כיון דמדאו' מיחזי חזי ומה"ת צריך להעד. כיון דאיכא תועלת גמור בעדותו. ומשו"ה מהני הך דאיכא תועלת קצת לחייבו. וכ"כ בש"ש ש"ז פ"ג הנ"ל:

ונסתפקתי אם העד הוא כשר מדאור' רק דרבנן פסלוהו דלפי האמת דקימ"ל דלא כר"פ מבואר בסוגי' דאף פסול לעדות מדרבנן אינו בשבועת העדות. רק דיש לעיין בזה אם הכשיר להפסול מדרבנן אם הוא בשבועת העדות דהא הטעם דלא מהני אם הכשר אותו הוא כיון דאינו מה"ת בשבועת העדות. משא"כ בזה דמה"ת הוא בשבועות העדות. רק דרבנן פסלוהו י"ל דמהני הכשירו לחייב בשבועת העדות ולפמ"ש דהמתני' לשיטת התוס' איירי אף בהכשר אותם. וממילא גם הך דקתני ואין נוהגת אלא בראוין להעיד דלדידן דקימ"ל כראב"י לאפוקי משחק בקוביא איירי ג"כ אף בהכשר אותו. וממילא דמוכח דגם בפסול דרבנן לא מהני אף אם הכשר אותו. ובזה הי' מקום לישב קו' הרשב"א בסוגי' על הגמ' דאמרי' דוקא מלך אבל משחק בקוביא מדאו' מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו. הא מ"מ כיון דרבנן פסלוהו ממילא ליכא תועלת בעדותו עי"ש. די"ל דזה טעמא דר"פ כיון דמדאו' חל עליו השבועה רק דרבנן פסלוהו. ולכן הוא בשבועת העדות אם הכשר אותו. ובזה פליגי ראב"י ור"פ. דראב"י ס"ל כיון דרבנן פסלוהו היא כדאו' ממש. ול"מ אם הכשירו ור"פ חולק ע"ז. ולפ"ז