משכן העדות קצט

דהיא עדות בפני עצמו. ואין לו ענין עם העדות שהעידו לענין ממון. וממילא אף דודאי אח"כ נפסל אחד מהם מ"מ בשעה שהעידו העדות לענין ממון עדיין היה כשירים ונתקיים העדות. ואף דבממון אם לא הי' דו"ח כלל מתקיים העדות ובאם חקרו אותם בדו"ח אח"כ והכחישו זא"ז בדו"ח נתבטל העדות למפריע זה דוקא אם הכחישו עצמן באותן החקירות שהם לאותן העדות. משא"כ אם מכחישין בדבר אחר שאינו לגוף העדות לא נתבטל העדות למפריע. ולפ"ז בעדים הבאים להגיד עלי' שהיא חייבת מיתה ולאסרה על בעלה הם שני עדות. עדות אחת למיתה. והיא דהי' התראה גמורה. והחקירה זו היא רק לענין מיתה. ולענין להיות נאסרה על בעלה אין לו ענין בחקירה זו. ולפ"ז הביאו שפיר ראי' דעידי זנות בעינן דו"ח. דבשלמא אי אמרי' דצריך דו"ח. ממילא דלא נגמר העדות גם לענין לאסרה על בעלה עד לאחר כל החקירות. ומשו"ה אם הכחישו עצמם בהחקירה דהתריתם בו אף דחקירה זו אין לה שייכות לענין הזנות לאסרה על בעלה. מ"מ כיון דע"י החקירה זו שהיא לנפשות נפסל אחד מהם. וא"כ ממילא כיון דנפסלו קודם גמר החקירות שהיא לאוסרה על בעלה כגון באיזה שעה נתבטל עדותן ג"כ לענין איסור. כיון דקודם שנגמר עדותן נפסלו העדים. משא"כ אי אמרי' דבעידי זנות לא בעי' דו"ח. ממילא מיד שהם מעידים על הזנות נגמר העדות לאסרה על בעלה, ואף אם היו מכחישין זא"ז אח"כ בחקירות שהם לעדות זו לענין איסור נתבטל עדותן למפריע. מ"מ בזה הא לא מכחישין עצמם בהחקירות שהיא לענין איסור על בעלה. רק בהחקירה שהיא לענין מיתה. וכיון דאין בחקירה זו שייכות לענין האיסור על בעלה לא נתבטל מכח הכחשת חקירה זו העדות לענין זנות למפריע. והא דדייקו תוס' דעידי זנות בעי' דו"ח דילמא איירי בהחקירות דזמן שהם ג"כ לענין העדות דזנות היא משום הקו' הנ"ל דא"כ הא ל"ש לעז דאף אם יבואו עדים אחרים יהי' נתבטל ג"כ עדותן משום דהוה כנמצא קו"פ. ולפ"ז מיושב ג"כ דברי הרמב"ן הנ"ל דתי' שפיר דבזה נתבטל כל העדות משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כיון דבאו לנפשות משא"כ לתי' אביי ואידך אמוראי. דלק"מ הקו' שהקשיתי דאף אם יבואו עדים אחרים יתבטל עדותן משום הכחשת עדים הראשונים דיהי' כנמצא קו"פ כמו שכתבתי. דכיון דלא הי' התראה ל"ח עדים כלל לענין קיום הדבר. וכמ"ש בישוב דברי המרש"ל. וכיון שכן ממילא י"ל דהי' ביניהם הכחשה בשבע החקירות השייכים ג"כ לענין העדות לאסרה על בעלה. ובזה אף אם לא בעי' דו"ח אפ"ה נתבטל העדות מכח הכחשה בחקירות. ועימש"ל בשער... פ'... דבארתי את כל זה היטב כי שם עיקר מקומו. ובזה מיושב ג"כ מה דהקשיתי על תי' הרמב"ן דהיא מטעם עדות שבטלה מקצתה הא יש מקום לקיים אח"כ אותו העדות שנית רק לענין איסור. דהא משום עדות שבטלה מקצתה לא נתבטל רק אותה הגדה ולא הצירוף הראי' למפריע. וא"כ יש תקנה שיעיד שנית רק על מעשה הזנות ולא על ההתראה כלל. ולפמ"ש ניחא דלאחר שהכחישו זא"ז תו אי אפשר יותר שיעידו שנית. כיון דעכשיו הם פסולין מכח ההכחשה לענין חיוב מיתה ועיקר קו' הרמב"ן היא שיתקיים גוף העדות שהי' מעידים קודם שהוכחשו זא"ז בחקירות אמנם דגם בשבע החקירות המביאים לידי הזמה יש לעיין ג"כ לשיטת התוס' והרא"ש דס"ל דצריך לבוא לב"ד שיהי' ממקיימי הדבר. ולשיטת הרמב"ן שיתקיים מחשבתו. ולזה באם אחד הכחיש לשנים בחקירות דאיזה יום וכדומה והעידו לאחר כ"ד באופן דלא נתבטל מכת הכחשה בחקירות רק משום נמצא אחד מהם קו"פ נימא ג"כ אם דגם עד המכחיש אותם מעיד ג"כ על עיקר העדות מ"מ הא לא מעיד על מעשה זו שהם מעידים רק מעיד על מעשה שנעשה בשעה אחרת או ביום אחר ועל המעשה דהם מעידים לא מעיד כלל ולפ"ז נימא ג"כ דלא הוה ממקיימי הדבר דלא מעיד כלל המעשה שהעדים הכשירים מעידים עליו רק מעשה אחרת. הגט עצמך לאותן השיטות דס"ל דקו"פ אינו מבטל רק אם בא לב"ד דוקא. אם יבוא לב"ד ויעיד על מעשה אחרת ודאי אינו מבטל דלא הוה ממקיימי הדבר דהא לא מעיד על המעשה שהעידו העדים שהי' בפניהם. וא"כ בהכחשה בהשבע החקירות נימא ג"כ דאינו מבטל. ולפ"ז הלח"מ דכתב בדעת הרמב"ם דהכחשה בחקירות מבטל אף לאחכ"ד והיא משום נמצא קו"פ. י"ל דהיא דוקא בשיטת הרמב"ם כפי מה שהבינו התומים דס"ל כשיטת רש"י ורשב"ם דאף אם לא בא לב"ד כלל מבטל ג"כ וכמש"ל דגם בנפסל אח"כ אמרי' כן. ומשו"ה יהי' כאלו לא העיד כלל מבטל ג"כ. משא"כ לשיטת התוס' והרא"ש והרמב"ן דצריך להעיד העדות דוקא בב"ד. יש לעיין הא בזה אינו מעיד אותו העדות שהעידו השנים שראה עמהם וממילא דלא הוה ממקיימי הדבר ואינו מבטל ובאם נימא כן ממילא מיושב ג"כ הא דהקשיתי בסוגי' דחוששין ללעז הא גם אם יבואו עדים אחרים יתבטל ג"כ העדות משום נמצא קו"פ. די"ל דאיירי בשבע החקירות ובזה לא יהי' ממקיימי הדבר. ושיטת ר"ת היא כשיטת התוס' דצריך לבוא לב"ד ג"כ. ובזה יהי' מיושב ג"כ דברי תוס' בפלוגתא דריב"ז ורבנן בהכחשה בבדיקות דכתבו דליכא למיחש לעדים אחרים דיהי' מוכחשין ג"כ בבדיקות. די"ל דכונתם דבזה כיון דהם מעידים על אותה עדות שמעידים הראשונים ועל אותו הזמן רק מכחישין זא"ז בבדיקות. ומשו"ה ליכא למיחש לעדים אחרים דבזה הקו' במ"ע אף אם יבואו עדים אחרים כיון דגם העדים אחרים יעידו ג"כ על אותה מעשה ממילא דיתבטל ג"כ עדותן משום דה"ל כנמצא קו"פ:

אמנם י"ל כיון דהם באין לב"ד להעיד על מעשה אחת שראו ביחד וכל אחד מהעדים אומר דהוא מעיד על אותה מעשה שראוה במעמד אחד. רק דמחולקים בזמן שנעשה אותה מעשה חשיב ממקיימי הדבר כיון דהם מעידים על אותה המעשה ומעידים לענין חיוב מיתה גמור. מ"מ יש מקום למ"ש דהיכא דלפי עדות העד המכחיש לשנים ליכא חיוב מיתה כלל בזה י"ל כמ"ש המרי"ט דבזה אינו מבטל משום נמצא קו"פ. והא דנתבטל במתני' גם במכחיש אותם בהחקירה דמכירים אתם אותו. היא דוקא במעידין תוכ"ד דבזה נתבטל מכת הכחשה בחקירות. או כמ"ש בשיטת הרמב"ם דמתני' אתי' כר"י אליבא דר"ע. ואליביה ל"צ לבוא לב"ד כלל, ומשו"ה מבטלין בכל ענין, משא"כ לדידן דקימ"ל כרבי אליביה לא נתבטל העדות מכח נמצא קו"פ היכא דמכחיש אותן בגוף העדות. וכדברי המרי"ט הנ"ל ועי' בשו"ת ב"י בסי' יו"ד וי"א:

ולפמ"ש בחידושי הר"ן בסנהדרין בר"פ ה"ב דצידד לומר דאם העדים אינם לפנינו לשאול אותם הך חקירה דמכירים אתם אותו נהרג הרוצח. משום דסמכינן על מה דהעידו מתחילה בשעת בואם לב"ד דהוא חייב מיתה בסתם. וסתמא הרג לישראל והי' התראה עי"ש ולפ"ז י"ל דמשו"ה אף אם אומרי' אח"כ דהרג לעכו"ם מ"מ חשיבי ממקיימי הדבר מכח תחילת בואם לב"ד בסתם דהוא מחוייב מיתה. וממילא דנסתר מ"ש בישוב דברי הרמב"ם דגם היכ' דמכחישין זא"ז בהתראה ודמכירים אתם אותו. י"ל דמ"מ הם ממקיימי דבר מתחילת העדות. ולפ"ז י"ל ג"כ בדברי המרי"ט הנ"ל לענין קידושין אם גם דמכחיש אותם אח"כ בגוף ענין הקידושין ולדבריו לא הוה קידושין. מ"מ כיון דבא מתחילה להעיד בסתם על הקידושין חשיב ממקיימי הדבר על העדות שהעיד כן בתחילה ועדיין צע"ג בזה. מ"מ מ"ש בתחילה היכא דליכא הכחשה כלל בין העדים רק דהקו"פ לא ראה התראה בזה הענין אינו מבטל. כמ"ש תוס' סנהדרין לר"י אם הקו"פ לא התרו בו אינו מבטל. ומתוס' נראה אף דבאו מתחילה הקו"פ לב"ד עם הכשירים והעידו ג"כ דהוא חייב מיתה, ואח"כ אומר דלא התרו בו אינו מבטל. ויהי' מזה ראי' דאף אם העידו בסתם מתחילה, מ"מ אינו מבטל אם לא דנימא דלר"י שאני דס"ל דאותו עד דלא התרו בי' ל"ח עד כלל וצ"ע:

ולפ"ז י"ל כמו באם ראה גוף העדות ולא שמע התראה דאינו מבטל את העדות כיון דאינו ממקיימי הדבר. כ"כ להיפך אם הקו"פ שמע ההתראה רק דלא ראה גוף העדות. י"ל ג"כ דאינו מבט אף העדות דמעידים הכשירים על ההתראה. ונימא כיון דמבטל עדות על ההתראה ממילא אם גם דאינו