משכן העדות קצח

אמאי לא הביא גם הנך חקירות דהיא לעיקר העדות. אבל לפמ"ש י"ל דבכיוון לא הביא הרמב"ם הנך חקירות משום דהא הרמב"ם מחייב בהי' עדים מרובים שנים כוונו עדותן בדו"ח ואחד אומר איני יודע תתקיים העדות בשאר, אבל בזמן שהם מכחישין זא"ז נתבטל העדות. וכיון דהרמב"ם איירי דהעידו לאחכ"ד דבזה לא נתבטל העדות מכח הכחשה בחקירות כנ"ל רק משום דהוה כנמצא אחד מהם קו"פ. דדוקא שיתבטל העדות מכח הכחשה בחקירות בזה בעינן תוכ"ד דוקא כמ"ש הנתיבות ואו"ת בסי' ל"ו. משא"כ משום נמצא קו"פ מבטלין גם בלאחכ"ד. ולפ"ז באותן החקירות שהם לגוף העדות דעל ידו חייב מיתה כגון דשנים אומרים דהרג לישראל ואחד מהם אומר דהרג לעכו"ם. או דשנים אומרים דהי' התראה ואחד אומר דלא הי' התראה בזה ל"ש לומר דיתבטל כל העדות אף לאחכ"ד משום נמצא אחד מהם קו"פ. דזה אינו דהא הג' דמכחיש אותם אינו ממקיימי הדבר. דהם מעידין דהוא חייב מיתה דהרג לישראל. והשלישי מעיד דפטור ממיתה דהרג לעכו"ם. ובאופן זה ל"ש לבטל משום נמצא קו"פ. והרמב"ם בא להשמעינן אותן החקירות באם הג' מכחיש אותן אף לאחכ"ד שיהי' ג"כ מבטל משום נמצא קו"פ. ולזה הוצרך לנקוט דוקא שאר החקירות דעל חיוב המיתה הם מעידים כמו עדים הראשונים דהוא מחוייב מיתה דהרג לישראל והי' התראה גמורה רק דמכחיש אותם בזמן החקירות. ולזה חשיב ממקיימי הדבר. ומבטל אף אם מכחיש אותם לאחכ"ד משום נמצא קו"פ. ולפ"ז במתני' דנזכר ג"כ אותן החקירות דמכירים אתם אותו התריתם בו וע"ז קתני במתני' דבאחד אומר איני יודע תתקיים העדות. אבל במכחיש אותם נתבטל העדות. ובזה ל"ל דאיירי לאחכ"ד דא"כ אמאי יתבטל העדות כשמכחישין זא"ז. ואי משום דה"ל כנמצא אחד מהם קו"פ הא בזה אינו ממקיימי הדבר. ולזה ע"כ צ"ל דמתני' איירי דמעידים תוכ"ד. ובזה אף אם מכחישין זא"ז בגוף העדות נתבטל ג"כ כל העדות. וכמ"ש בשער... כיון דהיא תוכ"ד חשיב כעדות אחד. ובאם נתבטל אחד מהעדים נתבטל כל העדות משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ומשו"ה לא מצינו לאוקמי מתני' בלאחכ"ד:

ויש להוסיף עוד דהא עדיין קשה על הרמב"ם הא אין דרכו שלא להביא דין המפורש בגמ' רק דין אחר מסברא כיון דמתני' איירי בהעידו תוכ"ד. ה"ל להביא דין המתני' בהעידו תוכ"ד גם באיני יודע נתבטל עדותן. ולזה יש להוסיף דלהרמב"ם גם המתני' איירי לאחכ"ד דוקא דאי איירי תוכ"ד. קשה הא ה"ל עדות שאאילה"ז כפי' רש"י כיון דל"ש הזמה בהעד האומר איני יודע. ולזה המתני' איירי בהעידו לאחכ"ד. והא דאמרי' בגמ' מתני' דלא כר"ע. י"ל דמה שכתבתי אם העד המכחיש אותם מכחיש אותם בהחקירות שהם בגוף העדות כגון שאומר דהרג לעכו"ם או דלא הי' התראה אינו מבטל משום נמצא קו"פ משום דאינו ממקיימי הדבר זה דוקא לשיטת התוס' והרא"ש וסייעתם דצריכים לבוא לב"ד ולהעיד שיהי' ממקיימי הדבר בזה יש מקום לדברינו כיון דהם באו לבטל שלא יהי' מחוייב מיתה משום דלא הרג לישראל ולכן אינו מבטל. משא"כ לשיטת הסוברים. דמשום הראי' לחודא נתבטל ג"כ העדות אף אם לא בא לב"ד כלל. ולפ"ז ממילא גם בזה כיון דשני עדים המכחישין את השלישי מעידי' שהרג לישראל והוא מחוייב מיתה. וממילא דלדבריהם העד השלישי הוא פסול לעדות דמעיד שקר בכונה במה דאומר דהרג לעכו"ם ומשו"ה נתבטל עדותן מחמת צירוף הראי' לחוד דל"ש דאינו ממקיימי הדבר והא בכל ענין פוסל אף אם לא בא לב"ד כלל. ואף דגם בזה הי' כשר בשעת הראי' דלא נפסל רק משעה שמעיד בב"ד דהרג לעכו"ם. אפ"ה הא גם בזה מבטל שכל ענין אף אם לא העיד עדותו בפני ב"ד וכדברי הנתיבות וכנ"ל בפ' הקדום. והיא נכון לענ"ד בסברא בעזה"י. והנה כבר כתבתי בשיטת הרמב"ן והרשב"א דס"ל בזה דצריכים לבוא לב"ד דמשום כונה לחודא לא נתבטל העדות אם לא נתקיים מחשבתן. ולפ"ז ממילא גם בזה אם מעידים אח"כ לפני ב"ד שהוא פטור ממיתה ל"ש לומר דמבטלין משום קו"פ. דהא בודאי אם הקו"פ הי' מתכוין בשעת הראי' לילך להעיד בב"ד להפך מאשר הי' שיעיד שהוא פטור ממיתה בזה בודאי ל"ח כונה להעיד ואדרבא כונתו היא לפטור אותו ושלא להעיד האמת. וממילא אם בא לב"ד אח"כ ואומר דהרג לעכו"ם דבזה אינו מבטל דממנ"פ אם הי' כונתו מתחילה להעיד כן ל"ח כונה להעיד. ואף אם כונתו הי' להעיד עדות גמור מ"מ הא לא נתקיים מחשבתו דהא לא העיד לחייב אותו רק לפטור אותו ממיתה. וזה תלי' בפלוגתא שבין רבי ור"י אליבא דר"ע דלר"י דפוסל אפי' אם לא כוון להעיד ממילא דבזה קו"פ פוסל בכל ענין אף אם לא בא לב"ד כלל. כנ"ל בפרקים הקודמים. וממילא דלר"י נתבטל עדותן אף במכחישין זא"ז בגוף הדבר אשר החיוב מיתה תלי' בו. ודיהי' כאלו לא בא לפני ב"ד כלל הא פוסל ג"כ. ולפ"ז י"ל דהרמב"ם ס"ל בפי' הגמ' כן מתני' דלא כר"ע היא רבי אליבא דר"ע ס"ל דבעינן כוונו להעיד דוקא ואז הקו"פ אינו מבטל רק אם בא להעיד בב"ד שיהי' נתקיים מחשבתו. ולפ"ז לרבי אליבא דר"ע ל"ל דמתני' איירי דהעידו לאחכ"ד דא"כ אמאי במכחישין זא"ז בחקירות דמכירים אתם אותו התריתם בו נתבטל העדות. הא זה חשיב כאלו לא בא לב"ד כלל כיון דאינם מעידים העדות שהי' לחיוב מיתה. אע"כ דמתני' איירי בהעידו תוכ"ד דוקא דבזה אם הכחישו זא"ז בחקירות נתבטל העדות בכל ענין. ובאם נימא דמתני' בתוכ"ד קשה הא ה"ל עדות שאילה"ז אם העד הג' אומר איני יודע ואמאי יתקיים העדות בזה. ומזה הוכיח רבא דמתני' אתיא כר"י אליבא דר"ע דס"ל דלא בעי' כונה להעיד וממילא דקו"פ פוסל אפי' אם לא בא לב"ד כלל. ולפ"ז י"ל דמתני' איירי בהעידו לאחכ"ד. ומשו"ה באחד אומר איני יודע תתקיים העדות בשאר דאיני יודע לא הוה כנמצא קו"פ והיא עדות שיכול להזימה. משא"כ במכחישין זא"ז בכל החקירות נתבטל העדות לר"י אליבא דר"ע דל"צ לבוא לב"ד והראי' לחודא פוסל אף אם לא בא לב"ד כלל. ולפ"ז להרמב"ם מתני' איירי בהעידו לאחכ"ד דוקא. ומשו"ה הרמב"ם דפסק כרבי אליבא דר"ע הביא הדין דמתני' דבאיני יודע נתקיים העדות בהעידו לאחכ"ד. ובמכחישין זא"ז נתבטל העדות. רק דלא הביא החקירות דמכירים אתם אותו התריתם בו. משום דלרבי אליבא דר"ע לא נתבטל העדות באותן החקירות אם אחד מכחיש לשנים בלאחכ"ד משום קו"פ כיון דאינו ממקיימי הדבר. וכמ"ש בשיטת הרמב"ן ומזה יהי' ראי' ג"כ למ"ש בפרקים הקודמים דגם לדעת הרמב"ם בעינן תרתי. ואף בנפסל אח"כ פוסל בכל ענין אף אם לא בא לב"ד כלל [ולפמ"ש דהיכא דהעד המכחיש בא לבסוף לא נתבטל העדות. כיון דבשעת הגדה מהעדים הראשונים לא נפסל עדיין. צ"ל בהרמב"ם או דאיירי דלא העיד לבסוף רק מתחילה קודם גמר העדות. או די"ל דהרמב"ם איירי דבאו להעיד כאחד ואומרים מתחילה דבאו כולם להעיד ביחד. וי"ל דבזה חשיב כעדות אחת וכדברי הר' ישעי' בסי' ל"ח] ולפ"ז תו לק"מ ברמב"ם ודמדייק בלשונו הי' במה שלא הביא כל החקירות דמתני':

ובזה מיושב הקו' הנ"ל לשיטת ר"ת בסוגי' דחוששין ללעז דאיירי דהיכא דהכחישו זא"ז בדו"ח. דא"כ האיך שייך לעז אף אם יבואו עדים אחרים יתבטל ג"כ עדותן מכח הכחשת העדים הראשונים דה"ל כנמצא אחד מהם קו"פ. די"ל דאיירי דעדים הכחישו זא"ז באותן החקירות דהם לחיוב המיתה. דזה אומר דהי' התראה וזה מכחיש אותו. או דאומר דלא הי' התראה בתוכ"ד מעדותו. דבזה לא יהי' נתבטל העדים אחרים. דלא הוה כנמצא אחד מהם קו"פ. כיון דהעד המכחיש אותם בהחקירות לא הוה ממקיימי הדבר כלל. ובזה י"ל דברי התוס' הנ"ל במה הוכיחו דעידי זנות בעי' דו"ח דאל"כ אמאי יתבטל עדותן לענין להיות נאסרה עליו. ותמהו הא גם בד"מ אף דלא בעינן דו"ח מ"מ אם מכחישין זא"ז בדו"ח נתבטל ג"כ העדות. די"ל הא דנתבטל העדות בהכחשת החקירות בד"מ היא דוקא באותן החקירות שהם לגוף העדות שמעידין עליו כגון באיזה יום וכדומה. משא"כ אם לאחר שהעידו עדותן לענין ממון הכחישו עצמם בעדות אחרת שאינו ענין לעדות זה. לא נתבטל העדות לענין ממון. כיון