משכן העדות קצז

ראי' אם גם דמעידים בדבר אחד כדברי הכשירים. מ"מ אם אינו מעיד על גוף העדות לש"ל נמצא קו"פ עדותן בטלה כיון דאינו ממקיימי הדבר. והיכא דהשני עדים מכחישין לע"א המכחיש אותן ואומרים, דמעיד בשקר. בזה י"ל לשיטת הסוברים דבראי' לחוד פוסל אף אם לא בא לב"ד כלל. ממילא בזה דלדבריהם הוא מעיד בשקר ונעשה פסול לעדות. ממילא מבטל בכל ענין כאשר אבאר לקמן. דלאותן השיטות דס"ל דל"ב שיבוא לב"ד גם בנפסל אח"כ פוסל אף אם לא בא לב"ד וה"ה גם בזה אף אם מכחיש העדים בעיקר קיום הדבר מ"מ כיון דלדבריהם ידע גם הוא העדות ומעיד שקר במה שאומר דלא הי' המעשה כדבריהם פוסל אף דאינו עכשיו בשעת הגדה ממקיימי הדבר. משא"כ באופן דהשני עדים המעידים על קיום הדבר לא מכחישין את העד הג'. כגון דהם מעידים על ההתראה. והג' אומר דלא שמע ההתראה. דבזה אינם מכחישין זה לזה. דהא באמת יכול להיות דלא שמע התראה כלל בזה לכ"ע אינו פוסל דגם לאותן השיטות דס"ל דלא בעינן שיבוא לב"ד שיהי' ממקיימי הדבר היא דס"ל דאף אם לא בא לב"ד מ"מ כיון דראוי הוא להעד בב"ד דידע גוף העדות ויכול להתקיים הדבר על פי עדותו ולכן פוסל. משא"כ היכא דלא ראה בשעת מעשה כל העדות שהיא לקיום הדבר בזה לכ"ע הקו"פ אינו מבטל אותו מקצת עדות שראה כיון דבעדות שראה ל"ח עדות שהיא לקיום הדבר ה"ל כאלו הי' הקו"פ גם בשעת הראי' ולא ראה את העדות דבענין זה ודאי דאינו פוסל, ה"ה בזה אם גם דראה מקצת העדות מ"מ כיון דלא ראה כל העדות, לא חשיב בכלל העדים. ולא נתבטל אף אותן מקצת עדות דראה. דגם לאותן השיטות דלא בעינן שיבוא בב"ד. מ"מ בעינן שיהי' ממקיימי הדבר לענין זה שיהי' ראה וידע כל העדות ובאם ידע עיקר העדות מבטל. ובאם לא ידע עיקר העדות אינו מבטל כלל אף המקצת שידע:

ובזה אמרתי לישב ג"כ דברי הרמב"ן בסוגי' דחוששין ללעז הבאתיו לעיל בפ"ה דכתב לדחות מה דהביאו ראי' מפי' ר"ת דמפרש דהביא הבעל עדים ולא כוונו עדותן בדו"ח דעידי זנות בעינן דו"ח. וכתב הרמב"ן די"ל דבכל מקום לא בעינן דו"ח. ובסוגי' דבאים ג"כ לנפשות נתבטל כל העדות אף לענין איסור מכח עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והקשיתי דעדיין יהי' הקו' במ"ע לתי' אביי ואידך אמוראי דלא הי' התראה וליכא מיתה דלא בעינן לחיוב מיתה כלל לא יתבטל העדות אבל בזה י"ל באופן הנ"ל דלאביי ואידך אמוראי לא מוכח מידי די"ל דאיירי דהי' הכחשה גמורה באופן שנתבטל גם בד"מ. ועיקר הראי' היא רק מתי' רבא דל"ל דאיירי דהיה הכחשה גמורה דא"כ ל"ש לעז דאף אם יבואו עדים אחרים יתבטל ג"כ עדות דכת השני' משום עדות הראשונה דה"ל כנמצא קו"פ:

ואקדים לישב דברי המרש"ל בסוגי' דחוששין ללעז דכתב באוקימתא דפליגו בפלוגתא דריב"ז ורבנן. דאיירי דהעדים הראשונים לא העידו למיתה כלל רק דחיישינן לעדים אחרים שיעידו יותר מהראשונים. והקשה המרש"א דא"כ לתי' אביי ור"א דלא הי' התראה כהוגן יהי' קשה ניחוש לעדים אחרים שיעידו יותר מהראשונים דהי' התראה גמורה עי"ש. דלפמ"ש י"ל להפך בתי' אביי ור"א דאיירי דהתרו בהו סתם. והעדים הכחישו זא"ז בדו"ח. ובזה פליגי דר"מ דסבר בג' ס"ל דבהתראה סתם או באשה חבירה חייבת ג"כ מיתה וכיון דהיא חייבת מיתה ע"פ העדים המעידים על התראה סתם כמו באותן עדים המעידים על התראה גמורה. ממילא גם העדים הראשונים הם ממקיימי הדבר. דהא הם באים לחייבה מיתה. וכיון דהם ממקיימי הדבר. ממילא כיון דהכחישו זא"ז בדו"ח תו ל"ש לעז דיבואו עדים אחרים. דאף אם יבואו עדים יהי' נתבטל עדותן ג"כ מכח העדים הראשונים. דכיון דהכחישו זא"ז בדו"ח ואחד מהם הוא פסול בודאי נתבטל כל הצירוף שהי' להם בשעת הראי' משום נמצא קו"פ. ואף דהעדים האחרים יעידו יותר מהראשונים דהי' התראה גמורה. מ"מ כיון דגם העדים הראשונים באו ג"כ לענין מיתה חשיבי גם הם ממקיימי הדבר ונתבטל עיקר העדות שמעידים עלי' שזינתה ואף דלא נתבטל העדות שיעידו העדים האחרונים לענין התראה גמורה. כיון דמזה לא ידעו העדים הראשונים מ"מ יהי' נתבטל עיקר העדות דעלי' חייבת מיתה דע"ז מעידים גם הראשונים כיון דעדים הראשונים הם ג"כ ממקיימי הדבר [ואף דלדברי המרש"ל דהחשש היא דיעידו העדים אחרים יותר מהראשונים ולכאורה לא יתכן דהי' להם צירוף עמהם בשעת הראי' דא"כ הוה ידעו גם אותן העדים מההתראה גמורה וכנ"ל אין זה קו' די"ל דהי' להם צירוף ע"י מקצתם רואין זא"ז. אבל מ"מ אם גם דהעדים אחרים התרו בהו ממש מ"מ העדים הראשונים לא הי' יודעים מגוף התראה] ורבנן דס"ל בכ"ג ס"ל דליכא מיתה בהתראה סתם או באשה חבירה. ולפ"ז ממילא העדים הראשונים לא הוה כלל ממקיימי הדבר דהא לפי עדותן ליכא חיוב מיתה כלל. וממילא אף דמכחישין זא"ז ממש בדו"ח. מ"מ עדיין יש לחוש על עדים אחרים דיעידו יותר מהראשונים דיאמרו דהי' התראה גמורה והעדים הראשונים לא הי' יודעין מההתראה. ואין לומר דיתבטל עדותן דכת הב' מכח כת הראשונה המעידים ג"כ על מעשה הזנות. ויהי' נמצא אחד מהם קו"פ לענין זה דיתבטל העדות על מעשה הזנות. ואם גם דהא דמעידים על ההתראה לא נתבטל כיון דע"ז לא מעידין העדים הראשונים דלא ידעו כלל מהתראה. מ"מ כיון דנתבטל עיקר העדות על מעשה דזנות נתבטל כל העדות דהא על התראה בלא מעשה הזנות ליכא מיתה. דזה אינו כיון דבעדות דהכת הראשונה ליכא חיוב מיתה כלל ממילא דלא הוה ממקיימי הדבר ולא נתבטל העדות כלל על ידם דהם לא חשיבי בגדר מקיימי הדבר שיבטלו העדות ובל"ז הא הקו"פ אינם מבטלין אא"כ כוונו להעיד דוקא ואם גם אם הוכחשו זא"ז בדו"ח נתבטל כל העדות משום קו"פ. ולא שואלין אותם אם כוונו להעיד. היא כמ"ש הנתיבות דמסתם עדים כשירים מכוונים להעיד. משא"כ בזה דלא הי' התראה לש"ל דכוונו להעיד לענין מיתה דהא ליכא מיתה כלל. וראי' לזה היא מדברי תוס' סנהדרין הנ"ל דכתבו דלר"י אם הקו"פ לא התרו בו אינו מבטל משום דאינו עד ונימא דעכ"פ מבטל גוף מעשה הרציחה וכדומה. אע"כ דבעי' דוקא שיהי' עד המעיד שיבטל משום קו"פ ממקיימי הדבר ויודע בגוף העדות:

ובזה י"ל קו' התוס' באשה חבירה דמקשי' דעדיין ליכא מיתה דיאמרו לאסרה על בעלה באנו. דהא באמת אותן העדים המעידים על הזנות הם הכחישו זא"ז. רק דחיישינן לעדים אחרים וי"ל דהעדים אחרים יעידו על התראה גמורה לרבנן. ולר"מ מ"מ כיון דמשכחת מיתה גם בעדים הראשונים אם הי' אומרים דיודעים מזה שהוא אשה חבירה ואינה צריכה התראה. מבטלין ג"כ את העדים שיבואו אח"כ כיון דמשכחת שיהי' חיוב מיתה ע"פ העדים חשיבי ממקיימי הדבר. ולפ"ז ממילא מיושב דברי הרמב"ן דמאביי ור"א לק"מ משום דבזה איירי דהי' הכחשה גמורה שיתבטלו גם כת הב' משום נמצא קו"פ. וממילא דלא מוכח דעידי זנות בעי' דו"ח דכיון דהי' הכחשה גמורה נתבטל ג"כ בד"מ. ועיקר הקו' היא רק לתי' רבא דע"כ איירי דלא הי' הכחשה גמורה:

ובזה נ"ל לישב דברי הרמב"ם בפ"כ מהל"ע הנ"ל דפסק בהי' עדים מרובים שנים מהם כוונו עדותן בדו"ח. והשלישי אומר איני יודע תתקיים העדות בשאר. ותמהו עליו דהא בגמ' ר"פ ה"ב אמרי' מתני' דלא כר"ע ופי' רש"י דכיון דאומר איני יודע לא נוכל להזים אותם. וממילא דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולן. והיא עדות שאאילה"ז. ופי' התוס' היא משום דה"ל כנמצא אחד מהם קו"פ. וא"כ הרמב"ם דפסק כר"ע אמאי ס"ל דתתקיים העדות בשאר. ותי' הלח"מ דהרמב"ם איירי דהעידו לאחכ"ד וס"ל כפי' רש"י דהפי' היא כיון דאינם נהרגים עד שיזומו כולן. ולכן בהעידו לאחכ"ד דנהרגים אף בלא הוזם הג' חייבין עי"ש. ותמהו דא"כ אמאי לא תי' הגמ' ג"כ דאיירי דהעידו לאחכ"ד ומתני' כר"ע ולפמ"ש יש לישב. ובזה יהי' מיושב ג"כ הא דקשה על הרמב"ם בפ"כ דהביא כל החקירות חוץ מהחקירות דמכירים אתם אותו התריתם בו את מי עבד עי"ש והיא תמור