משכן העדות קצו

אמנם דלפ"ז יש להקשות מאי פריך הגמ' על עולא מהא דתובעו ממון בג' והוצרך רבא לתרץ דאיירי דהוזמו קודם גמר דין. ולמה לא מוקי בפשיטות. דאיירי דהוכחשו ממש בחקירות דבזה ל"ש לעז דאף אם יבואו עדים אחרים יהי' נתבטל ג"כ עדותן משום נמצא קו"פ. ובאופן זה היא בג'. וי"ל דהא בל"ז קשה הא יש לאוקמי גם לעולא כמו לאביי ולאידך אמוראי דכתבו תוס' בד"ה חוששין ללעז דהם מוקמי להא דתובעו ממון בג' באופן דלא הי' התראה כלל. וי"ל דניחא לי' לרבא לתרץ דהוזמו קודם גמר דין יותר דהא מלשון תובעו ממון משמע דהי' אפשר לו לתבוע גם נפשות רק דהוא אינו תובע רק ממון כנ"ל. ולזה בהוזמו קודם גמר דין י"ל דהפי' היא דהביא האב עדים קודם גמר דין דאינו רוצה לתבוע נפשות רק ממון ולזה לא המתין להביא את העדים עד לאחר גמר הדין ולתבוע ג"כ נפשות. משום דאינו רוצה לתבוע נפשות רק ממון. משא"כ בלא התרו בהו דלא יכול לתבוע נפשות כלל אינו מדוקדק הלשון תובעו ממון ולאביי ולאידך אמוראי דלא מצי לאוקמי בהוזמו קודם גמר דין משום דעדיין איכא כבודן של הראשונים. ע"כ צ"ל הפי' דלא הי' התראה כלל. ולפ"ז י"ל דמשו"ה לא בעי לאוקמי ג"כ הא דתובעו ממון דהוכחשו זא"ז בחקירות ממש דגם בזה אינו מדוקדק הלשון דתובעו ממון [ובזה מיושב ג"כ מה דמקשי' אמאי לא מוקמי' לי' בהכחשה גמורה באופן דליכא למיחש לעדים אחרים כגון דאומרים דהי' עמהם כל היום. ועי' בהר"ן ובחידושי אנשי השם. ולפ"ז י"ל דהיא ג"כ משום זה דלשון תובעו ממון לא יהי' מדוקדק בזה] ולפ"ז מיושב ג"כ קו' התוס' דלאביי ולאידך אמוראי י"ל הברייתא דתובעו ממון איירי בהכחשה גמורה דגם לתי' התוס' אינו מדוקדק:

ולשיטת השוברים דבעידי זנות לא בעי' דו"ח. ולא ס"ל הא דרמב"ן דנתבטל כל העדות משום עדות שבטלה מקצתה דהיא לענין נפשות. וא"כ ע"כ צ"ל בר"ת דגם לרבא איירי דהוכחשו זא"ז ממש בחקירות. אמנם דא"כ לתי' רבא ועולא יהי' קשה הא בזה ל"ש לעז דאם יבואו כת אחרת יהי' נתבטל משום קו"פ. ויהי' צריכים לומר דרבא חייש דילמא יבואו כת אחרת שלא ראו את אלו ולא הי' להם צירוף עמהם בשעת ראי' דבזה לא נתבטל משום קו"פ. וי"ל דמשו"ה לא תי' לרבא ולעולא כמ"ש תוס' לאביי ולאידך אמוראי דאיירי דלא התרו בהו כלל. די"ל כיון דהוא חייש לעדים שלא ידעו אלו מאלו. וממילא דגם אם העדים מעידים דלא התרו בהו עדיין יש לחוש דילמא יבואו עדים אחרים שהתרו בהו. ולזה ע"כ צ"ל הפי' בהוזמו דבזה אמרי' דהמעשה היא שקר ולפ"ז לאביי ולאידך אמוראי דס"ל דלא חיישינן לכת אחרת דיעידו יותר מהראשונים. וע"כ דס"ל דלזה ל"ח דהעדים לא יהי' יודעי' זה מזה ואז שפיר י"ל הא דתובעו ממון איירי דלא הי' התראה כלל:

ולפמ"ש לקמן בשער... פ'... להיפך מדברי הקצוה"ח הנ"ל דס"ל בנפסל אח"כ צריך צירוף מחדש להעיד תוכ"ד ואמרתי די"ל להפך בנפסל אח"כ גם לשיטת הסוברים דבאם לא בא לב"ד אינו מבטל היא דוקא אם הי' מיד פסול בשעת הראי'. משא"כ בנפסל אח"כ י"ל בכל ענין פסול אף אם לא כוון להעיד ולא בא לב"ד. והטעם דהא באמת הרבה חולקים על הש"ך הנ"ל וס"ל דאם הקו"פ לא כוון להעיד תתקיים העדות בהנשארים אף אם גם הכשירים לא כוונו להעיד והטעם משום דקרוב דבעצמותו אין שם עד עליו ולכן אם לא כוון להעיד לא הוה בכלל עדים, ואינו מבטל. ודוקא אם כוון להעיד שם עד עליו. משא"כ על הכשר שם עד עליו אף אם לא כוון להעיד ולפ"ז אם כשר בשעת ראי' ונפסל אח"כ בזה אמרי' כיון דמתחילה הי' שם עד עליו ולזה נתבטל כל העדות אף אם לא בא לב"ד ל"מ לשיטת הרמב"ן הנ"ל דס"ל דהא דבעינן שיבואו לב"ד היא משום דבמחשבה לחוד אינו מבטל. ממילא דבזה כיון דלא בעינן אף כוין להעיד דל"צ לבוא לב"ד. וגם לשיטת התוס' י"ל דקרוב כיון דבעצמותו הוא עד פסול בזה אמרי' דקודם שבא לב"ד ל"ח ממקיימי הדבר כיון דל"ח עד. משא"כ אם הי' כשר בשעת הראי' בזה שם עד עליו ובכל עלין פוסל. והבאתי ראי' לזה מדברי הירושלמי בפ' שבועת העדות הנ"ל בש"א פ"ג דכתב שם דמשום דהראשון כפר בשבועת העדות ונפסל נתבטל כל העדות. והקשיתי הא שם כיון דכפר עדותו ממילא חשיב לא בא לב"ד ולזה י"ל היכא דנפסל אח"כ מבטל בכל ענין אף אם לא בא לב"ד ולא כוון להעיד עי"ש. ולפ"ז נסתר כל מ"ש כיון דבזה דהי' כשר בשעת הראי' ולא נפסל רק משום דהוכחשו בחקירות. ממילא דנתבטל עדות כולם אף אם לא העיד בב"ד כלל וצ"ע:

פרק ח' במתני' ואימתי בזמן שהתרו בהם. ובגמ' היכא אמרי' להו. ופי' דקאי על ד"מ דבנפשות כיון דהתרו בהו ידעינן דכוונו להעיד. ולזה קו' הגמ' קאי על ד"מ דליכא התראה. ומזה הקשה הש"ך בס"ק... על הא דהביאו דין זה דהיכא דהתרו בהו הקו"פ מבטל בשם תשו' הרשב"א הא היא משנה מפורשת. עוד הקשה דהא בזה"ז ליכא התראה כלל. דאין נפ"מ בהתראה. ונ"ל דחדא קו' מתורצת בחבירתה:

ואקדים דברי תוס' דפי' בקו' הגמ' הרוג יציל דהוא בעל דין. וע"ז תמהו דהא באמת דעת המרדכי דהרוג כשר להעיד על הרוצח היכא דליכא נגיעת ממון משום דמה איכפת לי' בהריגת הרוצח. ול"ח אף נוגע. מכ"ש דלא יהי' בגדר בע"ד. ועוד קשה על פי' רש"י דפי' בקו' הגמ' הרוג יציל דקאי לר' יוסי דס"ל דלא בעינן כוונו להעיד הא לר"י לק"מ דהא ר"י ס"ל לקמן בע"ב דבעינן דוקא שיהי' העדים מתרים בו. ובאם באו עדים שלא התרו בו אף דמעידים על הרציחה ועל ההתראה ל"ח עדים כלל, ומכ"ש דלא פסלו מחמת קו"פ וכן מבואר בהדי' בתוס' סנהדרין ד' ט' ע"א ד"ה בזמן וז"ל דר"י ע"כ דל"ל שיעשה עד בראי' אפי' אם יעיד לבסוף דהא ר"י הוא דאמר עד שיהי' פי שני עדים מתרים בו. וכמו ששנים אין יכולין להעיד אא"כ התרו בו כך ג' וכו'. אלמא אותן יהי' עדים אבל השאר לא. וכן נראים הדברים דאם הוזמו כולן לא היה נהרגין אותן שלא התרו בו וכו' ול"א נמצא אחד מהם קו"פ אלא באותן שהתרו עכ"ל. וממילא דלר"י לק"מ קו' הגמ' הרוג יציל כיון דל"ח עד כלל כיון דלא התרו בו. ונ"ל דלק"מ דהא דכתבו תוס' דלענין קו"פ לא חשיבי עדים דלא התרו בהו כלל ולכן אינם מבטלין היא דוקא לתי' הגמ' ממקיימי הדבר הכתוב מדבר דבעי' דוקא שיהי' ממקיימי הדבר. ולזה אותן דלא התרו בי' דאינם ממקיימי הדבר לא מבטלין משום קו"פ. משא"כ בס"ד דגמ' דלא היה יודעים מזה אז בכל ענין הקו"פ מבטל אף אם לא התרו בי' כיון דמ"מ הוא מעיד על מעשה הרציחה. ונתבטל עדות העדים שהתרו בי' על הא דמעידים על מעשה הרציחה וממילא ליכא עדות. והתוס' כתבו שפיר לפי האמת דאמרי' יקום דבר ממקיימי הדבר דבעי' שיהי' עדים לקיום הדבר. ולזה אותן דלא התרו בי' ל"ח עדים לקיום הדבר. ואינם מבטלין משום קו"פ משא"כ לס"ד דגמ' בכל ענין היה מבטל:

ולפ"ז ממילא גם לדידן נפ"מ אם היה עדים בדבר וביניהם היה קו"פ. רק דהקו"פ אינו מעיד על גוף התראה כגון דלא שמע הוא ההתראה רק הכשירים שמעו בזה מתקיים העדות בהכשירים כיון דהקו"פ דלא שמע התראה לא ידע מעיקר העדות. ואינו ממקיימי הדבר ואינו מבטל כמו לר"י אם לא היו העדים מתרים בו מכ"ש זה לדידן. והמרי"ט בתשו' בסי' קל"ח כתב וז"ל אלא שיש לגמגם כיון דלפי העדות ר"ש הנזכר אין כאן קידושין דהיא שתיקה דלאחר מתן מעות ולאו כלום היא אין עדותו מצטרפת לבטל עדות שני עדים המחזיקים אותה בחזקת מקודשת וכו' וכי אמרי' עדים המכחישין זא"ז בדו"ח עדות כולן בטלה היינו דלפי כולן קידשם קידושין וכו' אבל זה דלדבריו אינה מקודשת ה"ל כע"א אומר לא נתקדשה ושנים אומרים נתקדשה דאמרי' אין דבריו של אחד במקום שנים. או דילמא כיון דראה הקידושין ובא להעיד וכו' עכ"ל עי"ש. ולדברי התוס' שכתבתי