משכן העדות קצד

בסוגי' דמכות דגם לענין קו"פ בעינן ג"כ שיעידו דוקא תוכ"ד. ובל"ז לא נתבטל העדות כנ"ל בפ"ה. ולפ"ז יהי' קשה גם לר"מ ניבעי' כ"ג משום לעז שמא יבואו עדים אחרים שלא יהי' ביניהם קו"פ כלל ויהי' חיוב מיתה גם לר"מ. ואין לומר דאף אם יבואו עדים אחרים יתבטל ג"כ עדותן משום נמצא קו"פ. דהיא מחמת הקו"פ שנמצא בכת הראשונה כיון דהי' להם צירוף בשעת הראי' דהא לשיטת רש"י אינו פוסל אא"כ העיד עמהם תוכ"ד דוקא. וי"ל לפמ"ש בפ"ה דרש"י לא כתב כן רק לרבי בעינן צירוף הגדה תוכ"ד. משא"כ לר"י פוסל בכל ענין עי"ש ממילא דלק"מ כיון דר"מ ס"ל כר"י תו ל"ש לעז דאף אם יבואו עדים אחרים יתבטל עדותן ג"כ מכח הקו"פ שנמצא בהראשונה אף דלא העיד עמהם בתוכ"ד. ובזה יהי' מיושב ג"כ הא דלא מפרש רבינא בתירוצו דאיירי שנמצא ביניהם קו"פ. והקו"פ לא התרו בה דלא כוון להעיד משום דבאמת י"ל באוקימתא דרבינא בכל ענין אף אם איירי דהי' כוון להעיד. אפ"ה ניחא ג"כ די"ל דאיירי דהקו"פ לא, בא לב"ד כלל דקודם שהעידו בב"ד נמצא שהאחד מהעדים הוא קו"פ. וגם אי איירי דהעיד עמהם י"ל דאיירי דלא העיד עמהם תוכ"ד. ומשו"ה לר"מ דס"ל כר"י בזה בכל ענין הקו"פ פוסל אף אם לא בא לב"ד כלל. וכ"ש אם לא העיד עמהם תוכ"ד. ולכן תו אין לדון דיני נפשות כיון דכבר נתבטל עדותן לענין נפשות. [ואדרבא בזה מיושב יותר אם נימא דאיירי דלא העידו עדיין כלל בפני ב"ד רק דבאו להעיד. וידעינן דהי' ביניהם קו"פ. דבאם נימא דאיירי דהעידו בב"ד למיתה י"ל כיון דנתבטל עדותן לנפשות נתבטל ג"כ לממון מכח עדות שבטלה מקצתה כדברי הרמב"ן וי"ל] רק ד"מ ולכן סגי' בג'. וגם ל"ש לעז דאם יבואו עדים אחרים יתבטל עדותן ג"כ מכח הקו"פ שנמצא בהראשונים. משא"כ לרבנן דס"ל כרבי דבעי' כוונו להעיד. וממילא דבעי' ג"כ שיעידו תוכ"ד דוקא כנ"ל. ולכן אפי' אם הקו"פ כוון להעיד י"ל דאיירי דלא העיד עמהם בב"ד תוכ"ד. דבאופן זה לא נתבטל לרבי. והא דכתב רש"י בסוגי' ע"ב בד"ה שראו דאיירי דהקו"פ לא כוונו להעיד. י"ל דבא לישב אי איירי דהעיד עמהם תוכ"ד אז צ"ל דאיירי דלא כוון להעיד. אבל מ"מ לא נזכר זה בגמ' משום דאין זה מוכרח די"ל דאיירי גם בכוונו להעיד רק דאיירי דלא העיד עמהם בב"ד בתוכ"ד. אמנם זה היא אם נימא דשיטת רש"י היא כפי מה דס"ל לתוס' בסוגי' דקו"פ דגם לענין קו"פ בעינן תוכ"ד דוקא. משא"כ לפמ"ש דרש"י ס"ל באמת כשיטת רשב"ם ב"ב קי"ג דבראי' לחודא פוסל ג"כ אף דלא בא הקו"פ לב"ד כלל, וכאשר העיד הרשב"ם בשמו ניחא בפשיטות הא דלא חיישינן ללעז שיבואו עדים אחרים כיון דראי' לחודא פוסל ג"כ. וממילא מחמת הצירוף הראי' לחוד נתבטלו כל העדים שהיה שם באותו המעמד. וניחא ביותר הא דנקט רש"י בע"ב דאיירי דהקו"פ לא כוון להעיד דבכוון להעיד נתבטל כל העדות לרבי אף אם לא בא לב"ד להעיד כלל:

ולשיטת התוס' והרא"ש בסוגי' דקו"פ דס"ל הא דקו"פ מבטל כל העדות היא דוקא אם בא להעיד אח"כ בב"ד דאז הוא ממקיימי הדבר ומבטל. משא"כ אם לא בא לב"ד ל"ח מקיימי הדבר ולא נתבטל העדות מחמת צירוף הראי' לחודא דמשום ראי' העדות לחוד אינו מבטל. ולפ"ז לשיטת ר"ת דאיירי לענין ק"כ ממילא בתי' רבינא דפליגו בנמצא ביניהם קו"פ. ולפי' ר"ת דפי' דהבעל הביא עדים והי' ביניהם קו"פ. דלא כוון להעיד ונתבטל עדות זה [וי"ל לר"ת דאיירי דהכשירים העידו בפני ב"ד והכחישו ג"כ בדו"ח דאל"כ משום דנמצא קו"פ אמאי יהי' מחויב ליתן ק"כ הא אם גם דהי' ביניהם קו"פ הא יכול להיות דגוף המעשה היא אמת מכח הכשירים. אע"כ איירי דהכשירים לא כונו עדותן ג"כ בדו"ח] ולזה לרבנן דס"ל דקו"פ אינו מבטל אם לא כוון להעיד בזה יש לחוש דיבואו עדים אחרים ולא יהי' נתבטל העדות על ידם כיון דלא הי' כוונתם להעיד. ולר"מ דס"ל דפוסל אף אם לא כוון להעיד בזה אין לחוש לעדים אחרים. כיון דגם עדותן יהי' נפסל מכח הקו"פ. דזה ל"ל דלא חיישינן לעדים אחרים דגם בהעדים אחרים יהי' ביניהם קו"פ דמה"ת נימא זה. ובכל התירוצים ל"א דלא חיישינן לעדים אחרים שיעידו יותר בגוף העדות מהראשונים. משא"כ דניחוש שיהי' ביניהם קו"פ מה"ת נימא כן. וגם הא אין להקו"פ לבוא לב"ד שלא לבטל את העדות. וע"כ הפי' כמ"ש. ולפמ"ש ע"כ איירי להר"ן דהעדים שהי' ביניהם קו"פ לא העידו מתחילה בפני ב"ד של כ"ג. דבאם העידו בפני ב"ד של כ"ג ממילא דהי' בעינן אח"כ גם לענין תביעת האב ב"ד של כ"ג משום כבודן של הראשונים. וע"כ דלא העידו מתחילה רק בפני ב"ד של ג' כנ"ל. ולפ"ז יהי' קשה גם לר"מ אמאי יהי' בעינן גם עתה ב"ד של כ"ג מחשש דקו"פ דהא מבואר בהר"ן הנ"ל דקבלת עדות שהי' בפני ב"ד של ג' אינו כלום לענין נפשות. וממילא לענין נפשות חשיב קבלת עדות שהי' בפני ג' כאלו הי' אומרים חוץ לב"ד דכיון דבעי' כ"ג דוקא. ואין נפ"מ בהגדתן בפני ב"ד של ג' לענין נפשות. וממילא כיון דלא הי' במה שהעידו בפני ב"ד של ג' הגדה לענין נפשות. ממילא אם יבואו אח"כ כת אחרת ויעידו עדותן בפני ב"ד של כ"ג יהי' מהני לנפשות. ולא יהי' נתבטל מחמת נמצא קו"פ. כיון דהקו"פ לא העיד עדותו בפני ב"ד של כ"ג. ולענין נפשות לא הוה ממקיימי הדבר דה"ל כאלו העיד עדותו לענין ממון. ואי כיון דמ"מ העיד בתחילה עדותו בפני ב"ד של שלשה. וזה היה חשיב עדות עכ"פ לענין התביעת ממון. ומשום זה חשיב ממקיימי הדבר כיון דהוא עד לענין ממון ולכן מבטל דזה לא נראה כיון דמ"מ לענין נפשות לא הוה ממקיימי הדבר. והא התוס' כתבו בהא דנותנים גיטין וקידושין במעמד קרובין ולא נתבטל העדות משום נמצא קו"פ דהיא משום דהקרובין לא באו לב"ד. והא בגיטין וקידושין אף אם לא באו לב"ד מ"מ הם ממקיימי הדבר לענין גוף הגיטין וקידושין דאין להם קיום כלל בלא עדים ובאמת מטעם זה ס"ל להריטב"א בקידושין דצריכים לזמן עדים. ואפ"ה התוס' ס"ל דמ"מ כיון דלא בא לב"ד אינו מבטל אף אם הוא לענין אחד מקיימי הדבר. ממילא בזה אם גם דהי' ממקיימי הדבר לענין ממון מ"מ כיון דלא העיד בפני ב"ד לנפשות לא יהי' נחשב ממקיימי הדבר לענין נפשות. ולדברי הריטב"א קידושין י"ל שפיר כמ"ש דמ"מ הוא ממקיימי הדבר. ויהי' מסוגי' ראי' קצת לדברי הריטב"א. משא"כ לתוס' דמחולקים על דברי הריטב"א וצ"ע. וצריכים לומר לדברי התוס' דמ"מ חשיב ממקיימי הדבר. כיון דהעיד עדותו בב"ד דהי' מהני לענין ממון. וי"ל עוד כיון דלמקצת העדות דהיינו לענין ממון נתבטל עדות האחרונים ג"כ אם העידו בפני ב"ד של ג' אח"כ לענין ממון נתבטל כל עדות. וזה דוחק כיון דעיקר העדות היא רק לנפשות. ולענין זה לא העיד הקו"פ בפני ב"ד:

והנה התוס' כתבו הטעם הא דבעי' שיבואו לב"ד דוקא היא שיהי' ממקיימי הדבר. וממילא דלטעם זה גם לר"י צריכים לבוא לב"ד דוקא שיהי' ממקיימי הדבר כמבואר בתוס' אמנם הרמב"ן ב"ב בסוגי' דעד נעשה דיין כתב טעם אחר הא דצריכים לבוא לב"ד היא דמסתברא דראי' לחוד בלא כונה לא מהני. כיון דעיקר הטעם דפוסל היא כיון דבעי' שיהי' כונתו להעיד. והכונה לחוד אם לא הוציא מכח אל הפועל את כונתו אינו מזיק בלא המעשה עי"ש. ובזה יש להקשות יותר דזה נראה ברור אם הקו"פ יאמר דכונתו הי' להעיד בפני ב"ד של ג' דוקא ולא בפני ב"ד של כ"ג דלא הי' כונתו להעיד לענין נפשות רק לענין ממון בזה בודאי אינו פוסל כיון דלא היה כונתו להעיד בפני ב"ד של כ"ג לענין נפשות. וממילא דלענין נפשות חשיב זה לא כוון להעיד. וממילא אם לא בא להעיד בפני ב"ד של כ"ג דאינו מבטל אף אם היה כונתו באמת להעיד בפני ב"ד של כ"ג אפ"ה הא לא נתקיים מחשבתו. ובמה שהעיד בפני ב"ד של ג' זה אינו ולא מהני לענין נפשות. ואי דמ"מ הוא ממקיימי הדבר הא לרמב"ן מטעם אחר צריך לבוא לב"ד שיהי' נתקיים מחשבתו וא"כ לשיטת הרמב"ן צ"ע ביותר. גם לר"מ יהי' החשש דהכשירים יבואו לב"ד ויהני עדותן לגמרי אף לנפשות כיון דהקו"פ לא בא לב"ד: