משכן העדות קצג

יהי' לאחכ"ד לא יהי' נתבטל עדותן מכח הכחשה בדו"ח. אמנם דזה אינו דהנתיבות כתב זה דדוקא היכא דיהי' נתבטל העדות מחמת הכחשה בחקירות בזה בעינן דוקא תוכ"ד. משא"כ משום נמצא אחד מהם קו"פ משום זה נתבטל כל העדות אף לאחכ"ד כמבואר בתוס' בסוגי'. ולזה תי' הנתיבות שם הקו' שמקשי' מהא דמרדעת דאמאי לא יתבטל גם העדות משום הכחשה בדו"ח דלזה בעינן תוכ"ד. והא דלא נתבטל משום נמצא קו"פ י"ל דלא ראו זא"ז בשעת מעשה עי"ש בנתיבות. משא"כ בסוגי' דלפמ"ש ל"ח שיבואו אחרים שלא ראו זא"ז. וא"כ אם גם דלא יהי' נתבטל מחמת הכחשה בחקירות. מ"מ יהי' נתבטל משום נמצא קו"פ. דכיון דכת זה מכחישין זא"ז בחקירות. בזה אמרי' דחד מהם הוא פסול יהי' הקו' במ"ע בל"ז דמשום הכחשה בחקירות יתבטל ג"כ העדות משום נמצא קו"פ. ולפמ"ש התוס' לקמן ד' ל"א ע"ב בהא דלא נחלקו ב"ש וב"ה דהיכא דמכחישין זא"ז לא אמרי' נמצא קו"פ יהי' ניחא. משא"כ לאידך תירוצים הקו' במ"ע דבזה אם יבוא כת אחרת יהי' הפסול מבורר. כיון דאז יהי' אותו העד מוכחש משנים. ול"ש כל התירוצים שכתבו שם בתוס' ולפ"ז לא יהי' שייך לעז כלל. ולפמ"ש בפ' הקדום דהא דכתבו תוס' דבהוכחשו זא"ז לא אמרי' נמצא קו"פ עדותו בטלה היא דוקא במכחישין זא"ז בגוף העדות. ולא היכא דשווין בגוף העדות רק בחקירות מכחישין זא"ז עי"ש. ממילא דגם לתי' זה יהי' קשה קו' זו. ובלא"ה הא כתבו דבאמת לא נקטינן תי' זה להלכה כנ"ל וגם לדברי הקצוה"ח הנ"ל דהיכא דנפסל אח"כ. ובשעת הראי' הי' כשר בעינן שיהי' להו צירוף מחדש דיעידו דוקא תוכ"ד מעדותן. ומחמת הצירוף שהי' להו בשעת הראי' לא נתבטל העדות כיון דאז הי' כולם כשירים ניחא דהכת אחרת שיבואו אח"כ לא יתבטלו מחמת עד זה כיון דלא הי' להו צירוף עמהם בשעת הגדה אמנם דהא כבר כתבתי בפ' הקדום דהעיקר כדברי הנתיבות דחולק על הקצוה"ח וס"ל דגם בנפסל אח"כ פוסל בכל ענין. וממילא דהקו' במ"ע:

והנה הרמב"ם בפ"כ מהל"ע כתב וז"ל הי' העדים מרובים שנים מהם כוונו עדותן בדו"ח. והג' אומר איני יודע תתקיים העדות בשאר עכ"ל מבואר מדבריו דבאם הכחיש אותן נתבטל כל העדות. רק באומר איני יודע לא נתבטל העדות. ועי' באו"ת בסי' ל' ס"ק ג' מ"ש דהרמב"ם ס"ל דבאם אומר איני יודע לא הוה כנמצא אחד מהם קו"פ. כיון דאינו פסול בעצמותו ולכן באומר איני יודע לא נתבטל כל העדות מחמת קו"פ. משא"כ היכא דמכחישין אותם דהוא פסול לעדות גמור בזה נתבטל העדות כולו משום נמצא קו"פ. ועימש"ל בשער פ'... וטעם הדבר דבאומר איני יודע גם העד האומר איני יודע לא נתבטל עדותו לגמרי דיכול אח"כ לומר נזכרתי בדו"ח רק דלא נגמר עדותו עדיין. ולכן לש"ל דיתבטל כל העדות על ידו משום דה"ל כנמצא קו"פ. דהא גם עדותו של העד האומר איני יודע לא נתבטל ג"כ לגמרי. ומשו"ה ס"ל להרמב"ם דהיכא דאומר איני יודע לא נתבטל העדות משום קו"פ. וכמו דס"ל לרש"י בסנהדרין בפ' ה"ב דפי' בקו' הגמ' דשם מתני' דלא כר"ע דהיא דר"ע ס"ל דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזמו כולן. ולא ס"ל כפי' התוס' דשם דקו' הגמ' היא משום דיהי' כנמצא אחד מהם קו"פ. מזה נראה ג"כ דרש"י ס"ל דבאמר איני יודע לא חשיב כנמצא קו"פ. ולפ"ז אם נימא דהא דפי' ר"ת דאיירי דלא כוונו עדותן בדו"ח הוא דהי' אומרים איני יודע בחקירות. בזה שייך שפיר לעז דיבואו עדים אחרים שיכוונו עדותן ויודעים בטוב בדו"ח. מתקיים העדות על פיהם. ולא מבטל עדותן מחמת העדות שהי' אומרים אין אנו יודעין בדו"ח. דהא באמרו אין אנו יודעין לא חשיב כנמצא קו"פ. וי"ל מ"ש תוס' דאיירי דלא כוונו עדותן בדו"ח הוא דהי' אומרים איני יודע בחקירות. ומ"ש דהכחישו או דלא כוונו. הפי' בהכחישו היא דעידי הבעל הכחשו את עידי האב. דהא התוס' ס"ל דגם בהכחשה עידי אב לעידי הבעל צריך ליתן ג"כ ק"כ:

ולפ"ז מיושב קו' הנ"ל דהוכיחו תוס' שפיר מר"ת דעידי זנות בעי' דו"ח. דאם נימא דלא בעי' דו"ח לענין זנות ונאסרה עליו אף בלא דו"ח כלל. יהי' קשה מה בכך דלא כוונו עדותן בדו"ח דהי' אומרים אין אנו יודעין בדו"ח. הא עידי זנות לא בעי' דו"ח. וממילא דאם אמרו אין אנו יודעין בדו"ח דלא נתבטל העדות ועיקר ראי' התוס' היא מלישנא דר"ת דנקט בלשונו דלא כוונו עדותן בדו"ח. וזה איירי ע"כ דהי' אומרים איני יודע בדו"ח. דל"ל דאיירי דהי' הכחשה גמורה ביניהם. באופן דנתבטל העדות גם בד"מ. וממילא דלא יהי' מוכח דעידי זנות לא בעינן דו"ח. דע"כ ל"ל דאיירי באופן זה. דאל"כ לא שייך לעז. דאף אם יבואו עדים אחרים הא יתבטל עדותן ג"כ משום כת הראשונה דה"ל כנמצא קו"פ. וע"כ במה דנקט דלא כוונו עדותן היא דלא הי' הכחשה גמורה באופן דלא נעשה פסולין ולא נתבטל העדות מחמת קו"פ ומוכח שפיר דעידי זנות בעי' דו"ח. והא דלא תי' הגמ' על הברייתא דתבעו ממון דאיירי באופן דל"ש לעז דהי' הכחשה גמורה יבואר לקמן בעזה"י:

ובזה י"ל ג"כ דברי התוס' ד"ה והביא האב עדים במ"ש בפלוגתא דריב"ז ורבנן דל"ח לעדים אחרים לר"מ כיון דגם העדים אחרים יהי' מוכחשים ג"כ בבדיקות. ותמהו המרש"ל ומרש"א דילמא עדים אחרים לא יכחשו זא"ז בבדיקות. ומאיזה ענין חיישינן בבדיקות יותר על עדים אחרים דיכחישו זא"ז מבחקירות. אבל לפמ"ש י"ל דהא דתי' הגמ' דאיירי דמכחישין זא"ז בבדיקות ע"כ צ"ל דאיירי דהי' הכחשה גמורה ביניהם. דל"ל דאיירי דהי' אומרים אין אנו יודעין בבדיקות. דזה אינו דגם למ"ד הכחשה בבדיקות פוסל ג"כ הוא דוקא הכחשה גמורה, משא"כ אם אומרים אין אנו יודעים בבדיקות לכ"ע לא נתבטל העדות כלל וא"כ ע"כ צ"ל דהי' הכחשה גמורה בבדיקות. ולפ"ז לר"מ דס"ל דהכחשה בבדיקות פוסל ג"כ תו ליכא חשש דיבואו עדים אחרים שיכוונו עדותן גם בבדיקות דאם גם דהערים דיבואו אח"כ לא יכחישו זא"ז בבדיקות. מ"מ יהי' נתבטל עדותן מכח כת זו האיכא הכחשה גמורה ביניהם. ונפסל אחד מהם בודאי לר"מ. וממילא דנתבטל כל העדות משום נמצא אחד מהם קו"פ כיון דהי' להם צירוף בשעת הראי' נתבטל כל העדות אף דלא הי' להם צירוף בשעת הגדה כמ"ש. ולכן בהכחשה בבדיקות ל"ש לעז לר"מ כלל ועימש"ל בשער:

אמנם הא באמת התוס' בסנהדרין מ"א חולקים על פי' רש"י וס"ל דקו' הגמ' כמאן דלא כר"ע היא משום דה"ל כנמצא אחד מהם קו"פ. הרי דס"ל דגם באומר איני יודע היא כנמצא קו"פ. ולפ"ז ממילא הקו' במ"ע האיך שייך לעז דאם גם דהפי' בהא דלא כוונו עדותן דהי' אומרים אין אנו יודעין בדו"ח אפ"ה הא הוה כנמצא אחד מהם קו"פ ויתבטל גם עדות דכת הב'. ולפמ"ש בשער.. פ'.. דגם התוס' י"ל דס"ל דבאומר איני יודע לא חשיב כנמצא קו"פ מטעם הנ"ל דלא נתבטל עדותן לגמרי דיכולין לומר אח"כ נזכרנו. רק דקו' הגמ' היא דבמתני' מבואר דעל כל החקירות אם אמרו אין אנו יודעין עדותן קיימת אף בהחקירה אם הרג לנכרי או לישראל. ובחקירה זו לא יכולין לומר אח"כ נזכרנו. דדוקא בחקירות דאיזה יום דהיא מילתא דלא רמי' עלי'. והיא מילתא דעבידא למטעי' יכולין לומר נזכרנו ולא בחקירה זו דהיא עיקר העדות. וקו' הגמ' היא רק דמתני' משמע דעל כל החקירות עדותן קיימת באמרו אין אנו יודעין עיש"ה ניחא די"ל דאיירי בחקירות דיכולין לומר נזכרנו ול"ש נמצא קו"פ:

ומעתה אבוא לישב שיטת הרמב"ן. והנה שיטת רש"י בכל אוקימתא דגמ' היא דלר"מ ליכא לדון דיני נפשות רק ד"מ ולכן סגי בג'. ולרבנן איכא עדיין לדון דינ"פ. ולכן בעינן כ"ג. וממילא גם באוקימתא דרבינא דהיא שנמצא אחד מהם קו"פ. היא ג"כ דר"מ ס"ל כר"י דבכל ענין נמצא קו"פ עדותן בטלה. ולכן תו אין לדון דינ"פ כיון דכבר נתבטל עדותן. רק ד"מ דלזה לא נתבטל עדותן לר"י דס"ל בד"מ תתקיים העדות בשאר. ולזה סגי בג' משא"כ לרבנן דס"ל כרבי דגם בנפשות לא נתבטל העדות אם לא כוון להעיד. ולכן כיון דאיכא גם דיני נפשות בעינן כ"ג. ולפ"ז יש לעיין לשיטת רש"י דס"ל