משכן העדות קצא

ילה"ז. א"כ ע"כ צ"ל בכונת התוס' דאסור לגרום לבטל עדותן לענין נפשות. ממילא כמו כן לענין לקבל עדות שלא בפניהם. וממנ"פ ל"ק קו' הנוב"י. רק דקשה הא משכחת דתבעו ממון הוא במתו העדים ולא יכולין להזים אותם בפניהם ולא יכול לבוא לידי נפשות יותר. אבל אין זה קו' כ"כ דעיקר קו' הנוב"י קשה אמאי הוצרכו תוס' לדחוק בהא דתובעו ממון דאיירי קודם גמר דין דבזה לא שייך תובעו ממון. דמלשון תובעו ממון משמע דיכול לתבוע ג"כ נפשות רק דהוא אינו תובעו רק ממון. ובקודם גמר הדין הא לא יכול לתבוע נפשות כלל. ויותר ה"ל למנקט שלא בפניהם דבזה מדויק הלשון יותר תובעו ממון כיון דיכול לתבוע ג"כ נפשות להזים את העדים בפניהם. אבל לפמ"ש דע"כ צ"ל באופן דמתו העדים. וא"כ בזה אי הוה נקטו גם שלא בפניהם לא הי' מדויק ג"כ הלשון תובעו ממון. ולזה נקטו בפשיטות קודם גמר דין דלצ"ל דאיירי דמתו העדים. וי"ל לפמש"ל הא דלא תי' לרבא כמ"ש תוס' לאביי ולאידך אמוראי דאיירי בלא התרו כלל. משום דלשון תובעו ממון משמע דהי' יכול לתבוע ג"כ דיני נפשות וי"ל בהוזמו קודם גמר דין י"ל הפי' דתובעו ממון משום דהי' בידו להמתין מלהביא העדים עד לאחר גמר דין ולתבוע ג"כ נפשות ולזה אם איירו דלא מתו העדים ניחא הלשון תובעו ממון כיון דיכול לתבוע נפשות להזים אותו בפניהם. משא"כ אם מתו דבזה לא יכול לתבוע נפשות כלל ל"ש הלשון תובעו ממון. וה"ה די"ל לדברי הריב"ש דאיירי גם לאחר גמר דין ובמתו העדים דבזה לא יכול לבוא לידי נפשות. ומעתה לפ"ז לפמ"ש דלאחר גמר דין ס"ל לתוס' ג"כ דבדינא אחריתא ל"ש כבודן של הראשונים ממילא די"ל קו' התוס' בד"ה חוששין ללעז דמקשי' לאביי ולשאר אמוראי האיך יפרשו הא דתובעו ממון בג' דליכא לאוקמי שהביא האב עדים והזימם כיון דהם סברי דחוששין לכבודן של הראשונים די"ל דלדידהו יש לאוקמי לאחר גמר דין ובמתו העדים דבזה ל"ש כבודן של הראשונים כיון דהיא דינא אחרינא. ולאחר גמר דין של הראשונים. ולרבא דס"ל דל"ח לכבודן של הראשונים יותר יש לאוקמי קודם גמר דין מלאוקמי לאחר גמר דין ושלא בפניהם ובמתו העדים. משא"כ להנהו דס"ל דחיישינן לכבודן של הראשונים יש לאוקמי שלא בפניהם:

עוד אמרתי לישב זה בדרך פלפול והיא דבזה אם נקבל העדות לענין ממון לא מצינן לקבל עדותן שנית לענין נפשות כמ"ש דהיא עדות שאאילה"ז. והא דהוצרכו תוס' לנקוט קודם גמר דין הא בל"ז ל"ש לעז כיון דלא יבוא אח"כ לידי נפשות היא דהא רבא ס"ל לקמן ד' ע"ח ע"א עידי טריפה שהוזמו נהרגין. וכתב רש"י דרבא ס"ל כיון דעדים זוממין חידוש היא אע"ג דהוה עדות שאאילה"ז מקטלי עי"ש. ולפ"ז הוצרך התוס' לנקוט דהיא קודם גמר הדין. דאם הי' לאחר גמר הדין אין מקבלין העדות לענין ממון כיון דיכול לבוא אח"כ לענין נפשות להעדות שנית. ואף דיהי' עדות שאאילה"ז הא לרבא בעדים זוממין לא בעינן עדות שיכול להזימה. ויכול לבוא לידי נפשות. ולפ"ז לאביי ולאידך תירוצם שפיר י"ל דאיירי לאחר גמר הדין רק כיון דהוא תובעו ממון הא לא יכול לבוא אח"כ תו לענין נפשות ול"ש לעז ולכן מקבלין. ולפ"ז י"ל דאיירי אפי' לאחר גמר הדין. ומיושב ג"כ קו' התוס' לפמ"ש דלאחר גמר הדין ל"ש אף כבודן של הראשונים:

ובזה י"ל מה דקשה לי לפמ"ש האחרונים בעדים שהוזמו קודם גמר דין דבזה ל"ש בדין הזמה אז לוקין העדים מחמת לאו דל"ת כמו בבא ההרוג ברגליו. ועי' בס' פתח הבית בסי' כ"ח ומכ"ש למ"ד דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו דודאי י"ל בעדים שהוזמו קודם גמר דין דלוקים כמבואר בסי' הנ"ל. ולפ"ז יהי' קשה לתי' רב אשי בסוגי' דהתרו בהו למלקות וטעמא דרבנן דס"ל בכ"ג דס"ל כר' ישמעאל דגם למלקות בעינן כ"ג. ובזה יהי' הקו' במ"ע האיך יפרש הא דתובעו ממון בג' דצריך לומר ג"כ דאיירי דהוזמו קודם גמר דין. ובזה קשה אם גם דהיא קודם גמר דין מ"מ הא העדים מחוייבים מלקות משום ל"ת ובעי' ג"כ כ"ג לרבנן משום מלקות. ולתי' התוס' ד"ה חוששין דלאידך אמוראי איירי הא דתובעו ממון דלא הי' התראה כלל ניחא דבזה י"ל לפי האמת דאיירי אפי' לאחר גמר הדין דמחוייבים העדים משום כאשר זמם וליכא מלקות מ"מ ל"ש כבודן של הראשונים כיון דמתחילה לא הי' אלא ג' ולא לעז. משא"כ לשיטת רש"י דס"ל בדינא אחרינא ל"ש כבודן של הראשונים דבזה נראה הא דתובעו ממון היא בפשיטות דהוזמו קודם גמר דין. וא"כ בזה קשה יהי' חייבין מלקות גם קודם גמר דין ויהי' בעינן כ"ג אבל לפמ"ש י"ל דלרב אשי לשיטתו דחולק לקמן על רבא בעדי טריפה וס"ל דלא נהרגים משום דגם בזוממין בעינן עדות שיכול להזימה י"ל דאיירי לאחר גמר דין רק דהאב לא בא לתבוע רק ק"כ ובזה ליכא מלקות. וי"ל דהם חייבים בכתובה משום כאשר זמם. ואפי' אם נימא דבזה אינם חייבים בכתובה כיון דעיקר עדותן היא להרגה. ופטורים מליתן לה הכתובה כמבואר לקמן בגמ' בעידי נערה המאורסה מ"מ י"ל דבזה כיון דליכא מיתה בעדים מחוייבים ליתן לה הכתובה משום כאשר זמם. ובזה י"ל על הרמב"ן עי"ש ובל"ז י"ל הא חיוב מיתה גמור בעדותן בודאי ליכא מלקות כיון דע"י עדותן הם מחוייבים מיתה אם הזימו אותן בפניהם. וכאשר בארתי זה במ"א. גם לפמ"ש י"ל דאיירי לפי האמת דהזימו את העדים שלא בפניהם דמתו דבזה ליכא חיוב מיתה ולא מלקות:

ועתה אחזור להנ"ל לפמ"ש הר"ן בפי' דברי רבה דאיכנף כ"ג היא דהבעל איכנף כ"ג להביא עדים שזינתה. והוכחשו זא"ז ואיבדור ותבע האב למידן לו ד"מ ובזה ס"ל לרבה דחיישינן לכבודן של הראשונים ובעינן גם על תביעת הבעל לענין ק"כ כ"ג. לפ"ז ע"כ צ"ל או דגם בתביעה אחרת והיא רק לענין ממון בעינן ג"כ כ"ג דלא כהמרש"א. או די"ל דבזה לא חשיב תביעה אחרת כיון דתביעת האב נצמח מכח עדות הבעל שהכחישו זא"ז יהי' איך שיהי' ע"כ צ"ל לפי ר"ת לתי' אביי ולאידך אמוראי דתי' דהביא עדים שהתרו בהו סתם והוכחשו זא"ז בדו"ח. דעידי הבעל לא העידו בתחילה בפני ב"ד של כ"ג. רק בפני ב"ד של ג' כמ"ש רש"י בד"ה אביי אמר כגון שהביא הבעל עדים בתחילת הזמנתו לדין וכו' והני אמרי באפי' תלתא וכו' עכ"ל כ"כ צ"ל לפי' ר"ת דל"ל דהעדים העידו בתחילה בפני ב"ד של כ"ג והוכחשו זא"ז בדו"ח. דא"כ אם גם דלר"מ לא חיישינן ללעז דגם אם יבואו עדים אחרים לא יהי' חיוב מיתה כיון דהי' התראה סתם. מ"מ אמאי לא בעינן כ"ג משום כבודן של הראשונים מתביעת הבעל. אע"כ דעידי הבעל לא העידו בתחילה רק בפני ב"ד של ג'. וכן לכל התירוצים בגמ' באשה חבירה או דהתרו למלקות או בנמצא קו"פ. או לתי' דהוכחשו בבדיקות לכולן צ"ל דעידי הבעל לא העידו תחילה רק בפני ב"ד של שלשה בתחילת הזמנתו. ולכן ל"ש בזה כבודן של הראשונים רק לפי' המרש"א דהיכא דהתביעת האב אינו אלא לענין ממון אז בדינא אחרינא ל"ש כבודן של הראשונים בזה יש מקים לומר דהעדים העידו מתחילה בפני ב"ד של כ"ג ואפ"ה כיון דעכשיו היא תביעה אחרינא והיא רק לממון ל"א בזה כבודן של הראשונים ועי' בחדושי הר"ן בד"ה דכ"ע חוששין ללעז במ"ש או אפשר שנאמר וכו' דהבמ"ע כגון שהביא הבעל עדים סתם. ועדיין לא ידענו אם התרו בה סתם וכו' וכיון שהי' אפשר לבוא לדנ"פ שעדיין לא ידענו האיך יפול הדבר משו"ה קבלו עדות העדים בכ"ג ואח"כ נמצא דהתרו בה סתם וכו' דר"מ סבר כיון דליכא דנ"פ אפשר לדון ד"מ בג' אע"ג דחוששין לכבודן של הראשונים וכו' עי"ש. ולפמ"ש בחידושי הר"ן הפי' בדברי רבה דהבעל איכנף כנ"ל צ"ל משום דשם איכנף לדנ"פ שייך כבודן של הראשונים גם בדינא אחרינא. משא"כ היכא דליכא נפשות ל"ש בזה כבודן של הראשונים]:

ולפ"ז יש לעיין על דברי הרמב"ן שהביא בחידושי הר"ן שם שכתב לישב על הא דמקשי' על פי' ר"ת דאיירי דהוכחשו זא"ז בדו"ח כיון דקימ"ל דבד"מ לא בעינן דו"ח. א"כ לגבי הפסד כתובה מהימנא ומהימנא למיסרי עליו והאיך אפשר שישלם ק"כ אחרי שהפסידה הכתובה ונאסרה עליו וכתב הר"ן וז"ל אלא שהרמב"ן ז"ל תי' קו' זו ואמר שאעפ"י שבד"מ לא בעי' דו"ח