משכן העדות קצ

כ"ג בזה אף אח"כ היא בשלשה דל"ש כבודן של הראשונים משא"כ בתובעו נפשות דהי' כ"ג בזה בעינן אח"כ ג"כ כ"ג. דלרבא אם לא תבעו הבעל תחילה רק ממון לא בעינן כ"ג כיון דללעז לא חייש. ותוס' מקשי' על אביי ואידך אמוראי שפיר כיון דהם חיישי ללעז וא"כ הי' בעינן מיד כ"ג. וי"ל גם לפמ"ש דר"ת ס"ל כשיטת רש"י דבדינא אחריתא ל"ש כלל כבודן של הראשונים ולזה מוקי להא דתובעו ממון בג' כתי' רבא דעידי האב הזימו לעידי הבעל דבזה ודאי מחוייב ליתן ק"כ אפ"ה היא בג'. וי"ל להיפך דלרבה גם אם הוזמו אף לאחר גמר דין דבזה איכא חיוב נפשות אפ"ה אם הבעל אינו תובע רק ממון היא בג'. ואף דיבוא אח"כ לידי נפשות ויהי' לעז הא רבה לא חייש ללעז. והא דחיישינן לכבודן של הראשונים. בהביא הבעל עדים והוכחשו זא"ז בדו"ח. אם תבע האב אח"כ ק"כ היא משום כיון דתביעתו נצמח מדין הראשון דהיינו מכח הכחשת עידי הבעל חשיב כדין אחת. משא"כ היכא דתביעת האב אינו מכח עידי הבעל רק מכח עידיו היא דינא אחריתא ול"ש בזה כבודן של הראשונים. ועי' עוד במ"ש בזה המר"מ לובלין דלא מחלק ג"כ בין היכא דהתביעה הב' היא לענין ממון:

ולענ"ד הי' נראה לישב קו' המרש"א באופן אחר דהא דכתבו תוס' דגם בדינא אחריתא איכא ג"כ כבודן של הראשונים היא דוקא היכא דלא הי' בהראשונים גמר דין. דבזה לא סלקו עדיין הראשונים מדין זה, ולזה אם יוגמר הדבר בג' איכא כבודן של הראשונים. כיון דלא הי' גמר הדין ולא משכו ידיהם מדין זה. אם יוגמר הדבר בג' יהי' נגד כבודן. משא"כ היכא דהי' גמר הדין וסלקו ידיהם מדין זה לגמרי. רק לאח"כ מחמת עדים אחרים נשתנה הדין בזה ל"ש כבודן של הראשונים כלל. כי כל הרואה ידע דהדין הראשון נסתלק לגמרי וזה הוא דין אחר והוא נכון בסברא לענ"ד. ולזה התוס' כתבו לקמן שפיר לאביי ולאידך אמוראי דס"ל דחיישינן ללעז. ולזה ע"כ הא דתובעו ממון בג' איירי דהוזמו קודם גמר דין. דלאחר גמר דין כיון דאיכא לדון בדין זה דיל"פ גם בתובעו ממון הוא בכ"ג משום לעז. אע"כ דאיירי קודם גמר דין. ובזה שפיר שייך כבודן של הראשונים משא"כ לרבא דלא חייש ללעז. ולפ"ז י"ל הא דתובעו ממון איירי גם לאחר גמר דין הביא האב להזים עידי הבעל. רק דהוא אינו תובע רק ממון ק"כ והוה בג' אם גם דיהי' אח"כ דיני נפשות לענין עדים ל"ח ללעז. וכיון דאיירי לאחר גמר דין תו ל"ש כבודן של הראשונים:

והר"ן בחידושיו הביא עוד פי' אחר בסוגי' וז"ל בד"ה מתני' ויש לפרש שעל ק"כ של בעל נחלקו. וכגון שהביא הבעל עדים שזינתה והאב בא לב"ד ואמר שיזים את עדיו וכונתו בהזמה זו אינו אלא כדי שיגבה ק"כ ולא להרוג את העדים ובהא פליגו ר"מ סבר הואיל ואינו בא אלא לגבות ממון מבעל יכול לבוא לב"ד של ג' ויקבלו הזמת העדים ומחייבי לבעל ליתן ק"כ וכשירצה הב"ד לדון את העדים המוזמין דיני נפשות יחזרו ויקבלו הזמה בכ"ג שהעדות שקבלו הג' מההזמה אינה כלום לגבי חיוב העדים ואין חוששין ללעז ולא לכבודן של הראשונים ורבנן סברו דכיון שיש בעדות הזמות העדים חיוב נפשות אעפ"י שהאב אינו תובע אלא הקנס לא לקבל ההזמה אלא בכ"ג לפי שיש בה דיני נפשות עדים המוזמין. וזה הפי' עולה יפה לפי משנתינו ושני אוקימתות עכ"ל ואמרתי לעיין לפמ"ש בשער... פ'... דהא דאמרי' דלא חשיב נגיעה משום דעביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים היא דוקא היכא דמה דהעיד בתחילה לא הי' בתורת עדות ולזה לא חשיב נגיעה אם לא יאמר כדבריו הראשונים. משא"כ היכא דהעיד כן בתורת עדות והי' תועלת בעדותן גם אז דהי' עדות לענין אחד בזה חשיב נוגע משום דעביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים ואם גם שדבריו הראשונים המה ג"כ באמת נאמרי' וא"כ מה בכך דיאמר כדבריו הראשונים. וכמ"ש האו"ת בסי' מ' לדברי הלבוש דכתב דנוגע פסול משום קרוב. ולזה אפי' אם העדות היא אמת פסול ג"כ. וא"כ בזה אם יאמר כדבריו אפי' דגם דבריו הראשונים בודאי הי' באמת נאמרים. וממילא גם מה שהוא מעיד עתה היא אמת מ"מ לא חשיב עדות דהוא פסול משום נגיעה. ולפ"ז גם בזה אמאי אם יעיד עתה בפני ב"ד של ג' לענין ק"כ יהי' רשאי להעיד אח"כ אותו עדות בפני ב"ד של כ"ג נימא דהוא נוגע משום דעביד אינש להחזיק דבריו הראשונים. כיון דמה שהי' מעיד בפני ג' הי' בתורת עדות גמור דנפ"מ להכחיש עידי הבטל ולחייבו בק"כ. אמנם בזה כאשר כתבתי שם. דזה לא חשיב נוגע כיון דבגוף העדות לא איכפת לו אם נקבל עדותו שנית אם לא ונוגע לא חשיב רק דיש לו נגיעה בעדותו. ולא בזה דגם אם לא יעיד כלל לא איכפת לו. רק דהשתא דמעיד דנימא דהוא נוגע משום דעביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים בזה י"ל כמ"ש האו"ת דל"ש זה כיון דגם דבריו הראשונים באמת נאמרים. אמנם דזה קשה לי נימא דעדותו דמעיד שנית בפני ב"ד של כ"ג לענין מיתת העדים היא עדות שאי אתה יכול להזימה. כיון דאותו עדות עצמו הי' מעיד בתחילה בפני ב"ד של ג' לענין ק"כ. וממילא אם יזומו אח"כ את עידי האב בזה למפרע הם פסולין משעה שהעידו אותו עדות בפני ב"ד של ג' בזה הם פסולין כיון דהעידו שקר לענין ק"כ. וממילא בשעה שהעידו שנים בפני ב"ד של כ"ג כבר הי' פסולין ולא מהני עדותן כקו' הגמ' בב"ק בסוגי' דעד זומם. ובזה גם לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל קשה ג"כ דהא מ"מ עדות זה נתבטל למפרע. ומשעה דהעיד עדותו בפני ב"ד של ג' נתבטל. וממילא דאינו מועיל הגדתו שנית לחייב העדים מיתה כיון דהיא עדות שאאילה"ז דאם יוזמו גם הם לא יהרגו [ובזה ודאי ל"ש מ"ש דעיקר עדות שאאילה"ז היא שיהי' ידעינן דהמעשה היא אמת ואינם מעידים שקר. ובזה הא ידעינן ג"כ דעדותן היא אמת מכח עדותן הראשון דאז הי' יכול להזימה דזה לא נראה דמ"מ לענין מיתה היא עדות שאאילה"ז] וצ"ע:

ובזה יש לעיין ג"כ בדברי תוס' במ"ש בד"ה והביא דאיירי דהוזמו קודם גמ"ד. וכונתם דלאחר גמר דין אם גם דהאב לא תבע כעת רק תביעת ממון מ"מ כיון דאיכא גם דיני נפשות איכא חשש לעז דיהי' אח"כ אם יקבלו עדות לנפשות לענין מיתת העדים כדברי הר"ן דיכולין לקבל שנית. ולפמ"ש דלא יכולין לקבל שנית בפני ב"ד של כ"ג לענין נפשות דהיא עדות שאילה"ז ממילא די"ל דאיירי אפי' לאחר גמר דין. ותובעו ממון בג' היא כיון דאם נקבל עכשיו בג' לא יהי' יכול לבוא אח"כ לנפשות כלל. ולא יהי' יותר לעז. מזה נראה דגם התוס' ס"ל דיכולין להזים אותם שנית ול"א דהוה עדות שאאילה"ז. וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ' ח"י מהל' עדות הל' ה' דז"ל ועדים שהוזמו שלא בפניהם הרי הוכחשו לפיכך אם מתו העדים שהזימום קודם שיזומו אותן בפניהם אין כאן עדות עכ"ל. מבואר מדבריו דאם הוזמו שלא בפניהם יכולין אח"כ להזים אותם בפניהם, וקשה גם בזה כיון דבמה דהזימו אותם שלא בפניהם הי' תועלת גמור עכ"פ לבטל עדות הראשונים. והי' אומרים כן בתורת עדות. ממילא אם יוזמו יהי' נפסלים למפריע. ויהי' ג"כ עדות שאי אתה יכול להזימה, מזה נראה ג"כ דזה ל"ח עדות שאאילה"ז וצ"ע. ומתוס' ליכא ראי' כ"כ די"ל דס"ל באמת דאין נוכל לקבל עדותן שנית. והא דכתבו דהיא קודם גמר דין היא דלאחר גמר דין בלא החשש דלעז אין לקבל עדותן לענין ממון כיון דע"י זה שנקבל עדותן לענין ממון לא נוכל לדין אח"כ לענין מיתת העדים. ובאמת מצווים אנחנו ע"ז לקיים ובערת הרע מקרבך. ולזה לא נוכל לקבל עדותן לענין ממון שלא יהי' נפסל עדותן לענין מיתת העדים. ולזה כתבו דהיא קודם גמר דין. והנוב"י מהדו"ק בסי' ע"ב כתב להוכיח מתוס' דלא כריב"ש דס"ל בהוזמו שלא בפניהם נתבטל העדות לגמרי דלענין זה האחרונים נאמנים לגמרי. ודוקא לעשות דין בגוף העדים אמרי' אין מזימים עדים אלא בפניהם. אבל במה שהוא נוגע בגוף העדות נתבטל עדות הראשונים לגמרי והקשה ע"ז הנוב"י דלפ"ז אמאי לא כתבו תוס' דאיירי דתובעו ממון להזים את העדים שלא בפניהם דלענין גוף העדות עדות הראשון נתבטל לגמרי ול"ח לעדים אחרים. אבל ליכא נפשות עי"ש. והוא תמוה דהא מ"מ בזה איכא נפשות להזים אותן אח"כ בפניהם. ואם נימא דל"מ אח"כ שנית משום דהיא עדות שא"א