משכן העדות קפח

ג"כ העדות. דלפמ"ש הנתיבות דבכל התירוצים איירי דמעידים לאחכ"ד. ולפ"ז הא דמקשים בתוס' דיתבטל העדות מחמת דהוה כנמצא קו"פ. י"ל דקושיתם היא רק דדילמא כת הראשונה הם הפסולין דאז בשעה שמעידי' כת השני' כבר נפסלו כת הראשונה ומבטלין. משא"כ אם כת השני' הם הפסולין בזה לא נתבטל העדות כלל משום קו"פ מטעם שכתבתי כיון דבשעה שהעידו העדים הראשונים עדיין הי' גם כת השני' כשירים. ולא נפסלו רק משעת הגדתן ואילך. וכיון דבשעה שהעידו העדים הראשונים לא הי' שום אחד מהם פסול. אף דכת השני' נפסלו אח"כ מ"מ בזה לא נתבטל העדות. דהא גם אם כת הראשונה נפסלו אח"כ לא נתבטל ג"כ העדות. ובזה י"ל ג"כ הפי' בדברי תוס' דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. דהיא כיון דבזה לא ידעינן אם איכא פסול בעדות כלל. דאף דחד מהב' כיתות הם פסולין בודאי. מ"מ יכול להיות דלא נתבטל העדות מחמת נמצא קו"פ. כי דילמא כת השני' הם הפסולין. ומשו"ה מספק לא מבטלין העדות משום נמצא קו"פ ומטעם שכתבתי. ולפ"ז י"ל דהתוס' ב"ב דתי' דאיירי דלא כוונו להעיד איירי דהכת הא' לא כוונו להעיד והכת השני' כוונו להעיד. ובזה נתקיים העדות ממנ"פ דאם כת הראשונה הם הפסולין מתקיים העדות בכת השני' דכוונו להעיד ואין כת הראשונה מבטלין משום קו"פ כיון דכת הראשונה לא כוונו להעיד. ובאם כת השני' הם הפסולין ובזה מבטלין משום קו"פ כיון דהם כוונו להעיד. מ"מ בזה אין מבטלין. כיון דבשעת הגדה דכת הראשונה עדיין הי' כשירים. וי"ל עוד דבזה אין לדמות ג' לשנים דגם בשנים באופן כזה היכא דאין הפסול ידוע מחייב עכ"פ לישבע כי דילמא לא נתבטל כל העדות דשבועה מחוייב לישבע על הספק כיון דכל ענין שבועה היא על ספק:

ולפמ"ש בש"א פ"ג וכן בפ' הקדום דהא דפי' רש"י בשבועת העדות בשתי כיתי עדים וכפרו הראשונים דהם חייבי' באם הי' כת השני' קרובין בנשותיהן דהעדים דכת השני' הם קרובין להדדי. והא דחייב העד שכפר הראשון. הא לא הוה רק כפירת דברים דמבלעדו איכא ג"כ שני עדים. עד השני שראה עמו. ועד אחד מכת השני' דהיא כיון דשיטת רש"י דבראי' לחודא נפסל ג"כ. וממילא כיון דכת השני' הם קרובין להדדי לא מצינו להצטרף אף אחד מהם לעד דכל העדות נתבטל מחמת נמצא קו"פ. אף אם עד השני לא יבוא לב"ד. ולפ"ז יהי' מוכח כדברי הנתיבות אף היכא דנפסל אח"כ נתבטל ג"כ העדות. ולשיטת הסוברים דבראי' לחודא נתבטל העדות אף אם לא בא לב"ד גם בזה נתבטל. ודלא כהקצוה"ח והכנה"ג. דהא גם בהא דתי' הגמ' דהי' כת השני' קרובין בנשותיהן ע"כ צ"ל ג"כ דבשעת הראי' הי' כשירים כמ"ש תוס' ד' ל"ג ע"א ד"ה קרובין דאל"כ הא לא מהני עדות דכת השני' כלל משום דה"ל תחילתו בפסלות עי"ש. ובמש"ל בש"א פ"ג. ולפ"ז אם נימא היכא דנפסל אח"כ גם לשיטת רש"י לא נפסל מחמת הצירוף הראי' לחודא אם לא באו לב"ד. יהי' הקו' במ"ע אמאי יהי' חייב העד הראשון מכת הראשונה הא עד השני יכול להצטרף עצמו עם ע"א מכת הב'. והעד השני לא יבוא לב"ד כלל. ולא יהי' רק כפירת דברים והיא ראי' נכונה לענ"ד. ואפשר לומר דכיון דמשכחת לה שלא יוכל לצרף עצמו עם עד הב' דהיינו אם יבוא גם העד הג' לב"ד דאז יתבטל גם העדות כולו. תו לא הוה כפירת דברים. דבאם העידו הכת הראשונה לא הי' מקום שלא יהי' מחוייב לשלם לו. דאף אם כת השני' יעידו ג"כ בב"ד. מ"מ לא נתבטל העדות דכת הראשונה ע"י הכת השני' דהם קרובין כיון דהם שתי כיתי עדים כמבואר בירושלמי. משא"כ לאחר שכפר הראשון תו לא הוה החוב ברור. דאם יעידו הב' עדים דהכת השני' בב"ד. ממילא דיתבטל עדותן לגמרי. וכיון דיש מקום להתחייב ע"י העד הראשון שכפר יותר מאלו לא כפר תו לא הוה כפירת דברים ולפ"ז י"ל דגם לשיטת רש"י בעינן דוקא שיבואו לב"ד ואפ"ה לא פטור הראשון מחמת כפירת דברים. אמנם מפשטא דלישנא משמע כמ"ש בפ' הקדום דשיטת רש"י ור"ת הם לשיטתם, וממילא דמוכח כהנתיבות דגם בנפסל אח"כ לא בעינן צירוף מחדש:

עוד י"ל ראי' מדברי הירושלמי שם הנ"ל דכתב בהי' עשרה עדים וכפר הראשון למ"ד נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה. הראשון חייב וכולם פטורים. דכולם פטורים כיון דגם אם העידו לא הי' תועלת בעדותן דהא נתבטל עדותן משום נמצא קו"פ והא בזה בשעת הראי' הי' ג"כ כשירים. והעד שכפר לא נפסל רק משעה שכפר וכיון שכפר לא העיד כלום בפני ב"ד. ומוכח דגם באופן זה נתבטל ג"כ העדות [וכבר כתבתי בפ' הקדום דמדברי הירושלמי יש לתמוה על שיטת הסוברים דקו"פ אינם מבטלין אא"כ באו לב"ד. ובעת כתבי עלה ברעיוני לישב קצת והיא די"ל דהא דעדים מחוייבים בשבועת העדות היא דוקא באופן דאם יעידו בב"ד יהי' חיובו ברור דבזה הם חייבים. משא"כ באם איכא צד שגם אם יעידו לא יהי' ג"כ תועלת בעדותן. בזה לא הוה רק גורם לממון ופטורים כמבואר שם בסוגי'. ולפ"ז לפמ"ש הר"ן שם בסוגי' דמאיני יודע ליודע לא הוה חוזר ומגיד. והא דאמרי' כיון דכפר שוב לא יוכלו לחזור ולהעיד. לאו משום דאינו חוזר ומגיד. רק משום דאין אדם משים עצמו רשע כיון דלדבריו דידע מהעדות ממילא עבר בכפירתו בשבועת העדות. ולפ"ז בהי' עשרה עדים וכפר הראשון דבזה אם יתבטל עדות כולם ע"כ דהי' להם צירוף דראי' ביחד. והם יודעים מזה דהי' ידע באותו עדות. ממילא דבזה יכול לחזור ולהעיד אותו העדות. ול"ש בזה אין אדם משים עצמו רשע כמ"ש תוס' בסוגי' בד"ה נרבע יציל דהיכא דאיכא עדים ומבלעדו ידעינן דהוא רשע. דהא העדים מעידים ג"כ ע"ז דהוא רשע. ולפ"ז אף אם נימא דלא נתבטל עדות דשאר העדים מחמתו כיון דלא העיד עדותו בב"ד. מ"מ אם יעידו העדים עדותן והעד דכפר יעיד עמהם ג"כ בזה יתבטל העדות אח"כ כיון דמעיד עמהם והוא ממקיימי הדבר. ואי דהא לא יכול להיות חוזר ומגיד דהא אאמע"ר. הא ל"ש זה כמ"ש. וכיון דיש צד דאף אם יעידו לא יהי' תועלת בעדותן תו לא הוה החיוב ברור. ופטורים מקרבן שבועה ולפ"ז י"ל כמ"ש הקצוה"ח דצריכים אפי' צירוף תוכ"ד דוקא. רק כיון דיכול להיות דיעיד עמהם תוכ"ד תו לא חייבים וצ"ע עוד בזה] ומכל זה מוכח כהנתיבות:

ולפ"ז ממילא בעדים שהכחישו זא"ז בחקירות באופן דלא נתבטל עדותן מכח הכחשה בחקירות כגון דהעידו לאחכ"ד דבזה לא נתבטל מחמת הכחשה בחקירות כמבואר בנתיבות בסי' ל' ס"ק ג' מ"מ נתבטל עדותן מכח נמצא אחד מהם קו"פ כיון דעד המוכחש נעשה פסול. ובזה אם שני עדים מכחישין זא"ז בחקירות נתבטל עדותן לגמרי. וליכא אפי' חיוב שבועה. ואף דתוס' כתבו דהיכא דמכחישין זא"ז לא אמרי' נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה כבר כתב הכנה"ג דלדינא לא אמרי' כן. ואף דבזה אין הפסול ידוע ג"כ. מ"מ לפמ"ש בעיקר כונת התוס' דהפסול ידוע היינו דלא ידעינן. אם נתבטל מחמת הקו"פ כנ"ל. משא"כ היכא דידעינן בודאי דאחד מהם פסול נתבטל עדותן לגמרי אף לענין שבועה כמ"ש הש"ך. רק דלפמ"ש יש מקום עיון היכא דהעידו לאחר כ"ד בזה יהי' מחויב שבועה מטעם שכתבתי. כיון דבזה אי הוה ידעינן דהעד השני הוא הפסול בודאי הי' צריך לישבע ולא הי' נתבטל עדותו מחמת עד השני כיון דהעד השני הי' כשר בשעה שהעיד הראשון. רק די"ל דנתבטל העדות לענין שבועה מחמת ספק דדילמא העד הראשון הוא הפסול ונעשה פסול קודם עדות דהעד השני. אמנם בזה הוה אין הפסול ידוע כמ"ש. וגם בשבועה יש עוד סברא כיון דעיקר השבועה היא רק על הספק. ואפשר דדברי הסמ"ע אינם רק בהעידו תוכ"ד דוקא. משא"כ לאחר כ"ד באמת מחוייב לישבע. מספק דדילמא העד הראשון הוא הכשר. ולפמ"ש בפ"א י"ל דבשני עדים כיון דבאים לממון. ולענין ממון נתבטל עדותן. נתבטל ג"כ לענין שבועה מכח עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וי"ל עוד כמש"ל דבשני עדים כיון דצריכים זה לזה אף בהעידו לאחכ"ד חשיב כתוכ"ד. וכדברי הר' ישעי' בסי' ל"ח:

ובזה י"ל דברי הב"ש בסי' י"ז גבי ע"א אומר מת וע"א אומר נהרג דתנשא דכיון דלדברי כל אחד מהם הוא מת וע"א