משכן העדות קפז

לא חשיב כוון להעיד דמיד מתחילה כונתם שעדות הפסול לא יהי' שום עדות רק עדות הכשר ועימש"ל בפ':

ולפ"ז שפיר י"ל כדברי הקצוה"ח דהיכא דנפסל אח"כ בעינן צירוף מחדש תוכ"ד. דמחמת צירוף הראי' לא נפסלו כיון דאז הי' כולם כשירים. ובכל התירוצים בתוס' הי' ס"ל דאיירי דהעידו תוכ"ד. ומשו"ה הוצרכו לכל התירוצים. וממילא לפמש"ל דאף הרי"ף דס"ל דהיכא דלא הכיר בפסולו לא נפסל מ"מ היכא דהי' לו צירוף בשעת הגדה דהעידו תוכ"ד נתבטל ההגדה גם לשיטת הרי"ף. ממילא י"ל דגם הרי"ף ס"ל כשיטת התוס' דגם היכא דנפסל אח"כ פוסל ג"כ אם העידו תוכ"ד. ודלא כדברי הקצוה"ח דס"ל דאיירי בהעידו תוכ"ד. ואפ"ה ס"ל דלשיטת הרי"ף גם בזה לא נתבטל עדותן כיון דלא הכיר בפסולו עי"ש:

אמנם הנתיבות חולק על דברי הקצוה"ח וס"ל דגם היכא דנפסל אח"כ לא בעינן צירוף מחדש דהפסול מתחיל משעת הראי' כי בכל התירוצים שבתוס' איירי דהעידו לאחכ"ד עי"ש. ולכאורה הי' נ"ל להביא ראי' לדברי הנתיבות מדברי הרמב"ם בפ"כ מהל"ע דס"ל דבשתי כיתי עדים שהעידו לאחכ"ד והוזמו כת הראשונה נתבטל ג"כ עדות דכת השני' משום דהוה כנמצא קו"פ. והב"ח בסי' ל"ח כתב טעם הדבר כיון דלדברי האחרונים הי' להם צירוף בשעת הראי' כיון דהם אומרים דהי' שם דראו אותם בשעת הראי'. ולדבריהם הי' להם צירוף עמם. ולכן נתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ עי"ש. והנה גם לדברי הב"ח ע"כ צ"ל דאיירי באופן דהעדים דכת השני' אינם מכחישין לעידי הזמה שהזמו אותם וכמ"ש הריטב"א במתני' דהי' שנים רואין מחלון זה. כגון דאמרו כן שהי' שם ע"פ אומדנא וכדומה דאל"כ ת"ל דלא הוה הזמה כיון דעידי הזמה מוכחשים מכת השני' ולפ"ז יהי' קשה אם גם דלדבריהם הי' להו צירוף עמהם בשעת הראי' מ"מ הא לא הי' להו הפסול ידוע. דהא כת השני' הי' סוברים דבאמת הי' עמהם בשעת הראי'. רק דהם הי' טועים. ובאם נימא דצריכים בזה צירוף מחדש להעיד תוכ"ד דוקא. הא הרמב"ם איירי דהעידו לאחכ"ד. ואמאי יתבטל עדותן משום קו"פ. ואף למ"ש האו"ת בסי' ל"ח וכן הקצוה"ח בס"ק ג' בשם בעל אמרי צרופה דטעמא דהרמב"ם היא דנתבטל כת השני' כיון דאחד מכת השני' העיד שקר דהי' אומר דראה אותם. והרמב"ם איירי במקצתם רואין זא"ז כתי' אחד בהריטב"א. עי"ש ובמש"ל בשער... פ"א. מ"מ מדברי הרמב"ם משמע דגם אם כת השני' הי' עדים הרבה ומהם העידו כמה עדים דאחכ"ד נתבטל ג"כ כל עדות דכת השני' משום דהוה כנמצא קו"פ. ולדברי הקצוה"ח הא מ"מ האומר דראה אותם לא נפסל ג"כ רק משעת הגדה ולא יתבטל העדות אם העידו לאחכ"ד:

עוד נ"ל קצת ראי' מהא דקימ"ל דסגי' במקצתם רואין זא"ז ובאם הי' הרבה עדים ואחד מהם ראה את הפסול נתבטלו כל העדים. וקשה אמאי יהי' נאמן לומר העד דראה את הפסול לבטל את העדות. וכקו' התוס' מכות ד' ו' ע"ב ד"ה או מתרה דמקשי' אמאי יהי' נאמן המתרה לומר דראה אותם. ותי' דאיכא עדים ע"ז דהמתרה ראה אותם. וזה ל"ש בעדים כיון דסגי במקצתם רואין זא"ז. והי' נ"ל די"ל דממנ"פ אם העד הכשר האומר דראה אותם הוא מעיד בשקר. ואומר כן בכיוון דראה אותם לבטל את העדות ממילא דנעשה הוא פסול דמעיד שקר. וממילא דנתבטל כל העדות על ידו דנעשה הוא פסול לעדות ונתבטל העד הרואה אותו וכן לעולם. ולפ"ז הא תינח אי אמרי' דגם אם נעשה אח"כ פסול לא בעינן ג"כ צירוף מחדש. משא"כ אי אמרי' דצריכים להעיד תוכ"ד דוקא יהי' הקו' במ"ע אמאי יהי' נאמן לומר דראה אותו הא לא הוה רק ע"א. וגם באם אומר כן בשקר ונעשה פסול מ"מ לא נתבטל כל הצירוף על ידו דכיון דהי' כשר בשעת הראי' צריך אח"כ צירוף מחדש מזה יהי' ראי' להנתיבות, ואף דעדיין יהי' קשה לשיטת הרי"ף דהיכא דלא הכיר בפסולו לא נתבטל ממילא עדיין קשה אמאי יהי' נאמן לומר דראה אותו דאם היא שקר הא לא נתבטל העדות על ידו דהא הנשארים לא ידעו מפסולו דסברי דהאמת אתו דראה אותו. ואפשר לומר כמ"ש הנתיבות הנ"ל דבזה נתבטל כל העדות על ידו מחמת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כיון דבשעת הראי' הי' כשר. וגם בשעת העדות הי' כשר. ועכשיו הוא נפסל וכיון דהי' ראוי להעיד הוא בכלל עדים ואמרי' עדות שבטלה מקצתה:

והרמב"ם בפ"ב מהל"ע כתב הי' העדים מרובים שנים מהם כוונו עדותן בדו"ח ואחד אומר איני יודע תתקיים העדות בשאר. והקשה, הלח"מ הא בגמ' אמרי' מתני' דלא כר"ע. ופי' רש"י דס"ל דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולן. ובתוס' פי' דהיא משום נמצא קו"פ. וא"כ הרמב"ם דפסק בתרווייהו כר"ע. והאיך פסק דתתקיים העדות בשאר. ותי' דהרמב"ם ס"ל כפי' רש"י דקו' הגמ' היא כיון דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם. ולכן הגמ' איירי בהעידו תוכ"ד מקשי שפיר. משא"כ הרמב"ם איירי דהעידו לאחכ"ד דבזה נהרגין אף אם לא הוזמו כולם. ולכן תתקיים העדות בשאר עי"ש. ולדברי הקצוה"ח י"ל דגם אם הרמב"ם ס"ל כתי' התוס' דקו' הגמ' משום קו"פ. אפ"ה בזה דהי' כשירים בשעת הראי', ולא נפסלים רק משעה שמכחישין זא"ז. לא מבטלין גם משום נמצא קו"פ רק בהעידו תוכ"ד דוקא. דאז הי' להם צירוף מחדש ולכן הרמב"ם דאיירי לאחכ"ד ס"ל דנתקיים העדות ולא נתבטל מחמת נמצא קו"פ. ולא יהי' קשה להרמב"ם אף לפי' התוס'. אמנם באמת א"א בהרמב"ם כתי' הלח"מ מוכח מרמב"ם גופו דלא כקצוה"ח. דהא הרמב"ם ס"ל דדוקא אם אחד מהעדים אמר איני יודע בחקירות בזה לא נתבטל העדות. משא"כ אם אחד הכחיש לשנים ממש בחקירות בזה נתבטל העדות כיון דמכחיש אותם, וא"כ הטעם דבאחד אומר איני יודע דלא נעשה פסול כלל דהא יכול להיות דהאמת אתו דלא ידע. רק דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה כפי' רש"י כיון דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם. ולכן בהעידו לאחכ"ד דל"ש זה תתקיים העדות בהנשארים משא"כ באם הכחיש אותם ממש בחקירות דנעשה פסול בזה נתבטל העדות אף לאחכ"ד משום נמצא אחד מהם קו"פ. [ועי' בנתיבות בסי' ל' מ"ש דמשום הכחשה בחקירות בעינן דוקא תוכ"ד. ובאם הוא לאחכ"ד לא נתבטל מחמת הכחשה בחקירות רק משום נמצא אחד מהם קו"פ עי"ש ובמש"ל בשער...] ולפ"ז מוכח דגם בנפסל אח"כ לא בעינן צירוף מחדש:

אלא דדברי הלח"מ צל"ע דזה הי' נראה לענ"ד ברור דגם אי אמרי' דהיכא דנפסל אח"כ מבטל ג"כ אף בלי צירוף הגדה כלל. מ"מ אם הי' שלשה עדים בדבר. והעידו שנים עדותן בפני ב"ד ונתקבל עדותן בכשרות. ולאחכ"ד מהגדתן בב"ד נפסל עד השלישי. בזה ודאי לא נתבטל עדותן למפרע. כיון דכבר נגמר העדות. וגם אם העדים גופייהו שהעידו בפני ב"ד, יהי' נפסלו לאחר ההגדה בודאי לא יתבטל עדותן למפרע ה"ה בזה יהי' במה שהשלישי נפסל כאלו הם בעצמם נפסלו. מ"מ אם גם הם בעצמם נפסלו לא נתבטל העדות ג"כ. ולפ"ז הרמב"ם דנקט שנים מהם כוונו עדותן בדו"ח והג' אומר איני יודע משמע מדבריו דהעד האומר איני יודע הי' מעיד באחרונה. ובזה יהי' קשה אמאי אם הכחיש אותם לגמרי לאחכ"ד מעדותן נתבטל עדותן הא העד הג' לא נפסל רק משעה שמכחיש אותם. ובשעת ההגדה דהעדים הראשונים גם העד השלישי הי' כשר ובזה לא יתבטל כלל משום נמצא קו"פ. ואף אי אמרי' דגם בנפסל אח"כ נתבטל הצירוף למפרע. מ"מ בזה היכא דכבר העידו העדים עדותן בב"ד ונתקבל עדותן ונגמר הדבר בודאי ל"ש לפסול. ולזה ע"כ צ"ל דהרמב"ם איירי דכולם העידו תוכ"ד. ובזה כיון דהעדות לא נגמר רק לאחר הגדת העדות דהאחרון. וכל זמן שלא גמר האחרון את העדות גם הראשונים יכולין לחזור בו כאשר בארתי זה בפ"ב. וכיון דנפסל הג' קודם גמר העדות נתבטל כל העדות מחמת נמצא קו"פ. וראיתי שכונתי בזה לס' ד"מ בסי' ל"ו. וכתב בזה בדברי הרמב"ם בפ"ב הנ"ל דבאם הוזמו כת השני' לא נתבטל כת הראשונה על ידם כיון דבשעת הגדה דכת הראשונה גם כת השני' עדיין הי' כשירים עי"ש:

ובזה נ"ל ליישב ג"כ מה דהקשיתי על תי' התוס' ב"ב דתי' דאיירי דלא כוונו להעיד והקשיתי לדברי הש"ך נתבטל