משכן העדות קפו

בתוך כ"ד דנתבטל עדותן. דלא גרע מהזמה דלא הי' להם צירוף הראי' כלל רק צירוף, הגדה, ואפ"ה אם העידו תוכ"ד נתבטל עדותן עי"ש. ולפ"ז אם נימא דתוס' איירי בהעידו תוכ"ד יהי' עדיין הקו' במ"ע אם גם דלא כוונו להעיד מ"מ כיון דהעידו בתוכ"ד נתבטל ג"כ העדות אם כולם לא כוונו להעיד בשעת הראי'. וכמו כן נ"ל אף אם נימא בזה כשיטת רח"כ. דהיכא דהכשירים לא כוונו להעיד לא נתבטל העדות ג"כ אף אם הפסולין כוונו להעיד. מ"מ אם העידו אח"כ בתוכ"ד. בודאי נתבטל עדותן דנהי כיון דהכשירים לא כוונו להעיד עמהם בשעת הראי' ול"ח צירוף מ"מ כיון דהעידו אח"כ בתוכ"ד נתבטל מכח הצירוף של הגדה. ולפ"ז בכל ענין הקו' במ"ע כיון דהעידו בתוכ"ד יתבטל העדות מכח צירוף של הגדה. אע"כ דתוס' בתי' זה איירי דהעידו לאחכ"ד. ומשו"ה כיון דלא הי' להו צירוף בשעת הראי' ג"כ לא נתבטל העדות כלל. וא"כ ממילא דמוכח דגם בנפסל אח"כ לא בעינן צירוף מחדש. אמנם גם אי אמרי' דאיירי בתי' זה בהעידו לאחכ"ד. יהי' ג"כ קו' מזה לשיטת הש"ך דס"ל אם כולם לא כוונו להעיד הכשירים והפסולין נתבטל ג"כ עדותן. דממנ"פ אם הכשירים חשובי' עדים אם גם דלא כוונו להעיד. ממילא חשובי' ג"כ הפסולין עדים ולא נתקיים עדותן אלא אם הפסולין לא כוונו להעיד והכשירים כוונו להעיד. משא"כ אם כולם לא כוונו להעיד נתבטל ג"כ העדות. ואף אם העידו לאחכ"ד עי"ש בש"ך ובנתיבות וממילא דמכ"ש אם הפסולין כוונו להעיד והכשירים לא כוונו להעיד בזה נתבטל ג"כ העדות כיון דזה לא נוכל לאמר דאותן דכוונו להעיד חשיבי' עדים. ואותן דלא כוונו להעיד לא חשובי' עדים. וא"כ יהי' קשה על תי' זה גם א"א דאיירי דהעידו לאחכ"ד מ"מ כיון דכולם לא כוונו להעיד נתבטל ג"כ עדותן. ואי דאיירי דכת אחת כוונו להעיד ולא הכת השני'. יהי' קשה יתבטל ג"כ העדות כי דילמא אותן דכוונו להעיד הם הפסולין. ועימש"ל בפ'... על דברי הש"ך:

ואפשר לומר דאיירי דכת אחת כוונו לאסהודי וכת אחת אמרו למיחזי. ובזה אי הוה ידעינן דהכשירים כוונו להעיד והפסולין לא בזה ודאי הי' מתקיים העדות בהכשירים. אף אם העידו תוכ"ד. אפ"ה כיון דהכשירים כוונו מתחילה לאסהודי ונעשים הם מאז עדים. ונחלקה עדותן לכ"ע עי"ש בנתיבות. ואי דמ"מ איכא ספיקא דילמא אותן העדים שאמרו לאסהודי הם הפסולין. י"ל בזה האופן היכא דהוא ספק אם נתבטל העדות מחמת קו"פ אם לא. בזה מתקיים העדות. וכן ראיתי בכנה"ג אות יוד דהביא כן בשם מהר"י בי רב היכא דאיכא ספיקא אם כוונו להעיד אם לא תתקיים העדות עי"ש. ויש להסביר הענין כיון דכל ענין קו"פ הוא גזירת הכתוב. והיא חידוש כיון דמ"מ ידעינן דהמעשה היא אמת ע"פ עדים הכשירים רק דהיא גזירת הכתוב ומשו"ה אמרי' דוקא אי ידעינן בבירור דנתבטל העדות מחמת קו"פ משא"כ אם היא ספק דילמא לא נתבטל העדות כלל בזה נתקיים העדות ויש להוסיף עוד לפמ"ש בפ"א דהא דאמרי' בד"מ ג"כ נמצא קו"פ דעדותן בטלה היא משום דמקשינן גם בד"מ שלשה לשנים. מה שנים ואחד מהם קו"פ עדותן בטילה לגמרי אפי' לענין שבועה ה"ה גם בשלשה עדותן בטלה. ובשנים ואחד מהם קו"פ. ולא ידעינן אם הקו"פ כוון להעיד. בזה י"ל דהוא מחוייב שבועה מספק דילמא הקו"פ לא כוון להעיד ולא נתבטל העדות. ואף דהיא רק ספק והאיך נוכל לחייבו שבועה מספק. בשבועה לא אמרי' כן כאשר בארו זה האחרונים. דדוקא ממון לא נוכל להוציא מספק. משא"כ שבועה צריך לישבע גם מספק, כיון דעיקר השבועה היא רק על הספק. וכיון דבשני עדים היכא דהיא ספק אם נתבטל העדות מחמת הקו"פ לא נתבטל העדות. ממילא גם בשלשה אמרי' כן משום דמקשינן שנים לשלשה. ויש להטעים יותר ע"פ דברי מהר"י באסן. מדוע לא נחייב בכל ספיקא דממונא מחמת ספק איסור גזל. ותי' דיהי' גבי אידך איסור גזל. ומשו"ה בזה היכא דהיא ספק אם נתבטל עדותן משום קו"פ צריך לשלם לו מכח ספק איסור גזל. כי דילמא לא נתכוונו הפסולין להעיד ואיכא גזל בידו ול"ל דילמא יהי' ביד אידך איסור גזל כי דילמא נתכוונו הפסולין להעיד. דזה אינו דאם גם דהפסולין כוונו להעיד אפ"ה לא יהי' גבי אידך איסור גזל כיון דבכל ענין דנמצא קו"פ ידעינן דהמעשה היא אמת דחייב לו ואפי' אם נימא כמ"ש בפ"א כיון דאמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה ממילא לא מעידין כן בתורת עדות. וממילא דלא ידעינן אם המעשה היא אמת. אפ"ה י"ל מחמת איסור גזל אמרי' דנקבל עדותן ולא נבטל מחמת הקו"פ. כיון דהיא ספק דילמא לא מבטל. וכיון דנקבל עדותו לא יהי' ספק גזל כלל ביד האידך. כיון דנקבל עדותו. ממילא דאז יאמרו הכשירים עדותן בתורת עדות גמור. וממילא דידעינן דהמעשה היא אמת. כן נראה לענ"ד נכון בעזה"י להסביר הטעם דמספק לא מבטלין העדות משום נמצא קו"פ. ולפ"ז ממילא אם כת אחת אמרו לאסהודי וכת אחת אמרו למחזי לא מבטלין עדותן ג"כ מספק. כי דילמא הכת שאמרו לאסהודי הם הכשירים. ולפ"ז ממילא י"ל בתירץ התוס' דאיירי דאמרו למיחזי דהיינו דכת אחת אמרו למיחזי. וכת אחת אמרו לאסהודי ואיירי דהעידו תוכ"ד ואפ"ה לא נתבטל עדותן כי אמרי' דהכת האומרים לאסהודי הם הכשירים וממילא דלק"מ גם לשיטת הש"ך דס"ל אם שניהם לא כוונו להעיד נתבטל העדות אף לאחכ"ד. כיון דהכא איירי דכת אחת אמרו לאסהודי. ומספק תלינן דהם הכשירים:

והנה תוס' בסנהדרין תי' בתי' אחד דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. והדבר צריך טעם מהיכא משמע להו לתוס' כן. והי' נ"ל ראי' לזה מירושלמי בפ' נושאין ביבמות דאיבעי' שם בכהנת שנתערבה וולדה בולד שפחתה מהו שיעידו עדות אחת ותעלה להם בעדות אחת כיון דאחד מהם הוא בודאי כשר. ונתקשה בעל קרבן העדה. הא כיון דאחד מהם הוא ודאי פסול ממילא דנתבטלה עדותן משום נמצא אחד מהם קו עי"ש ומש"ל בפ'... ואם נימא היכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה ניחא דגם שם אין הפסול ידוע ולפ"ז יהי' מוכח דגם אם הי' פסול בשעת הראי' לא נתבטל העדות משום קו"פ אם אין הפסול ידוע. ומזה קשה על הסמ"ע בסי' ל"א דכתב בשתי כיתי עדים המכחישין זא"ז אם בא אחד מכת זה ואחד מכת זה בעדות אחת נתבטל עדותן לגמרי. וליכא אפי' שבועה. ואף דאחד מהם הוא כשר בודאי. מ"מ הא נתבטל גם עדותו משום נמצא קו"פ עי"ש. והא גם בזה אין הפסול ידוע ולזה הי' נ"ל בדרך פלפול דתוס' בסנהדרין לא תירצו תירץ התוס' ב"ב דאיירי דלא כוונו להעיד. ותוס' ב"ב לא תירצו תירץ זה דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ. וי"ל דשני התירוצים הללו דהיינו תי' דתוס' ב"ב דאיירי דלא כוונו להעיד עם תי' התוס' בסנהדרין דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא אחד קו"פ עדותן בטלה הם תי' אחד. דכונת התוס' בסנהדרין היא ג"כ לתי' התוס' ב"ב. ורצונם היכא דאין הפסול ידוע דהיינו דלא ידעינן בבירור אם נפסל העדות ע"י הקו"פ דהיינו דהוא ספק דילמא לא כוון להעיד בזה לא נתבטל העדות וכיון שכן ממילא די"ל דאיירי דבאו למיחזי דהיינו דכת אחת באו לאסהודי. וכת אחת באו למיחזי. ובזה אין הפסול ידוע כי דילמא הכת שבאו לאסהודי הם הכשירים ושוב לק"מ על הסמ"ע דודאי היכא דידעינן דאחד מהם הוא פסול בודאי וכוון להעיד רק דלא ידעינן מי הוא הפסול. בזה ודאי נתבטל העדות. דכונת התוס' היא רק היכא דלא ידעינן אם נתבטל העדות כגון דלא ידעינן אם הפסול כוון להעיד בזה לא נתבטל העדות מחמת קו"פ. ובאמת בדינא דסמ"ע אם אחד מהשני עדים כוון להעיד ועד השני לא כוון להעיד בזה י"ל דלא נתבטל עדותן לגמרי והוא מחוייב עכ"פ שבועה ע"פ ע"א דתלינן דאותו עד שכוון להעיד הוא הכשר, וכן בהאיבעי' שם בירושלמי דתי' הקרבן עדה דאיירי דלא כוונו להעיד עי"ש. וגם בזה יש להקשות לדברי הש"ך דאם שניהם לא כוונו להעיד נתבטל ג"כ עדותן. ואז הקו' במ"ע. אבל בזה י"ל דאיירי דאחד מהם כוון להעיד והשני לא. ובזה לא נתבטל העדות דתלינן דהעד הכשר כוון להעיד ובל"ז י"ל שם בירושלמי כיון דכונתם היא מתחילה ששניהם יהי' רק ע"א בזה