משכן העדות קפה

והא דמפרש שם דשניהם הם קרובין לבע"ד היא דס"ל כשיטת התוס' והרא"ש. והיא נכון לענ"ד בעזה"י. ועי' מש"ל עוד בזה בפ' הבא [והראי' שכתבתי מהזמה דהרמב"ם חולק על הרי"ף י"ל]:

ומעתה לדינא הנה דעת התוס' והרא"ש והרמב"ן והרשב"א והר"ן והנמ"י והריטב"א והרא"ה והטור וב"י כולן ס"ל כשיטת התוס' והרא"ש דראי' לחודא אינו פוסל. ולפמ"ש י"ל דגם דעת רש"י והרי"ף והרמב"ם היא כן. ובש"ע הביא שני דיעות. והביא דעת התוס' והרא"ש באחרונה. מכל זה נראה דהעיקר כדעת התוס' דתרתי בעינן. ומה שהקשה הש"ך בס"ק ח' על אותן השיטות אין זה ראי' מוכרעת לדחות כל אותן השיטות כי בכל קו' הש"ך הרגישו בעצמם. ועוד דגם לשיטת הש"ך דכתב דזה דוחק לומר בקו' הגמ' הרוג יציל דבס"ד דגמ' דלא ידע עדיין מהא דיקום דבר לא הי' צריך לבוא לב"ד אף אם נימא דזה הוא דוחק מ"מ י"ל כטעם הרמב"ן הנ"ל דמשום מחשבה לחודא לא נפסל. וממילא דלק"מ מקו' הגמ' דהיא לר"י דס"ל דלא בעי' כונה להעיד. ממילא דלא בעינן ג"כ שיבוא לב"ד, ועימש"ל בפ'... דאף דר"י ס"ל דצריכים העדים להתרות בו דוקא אפ"ה פריך הגמ' שפיר. ועוד י"ל דתוס' והרא"ש תי' כן לקושטא דמילתא דס"ל בס"ד דגמ' לא הי' צריך לבוא לב"ד. אמנם עיקר הקו' י"ל בל"ז. דהא משכחת שיבוא ההרוג לב"ד כגון עשאו טריפה. ועי' בריטב"א מכות בסוגי' דכתב דהוא דוחק. והיא דמנ"ל להגמ' להקשות דאיירי בעשאו טריפה ובבא לב"ד דילמא איירי דמת מיד עי"ש. וגם ע"ז י"ל לפמ"ש תוס' יבמות כ"ה ע"ב ד"ה הוא ואחר. ובסנהדרין ד' ט' דקו' הגמ' הרוג יציל היא אם ההרוג הוא קרוב לההורג יציל. ודבר זה אינו מהא דמכה אביו ואמו דחייב מיתה עי"ש. ובזה הא בא לב"ד. ועל ההכאה לחודא חייב מיתה. גם מ"ש דזה הוא דוחק לאמר בהא דב' אחין דלא ידעו זה מזה. ולטעמא דהרמב"ן ל"צ גם לזה. רק א"א דל"ב כונה להעיד אז לא יהי' צריכים לבוא לב"ד ג"כ. ואדרבא מפשטא ראי' לדבריהם ממה דנקט דוקא מה יעשו ב' אחין. ולא מה יעשו קרובין מזה ראי' לסברת התוס' והרא"ש דלא יהי' ידעו זה מזה ויבואו. ומשו"ה ל"ש בקרובין דלא יבואו לב"ד כלל. ולפמ"ש בדברי הרמ"א הא דכתב על דברי הרא"ש דחולק על הרי"ף וס"ל דאפי' לא הכיר בפסולו פוסל ג"כ. והוא שהעיד עמו בב"ד. וכתבתי דס"ל להרמ"א דבאם לא העיד עמו בב"ד בזה לא נתבטל העדות כלל. דממנ"פ אי דהרמב"ם ס"ל כשיטת הרי"ף היכא דלא הכיר בפסולו אינו פוסל. או דס"ל כשיטת התוס' והרא"ש דבעי' תרתי ממילא דנפ"מ היכא דלא הכיר בפסולו ולא העיד עמו בב"ד בזה גם לדידן לא נתבטל העדות דהכשירים כלל. ועי' בסי' מ"ב במ"ש הרמ"א בקידושין בפני שנים ואחד מהם קו"פ בזה לא נתבטלו הקידושין. ובדברי הב"ש דלשיטת הרא"ש לא נתבטלה עד שבא לב"ד. ועימש"ל עוד בזה. ולפ"ז היכא דלא ידעו מפסולו לכ"ע לא נתבטל העדות:

פרק ו' הנה באם הי' כשר בשעת הראי' ונפסל אח"כ נתבטל ג"כ עדותן כאשר הוכיחו זה האחרונים מדברי תוס' סנהדרין ל"א ד"ה שב"ש דמקשי' כיון דבכת אחת ס"ל לב"ש דנחלקה עדותן. בשתי כיתות יתבטל ג"כ עדותן משום נמצא אחד מהם קו"פ עי"ש. והא בזה הי' כשר בשעת הראי'. אמנם באופן שיפסל עדותן נחלקו האחרונים. דעת הקצוה"ח בס"ק ד' דבזה צריכים צירוף מחדש להעיד תוכ"ד דוקא. כיון דבזה ל"ל דיתבטל עדותן מכח הצירוף שהי' להם בשעת הראי' כיון דאז הי' כולן כשירים עי"ש. והכנה"ג אות י"ז כתב וז"ל נ"ב עד כאן לא קאמר ז"ל דבנתכוונו להעיד אעפ"י שלא העיד נתבטל ג"כ. אלא כשהי' פסול בשעת הראי'. אבל אם הי' כשר בשעת הראי'. אלא שאח"כ נפסל. כל שלא בא והעיד לב"ד אפי' להרמ"ה תתקיים העדות בשאר וכו' עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל זה גם לשיטת הסוברים דבראי' לחודא נפסל ג"כ. מ"מ היכא דנפסל אח"כ לא נתבטל מכח הראי' לחודא, וצריך לבוא לב"ד ג"כ. אבל זה לא נראה מדבריו שיהי' צריך להעיד תוכ"ד דוקא שיהי' להם צירוף מחדש דא"כ ה"ל למנקט זה לכל השיטות דצריכים להעיד תוכ"ד דוקא. והנתיבות בס"ק א' הוסיף עוד דלהשיטות דס"ל דבראי' לחודא נתבטל עדותן. גם בנפסל אח"כ נתבטל עדותן אף אם לא העידו כלל לפני ב"ד. ולשיטת התוס' והרא"ש אם העידו לאחכ"ד דכך הי' גזירת הכתוב כל שנצטרפו בשעת הראי'. ונפסל מקצת מן העדים נתבטל כל העדות עי"ש:

והנה הנתיבות הביא ראי' לזה דגם בנפסל אח"כ ל"ב צירוף מחדש דהא לכל התירוצים בתוס' סנהדרין מיירי גם בהעידו לאחכ"ד רק בתי' אחד איירי בתוכ"ד. מבואר דגם לאחכ"ד נתבטל עדותן. והקצוה"ח בספרו משובב נתיבות מיישב את דבריו. דודאי בכל התירוצים שבתוס' איירי בהעידו תוכ"ד דבתי' הא' של תוס' חידשו זה דאיירי דהעידו לאחכ"ד. ובשאר התירוצים באו לישב אפי' אי איירי דמעידים בתוכ"ד עי"ש. ובזה ניחא הא דתי' תוס' בתי' הא' דאיירי דהעידו לאחכ"ד. והמ"ל בפ"ב מהל' עדות הראה לעיין בתוס' בסוגי'. וכונתו דבסוגי' חולקים תוס' על פי' רש"י וס"ל דלענין קו"פ לא בעינן תוכ"ד. אבל בזה ניחא דדוקא היכא דנפסל אח"כ ס"ל דבעי' צירוף מחדש להעיד תוכ"ד דוקא. וכמו כן י"ל בתי' התוס' דלא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטילה היכא דמכחישין אהדדי. ועי' בכנה"ג באות ג' דתמה על שלא הביאו הפוסקים תי' זה בתוס'. דהיכא דמכחישין אהדדי ל"א נמצא קו"פ עדותן בטלה. אבל בזה ניחא די"ל דתוס' לא כתבו כן רק היכא דנפסל אח"כ דבזה כיון דבעי' צירוף מחדש להעיד תוכ"ד דוקא שיהי' להם צירוף בשעת הראי' ע"ז כתבו שפיר דהיכא דמכחישין אהדדי אף דמעידים תוכ"ד. מ"מ לא חשיב עדות צרופה כיון דאיכא הכחשה ביניהם. ולכן לא נתבטל משום נמצא קו"פ. משא"כ היכא דהי' פסול בשעת הראי' דהי' להם צירוף אז ולא בעי' צירוף בשעת הגדה י"ל דנתבטל עדותן אף היכא דמכחישין אהדדי. וכן בתי' זה דהיכא דאין הפסול ידוע ל"א נמצא קו"פ עדותן בטלה י"ל דהיא דוקא במקום דבעי' שיהי' להם צירוף בשעת הראי' דוקא. משא"כ אם הי' פסול בשעת הראי' מבטל בכל ענין ועימש"ל בשער... פ'... על דברי המרח"ש ח"א סי' קל"ח דהביא ראי' מקו' התו' דאף שהעיד שקר נפסל מתחילת עדות. מהא דמקשים תוס' לב"ש יהי' נמצא אחד מהם קו"פ. ובאם נימא דכל זמן שיכול לחזור לא הוה פסול כלל לק"מ קו' התוס' דהא בשעת הגדת העדים לא הי' אחד פסול כיון דבידו לחזור. אע"כ כיון דלא חזר מעדותו נעשה פסול למפרע עי"ש ולפ"ז י"ל דתי' התוס' היא דהיכא דאין הפסול ידוע היא דבשעת הגדה. אם גם דאח"כ איגלאי מילתא למפרע דכבר הי' פסול מ"מ בשעת הגדה לא הי' הפסול ידוע לשום אדם דהא אז הי' יכול להיות דכת אחת יחזור מעדותן ולא יהי' שום פסול. בזה לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. ולפ"ז הא תינח אם העידו תוכ"ד. משא"כ אי איירי לאחכ"ד בזה הקו' דילמא הראשונים הם הפסולים:

אמנם דיש לעיין מתוס' ב"ב ד' מ"א ע"ב ד"ה נחלקה דתי' על קו' התוס' דסנהדרין דאיירי דלא כוונו להעיד עי"ש. והנה כבר הבאתי בפ'... דאם הפסולין כוונו להעיד ולא הכשירים נתבטל בודאי עדותן. דעיקר תלי' בהפסולין. ולפ"ז ל"ל כתי' התוס' דאיירי דכת אחת באו למיחזי וכת אחת באו לאסהודי דעדיין יהי' הקו' במ"ע כי דילמא אותן הכת האומרים לאסהודי הם הפסולין ומבטלין ג"כ. ואפי' לשיטת הרי"ף בפ"ג. והיא שיטת רח"כ דגם לכשירים שואלים אם כוונו להעיד עם הפסולין ובאם הכשירים אומרים דלא כוונו להעיד עם הפסולין לא נתבטל העדות דשניהם צריכים להיות כוונו להעיד ולפ"ז ממילא אם כת אחת אומרים לאסהודי וכת אחת אומרים למחזי. ממנ"פ נתקיים העדות כיון דלא הי' להו צירוף. וממילא אם נימא דתוס' ס"ל בתי' כשיטת רח"כ י"ל דאיירי דכת אחת באו למחזי. אפ"ה יהי' קשה לפמ"ש הנתיבות שם ס"ק א' דהא דלא נתבטל עדותן אם לא כוונו להעיד אם כולם לא כוונו להעיד הכשירים והפסולין. והעידו אח"כ בב"ד