משכן העדות קפב

ולכאורה הי' נ"ל דאפשר לומר הא דבעינן דוקא שיהי' בא לב"ד ג"כ היא דוקא אם הוא עד פסול דבזה אינו בגדר עד. רק דפסול מגזירת הכתוב משום נמצא אחד מהם קו"פ ולזה בעינן דוקא שיהי' ממקיימי הדבר. או כסברת הרמב"ן משא"כ אם הי' כשר בשעת הראי' ונפסל אח"כ. בזה כיון דבשעת הראי' הי' עד כשר. ולכן אם נפסל אח"כ נתבטל עדות כולו. משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וכדברי הנתיבות הנ"ל ובזה פוסל אף לשיטת התוס' והרמב"ן אף אם לא בא לב"ד ומשו"ה בירושלמי בכפר בשבועת העדות דהי' כשר בשעת הראי'. רק מחמת כפירתו שכפר עתה. ונפסל כל העדות משום עדות שבטלה מקצתה. ובזה יהי' מדוייק הא דנקט הירושלמי שם הטעם משום עדות שבטלה מקצתה. ולא משום נמצא אחד מהם קו"פ עי"ש. אמנם אין זה נראה דמשמע דלשיטת הסוברים דבראי' לחודא אינו פוסל גם בנפסל אח"כ היא כן דצריך דוקא להיות ממקיימי הדבר ולהעיד בב"ד. ויותר מזה כתב הקצוה"ח היכא דנפסל אח"כ לכ"ע בעינן צירוף מחדש שיעידו תוכ"ד דוקא כיון דהי' כשר בשעת הראי' לש"ל דנתבטל הצירוף מאז עי"ש. וכמש"ל בפי' דלדברי הקצוה"ח לכל השיטות יהי' קשה מהירושלמי ובתוס' סנהדרין ד"ה שב"ש דמקשים כיון דבכת אחת ס"ל לב"ש דנחלקה עדותן ממילא בשתי כיתות יהי' נמצא אחד מהם קו"פ. ותי' בחד תירץ דהא דאמרי' נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה היא כשמסייעים להדדי. משא"כ כשמכחשי אהדדי לא עי"ש. והטעם נראה ג"כ דתוס' אזלי לשיטתם דס"ל דצריכים לבוא לב"ד שיהי' ממקיימי הדבר. ולזה דוקא כשמסייעים להדדי הם ממקיימי הדבר. משא"כ כשהם מכחישין אהדדי ל"ח ממקיימי הדבר. ועי' בתשו' ב"י סי' י' י"א. [והאו"ת ס"ק ז' כתב להקשות לשיטת הרמב"ם דראי' לחודא פוסל משכחת שבועת העדות בקרובין שהשביע שיבואו לב"ד להכחיש את הכשירים ותי' דבאופן זה לא נתבטל עדות הכשירים עי"ש. והיא תמוה דהא עיקר הטעם דתוס' היא דהיכא דמכחישים אהדדי ל"ח ממקיימי הדבר. וממילא אי אמרי' דראי' לחודא פוסל ול"צ לזה שיהי' ממקיימי הדבר ואז גם במכחישין אהדדי פוסל ג"כ] והא גם בזה נפסלו אח"כ ובשעת הראי' הי' כשירים. ואפ"ה ס"ל לתוס' דצריכים להעיד דוקא בב"ד וצ"ע. ועימש"ל בפ':

ובהרי"ף לא נתבאר אי ס"ל כשיטת הרשב"ם או כשיטת התוס' והרא"ש וכתבו דנראה דס"ל כשיטת הרשב"ם דהא לשיטת התוס' והרא"ש צ"ל בהא דמה יעשו ב' אחין דלא ידעו זה מזה. וזה אינו פוסל לשיטת הרי"ף כיון דלא ידע מפסולו. ולפמ"ש עדיין י"ל דס"ל כשיטת הרמב"ן דהא דצריכים לבוא לב"ד היא דמחשבה לחודא אינו פוסל. וממילא דל"ק מהא דמה יעשו ב' אחין כמ"ש דא"א דלא בעי' כונה בכל ענין יהי' נתבטל אפי' אם לא יבואו לב"ד ג"כ. וראי' דהא הרמב"ן ס"ל כשיטת הרי"ף דהיכא דלא ידע מפסולו אינו פוסל. ואפ"ה ס"ל דבעי' תרתי מכ"ש לפמ"ש דהא דלא ס"ל לתוס' ורא"ש טעמא דרמב"ן דס"ל דמה דלא נזכר בגמ' דפליגו ר"י ורבי לא מפשינן פלוגתא כמו שהקשה הרא"ש על שיטת הרי"ף. ולכן ס"ל לתוס' והרא"ש דגם לר"י צריכים לבוא לב"ד שיהי' ממקיימי הדבר. ממילא לשיטת הרי"ף דלא חש לקו' זו וס"ל דאף דלא נזכר בגמ' דפליגי אם לא הכיר בפסולו אפ"ה פליגי בזה. ממילא די"ל דס"ל כטעמא דרמב"ן. ובזה נדחה ג"כ מה דראיתי בשו"ת נוב"י מהד"ת בסי' ע"ו דהביא ראי' דהרי"ף לא ס"ל כשיטת התוס' והרא"ש מהא דלא הביא הך דיקום דבר ממקיימי הדבר עי"ש. ולפמ"ש י"ל דבלא הך דיקום דבר צריכים ג"כ לבוא לב"ד משום דמסברא דמחשבה לחודא אינו פוסל. והרי"ף אם ס"ל דבעי' תרתי היא ע"כ מטעמא דהרמב"ן דל"ל דהיא משום יקום דבר דהא לשיטת הרי"ף ל"ש תי' התוס' דלא ידעו זה מזה כמ"ש:

ועוד דגם לשיטת התוס' והרא"ש ליכא מהא דמה יעשו שני אחין ראי' מוכרעת דליתא לדינא דהרי"ף והא ראי' דלא הקשה הרא"ש על הרי"ף מהא דע"כ צ"ל דגם בלא הכיר בפסולו פוסל ג"כ מהא דמה יעשו ב' אחין דע"כ צ"ל לשיטת הרא"ש דלא ידעו זה מזה. אע"כ דגם אי אמרי' דלא ידעו זה מזה. אפ"ה י"ל כדברי הרי"ף. והיא כמ"ש הש"ך בס"ק ז' כיון דמקצתם רואין אלו את אלו. והכשירים רואין את הפסולים מצטרפי' יחד עי"ש. ובנתיבות הנ"ל. והאו"ת דחה זה דבשני אחין כיון דכל אחד בעצמותו הוא עד כשר רק צרופה משווי' להו לפסולין. ואם אח זה לא ידע מהשני. ממילא אם גם דהשלישי מן השוק מצרף אותן ל"ש לפסול מפני שמצרף להפסולין דכיון דלא ידעו זה מזה המה ג"כ כשירים ואין כאן עד הפסול כלל עי"ש אמנם דעדיין י"ל לפמ"ש דעיקר טעמא דהרי"ף כיון דבעינן כוונו להעיד ובאם לא ידע מפסולן הי' הצירוף בטעות. וממילא אם נימא דלא בעי' כונה להעיד אז יהי' פוסל אפי' אם לא ידע מפסולו. וא"כ ממילא קאמר שפיר מה יעשו שני אחין דהיינו אם נימא דלא בעינן כוונה להעיד אז יהי' פוסל אפי' לא הכיר בפסולו. ומה יעשו שני אחין. וכמ"ש האו"ת שם ובזה יהי' מיושב קו' האו"ת ס"ק י' דהקשה לשיטת התוס' דלא ידעו זה מזה. א"כ הקו' במ"ע מה יעשו שני אחין כיון דלא ידעו זה מזה מסתמא יכוונו להעיד לקיים ובערת הרע כיון דכל אחד סבר דהוא עד כשר דלא ידע מפסול אחיו עי"ש. אבל בזה י"ל דראי' דרבי היא דבעי' כוונו להעיד. דאל"כ מה יעשו שני אחין אבל אם נימא דבעינן כוונו להעיד. ואז ממילא בלא הכיר מפסולו אינו פוסל. וא"כ בלא ידעו זה מזה אפי' אם יתכוונו להעיד לא יתבטל עדותן כיון דלא ידעו זה מזה ולא הכיר בפסולו אינו פוסל. וכיון שכן ממילא דליכא ראי' מתוס' דחולק על שיטת הרי"ף. די"ל דגם שיטת התוס' כהרי"ף דהיכא דלא הכיר מפסולו אינו פוסל:

ויותר מזה אני מסופק לפי האמת דבעינן כוונו להעיד דוקא דבל"ז אינו פוסל. א"כ לשיטת הרי"ף דס"ל דהיכא דלא ידע מפסולו אינו פוסל. אם שני אחים ואחד מן השוק ראו שום עדות. ואין אח זה יודע מחבירו. והשלישי מצרפן אפי' אם נימא כמ"ש הש"ך כיון דהשלישי יודע מהם הוה יודע מפסולן מ"מ כיון דבעינן דוקא כוונו להעיד. ובאם אין אחד מהאחין כוון להעיד אינו מבטל ממילא בשעת ראי' העדית לא ידע השלישי מפסולן כי דילמא אין כונתו להעיד. ואז אינם מבטלין. והוה כל אחד עד כשר להעיד בפני ב"ד ממילא אף אם באמת הי' כונתם להעיד לא יתבטל ג"כ העדות כיון דהוא לא הי' ידע מפסולן. בשלמא אם הי' עד פסול בשעת הראי' בזה אף אם לא, ידע אם כוון להעיד אם לא. מ"מ הא ידע דהעד בעצמותו הוא עד פסול להעיד חשיב הכיר בפסולו. משא"כ בשני אחין כל אחד בפני עצמו הוא עד כשר. רק אם צירף אותן נעשין פסולין. ובזה אם לא כוונו להעיד הם כשירים לעדות. ובאם נימא כן ממילא מיושב ג"כ קו' האו"ת הנ"ל די"ל דלפי האמת דבעינן כוונו להעיד אף אם האחין יכוונו להעיד מ"מ לא יהי' חשוב הכיר בפסולו כיון דאין הג' יודע אם כוונו להעיד. ועוד יש לעיין א"א דאינו פוסל אא"כ בא לב"ד דוקא נימא דחשיב ג"כ לא הכיר בפסולו. כיון דהוא ספק דילמא לא יבוא רק אחד להעיד בב"ד. ואז הוא עד כשר, וממילא גם אם באו אח"כ לב"ד לא יהי' נתבטל העדות דהא בשעת הראי' הי' ספק דילמא לא יבואו לב"ד ואינו פוסל. ויש לדחות את זה די"ל כיון דהוא מצרף שניהם ושניהם פסולין להיות שניהם עדים בכל ענין וצ"ע בזה. מ"מ זה ברור דגם לשיטת התוס' י"ל כשיטת הרי"ף. ממילא דליכא ראי' דהרי"ף לא ס"ל כשיטת התוס':

ובל"ז הא כל עיקר הראי' דתוס' חולקים על הרי"ף היא כפי מה דמשמע מתוס' בסוגי' דמכות ד"ה שמואל ומתוס' סנהדרין ט' ד"ה באתן דמשמע מלשונם דקאי על שעת הראי' דאז לא יהי' יודעים זה מזה. משא"כ לפי מה דמשמע מתוס' ב"ב ד"ה אבל דקאי על שעת הגדה דז"ל פעמים שאין אח זה יודע שכבר העיד אחיו בב"ד ומעיד עכ"ל מזה משמע דבאמת משעת הראי' יהי' יודעין זה מזה. רק דבשעת הגדה לא יהי' יודעין זה מזה שכבר העיד אחיו בב"ד. והיכא דהי' ידוע להם בשעת הראי' זה מזה גם לשיטת הרי"ף פוסל כיון דעיקר הצירוף היא בשעת הראי' והא דצריכים לבוא לב"ד היא שיהי' ממקיימי