משכן העדות קעט

נראה דאיירי כשני עדים ואחד מהם קו"פ. ובזה נתבטל כל העדות מחמת צירוף שהי' להם בשעת הגדה. גם לשיטת הרי"ף. והא דצריכים בזה הטעם דאינם נענשין כיון דנתבטל כל העדות. ת"ל אף אם לא נתבטל עדות הכשר מ"מ הא הכשר ליכא רק ע"א ולא הי' מחוייב ממון על פיו רק שבועה. ומה שייך בזה כאשר זמם. עימש"ל בשער... דגם בזה חייב או ממון או מלקות. וגם אי הרמב"ם איירי בעדים הרבה. מ"מ י"ל כמ"ש בשם הר' ישעי' דהיכא דבאו כולם כאחת ובאו כולם להעיד ביחד חשיב חד עדות עי"ש. והרמב"ם ע"כ איירי באופן דהיה להם צירוף בשעת הגדה או כדברי הר' ישעי'. או דהרמב"ם איירי דהעידו תוכ"ד. דהא הרמב"ם נקט ג"כ בהל' זו דאינם נענשין עד שיוזמו כולם. וזה הוא דוקא באופן שהי' להם צירוף בשעת הגדה. ובאופן זה גם לשיטת הרי"ף נתבטל:

אמנם מה דעומד לנגדי היא דמדברי הרי"ף נראה אף אם העידו בתוכ"ד אפ"ה אם לא הכיר מפסולו לא נתבטל דז"ל הרי"ף בתשובה הביאו הריטב"א בסוגי' בשטר שנמצא קו"פ וכו' ולא עוד אלא שאם אמר עד הכשר שלא הכיר בו נאמן אם אין פסולו של זה מפורסם וכו' והיינו דתני בפ' ג"פ ה' שהי' חותמים על השטר וכו' דמסתמא תלינן בהכשירא אלא דשביק רוחא וכו' עכ"ל. ולכאורה תמוה דהא הוא ראי' לסתור מהא דנקט הגמ' שם רוחא שביק. ולא מטעם דתלינן דלא ידע מפסולו. ואף דאין זה קו' על הרי"ף די"ל דהגמ' נקט הטעם להכשירא אף אם הי' פסולו מפורסם. ועי' באו"ת ס"ק ט' מ"מ ראי' לדבריו ליכא משם. ומהרי"ף משמע דמשם היא ראי' לדברי הרי"ף. ובדוחק י"ל דהרי"ף הביא ראי' להא דתלינן להכשירא דלא הכיר בפסולו כמו דתלינן דרוחא שביק. ולזה הי' נ"ל דכונת הרי"ף היא דהא בכל שטר בשעת החתימה לא מעידים העדים שום עדות עדיין כיון דקימ"ל כותבים שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו. וא"כ בשעה שחתמו העדים על השטר לא הוה עדיין שום עדות דהא יכול להיות דלא ימסור השטר למלוה כלל. ועיקר התחייבות היא בשעה שמוסר השטר למלוה. ואז חשיב עדות. כיון דהם מעידים דהשטר נכתב בכשרות. ממילא מעידים ג"כ על המסירה. דהאיך הי' בא השטר ליד המלוה אם לא מסר לו השטר וכמ"ש הר"ן בפ' המגרש. וא"כ קשה על הגמ' דתלינן להכשירא דרוחא שביק והפסול החתים עצמו אח"כ. דמה בכך אם גם דהחתים עצמו אח"כ. מ"מ בשעת עיקר העדות דהיא בשעה שמסרו לו כבר הי' חתום הקו"פ ג"כ על השטר. ובשעת העדות הוה כראו כולם ביחד את העדות. והיא דומה לאם הי' קו"פ בשעת ראי' העדות. רק דלא באו בשעה חדא לראות את העדות דהכשר בא מקודם דודאי בזה נתבטל כל העדות. כיון דבשעת הראי' הי' כולם ביחד וראו כולם את העדות. וא"כ גם בשטר נימא כן. דהא במה דחתם עצמו הכשר בלא הפסול ל"ח עדיין עדות. ואין לומר דכיון דאמרי' רוחא שביק ולא ידע הכשר מהפסול. ממילא הוה כאלו לא ראו זא"ז בשעת העדות. דבשלמא אם חתמו כולם ביחד בזה כיון דידעו זה מזה וידעו דימסור לו השטר הוה כאלו ראו זא"ז. מ"מ אפשר לומר כמו דאמרי' בסוגי' אם הי' המתרה רואה אותם מצטרפין. כ"כ בזה דבשעת מסירת השטר המלוה והלוה דידעו מכולם וראו חתימת כולם חשיב כאלו ראו זא"ז. ועי' בש"ך בסי' מ"ה ס"ק כ"ד שכ' כעין זה. ולפ"ז י"ל דזה הי' קשה לו להרי"ף. ולזה ס"ל הטעם דהא דאמרי' בגמ' דתולין דשבק רוחא. היא כיון דשבק רוחא ולא ידע הכשר מהפסול. משו"ה השטר כשר דחשיב כאלו לא הכיר מפסולו כיון דלא ידע מהפסול כלל. וזה כונת הרי"ף דמשם מוכח דהיכא דלא הכיר מפסולו אינו פוסל. דעיקר טעם דגמ' דרוחא שביק היא רק דע"י זה לא הכיר בפסולו ואינו פוסל. ועי' בנתיבות בסי' מ"ה. והנה בשטר שנמצא אחד מהם קו"פ גם לשיטת הרא"ש דס"ל דכל זמן שלא בא לב"ד אינו מבטל. אפ"ה ס"ל להרא"ש ג"כ דנתבטל כל העדות כמבואר בתשו' הרא"ש בסי' ס"ה והיא כיון דהעדים החתומים על השטר חשיב כאלו נחקרה עדותן בב"ד ה"ל כאלו העידו ג"כ בב"ד וממילא דלפמ"ש דהא דעדים החתומים על השטר חשיב כאלו נחקרה היא רק בשעת מסירת השטר לבע"ד דאז היא כנחקרה וכמבואר בהראשונים בסוגי' דיבמות ל"א. ולפ"ז יהי' כאלו העידו כולם בתוכ"ד ג"כ דהא ברגע אחת חשיב כאלו נחקרה עדותן בב"ד. ואפ"ה לשיטת הרי"ף אינו פוסל ומתקיים העדות בשטר ע"י הכשירים משום דלא הכירו בפסולו:

ולזה הי' נ"ל גם בהרי"ף כמש"ל בפ' הקדום בשיטת הרמ"ה. דדוקא בהזמה אם העידו שלשה עדים בב"ד ונתקבל עדותן בכשרות ונגמר הדין על פיהם. ואח"כ הוזם אחד מהן. בזה נתבטל עדותן גם לשיטת הרי"ף משום כיון דהי' להם צירוף בשעת הגדה דהעידו תוכ"ד חשיב צירוף גמור אף דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. או כמ"ש בשם הנתיבות לענין צירוף מקצתם ה"ה בזה כיון דעדותן נתקבל בב"ד בכשרות ואז הי' כשירים אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משא"כ אם הי' ג' עדים ואחד מהם הוא קו"פ בזה אף אם העידו תוכ"ד. מ"מ הא הב"ד אינם מקבלין עדות הפסול לעדות. וממילא דלא חשיב צירוף בשעת הגדה כיון דהב"ד מחלקין עדותן לשנים ועדות הכשירים חשיב עדות. ולא עדות הפסול. ולכן אף אם העידו תוכ"ד מ"מ לא חשיב צירוף הגדה וי"ל כמש"ל דהיכא דלא הי' ידוע להב"ד דהוא קרוב והי' גומרים את הדין על פיהם חשיב צירוף גמור. ומשו"ה יש מקום לדברי מ"ש בישוב דברי הרמב"ם בפ"כ דשם לא ידעו הב"ד מפסולו. ומכ"ש א"א הטעם בהרי"ף בהזמה דהיא משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. בזה י"ל דוקא אם הי' כשר בשעת העדות ולא נפסל רק מכח עדות זה. ממילא בזה שם עד עליו. ונתבטל כל העדות ע"י משום עדות שבטלה מקצתה. משא"כ אם הוא פסול אין שם עד עליו ול"ש עדות שבטלה מקצתה כיון דאין שם עד עליו רק שיתבטל משום נמצא קו"פ. ובזה אינו פוסל לשיטת הרי"ף כיון דלא הכיר בפסולו ודוקא גבי הזמה אמרי' כן דבזה הי' שם צירוף עמו בשעת הגדה וגם שם עד עליו. ובזה יש ליתן טעם לשיטת הרי"ף הא דבעי' בהזמה שיעידו תוכ"ד לענין שיתבטל כל העדות ע"י אם הוזם. ונתקשה הקצוה"ח הנ"ל דל"ל כמ"ש תוס' כיון דהמעשה היא שקר לא הי' להו צירוף בשעת הראי', ולזה צריכים צירוף בשעת הגדה. דא"כ לאיזה ענין צריכים להיות רואים זא"ז עי"ש בס"ק.. דבזה י"ל כיון דבהזמה לא הוה ידע מפסולו בשטת הראי' ג"כ כמ"ש הריטב"א ולכן אינו פוסל אם לא הי' לו צירוף עמהם בשעת עדות:

והרמב"ם בפי"ח מהל' עדות הנ"ל דס"ל בשתי כיתי עדים שהעידו אף לאחכ"ד והוזם כת אחת נתבטל כל העדות על ידם משום קו"פ. וכתב הב"ח הטעם כיון דלדבריהם הי' עמהם בשעת הראי' נתבטל כל העדות משום קו"פ עי"ש. וממילא דמוכח מהרמב"ם דלא ס"ל כשיטת הרי"ף. כיון דגם הרמב"ם איירי דלא הי' הכחשה גמורה כגון דהי' אומרים דראו אותם בדדמי וכדומה כמ"ש הריטב"א. וא"כ גם לדבריהם לא יתבטל העדות כיון דלא הוה ידעו מפסולן הן בשעת הראי' והן בשעת הגדה, אע"כ דהרמב"ם חולק על הרי"ף. וממילא דמיושב קו' הסמ"ע והש"ך על הרמ"א דכתב בס"א על שיטת הרמב"ם אפי' לא ידעו זה מזה דמנ"ל זה דהרמב"ם חולק על הרי"ף [וי"ל לדברי הסמ"ע דכתב בס"ק ב' הא דשואלין אותם תחילה קודם דידעינן דיש ביניהם קו"פ. די"ל דאם ימתינו עד שיהי' נודע הקו"פ. י"ל דהקו"פ יאמר בכוון דכוונתו הי' להעיד לבטל העדות עי"ש. ולפ"ז כיון דהקו"פ לא ידע בעצמו דהוא קרובו. מסתמא גם הכשירים לא ידעו. וא"כ לאיזה ענין צריך לשאול אותם. אם גם דיתודע אח"כ דהוא קו"פ לא יהי' נתבטל ג"כ העדות כיון דלא הכירו בו הכשירים] ולפמ"ש מוכח ג"כ דהרמב"ם חולק על הרי"ף וס"ל דאף בלא הכיר בפסולו פוסל ג"כ. ולפמ"ש דהיכא דהי' כשר בשעת הראי' ונפסל אח"כ בזה פוסל גם להרי"ף. אף דלא ידע מפסולו. בזה יש מקום לומר דהרמב"ם ס"ל רק בהזמה כיון דלדבריהם הי' שם והי' לו צירוף עמהם בשעת הראי' וממילא כיון דלא נפסל רק לאח"כ נתבטל כל העדות אף דלא הכיר בפסולו כנ"ל: