משכן העדות קעח

אם הי' ארבעה עדים. ומקצתם רואין זא"ז והקו"פ כוונו להעיד גם העד שצירף עמו כוון ג"כ להעיד. רק העד הצירף עם העד היודע מהפסול לא כוון להעיד אינו נפסל עד זה. וממילא דאינו פוסל את העד שצירף עמו. ומתקיים העדות בשני עדים האחרונים חוץ מאם נימא כמ"ש הנתיבות וכמ"ש דהיכא דנפסל אחד מהכשירים נתבטלו כולם וצ"ע:

והנה אם הי' כשר בשעת הראי' ונפסל אח"כ דג"כ פוסל כאשר אבאר לקמן בעזה"י בפ'... והאחרונים הקצוה"ח והנתיבות כתבו דלשיטת הרי"ף דס"ל בלא ידע מפסולו אינו פוסל ממילא בזה דהי' כשר בשעת הראי' הא לא ידע מפסולו ובזה ודאי אינו פוסל עי"ש רק דזה צ"ע מהירושלמי הנ"ל בפ"א דכתב בפ' שבועת העדות. באם השביע עשרה עדים. וכפר הראשון דלמ"ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. הראשון חייב וכולם פטורים. משום דנתבטל עדות הכשירים מחמת כפירתו דנעשה חשוד ופסול לעדות עי"ש והא בזה בשעת הראי' כשר הי' ולא נפסל רק משעה שכפר בב"ד ואפ"ה פוסל. ולזה הי' נ"ל דאפשר לומר דהיכא דהי' עד כשר בשעת הראי' ונפסל אח"כ בזה פוסל אף לשיטת הרי"ף. דדוקא אם הי' קו"פ בזה סברת הרי"ף היא נכון דאנן סהדי אם הי' יודע בשעת הראי' שהוא קו"פ לא הי' מצטרף עמו. וכמ"ש דהי' הצירוף בטעות. ולכן אינו פוסל. משא"כ אם הי' כשר בשעת הראי' בזה ליכא שום גנאי לפניו. ולש"ל דהי' הצירוף בטעות כיון דהי' אז כשר לגמרי. ולכן פוסל אפי' לשיטת הרי"ף. וכ"כ י"ל דמשו"ה במקצתם רואין זא"ז נתבטל ג"כ אף אותן דלא ידעו מהקו"פ אף דהוא לא ידע מקו"פ מ"מ כיון דצירף עצמו עם העד שצירף עצמו עם הפסול ובזה לש"ל דאם הי' יודע שהעד הכשר צירף עצמו עם הפסול לא הי' מצטרף עמו. כיון דהוא בעצמותו עד כשר. עוד אפשר לומר דהיא מטעם הנתיבות הנ"ל דהיכא דהי' עד כשר בשעת הראי' ונפסל אח"כ. בזה כיון דשם עד עליו קודם שנפסל נתבטל כל העדות על ידו משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. בזה יהי' מדוייק הא דנקט הירושלמי הטעם משום עדות שבטלה מקצתה ולא משום נמצא קו"פ עי"ש בירושלמי משום דבזה ל"ש נמצא קו"פ כיון דלא הכיר מפסולו. ויש לעיין עוד בזה הרבה כמ"ש בפ"א דעדות שבטלה מקצתה עם נמצא קו"פ דין אחד להם:

עוד נ"ל היכא דהעידו ביחד כל אחד תוך כדי דיבור מחבירו בזה נתבטל עדות כולם, אפי' לשיטת הרי"ף כיון דעיקר טעם של הרי"ף היא דהיכא דלא הכיר בפסולו הי' הצירוף בטעות וה"ל כלא כוון להעיד עם הפסול. וממילא לפמש"ל בפ' הקדום דהיכא דהעידו ביחד תוכ"ד אף בלא כוונו להעיד בשעת הראי' נתבטל ג"כ העדות מכ"ש בלא ידעו מפסולן בשעת הראי' די"ל כן. ואי דהא גם בשעת הגדה לא ידעו מפסולן ג"כ לשיטת הרי"ף ע"ז י"ל דבשעת הגדה לא איכפת לן בזה. דבשלמא בשעת הראי' שיהי' עדותן נתבטל מחמת צירוף הראי' דבזה בעינן דוקא כוונו להעיד ובזה ס"ל להרי"ף דהיכא דהכוונה הי' בטעות לא נתבטל העדות. משא"כ אם העידו כולם בתוכ"ד דבזה לא בעינן כוונו להעיד. ואף אם לא כוונו להעיד כלל זה עם זה רק דהם ידעו זה מזה והעידו תוכ"ד נתבטל ג"כ עדותן. וממילא דל"ש דהי' הכוונה בטעות דהא בזה לא בעינן כוונה כלל וראי' לזה היא ממתני' דלקמן. דהי' שנים רואין אותו מחלון זה בזמן שמקצתם רואין זא"ז הם עדות אחת ופי' התוס' דהיא ג"כ לענין זה אם הוזם כת אחת נתבטל עדות כולם דהוה כנמצא קו"פ. ולשיטת הרי"ף יהי' קשה הא בזה לא ידעו מפסולן כלל כיון דמתני' איירי באופן דליכא הכחשה מכח הב' לעידי הזמה כמ"ש הריטב"א הנ"ל וא"כ גם בזה לא ידעו מפסולן ואמאי יתבטל משום קו"פ. ואף דהרמב"ן הנ"ל בפ' הקדום ס"ל באמת דגם בעדות צרופה אם הוזם כת אחת לא נתבטל עדות דכת השני'. הא כבר כתבתי דעיקר כונת הרמב"ן היא דבזה לא נתבטל רק אותה הגדה ומהני הגדה שני' עי"ש. ובזה י"ל הא דהוצרך הרמב"ן להא דל"ל דמבטל משום קו"פ דכיון דהוזם לא הי' שם בשעת הראי' כלל. ואמאי לא כתב הרמב"ן ג"כ דאם גם דחשיב כאלו הי' שם מ"מ הא לא הכיר בפסולו ואינו פוסל כלל. דהא הרמב"ן ס"ל כשיטת הרי"ף דהיכא דלא ידע מפסולו אינו פוסל. אבל לפמש"ל בפ' הקדום ניחא. דודאי זה ס"ל להרמב"ן דאותו הגדה נתבטל בהעידו בתוכ"ד. רק דבא להשיב דל"ל גם בזה לא מהני הגדה שני' כיון דנתבטל הצירוף למפרע משעת הראי'. וע"ז כתב דבזה לש"ל דנתבטל הצירוף משעת הראי' כיון דלא הי' שם. ולפמ"ש בפ"א דלשיטת הרי"ף אם לא הכיר בו רק קודם הגדה פוסל ג"כ עי"ש ממילא לא הי' יכול להקשות על רש"י מטעם דלא הכיר בפסולו. כיון דעדות זה נתבטל גם לשיטת הרמב"ן. ועיקר קו' היא רק שיהי' מועיל הגדה שנית. ובזה בשעת הגדה שני' כבר הכירו מפסולן ע"י עידי הזמה שהזימו אותן ולזה לא הוקשו רק הא לא הי' בשעת הגדה כלל. ואינו מבטל. ובל"ז י"ל דהא הרמב"ן הקשה קו' זו על פי' רש"י עי"ש ודעת רש"י מבואר דלא כהרי"ף דהא רש"י פי' על הא היכא דשואלין להם לקו"פ למבדקו. דמשמע דלא שואלין רק לקו"פ. ולהרי"ף שואלין גם לעידי כשירים כמ"ש:

ובזה י"ל ג"כ לשיטת הרי"ף הא דהקשה הנתיבות במקצתם רואין זא"ז. אם גם דהעד הרואה את הכשר ידע מפסולו. די"ל דבאמת לשיטת הרי"ף בזה אינו פוסל גם משום נמצא קו"פ רק בהעידו תוכ"ד דוקא. ובזה נתבטל בכל ענין והי' מקום לישב בזה דברי רש"י ד"ה והוא שהעידו כולם תוכ"ד דפי' דקאי גם על קו"פ די"ל כיון דמתני' ע"כ איירי במקצתם רואין זא"ז. כמ"ש מהא דאיצטריך קרא לד' עדים ולא נלמד זה משלשה ובמקצתם רואין זא"ז קשה אמאי יתבטל אותן העדים שלא הי' יודעים מפסולו ולזה בעינן תוכ"ד דוקא. אמנם באמת ברש"י א"א לומר כן דהא רש"י ס"ל שלא כדעת הרי"ף כמ"ש. ולפמש"ל בשם הנתיבות הטעם בזה משום עדות שבטלה מקצתה. אפשר לומר דגם היכא דהעידו תוכ"ד בלא נמצא קו"פ נתבטל ג"כ משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וי"ל דמשו"ה בהוזם כת אחת נתבטל כל העדות משום עדות שבטלה מקצתה ובתשו' מהר"מ אלשקר בסי' ט"ז הנ"ל שם הי' המעשה שהעידו תוכ"ד והוזם אחד מהם. ופלפל בזה בתשו' הרי"ף דכיון דלא ידע מפסולו אינו פוסל עי"ש ולפמ"ש זה אינו וראיתי בכנה"ג באות כ"ה וז"ל והיינו דוקא בקו"פ אבל בזומם אפי' להרי"ף פוסל אפי' לא הכיר בפסולו הר"ר אלי' בתשו' כ"י עכ"ל ואולי הוא מטעם שכתבתי. או משום דהיכא דהעידו תוכ"ד גם לשיטת הרי"ף נתבטל. או משום דבהוזם אחד מהם הוה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כיון דבזומם דהוא כשר בעצמותו שם עד עליו ואמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דדוקא בקו"פ דאין עליו שם עד ל"ש עדות שבטלה מקצתה משא"כ בזומם דבשעת הגדה הוא עד כשר אמרי' גבי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. [ויש לעיין דלפמש"ל בפ"א דמב"ק ד' ע"ב מוכח דגם לר"י דס"ל בד"מ ל"א נמצא קו"פ עדותן בטלה אפ"ה ס"ל דאמרי' גם בד"מ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה עי"ש. ולפ"ז יש מקום לומר דגם לר"י אם הי' ג' עדים בד"מ והוזם אחד מהם נתבטל גם לר"י העדות משום עדות שבטלה מקצתה ולפ"ז יהי' הדין גם לדעת הרי"ף אם העידו בפני ב"ד בתוכ"ד והי' ביניהם קו"פ בזה נתבטל כל העדות אף לשיטת הרי"ף כיון דבזה האופן נתבטל אף אם לא כוונו להעיד כלל כיון דהעידו תוכ"ד. וממילא לפ"מ דמבואר בהרמ"ה ובהר' ישעי' בטור בסי' ל"ח הנ"ל דבשני עדים כיון דצריכים זה לזה אף אם העידו לאחכ"ד חשיב כתוכ"ד. ולפ"ז בשני עדים שהעידו אף לאחכ"ד והי' גומרים הב"ד הדין על פיהם. ואח"כ נמצא אחד מהם קו"פ ממילא בזה נתבטל העדות אף לשיטת הרי"ף ובזה י"ל הקו' שראיתי בס"ס ד"מ על הש"ך דמפלפל בדברי הרמב"ם. אם ס"ל כהרי"ף אם לא. והא מבואר בהרמב"ם בר"פ כ' מהל' עדות בנמצא אחד מהם קו"פ והוזמו אין נענשי' כיון דנתבטל עדותן בלא הזמה משום קו"פ. והא בזה ע"כ בשעת העדות לא הי' ניכר דהם קו"פ כיון דהב"ד גמרו הדין על ידיהם ובאופן כזה, הא לא נתבטל עדותן כלל משום קו"פ כיון דלא הכיר בפסולו עי"ש. ולפמ"ש י"ל כיון דמפשטא לישנא דהרמב"ם