משכן העדות קעז

ואולי י"ל דבאמת אם הניסת הוא קרוב להמסית מכמין לו הב"ד עדים והניסת לא ידע כלל מי הן העדים. ובאופן כזה לא חשיב צירוף כלל כיון דלא ידע כלל מי הן העדים. וצ"ע בזה ג"כ דא"כ עדיין יהי' קשה קו' הנ"ל באם אינו אלא אחד לאיזה ענין צריכים להכמין לו שני עדים הא סגי בחד ושידע הניסת מאותו העד שהכמינו לו ואז יכול להצטרף עמו אף דלא ראה אותו כיון דהרגיש בו וידע דהוא עומד אחורי הגדר. ודוחק לומר דהיא לאו דוקא בהא דנקט עדי' רק דסגי בע"א. [ויש לעיין לטעמא דרש"י דס"ל דמשו"ה לא ס"ל לר"י רק בדנ"פ ולא בד"מ משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה. וכנ"ל בפ"א. ולפ"ז אפשר לומר כיון דבמסית מכמינן לו עדים אחורי הגדר ונהרג בלא התראה משום דכתיב ולא תחמול עליו. מכ"ש דלא אמרינן בי' ושפטו העדה דמהדרינן אזכות. ומשו"ה לא אמרי' לר"י כלל במסית הדין דנמצא קו"פ עדותן בטילה כמו דלא אמרי' כן בד"מ משום דל"ש גם בזה ושפטו העדה. ובזה י"ל קו' התוס' אמאי לא ילפינן ד"מ מדנ"פ ממשפט אחד. די"ל דלר"י דס"ל דל"ב כוונו להעיד ובכל ענין קו"פ פוסל ע"כ מוכח דל"א הדין דקו"פ רק בדנ"פ משום ושפטו העדה. דאל"כ קשה ממסית למה לא יהי' אחיו מציל. ובזה מיושב ג"כ הנ"ל הא דהוסיף רבי ואימתי בזמן שהתרו בהם כיון דס"ל דאמרי' גם בד"מ נמצא קו"פ אף דל"ש בזה והצילו העדה. וא"כ הקו' קשה ממסית. ולזה קאמר ואימתי בזמן שהתרו בהם וממילא דלק"מ ממסית דשם לא יתכוין להעיד, ויש להאריך בזה בסתירת הנב"י בסי' ע"ב בסתירת היתר הא' במ"ש לענין דו"ח בממון דלא ילפינן מנפשות דכתיב ושפטו העדה עי"ש. ועיקר דו"ח במסית כתיב ועוד חזון למועד לעיין בזה אי"ה]:

ואחזור להנ"ל דלשיטת הרי"ף ע"כ צ"ל דס"ל כשיטת רח"כ דגם להכשירים שואלין אם כוונו להעיד עם הפסולין ובש"ע בסי' ל"ו הביא המחבר דעת הרמב"ם. וכתב הרמ"א על דבריו אפי' לא ידע זה מזה. ותמהו דהא דמוכח דקו"פ פוסל אפי' לא ידעו זה מזה היא משום קו' התוס' בסוגי' דהוכיחו דקו"פ אינו מבטל אלא אם בא להעיד בפני ב"ד דוקא. וע"ז תמהו מהא דמה יעשו ב' אחים לא יעידו וע"ז תי' דפעמים לא ידעו זה מזה. ומוכח דס"ל דלא כשיטת הרי"ף רק אף אם לא ידעו מהפסול פוסל ג"כ. משא"כ המחבר דקאי בשיטת הרמב"ם דס"ל דל"ב שיבואו לב"ד. וממילא דל"ק קו' התוס' מהא דמה יעשו שני אחים. ומנ"ל דחולק על הרי"ף. והש"ך תי' על קו' זו דהפי' דלא ידעו זה מזה היא דאיירי דמקצתם רואין זא"ז ואיירי דהכשר ידעו מהפסול. ולזה כתב הרמ"א באם כשר אחד מכיר בפסול. נתבטלו אף שאר הכשירים שלא ראו את הפסול. וכתב הנתיבות בס"ק ה' הטעם דבזה נתבטל אף לשיטת הרי"ף אף דשאר הכשירים לא ידעו מפסולו. ומה"ת יתבטלו. דהיא דדוקא בעד פסול. דבזה אין שם עדות על הפסול. ול"ש גבי עדות שבטלה מקצתה כיון דאין שם עד עליו. רק שיפסל שאר העדים משום נמצא קו"פ. לזה בעינן דוקא כוונו להעיד. ושיהי' יודעים מפסולו. משא"כ היכא דנתבטל אחד מהעדים הכשרים אשר הי' עליו שם עד בזה נתבטל כל העדות מחמת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ומשו"ה גם באחד אומר איני יודע בחקירות נתבטל כל העדות על ידו. ומשו"ה גם בזה כיון דהעד הרואה את הפסול נתבטל מחמת הצירוף שהי' לו עם הפסול. נתבטלו גם שאר העדים מחמת עד הכשר שנתבטל דחשיב עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ובזה גם הרי"ף מודה עי"ש בנתיבות:

ובזה הי' נ"ל להמתיק דברי התוס' בסוגי' בד"ה אף שנים דמקשי'. תימא אימא דעדים אתי אפי' לארבעה ונמצא אחד מהם קו"פ יותר מן הג' דכתיבי אבל טפי מארבע לא. ותי' כיון דכת אחת מזמת ב' כיתות ה"ה ק' והפי' בדברי התוס' י"ל דאי לא הוה כתב רק דשנים יכולין להזים ג'. הוה אמינא דבאמת שני עדים לא יכולין להזים רק שנים. והא דנתבטל עדותן באם הי' ג' עדים. היא דבאמת אינם נאמנים בהזמתם רק להזים שנים. ואפ"ה נתבטל כל העדות. דכיון דהוזמו עכ"פ שנים מהם לא נשאר רק ע"א וע"א ל"מ. משא"כ בדאיכא ד' בזה הי' מקום לומר אם גם דנאמנים להזים שנים. מ"מ הא נשארו עוד שנים ולזה הוצרך הכתוב לכתוב עדים דיכולין להזים אפי' שתי כיתות וממילא ידעינן אפי' מאה. אמנם על קו"פ קו' התוס' במ"ע כיון דבעי' קרא על ארבעה. ע"כ דלא נוכל ללמוד ארבעה מג' לענין קו"פ. ואף דגם בג' ואחד מהם קו"פ נשארו שנים. ונשאר כת אחת כשירים. ואפ"ה נתבטל עדיין. וממילא ידעינן דגם בד' ואחד מהם קו"פ ידעינן ג"כ דנתבטל עדותן. ואפ"ה איצטריך קרא. וממילא קו' התוס' במ"ע דילמא הקרא אתי רק לארבעה. אמנם לפמ"ש ניחא כיון דסגי במקצתם רואין זא"ז. א"כ הי' ס"ד לומר דדוקא בג' נתבטל כל העדות דכיון דנתבטל אותו העד שראה את הפסול משו"ה אף אם לא נתבטל העד שלא ראה את הפסול. מ"מ לא נשאר רק ע"א דלא מהני. משא"כ בארבעה ואחד מהם הוא קו"פ ומקצתם רואין זא"ז הי' ס"ד אם גם דנתבטל העד שראה את הפסול. מ"מ נשארים שנים שלא ראו את הפסול ויתקיים העדות בשני הכשירים שלא הי' להם צירוף עם הפסול. ולזה איצטריך קרא להשמעינן דבאם עד כשר הי' לו צירוף עם הפסול נתבטל כל העדות אף אידך כשרים שלא הי' להם צירוף עם הפסול. וכיון דידעינן דנתבטל כת אחת אף אותם דלא הי' להם צירוף עם הפסול. ממילא הדין כן אף בק':

אמנם דלפמש"ל בפשיטות ל"ק קו' הסמ"ע והש"ך על הרמ"א דכיון דהרמב"ם ס"ל דאם נמצא הקו"פ בהעדים שכוונו להעיד עדות כולם בטלה אף אותן דלא כוונו להעיד. ובאם נימא דהרמב"ם ס"ל כשיטת הרי"ף היכא דלא הכיר בפסולו אינו פוסל ממילא בזה בעינן ג"כ שהכשירים יתכוונו להעיד ג"כ. וממילא אם הפסולין כוונו להעיד והכשירים לא כוונו להעיד. יתקיים העדות בהכשירים. ואין לומר גם בזה כמ"ש הנתיבות כיון דעכ"פ העד שכיון להעיד עם הפסול עדותן נתבטל. נתבטל גם עדות הכשירים אף שלא כוונו להעיד משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. דעדיין קשה אם אותו עד שראה את הפסול אותו עד לא נתכווין להעיד. ממילא אם גם שאר העדים כוונו להעיד לא יתבטל ג"כ עדותן. דהא העדים שהי' מתכוונים להעיד לא הי' יודעים מהפסול כלל. והעד שהי' יודע מהקו"פ כיון דלא נתכוין להעיד לא נתבטל עדותו מחמת הקו"פ. וא"כ באופן זה יתקיים העדות באותן שכוונו להעיד ומסתימת לשון דהמחבר משמע דבכל ענין אם נמצא הקו"פ באותן שכוונו להעיד נתבטל כל העדות. ולשיטת הרי"ף משכחת לה שהקו"פ יתכוין להעיד וגם הכשירים יתקיים ג"כ עדות הכשירים. כגון דהקו"פ התכוין להעיד עם עד הרואה להקו"פ. והעד לא כוון להעיד. ואז אם גם דהעדים הראוים להכשיר שהי' לו צירוף עם הפסול וכוונו להעיד עמו. אפ"ה לא יהי' נתבטל עדותן. מזה משמע דהרמב"ם לא ס"ל כשיטת הרי"ף. והנה מתחילת לשון המחבר שהוא דברי הרמב"ם דכתב עדים רבים שנמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה בד"א בזמן שנתכוונו כולם להעיד. אבל אם לא נתכוונו כולם להעיד תתקיים העדות בשאר. עכ"ל מזה הי' נראה דהרמב"ם ס"ל כשיטת הרי"ף. ומשו"ה כתב דבעינן שיתכוונו כולם להעיד דוקא. משא"כ אם הקו"פ כוון להעיד והכשירים לא כוונו להעיד תתקיים העדות בהכשירים שלא כוונו להעיד ועי' בבית מאיר בסי' מ"ב שכתב באמת כן בדעת הרמב"ם. אמנם בסוף דבריו שכתב וכיצד בודקים את העדים מפרישין אותו וכו' אם נמצא באלו שכוונו להעיד עדותן בטלה מבואר כדברי הש"ך. דהיינו באם הקו"פ הוא כוון להעיד נתבטל אף אותן העדים שלא כוונו להעיד. וזה הוא ע"כ שלא כדעת הרי"ף. רק הרמב"ם ס"ל דעיקר הטעם דבעי' כוונו להעיד שיהי' חשובים עדים בדבר ועימש"ל בפ'... ובאם הכשירים כוונו להעיד ולא הפסולין אמרי' דהכשירים דכוונו להעיד חשיבי עדים והפסולין דלא כוונו להעיד לא חשיבי עדים. ומשו"ה אם הפסולין כוונו להעיד ולא הכשירים את זה לא נוכל לומר דאותן שלא כוונו להעיד לא חשיבי עדים ואותן דכוונו להעיד חשיבי. דזה אינו דאם אותן דלא כוונו להעיד חשיבי עדים. מכ"ש אותן דכוונו להעיד ומשו"ה אם הקו"פ כוון להעיד נתבטל העדות בכל ענין להרמב"ם וע"כ מוכח דלא ס"ל כשיטת הרי"ף וצ"ע. ולפ"ז לשיטת הרי"ף