משכן העדות קעה

ומצטרפין לעדות אחרת דהיינו לאותו עדות ר"ח. רק דאותו עדות שהעיד בב"ד נתבטל כל הגדה משום קו"פ. וצריך להעיד אח"כ מחדש. וזה הוא הפי' מצטרף לעדות אחרת דצריך להעיד מחדש. ולענ"ד היא נכון בעזה"י. ואפי' לפמש"ל על דינו דהרמ"ה דהיכא דהי' ידוע לב"ד דאחד מהם הוא קו"פ בזה אם לא נתבטל מכח הצירוף דראי' לא חשיב כעת צירוף כיון דהב"ד לא מקבלין עדותו. וא"כ ממילא גם בזה כיון דנתבטל הגדה בב"ד שהי' מכחישין זא"ז ל"ח צירוף הגדה כלל. י"ל דבזה שאני כיון דבאו מתחילה ואמרו דראו את החודש והעידו כן בב"ד רק אח"כ הכחישו זא"ז בדו"ח בזה כבר צירפו הב"ד עדותן מתחילת הגדה ועימש"ל בשער:

והרמב"ם בפרק כ' הל' ג' כתב וז"ל הי' העדים ג' אפי' מאה אם העידו בב"ד זה אחר זה והעיד כל אחד מהם אחר חבירו בתוכ"ד. והוזמו מקצתם אין נענשין עד שיוזמו כולם. אבל אם הי' הפסק בין זה לזה יתר מכדי דיבור וכו' הרי נחלקה עדותן. והשנים שהוזמו נענשין. והשנים אחרים שהי' בין דבריהם ודברים הראשונים הפסק אין נענשין. ואעפ"י שבטלה עדות כולה מפני שהן כת אחת הואיל ונפסלה מקצתה נפסלה כולה עכ"ל. והראב"ד תמה עליו חדא כיון דלא העידו תוכ"ד נחלקה עדותן ולמה תבטל עדות דהכת האחרונה. כמ"ש הרמב"ם דכת הב' אין נענשין מה עונש מגיע להם ויהרג הרוצח. וכתב האו"ת בסי' ל"ח דמשו"ה בהוזמו הראשונים נתבטלה גם עדות דהכת השני'. דלא מצינו לדון ע"פ עדותן משום דה"ל עדות שאילה"ז דיאמרו גברא קטילא בעי למיקטלי'. וכ"כ הלח"מ שם. והנתיבות בסי' ל"ו ס"ק ד' הקשה ע"ז דהא מטעם עדות שאילה"ז היינו שומעין את דבריהם שנית שיעידו עתה לפני ב"ד. ובהרמב"ם משמע דאינו מועיל הגדה שנית עי"ש. ולפמ"ש גם אי אמרי' הטעם בהרמב"ם משום דנתבטל עדותן משום דהוה כקו"פ כמ"ש הכ"מ וי"ל דהרמב"ם איירי באופן דבאו מתחילה להעיד. מ"מ יהי' קשה ג"כ אמאי לא יהני הגדה שנית. גם על תוס' הנ"ל ד"ה הרי אלו קשה ג"כ דמשמע מדבריהם דהם כת אחת לכל דבר ולא נהרג הרוצח ואמאי לא מהני הגדה שנית. ולפמ"ש בשער... פ'.. דהא דאמרי' דהכחשה בבדיקות נתבטל ג"כ כל העדות בדנ"פ היא דוקא אם הוכחשו בבדיקות קודם גמר הדין אז לא דנין הב"ד הדין על פיהם דלא הוה נכון משא"כ אם לאחר הגדת עדים וכבר העידו עדותן בב"ד באו עדים אחרים והוכחשו בבדיקות ולא בגוף העדות. בזה לא מיבעי' אם גם על הבדיקות איכא הכחשה תרי ותרי בזה י"ל על מה דהוכחשו הוכחשו ועל גוף העדות דלא הוכחשו דנין ע"פ עדותן והוה הדין כמו בכל שתי כיתי עדים המכחישין זא"ז דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה אלא אפי' אם אח"כ כשנגמר עדותן הוכחש אחד משנים בבדיקות. י"ל ג"כ כיון דמשום הבדיקות לא נפסל לעדות דמשו"ה עדות המכחשת בבדיקות כשירה בד"מ דתלינן בטעות דלא דקדקו ודוקא בדנ"פ אמרי' דל"ח נכון. וי"ל דהיא רק על לכתחילה לא מקבלין עדותן משא"כ בדיעבד מהני עי"ש. ולפ"ז י"ל קו' הנתיבות דבל"ז קשה ג"כ דיתבטלו עדות דהכת הב' אף דלא הוזמו כיון דהם מכחישין במה שאמרו שראו אותן הכת שהוזמו בשעת ראי' העדות. וע"כ צ"ל כמ"ש הריטב"א במתני' דמשו"ה לא הוה הכחשה לעדים הבאים להזימם דתלינן דהי' אומרים כן מתחילה בדדמי וכמ"ש האחרונים משום דאין עד מדקדק מי הי' עמו בשעת העדות. ולזה מבואר בסי' כ"ט דמשו"ה לא נפסל לעדות. וי"ל דמשו"ה לא נפסלו כת הב' שלא הוזמו לעדות. דלא הוה הכחשה גמורה רק דזה קשה יהי' מ"מ כמו הכחשה בבדיקות דפוסל ג"כ בדנ"פ אף דבזה תלינן בטעות בד"מ מ"מ פוסל בדנ"פ וה"ה בזה. מ"מ אם עדים מעידים שפלוני הי' עמו בשעת עדות חשוב מהבדיקות אבל אי אמרי' דלאחר גמר הדין לא נתבטל מכח הכחשה בבדיקות. כתב הראב"ד שפיר יהרג הרוצח. ואף דהכת הב' הם מוכחשין מכח הבדיקות. מ"מ לאחר הגמר הדין לא נתבטל העדות. ולפ"ז תו ל"ק על תי' הלח"מ דתי' דנתבטל משום דה"ל עדות שאאילה"ז דיעידו שנית דזה אינו אם יעידו שנית לא מהני עדותן דאז יתבטלו מכח הכחשה בבדיקות כיון דהם יהי' מוכחשי' במה דיאמרו דראו העדים שהוזמו. וממילא דל"ק ג"כ על התוס' דכתבו שפיר באם הוא עדות צרופה דהי' אמרו דראו זא"ז והוזמו כת אחת דנתבטלה גם עדות דהכת השני' משום נמצא קו"פ אף דלא נתבטל בזה הראי'. וא"כ הא יש תקנה שיעידו מחדש. דע"ז אמרי' דלא מהני עדותן כיון דהוה עדות המוכחשת בבדיקות. והרמב"ן הקשה שפיר כמש"ל בכונתו על הא דפי' רש"י בעדות מיוחדת שלא ראו זא"ז בשעת עדות דתציל וע"ז קשה הא בזה כיון דלא הוה מוכחשין כלל בזה יש תקנה להעיד מחדש. וי"ל ג"כ הא דנקט הרמב"ן בדבריו גם בעדות צרופה. למה תפסל עדות חברתה. י"ל דמיירי דלא הוה עדות צרופה ע"י העדים דאמרו דראו זא"ז משום דבזה לא הוה תקנה שיעידו מחדש משום דיהי' עדות המוכחשת בבדיקות רק דמיירי דהם עדות צרופה ע"י המתרה דהם אומרים דראו את המתרה. ולזה הוה ג"כ עדות מיוחדת. ואפ"ה לא הוה אותן הכת דלא הוכחשו מוכחשי' כלל כיון דהם לא העידו כלל על הראשונים רק דהם ראו את המתרה. ובאופן כזה בודאי מחוייב הגדה שנית דל"ח עדות מוכחשת כלל. ובזה יש ליתן טעם לשבח הא דנקט המתני' בצירוף דראו זא"ז ולא ע"י המתרה משום דהמתני' בא להורות לן בזה האופן היכא דראו זא"ז והוזם כת אחת דבזה עדותן בטלה לגמרי ולא מהני הגדה שנית ועוד חזון למועד לעיין בזה שנית:

ולמ"ש בשער... בישוב דברי הרמב"ם הנ"ל דס"ל בהעידו לאחכ"ד אם גם דהראשונים לית להו צירוף עם השני' כיון דבשעה שהעידו הראשונים עדיין לא הוה ידעינן כלל מעדות השני'. מ"מ השני' אית להו צירוף עם כת הראשונים כיון דבשעה שהעידו כת השני' כבר העידו כת הראשונים. ומה לי בזה אם כת הב' התחילו מיד בתוכ"ד לעדותן או אח"כ. ואין לומר דדוקא בתוכ"ד כיון דיכולין הראשונים לחזור ולא נגמר עדותן רק לאחר הגדת כת השני' דמ"מ הא כתב הר' ישעי' הנ"ל אם באו כולם להעיד כאחת אף אם לא העידו כולם תוכ"ד אית להו צירוף. וא"כ הא דבעינן תוכ"ד היא דוקא היכא דלא ידעינן דיעידו כולם ומשו"ה כת השני דהי' יודעים אז דכבר העידו הראשונים לא גרע מאלו באו כולם לאסהודי עי"ש. וא"כ בזה י"ל דמשו"ה לא מהני הגדה שנית דיעידו שנית בלא הקו"פ. ובלא העדים דהוזמו די"ל כיון דכבר העידו הקו"פ לש"ל דיעידו אח"כ בלא הקו"פ דאפ"ה אית להו צירוף בהגדה הראשונה מהקו"פ כיון דכבר העידו. ובזה חשיב צירוף אפי' לאחכ"ד. מ"מ י"ל כנ"ל דבזה כיון דהב"ד ידעו בשעת הגדת השני' דהם קו"פ ממילא אינם מצטרפין להדדי כלל וגם אי אמרי' דבעי' צירוף זה עם זה דוקא. ממילא בזה ל"ח צירוף דאם גם דאותן שהעידו אח"כ אית להו צירוף עם הראשונים מ"מ הא הראשונים לא הי' להם צירוף עם האחרונים. ודבר זה יבואר בעזה"י בפרק הבא. אי בעינן דוקא שיהי' להם צירוף זה עם זה דוקא או אם סגי באחד שיהי' לו צירוף עם חבירו עי"ש:

היוצא מהנ"ל דשיטת הרמ"ה אין לדחות בשתי ידים כדברי הש"ך דמפשטא דסוגי' נראה ג"כ כשיטת הרמ"ה דהיכא דהי' להם צירוף בשעת הגדה נתבטלה ההגדה אף דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. וראי' לזה מאם הוזם כת אחת דנתבטלה כל העדות. ובזה יש מקום לדברי הש"ך הנ"ל בפ"א דהקשה על הדין המבואר בר"ס ל"ד דעד כשר היודע בחבירו שהוא רשע ואין הדיינים מכירין ברשעו דאסור להעיד עמו אעפ"י שהיא עדות אמת. דהקשה הש"ך כיון דהעדות היא אמת אמאי לא יצטרף עמו. וכתב דיש לקרב הדין אל הסברא דבכל ענין דנמצא קו"פ דעדותן בטלה היא מגזירת הכתוב דידעינן דהמעשה היא אמת. ואפ"ה נתבטל כל העדות. ולזה אסור להצטרף דאף דהמעשה היא אמת מ"מ נתבטל כל העדות. והקשה האו"ת דהקו' במ"ע על בבא השני' דהמחבר דכתב ואצ"ל שיודע שחבירו הוא עד שקר. דבזה כיון דלא הי' בשעת הראי' אינו מבטל משום קו"פ. ולפמ"ש י"ל דמ"מ יתבטל ההגדה כיון דהי' לו צירוף עמו בשעת הגדה. ואף אם לא יעיד העד השני בתוכ"ד דלא יהי'