משכן העדות קעד

דהי' להם צירוף בשעת הראי'. דל"צ לבוא לב"ד רק שיהי' ממקיימי הדבר. ובזה ניחא דלא מהני הגדה שנית כיון דכבר נתבטל עדותן מחמת צירוף הראי'. אמנם בהזמה אם העידו כולם תוכ"ד. ואח"כ הוזם אחד מהם דבזה ל"ל דנתבטל עדותן למפרע משעת הראי' דזה אינו כיון דהוזם לא הי' עמהם כלל בשעת הראי'. רק דצריך לומר דלענין הזמה עדותן מתחיל משעת העדות וכיון דהעידו תוכ"ד אית להו צירוף בשעת הגדה. ול"צ להיות להם צירוף בשעת הראי'. וכמ"ש. בזה יש לעיין אמאי לא יהי' מהני הגדה שנית. כיון דמחמת הצירוף שהי' להם בשעת הגדה. אם גם דנוכל לומר דנתבטל כל הגדה. וחשיב כאלו לא העידו כלל בפני ב"ד. מ"מ אמאי לא יהי' מהני אח"כ הגדה שנית בלא פסולין כיון דבזה לא נתבטל הצירוף בשעת הראי'. רק בעת הגדה. ובזה אם יעידו שנית בלא הפסולין. אמאי לא יהני עדותן על הראי' שלהם כיון דהראי' הי' בכשרות גדול ולא נתבטל יהי' ההגדה כאלו נפסלו בנתיים. מ"מ הא ה"ל תחילתו וסופו בכשרות וגם בזה ל"ש כיון דכבר העיד הקו"פ בב"ד כיון דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. וצריכים להיות להם צירוף בשעת הגדה שיעידו תוכ"ד. ובזה כיון דהקו"פ העיד מכבר. ממילא ל"ח צירוף להגדה השני' וא"כ בזה יהני הגדה שנית. ולפ"ז י"ל דמ"ש תוס' דבעדות צרופה היא עדות אחת. ובאם הוזמו כת אחת נבטלה גם כת השני' משום נמצא קו"פ. היא דוקא דאותו הגדה שהעידו ביחד תוכ"ד אותו הגדה נתבטלה. כיון דבאותו הגדה הי' להם צירוף בהגדה. ולכן חשיב כעדות אחת ונתבטלה כולם משום נמצא קו"פ. משא"כ הגדה שני' י"ל דמהני באמת בזה כיון דהכת שלא הוזמו לא נעשים פסולין שיהי' נחשבי' כפסולין משעת הראי' כיון דבאמת לא הי' שם רק דאותו הגדה נתבטל. ומשו"ה מהני הגדה שנית. שיעידו אח"כ בלא הפסולין. והתוס' לא כתבו רק שאינו נהרג מכח הגדה הראשונה בצירוף הקו"פ. ולפ"ז י"ל דגם הרמב"ן ס"ל בזה כשיטת התוס' דודאי נתבטל אותו הגדה שהעידו ביחד תוכ"ד. רק דעיקר קו' הרמב"ן היא וכן מדייק בלשונו למה תפסל חברתה. דהיינו אם גם שהוזם כת אחת. מ"מ הא בשביל כך לא נתבטל רק אותו הגדה. אבל מ"מ זה אין סברא לומר דחברתה יהי' כפסולין שלא יהי' מהני הגדה שני' דמה"ת נימא כן. ואי דהוא כקו"פ דלא מהני בהו ג"כ הגדה שני'. דזה אינו דבשלמא בקו"פ דהי' עמהם בשעת הראי' נתבטל הצירוף משעת הראי'. ולכן לא מהני הגדה שנית. משא"כ בהזמה דלא הי' עמהם בשעת הראי'. ולזה אם גם דהגדה נתבטל מ"מ יהי' מהני הגדה שני'. ולזה הקשה הרמב"ן שפיר הא באמת עדות מיוחדת אין להם צירוף בדנ"פ כלל רק דקו' הגמ' היא דאם גם דאין להם צירוף בדנ"פ מ"מ נימא דתציל. וע"ז הקשה הרמב"ן הא גם אם נימא דתציל מ"מ לא יהי' ניצול בזה הנדון דעדיין יהי' נהרג ע"י הכת שלא הוזמו דיעידו שנית ע"ז ולא יהי' נתבטל רק אותה הגדה. וכיון דהנדון לא יהי' ניצול בזה אמרי' דאוקמי' אדינא דעדות מיוחדת פסול בדנ"פ. וממילא לא הי' להם צירוף בשעת הגדה ג"כ. ולא נתבטל אף אותה הגדה. כיון דגם אי תימא שיהי' תציל מ"מ לא יהי' ניצול הנדון כיון דיהי' מהני הגדה שנית. ולפ"ז לענין דינא אינם מחולקים תוס' עם הרמב"ן דלכ"ע אותה הגדה נתבטל בהזמה רק דמהני אח"כ הגדה שני' ועימש"ל בפ'... דאין בזה פסול להעיד שנית מחמת הנגיעה דעביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים וכן מוכח מדברי תשו' הרא"ש שעליו נאמרים דברי הסמ"ע דכתב דהעדים יכולין לומר בע"פ עדותן שבשטר. ואמאי לא נימא כיון דלא מצינו לדון על השטר. לא יכולין לחזור ולהעיד בע"פ משום דיחזיקו דבריהם שבשטר. אע"כ דמשום זה ל"ח נוגעים וכמשא"ל:

ובזה מיושב מה דלא הבנתי על הא דראיתי בתשו' מהר"מ אלשקר הנ"ל. דשם הי' השאלה בשתי כיתי עדים שהעידו. והוזם ע"א מכל הכת. והביא בסוף השאלה דחכמי ירושלים קבלו השני עדים הנשארים מהשני כיתות וכפרו דלא העידו כלל מתחילה כן עי"ש ולא הבנתי לאיזה ענין קבלו עדותן שנית. כיון דכבר העידו כן מתחילה. גם מה מהני עכשיו זה שכפרו דלא העידו כן מעולם כיון דהי' גביות עדות דהעידו אז כן שוב לא יכולין לחזור ולהעיד. ועי' בתשו' ב"י בסי' י"א. אבל בזה י"ל אם גם דשם מחמת הזמה דע"א מכל הכת נתבטל עדותן משום נמצא קו"פ כמ"ש מהר"מ אלשקר. או דשם המעשה הי' דהעידו השתי כיתות. כל כת העידו עם העד ההוזם בתוכ"ד. או דבשני עדים דצריכים זה לזה אית להו צירוף אף אם העידו לאחכ"ד כדברי הר' ישעי' הנ"ל מ"מ כיון דהוזם אחד מהם ולא הי' בשעת הראי' לא נתבטל רק ההגדה ולא הראי'. ולפ"ז הי' מהני אם העידו שנית כדבריהם שהעידו כן מתחילה וכיון דכפרו דלא העידו כן מתחילה הי' מהני שלא יהי' הגדה שנית:

ולפ"ז ממילא בדברי הרמ"ה דהיכא דלא ראו זא"ז רק דהעידו תוכ"ד אם גם דבזה נתבטל ג"כ ההגדה כמו בהזמה. מ"מ מהני אח"כ הגדה שנית דכיון דלא ראו זא"ז ולא הי' להם צירוף בשעת הראי' ולא נתבטל גוף הראי' רק ההגדה זו. ויהי' מהני הגדה שנית. וגם היכא דמעיקרא בשעת הראי' לא כוונו להעיד רק בשעת הגדה העידו תוכ"ד אף דבזה הי' להם צירוף מ"מ כיון דבלא כוונה ל"ח צירוף. וממילא יהי' מהני גם בזה הגדה שנית. ומ"ש הנמ"י משום דאמרי' דומי' דשנים מה שנים נתבטל עדותן ולא מהני הגדה שנית ה"ה בזה. הא לדידן דקימ"ל דבעי' דוקא כוונו להעיד. משא"כ בל"ז אינם מבטלין. וצריכים להבין הא לא הוה דומי' דשנים. דהא בשנים נתבטל העדות משום קו"פ אף דלא כוונו להעיד. וצ"ל כמ"ש האו"ת דבשנים היא מצד הסברא שיתבטל עדותן בכל ענין כיון דהם צריכים זה לזה והם עדות אחת דאין עדותן של זה מועיל בלא עדות חבירו ולזה בכל ענין ה"ל ככוונו להעיד. וא"כ גם אם לא כוונו להעיד בשעת הראי' י"ל דבשנים חשיב ככוונו להעיד. משא"כ בלא כוונו להעיד כיון דאז לא חשיב צירוף הראי' ולא נתבטל הראי' כלל רק ההגדה ולזה יהי' מהני הגדה שנית. והנמ"י דמבואר שם היכא דלא כוונו להעיד והעידו בבת אחת נתבטל ג"כ עדותן ולא מהני הגדה שנית. י"ל דס"ל דגם בלא כוונו חשיב להם צירוף אם העידו אח"כ בתורת עדות כאשר יבואר לקמן. משא"כ אי אמרי' בלא כוונו להעיד לא חשיב צירוף בזה י"ל דמהני הגדה שנית. וגם לאותן דחולקים על הרמ"ה וס"ל בלא ראו זא"ז לא נתבטל עדותן כלל. ממילא גם בשני עדים י"ל דלא נתבטל עדותן לענין שבועה והעד הכשר מחייבו שבועה:

והי' מקום לומר בדברי הנ"ל פי' בגמ' בשבועות מ"ח דתי' רבא על הא דמרדעת דאחד אומר ג' ואחד אומר ה' עדותן בטלה. ומצטרפין לעדות אחרת. דהיא אותו עדות ר"ח דה"ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. ותמהו הראשונים דא"כ אמאי קרי לי' עדות אחרת כיון דהיא אותו עדות עי"ש בהראשונים. ולפמ"ש יש לישב דהנה תמהו למה יהי' מהני כדיבוא אחר ויעיד כאחד מהם מ"מ יתבטל עדותן משום נמצא אחד מהם קו"פ כיון דאחד מהם העיד בשקר. ועי' בנתיבות בסי' ל' ס"ק ב' דאיירי דלא הי' להם צירוף בשעת ראי' דלא הי' כאחד. ובאופן זה לא נתבטל משום קו"פ עי"ש. אמנם עדיין יש להקשות לשיטת הרמ"ה דס"ל דהיכא דהי' להם צירוף בשעת הגדה נתבטל ג"כ ואף דלא ראו זא"ז. וא"כ גם שם אי איירי דהעידו תוכ"ד כדמשמע מפשטא דאיירי דבאו כאחד להעיד. גם לשיטת הר' ישעי' הנ"ל היכא דבאו שניהם ביחד להעיד בכל ענין חשיב להם צירוף אף אם לא העידו תוכ"ד. ובסתמא משמע דבאו יחד בב"ד להעיד. וגם הא בשני עדים הראשונים כיון דצריכים זה לזה לא בעינן תוכ"ד וכמ"ש הר' ישעי' וכנ"ל. וממילא גבי מרדעת דאיירי בשני עדים בכל ענין אית להו צירוף וחשיב כעדות אחת. וא"כ הקו' במ"ע אמאי יצטרף אחד מהם עם אחר. הא נתבטל עדותו משום נמצא קו"פ. אבל לפמ"ש י"ל דהתם איירי דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. ומשו"ה אם גם דנתבטל עדותן דהיינו ההגדה שהעידו ביחד משום קו"פ. מ"מ לא נתבטל רק אותו ההגדה שהעידו ביחד. אבל מ"מ מהני אח"כ הגדה שנית להעיד עם אחר שנית אותו עדות. כיון דלא נתבטל רק ההגדה ולא הצירוף למפרע. כיון דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. ולזה נקט