משכן העדות קעב

עדותן. דבזה סברת הרמ"ה נכונה. דכיון דהב"ד קבלו עדותן. ממילא אמאי לא יתבטל אח"כ משום קו"פ. כמו בהוזם אחד מהם דג"כ נתבטל בהעידו תוכ"ד אף דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. משא"כ אם בשעת הגדה ידעינן דאחד מהם הוא קו"פ. בזה שואלין אותן אם כוונו להעיד נתבטל כל העדות משום קו"פ. ובאם לא כוונו להעיד אזי הב"ד מקבלין עדות הכשירים. ולא מצטרפין הפסולין להכשירים. ומשו"ה אף בהעידו תוכ"ד לא נתבטל העדות. ובזה ניחא ג"כ מה דקשה לכאורה להרמ"ה. דהא מתני' דהכא איירי בהעידו תוכ"ד. ואפ"ה שואלין לקו"פ. ובאם אמרו למחזי לא נתבטל עדותן. ולהרמ"ה הא בהעידו תוכ"ד נתבטל אף בלא ראו זא"ז וכ"ש בלמחזי. אבל בזה ניחא. דהכא דאיירי דידעינן דהוא ביניהם קו"פ. ובזה מה בכך דמעידין תוכ"ד כיון דהב"ד יודעין מזה דהוא קו"פ ולא מקבלין עדותו ל"ש בזה שיהי' להם צירוף ע"י הגדת תוכ"ד. ובזה מיושב ג"כ דברי רש"י הא דפי' על דברי רבא והוא שהעידו כולם תוכ"ד. דאם העידו לאחכ"ד הם כשתי כיתות לכל דבר דהיא ג"כ לענין קו"פ. די"ל כיון דעכשיו העידו לפני ב"ד מסתמא לא ידעו הב"ד מהקו"פ. רק אח"כ יכול להיות דיתגלה דאחד מהם הוא קו"פ. וכיון דלא ידעינן עכשיו דאיכא ביניהם קו"פ. ממילא אין הב"ד שואלים אותם אם כוונו להעיד אם לא. ולזה בעינן תוכ"ד דוקא כיון דבזה לא ידעינן אם הקו"פ כוון להעיד. ורש"י ס"ל דשואלין להקו"פ ממילא בלא ידעינן דאיכא קו"פ לא מבדקינן להו כלל. ולזה בעינן תוכ"ד דוקא. ובזה יש לכווין דברי רש"י לדברי הר"ר ישעי' הביאו הטור בסי' ל"ח דמבואר ג"כ מדבריו כן דבאמרו לאסהודי אתינא ל"ב תוכ"ד. משא"כ אם לא בדקו הב"ד בשעת עדות אז אינם מבטלין רק בהעידו תוכ"ד. ולפמ"ש היא כדברי רש"י ועי' בב"ח מ"ש דהר' ישעי' חולק על דברי רש"י. ועוד אדבר מזה. היוצא מזה דדברי הרמ"ה הם נכונים והיכא דהי' להם צירוף בשעת הראי' ל"ב שיהי' להם צירוף בשעת הגדה. ובאם הי' להם צירוף בשעת הגדה פוסל ג"כ אף דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. ועיקר ראי' לזה היא מהזמה אם הוזם אחד מהם דנתבטל כל העדות. והא בזה כיון דלא הי' שם ממילא לא הי' להו צירוף בשעת ראי'. אע"כ דמ"מ כיון דהי' להם צירוף בשעת הגדה:

והטור בסי' ל"ח כתב וז"ל וכתב הר' ישעי' מה שצריך שיעידו כולם תוכ"ד זה דוקא כשהעידו מאליהם בלא התראת הדיינים לומר להם למחזי קאתיתי או לאסהודי קאתיתי. אבל אם כשבאו להעיד אמרו להעיד כיוונו כבר נעשה אגודה אחת בין לענין הזמה דבעינן שיזומו כולם כאחד בין לענין שאם נמצא אחד מהם קו"פ שעדותן בטלה. ובלבד שיראו כולם כאחד. ודוקא בשאר העדים בעינן שיעידו תוכ"ד לצרפם עם ב' הראשונים אבל בשנים הראשונים שהפסיקו בין זה לזה אין בכך כלום. אבל אם לא הוזמו כולם או שהוזמו קודם גמ"ד או שנמצא אחד מהם קו"פ פטורים עכ"ל ועי' בב"ח מה שפי' על דבריו ומה שנראה לענ"ד דהר' ישעי' ס"ל בזה כהרמ"ה דהיכא דהעידו תוכ"ד הם כת אחת לכל דבר אף אם לא ראו זא"ז. רק הוא הוסיף אם מתחילה כשבאו לב"ד אמרו שכוונתם היא להעיד ולא העידו תוכ"ד בזה אם אמרו שראו זה את זה בתחילת העדות בזה אף אם לא מעידין אח"כ תוכ"ד מ"מ כיון דבד"מ אף אם לא העידו כאחת כשר ג"כ. ולזה כיון דידעינן מתחילה דיעידו כולם וראו זא"ז. הב"ד מצרפין אותם לעדות אחת. ואפשר דהר"י לא ס"ל זה רק בד"מ דבזה אף אם לא העידו כאחד מצטרפין. ולכן נחשבים לעדות אחת. משא"כ בדנ"פ לפ"מ דמבואר ברמב"ם בפ"ד הנ"ל דבעי' דוקא שיעידו כאחד אז אפי' אמרו דראו זא"ז ובאו להעיד אפ"ה כיון דהב"ד אין מצרפין לעדות אחת הם נחשבין לב' כיתות ואף דבד"מ אף אם לא ראו זא"ז בשעת מעשה הב"ד מצרפין ג"כ אותם. וא"כ בכל ענין יהי' עדות אחת כיון דהב"ד מצרף אח"כ עדותן י"ל דמ"מ כיון דלא העידו תוכ"ד וגם לא ראו זא"ז. בזה אם גם דהב"ד מצרפין מ"מ הא גם לפי דבריהם לא חשיבי עדות אחת. ולאיזה ענין יצרפו הב"ד עדותן כיון דסגי בב' העדים הראשונים. ולא צריכים להעדים האחרונים כלל. וממילא אם לדבריהם לא הי' להם צירוף ל"ש בזה דהב"ד מצרפין. דלאיזה ענין יהי' הב"ד מצרפין. ומשו"ה כתב הרמ"ה שפיר דבהעדים הראשונים דהב"ד צריך לצרף אותם לעדות אחת דאל"כ הא לא נוכל לדון ע"פ עדותן כלל. וכיון דהב"ד מצרפין בזה אף אם לא העידו תוכ"ד ולא אמרו דכוונתם הי' להעיד אפ"ה הם נחשבים ככת אחת. ועימש"ל בפ'... עוד בזה. ולפ"ז י"ל הא דאמר רבא והוא שהעידו כולם תוכ"ד קאי אפי' היכא דראו זא"ז וגם אמרו דכונתם הי' להעיד. מ"מ כיון דאיירי בדנ"פ דבזה אם לא העידו תוכ"ד אין הב"ד מצרף עדותן. וממילא דהם נחשבין לב' כיתות. או די"ל דהרמ"ה ס"ל דגם בדנ"פ אם באו לב"ד בבת אחת ואמרו דראו זא"ז וכונתם היא להעיד. אף אם לא מעידים תוכ"ד. מ"מ כיון דידעינן דכולם באו להעיד הב"ד מצרף אח"כ. עדותן להיות כאחד. אף אם לא העידו תוכ"ד ועימש"ל בשער... והא דקאמר רבא והוא שהעידו כולם תוכ"ד היא דוקא היכא דלא ידעינן דבאו לב"ד להעיד אז בעי' תוכ"ד דבל"ז לא מצרפינן עדותן. משא"כ אם אמרו שכונתם היא להעיד גם בדנ"פ לא בעי' שיעידו תוכ"ד. רק אם באו תחילה בבת אחת לב"ד. והב"ד ידעו דכונתם היא להעיד הב"ד מצרף עדותן. ועיקר דברי הר' ישעי' דס"ל דהיכא דאמרו דראו זא"ז וכונתם להעיד היא כאלו העידו תוכ"ד. ולזה חשיבי כת אחת לענין הזמה דלזה בעינן דוקא תוכ"ד כיון דעדות היא בשעת הגדתן לב"ד. והא דצריכים להגיד דראו זא"ז לאו שיהי' להם צירוף בשעת הראי'. רק דמשו"ה הב"ד מצרפין שהם כת אחת וחשיב יש להם צירוף בשעת הגדה. והא דהוצרך את זה גם לענין קו"פ הא בזה לא בעינן שיהי' להם צירוף בשעת הגדה אבאר לקמן בפ'... ולפ"ז מ"ש הר' ישעי' והוא דראו זא"ז קאי ג"כ על הזמה אם הוזם אחד מהם. ואף דבזה היא שקר דלא ראו כלל זא"ז אפ"ה בעינן זה שיהי' להם צירוף בשעת הגדה. ולפ"ז י"ל דזה היא דוקא בדנ"פ משא"כ בד"מ דבזה עדות מיוחדת הן בשעת הראי' והן בשעת הגדה מצטרפין ולפ"ז אם העידו שני כיתי עדים בזה אחר זה ולא ראו זא"ז והב"ד גמרו הדין על פיהם. ואח"כ נמצא אחד מהם קו"פ אפשר לומר דעדותן בטלה אף אם לא הי' להם צירוף בשעת הראי' והגדה. אפ"ה כיון דהב"ד גמרו הדין על פיהם וצרפן הב"ד לעדות אחת חשיב כאלו העידו בדנ"פ תוכ"ד דכיון דבד"מ גם עדות מיוחדת כשר הרי צירפן הב"ד אף אם הם עדות מיוחדת. והא דשואלין לקו"פ גם בד"מ אי באו למיחזי או לאסהודי היינו אם מיד בשעת העדות נודע שאחד מהם הוא קו"פ. ממילא בזה לא מצטרף הקו"פ לעד בשעת הגדה. ולכן צריכים שיהי' להם צירוף בשעת הראי'. משא"כ היכא דלא הי' נודע להב"ד דהוא קו"פ. ממילא דאז יצרפן הב"ד לכת אחת אף דהם עדות מיוחדת בזה י"ל דאית להו צירוף בשעת הגדה ע"י הב"ד דגמרו הדין על פיהם. ויצרפן לעדות אחת. כמו בדנ"פ אם לא ראו זא"ז רק דהמתרה רואה אותם מצרפן המתרה כ"כ בזה הב"ד מצרפן לעדות אחת. ויש לעיין בזה ברמב"ם הנ"ל בפ"ד מהל' עדות דכתב בהל' א' בעידי נפשות בעינן ראו כאחד והגדה כאחת. ולכן אם הי' שתי כיתי עדים ולא ראו זא"ז חשיב שתי כיתי עדים. ובהל' ב' כתב אבל בד"מ אעפ"י שלא ראו זא"ז מצטרפין דמשמע דמשו"ה גם אם הי' שתי כיתי עדים ולא ראו זא"ז חשיבי ככת אחת. וכן בהל' ד' כתב דגם אם הי' להם צירוף בשעת הגדה מצטרפין דנראה ג"כ דקאי על כל הנאמר בהל' א' דלענין נפשות דלא חשיבי כת אחת בעדות מיוחדת ע"ז קאמר דבד"מ כיון דעדות מיוחדת הן בשעת הראי' והן בשעת הגדה כשר. ומשו"ה בכל ענין חשיבי ככת אחת אף אם שתי כיתי עדים. והיא כיון דהב"ד מצרפין הם ככת אחת. וי"ל ג"כ להיפך דהרמב"ם מדייק בהנך ב' בבות דבד"מ גם עדות מיוחדת מצטרפין נקט הדין בשני עדים דלא הי' להם צירוף עי"ש וי"ל דדוקא בשני עדים דצריכים זה לזה. ואין לעדות אחד מהם תועלת בלא חבירו. בזה חשיבי כת אחת אף אם הם עדות מיוחדת לגמרי. ובאם הוזם אחד מהם נתבטל ג"כ עדות חבירו, וכמ"ש כיון דבזה צירפן הב"ד.