משכן העדות קעא

אמנם כל זה היא בדנ"פ דבזה עדות מיוחדת פסול. ולכן אם אמרו דלא ראו זא"ז הב"ד מחלקים לשנים. ולכן אף אם העידו תוכ"ד חשוב כלאחכ"ד כיון דהם שתי כיתות דאין להם צירוף זה עם זה. משא"כ בד"מ דעדות מיוחדת כשר. וממילא אף דלא ראו בשעת מעשה זא"ז מ"מ יש להם צירוף לצרפם לעדות אחת. וא"כ ממילא אם הי' שתי כיתות ולא ראו זא"ז ומעידי' תוכ"ד בזה נחשבים לגמרי ככת אחת כיון דאין הב"ד מחלקים לשנים. וכל אחת מכת זו יכול לצרף עצמו עם עדות דכת השני. וכיון שכן ממילא בהעידו תוכ"ד חשובים עדות אחת. ועד הראשון יכול לחזור עד לאחר עדות דהעד האחרון דכיון דיש להם צירוף והב"ד מצרפים לעדות אחת יש להם צירוף ולא נגמר עדותן עד לאחר גמר עדות דהעד האחרון וכן מורים דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' עדות הל' א' דז"ל עידי נפשות צריכים שיהי' שניהם רואין את העושה עבירה כאחד וכו' אבל בד"מ א"צ לכך וכו' הי' שני עדים רואין מחלון זה וכו' ואם לא רואין זא"ז הרי אלו שתי עידיות לפיכך אם נמצאת כת אחת זוממים הוא והן נהרגים. אבל בד"מ אע"פ שלא ראו אלו את אלו עדותן מצטרפות וכו' עכ"ל מבואר מזה דבעידי ממונות אם הי' שתי כיתי עדים והעידו תוכ"ד אף דלא ראו זא"ז אפ"ה נחשבין לעדות אחת, ובנמצא אחת מהם זוממים חשיב עדות אחת לענין זה דנתבטל כל העדות ואין העדים מחוייבים מכאשר זמם עד שיזומו כולם והוא אשר דברתי כיון דבעדות ממון עדות מיוחדת כשר. ואז הב"ד מצרפין אפי' דלא ראו זא"ז. וממילא דנחשבין לעדות אחת וכל אחד יכול לחזור בתוכ"ד של אחרון. ומשו"ה אף בלא ראו זא"ז יש להם צירוף בשעת הגדה. וממילא מיושבים דברי הרמ"ה ולזה כתב שפיר היכא דהעידו תוכ"ד אף דלא ראו זא"ז אפ"ה יש להם צירוף ונתבטל כל העדות. וראי' לדבריו מהזמה אם הוזם כת אחת דנתבטלה כל העדות משום נמצא קו"פ. ובאם נימא דאף היכא דהעידו תוכ"ד אפ"ה בעינן צירוף בשעת הראי' יהי' קשה הא בהוזמו ממילא העידו שקר במה שהי' אומרים שראו זא"ז ולא הי' להם צירוף בשעת הראי' ואמאי יתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ. אע"כ מוכח דהיכא דהי' להם צירוף בשעת הגדה ל"ב שיהי' להם צירוף בשעת הראי'. והא דצריכים במשנה דלקמן רואים זא"ז היא דוקא בדנ"פ דעדות מיוחדת פסול בעינן להיות רואים זא"ז שעל ידם יהי' להם צירוף בשעת הגדה משא"כ בד"מ דאף בלא רואין זא"ז הב"ד מצרפין לאחת. משו"ה בהעידו תוכ"ד חשיבי עדות אחת אף דלא ראו זא"ז. ודברי הרמ"ה נכונים מאוד. ומקום קו' הש"ך על הרמ"ה היא ראי' לדבריו. וכבר הביאו האחרונים דברי הריטב"א במכות ד' ו' ד"ה אמר ר"נ עדות מיוחדת כשירה בד"מ שהביא דברי הראב"ד וז"ל דר"נ ה"ק דעדות מיוחדת כשר בד"מ בשכולה כשירה. ולאפוקי אם הי' אחד מהם קו"פ עדותן בטילה כיון דהלואה אחת ואין זה נכון וכו' ועוד למה נחמיר בד"מ יותר מדנ"פ עכ"ל עי"ש. ולמ"ש הדבר נכון מאוד דע"כ הא דבעי' רואין זא"ז בדנ"פ היא רק שיהי' להם צירוף בשעת הגדה. וממילא בד"מ דבל"ז חשיב צירוף בשעת הגדה כיון דעדות מיוחדת כשר בד"מ. ממילא אם העידו תוכ"ד נתבטל עדותן אף בלא ראו זא"ז עוד נ"ל ראי' להרמ"ה מהא דסגי' במקצתם רואים אלו את אלו. ולכאורה קשה אמאי יתבטלו אותם עדים שלא ראו את הפסול הא הוא לא צירף עצמו לפסול. וצ"ל כיון דהוא צירף עצמו להעד שצירף עצמו להפסול. והעד הרואה את הפסול נפסל מצריפו להפסול. וממילא נפסל גם הוא מכח הצירוף שצירף עצמו לעד הנפסל. ועי' בנתיבות ס"ק ה'. ובמש"ל בפ'... והנה בגמ' אמרי' ואמר רבא אם הי' רואין את המתרה או המתרה רואה אותם מצטרפים וכו' מתרה שאמרו אפי' מפי עצמו ואפי' מפי שד וכתב ע"ז הריטב"א בד"ה או מתרה רואה אותם מצטרפין וכו' וז"ל ואשמעינן רבא שזה בכלל מה ששנינו במתני' בזמן שמקצתם רואים אלו את אלו וכו' עכ"ל. ובזה יהי' קשה אמאי יתבטל עדותן מחמת דהם רואין את המתרה הא מ"מ לא נצטרפו לפסולים. ואין לומר כיון דנתבטל המתרה שהי' להם צירוף עמו והוא הי' צירוף להפסולין דהא המתרה אינו מכלל עדים ואפי' מפי עצמו ואפי' מפי שד. ובזה מה בכך שנתבטל המתרה. הא מ"מ העדים לא הי' להם צירוף עם הפסולין. אע"כ מזה נראה ברור דהא דבעי' שיהי' רואין זא"ז לא דע"י זה הי' להם צירוף בשעת הראי'. רק דע"י זה יהי' להם צירוף בשעת הגדה. ולכן כיון דהמתרה מצרפן. ממילא דהי' להם צירוף בשעת הגדה. ולזה חשובים כעדות אחת:

ובזה נסתפקתי בהי' שתי כיתי עדים והעידו לאחכ"ד. ולא ראו זא"ז רק דהי' להם צירוף ע"י המתרה והמתרה אינו מהעדים רק ע"י עצמו ואח"כ נמצא בכת אחת קו"פ בזה לא יתבטל העדות דכת השני'. דבזה ל"ל דהי' להם צירוף בשעת ראי' דהא כת השני' לא היה להם צירוף כלל עם הקו"פ בשעת הראי' ולא ראו אותם. ול"ש לומר כיון דהי' להם צירוף עם המתרה. והוא הי' לו צירוף עם הקו"פ. כיון דהמתרה אינו מהעדים כלל רק דהוא בע"ד האיך שייך לומר שיתבטל העדות על ידו דהמתרה דהוא הבע"ד. ובזה י"ל דברי רש"י הנ"ל דפי' דמה דאמר רבא והוא שהעידו תוכ"ד דקאי ג"כ על נמצא קו"פ. ומלבד קו' התוס' קשה ג"כ הא דעת רש"י הביאו הרשב"ם ב"ב בסוגי' דעד נעשה דיין דבכוון להעיד לחוד פוסל ג"כ. אבל בזה י"ל דרש"י כותב כן לדברי רבא דאמר והוא שהעידו כולם בתוך כ"ד דקאי על המתני' דהכא ועל המתני' דלקמן דהי' שנים רואין. וגם דברי רבא לקמן אם המתרה רואה אותם מצטרפין קאי ג"כ על המתני' דהכא. דבזה חשובים כת אחת גם לענין קו"פ. ובזה קשה אם נמצא קו"פ מ"מ הא העדים לא הי' רואין להקו"פ רק המתרה והוא אינו מכלל העדים. וא"כ בשעת הראי' לא הי' להם צירוף כלל עם הקו"פ. ולכן בעינן דוקא תוכ"ד. ובזה כיון דהי' להם צירוף תוכ"ד פוסל אף דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. ועימש"ל בפ'... דמשו"ה במקצתם רואין זא"ז נתבטל העדות אף אותם דלא ראו את הפסולין מחמת העד הכשר דראה את הפסולין וא"כ אמאי לא נהי דצריך לשאול גם להעד הכשר אם כוון להעיד אם לא. דבאם הוא לא כוון להעיד אינו מבטל. וכתבתי דבעד כשר שנתבטל ל"ש זה כמ"ש הנתיבות הנ"ל. אמנם במתרה שמצטרף הקו' במ"ע אם המתרה לא כוון להעיד לא הי' מבטל אותם שראו אותו. ובלא"ה קשה ג"כ הא קתני אם המתרה רואה אותם מצטרפין אף דהם לא ראו את המתרה. ובזה לא הי' להם צירוף. מזה נראה ג"כ דהיכא דהעידו תוכ"ד בכל ענין פוסל. ולזה הוצרך רש"י תוכ"ד דוקא. משא"כ היכא דהי' להם צירוף בעת הראי' דהי' רואין את הקו"פ בזה ל"ב תוכ"ד. ולשיטת רש"י אף אם לא בא לב"ד כלל פוסל. וממילא דמוכח מכל זה כהרמ"ה דהיכא דהי' להם צירוף בשעת הגדה ל"ב שיהי' להם צירוף בשעת הראי'. ושוב לק"מ על הרמ"ה:

אלא דיש לחלק בין הזמה לקו"פ. והוא די"ל דוקא אם הי' שלשה עדים והעידו תוכ"ד והוזם אחד מהם בזה נתבטל כל העדות, ואף דלא הי' לו צירוף עמהם בשעת הראי'. מ"מ כיון דהי' לו צירוף עמהם בשעת הגדה. והב"ד הי' מצרפין את עדותן לעדות אחת. והי' דנין ע"פ עדותן. ומשו"ה נתבטל כל העדות. משא"כ בנמצא בשעת הגדה קו"פ דבזה מיד הב"ד מחלקים עדותן. ועדות הכשירים מקבלין לעדות. ועדות הקו"פ פסולין. וא"כ האיך שייך בזה לומר דהי' להם צירוף בשעת הגדה. הא גם בשעת הגדה אף אם העידו תוכ"ד. מ"מ הא העדות דקו"פ כלא נחשב ואין הב"ד גומרים דין ע"פ. וגם בזה י"ל כמ"ש אם העיד הקו"פ באחרונה. אם לא נתבטל עדותן משום נמצא קו"פ כגון היכא דלא הי' להם צירוף עמו בשעת הראי'. אז אין להם צירוף עמו בשעת הגדה ולא יכולין לחזור תוכ"ד מעדותו. כיון דאינו בר עדות ועדותו לא נתקבל בב"ד כלל. וכיון שכן אף בהעידו תוכ"ד אפ"ה אין להם צירוף כלל להקו"פ עם הכשירים דהא הב"ד מחלקים אותם. ועדות הכשרים נחשב לעדות ולא העדות דהקו"פ. ולזה נ"ל דהרמ"ה איירי ג"כ דוקא היכא דלא נודע לב"ד כלל בשעת הגדה דהוא קו"פ. ולזה הי' הב"ד מקבלין עדותו תוך עדות הכשירים וגמרו הדין ע"כ