משכן העדות קע

הדבר עכ"ל ודברי רש"י צריכים ביאור לענ"ד דהא במתני' מבואר דהג' חייב משום שהוא נטפל לעוברי עבירה ורש"י כתב שהוא חייב מחמת שהוא ממקיימי הדבר. ולזה הנ"ל הפי' בדברי רש"י דהא באמת צריכים להבין כיון דהעידו תוכ"ד וכולם נחשבים כעדות אחת וגם הראשון יכול לחזור בתוכ"ד לאחר עדות השלישי א"כ כמו דהג' יכול לומר בלא עדותו הי' העדות מתקיימת כ"כ יאמר הראשון לפטור עצמו מדין הזמה. דבאם לא הי' העיד השלישי עמו באמת הי' חוזר מעדותו. ומה שהי' העיד בתחילה הי' בדדמי וכיוצא דהי' סבר דיחזור אח"כ מעדותו. רק כיון דהג' העיד תוכ"ד ואז גם אם הי' חוזר מעדותו הי' העדות מתקיים. ולכן לא חזר מעדותו. ומאיזה הענין יכול הג' לומר כן יותר מהראשון כיון דעדות כולם נגמר כאחד. וזה נ"ל כונת הר"י בן גיאות שהביא הר"ן דע"כ הפי' דהג' נהרג אף אם לא הוזם דבאם הוזם גם הוא מעוברי עבירה עי"ש. גם זה הוא הפי' בדברי תוס' סנהדרין ד' ט' ע"א ד"ה לא בא השלישי במ"ש וז"ל אבל ר"ע סבר שנענש אע"ג שבא אח"כ מדנקט נטפל עכ"ל ובישוב דברי רש"י י"ל דהא דאמרי' בהעידו תוכ"ד אז כולם נחשבים כעדות אחת. והראשון יכול לחזור בתוכ"ד מהעדות האחרון היא רק באופן דיש להם צירוף זה לזה והב"ד מצרפין לעדות אחת בזה אמרי' דהם חשובין כעדות אחת, וממילא דכל אחד יכול לחזור קודם גמר העדות. משא"כ באופן דאין להם צירוף אף בהעידו תוכ"ד והב"ד מחלק אותם לשני עדות. בזה אין ענין זה לזה. ומיד לאחר הגדתו נגמר עדותו. ושוב לא יכול לחזור תוכ"ד מעדות חבירו. כיון דהם שתי עדות. והב"ד מחלקין אותם לשנים. וכיון דכל אחד הוא עדות בפני עצמו תו לא יכול לחזור תיכף לאחכ"ד מעדותו אף אם השני התחיל תוכ"ד עדותו מ"מ הא עדות השני היא עדות בפני עצמו והיא פשוט ונכון בעזה"י. ולפ"ז י"ל דזה הוא כונת רש"י דהס"ד דהג' יאמר בלא עדותו הי' העדות מתקיימת. וממילא אם יהי' הדין דיכול לומר כן אז לא יהי' חשוב עד דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה, דאף אם יוזם לא יהי' נהרג וכיון דלא חשיב עד ממילא דלא הוה מכלל העדים. וכיון שכן אין לו צירוף כלל עם הראשונים כיון דהוא אינו בכלל עד. וא"כ הדין יהי' באמת דמיד לאחר הגדות העדות דהעד השני נגמר העדות ושוב לא יכולין לחזור תוכ"ד מעדות העד הג'. וממילא דהג' פטור דעדותו לא נגמר רק לאחכ"ד מעדותו ועדות הראשונים נגמר מיד לאחר הגדתם. ובגמר עדותו של הג' כבר הי' מתקיים העדות ע"פ שנים הראשונים. דלא הי' יכולין לחזור מעדותן מיד לאחכ"ד מעדותן. ולכן שפיר הי' סברא לפטור את הג'. ולפ"ז כיון דהתורה חייבה להג' מחמת דהוא נטפל לעוברי עבירה ובאם הוזם נהרג ג"כ ממילא הוא בכלל עד דהוא עד גמור והיא עדות שיכול להזימה ואז ממילא הוא ממקיימי הדבר כמו הראשונים דכיון דהוא עד יש להם צירף. וגם עדות הראשונים לא נגמר רק לאחר כ"ד מעדותו. ועדות כולם נגמר כאחת ממילא גם הוא ממקיימי הדבר ולזה פי' רש"י שפיר כיון דחייבה התורה להג' מחמת נטפל לעוברי עבירה. ממילא הוא ממקיימי הדבר והוא מעוברי עבירה כמו הראשונים:

ולפ"ז אם יעידו שני כתי עדים באחד שהרג את הנפש. רק הם אומרים דלא הי' להם צירוף בשעת, הראי' דלא ראו זא"ז דאז מחלקי' הב"ד לשני כיתי עדים. וכל כת אין להם צירוף בהכת השני'. כיון דבדנ"פ עדות מיוחדת היא פסול. ממילא בזה אף אם העידו כולם תוכ"ד. מ"מ מיד לאחר הגדת הכת הראשון אף אם הכת השני התחילה להעיד תוכ"ד מעדות דכת הראשונה. אפ"ה שוב לא יכולין לחזור העדים הראשונים מיד לאחכ"ד מעדותן. דבזה לש"ל כיון דהעידו כולם תוכ"ד חשיבי כעדות אחת דזה אינו כיון דהב"ד מחלקים לשנים כיון דלא ראו זא"ז. ותו אין להם צירף כלל. וממילא עדות דכת הראשונה נגמר מיד לאחר הגדתם. ואף קודם גמר העדות דכת השני שוב לא יכולין העדים הראשונים לחזור. וממילא דאין עדותן נגמר כאחד דהעדות דכת הראשונים נגמר מיד לאחר עדותן של הראשונים. משא"כ עדות דכת האחרונים לא נגמר רק לאחכ"ד מעדותן. וממילא בזה האופן היכא דלא ראו זא"ז הוה תוכ"ד. כאלו העידו לאחר כ"ד, דהא כל הטעם דמחלקי' בין תוכ"ד לאחכ"ד. היא דבתוכ"ד כיון דיכולין לחזור בתוך העדות האחרונים נחשבין כאחת. משא"כ בלא ראו זא"ז דגם בתוכ"ד מעדות אחרונים לא יכולין לחזור. ממילא דחשיב בכל הענין כלאחכ"ד:

ובזה נראה לענ"ד בשתי כיתי עדים שלא ראו זא"ז והעידו תוכ"ד ואח"כ הוזם כת השני' בזה הרוצח נהרג מחמת עדות דכת הראשונה, דל"ש בזה נמצא קו"פ כמ"ש תוס' כיון דלא הי' להם צירוף. אמנם הכת השני' שהוזמו פטורים ג"כ דלא נוכל לחייבו אותם מדין הזמה דיאמרו גברי קטילי קטלי כיון דהוא. מחוייב מיתה מחמת העדים דכת הראשונה. ובשעת גמר עדותן כבר נגמר העדות דכת הראשונה ולא הי' יכולין שוב לחזור וכמ"ש הלח"מ על הרמב"ם בפ' י"ח הל' ב'. דבשלמא אם הי' אומרים שראו זא"ז. בזה כיון דהי' נחשבים לעדות אחת. והם מעוברי עבירה כמו הראשונה. וגם הם נטפל לעוברי עבירה כיון דהם נחשבין כעדות אחת. משא"כ בזה היכא דלא ראו זא"ז שפיר יכולין לומר גברא קטילא בעי למיקטלי'. דבזה אם גם דהעידו תוך כ"ד חשיב ג"כ כמו לאחכ"ד. ובזה אמרתי לפרש המשנה דלקמן במה דנקט והשני' פטורה. ועי' בהר"ן במה שדחק לפרש דהפי' היא באם הוזם כת הראשונה ונהרג הרוצח ע"י כת השני' ואח"כ הוזמו כת השני' הם פטורים משום כאשר זמם ולא כאשר עשה עי"ש. והדוחק מבואר דכמו כן אם הוזמו כת השני' דנהרג מחמת כת הראשונה אם הוזמו אח"כ כת הראשונה פטורים ג"כ מטעם זה. ואמאי נקט המתני' והשני' פטורה. אמנם לענ"ד יש לפרש המשנה דהא דקתני הוא והם נהרגים היא דוקא אם הוזם כת הראשונה. משא"כ אם הוזם כת השני' ולא הראשונה בזה השני' פטורה. דהם יאמרו גברא קטילא בעי למיקטלי'. כיון דכבר בשעת עדותן הי' מחוייב מיתה ע"פ עדות דהכת הראשונה ולזה אם הוזם כת השני' הרוצח נהרג ע"פ עדות דכת הראשונה והעדים פטורים. ואין להקשות דא"כ אם הוזמו כת הראשונה אמאי יהי' נהרג בעדות דכת השני' הא ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דאם יוזמו כת השני' יהי' פטורים. דזה אינו דודאי לאחר שהוזמו כת הראשונה. אם אח"כ יזומו כת השני' ג"כ בודאי יהי' כת השני' ג"כ חייבין דבזה ל"ש גברא קטילי כיון דלא הי' נהרג בעדות דכת הראשונה וכן מבואר בתוס' סנהדרין פ"א ע"א ד"ה ונגמר דינו עיש"ה ובמרש"א. רק היכא דלא הוזמו כת הראשונה הם פטורים כיון דאז עדיין הוא מחוייב מיתה ע"פ כת הראשונה וזה נכון לענ"ד ועימש"ל בשער:

ולפ"ז מיושב קו' הקצוה"ח דכתבו התוס' שפיר בנמצא קו"פ דבזה המעשה היא אמת דראו העדות כאחת. וכיון דהי' להם צירוף בשעת ראי' העדות. ל"ב שיהי' להם צירוף בשעת הגדה. משא"כ בהזמה דהמעשה היא שקר ולא הי' להם צירוף בשעת הראי'. לזה בעי' שיהי' להם צירוף בשעת הגדה. ולהעיד תוכ"ד. והא דמבואר לקמן במתני' דבעי' שיאמרו דראו זא"ז לא כהבנת הקצוה"ח דצריכים לומר כן שיהי' להם צירוף בשעת הראי' דזה אינו דגם אם יאמרו שראו זא"ז מ"מ ל"ח צירוף כיון דהוא שקר. רק הא דצריכים לומר שראו זא"ז היא שיהי' להם צירוף בשעת הגדה. דבאם יאמרו דלא ראו זא"ז אז הב"ד מחלקים לשנים כיון דעדות מיוחדת פסול בדנ"פ. וממילא דאז אף אם העידו תוכ"ד היא כלאחכ"ד דכיון דהב"ד מחלקים לשנים. גם בתוכ"ד לא יכולין לחזור לאחר הגדתן ואין להם צירוף זה בזה אף בשעת הגדה דהב"ד מחלקים אותם לשנים לגמרי וממילא דלי הי' להם צירוף בין בשעת הראי' ובין בשעת הגדה. ועיקר הטעם דצריכים לראות זא"ז היא שיהי' להם צירוף בשעת הגדה. משא"כ בלא ראו זא"ז הב"ד מחלקים אותם גם בשעת הגדה לשנים ואז לא הי' להם צירוף כלל לא בשעת הראי' כיון דהוא שקר ולא בשעת הגדה: