משכן העדות יז

אישתלי כנ"ל] ויש להאריך עוד בהר"ן הנ"ל דמאיני יודע ליודע לא הוה חוזר ומגיד. והאי דאינו חוזר ומגיד במתני' היא משום דאין נאמנים להשים עצמם רשעים מקום השבועה או לפמ"ש בתי' הא' דהא דדרשינן דאינו חוזר ומגיד היא בתר ושמעה קול אלה. ולפ"ז היכא דהוא מושבע מפי אחרים ולא הי' חל עליו השבועה מחמת שבועת העדות. ממילא בזה אף אם הגיד שאינו יודע יכול הוא להיות חוזר ומגיד. וממילא דבס"ד דגמ' דאין השבועה חל על עד הראשון כיון דלא הוה רק כפירת דברים יכול לחזור ולהעד:

אמנם לפי' הרשב"א בסוגי' דס"ל דס"ד דגמ' היא דיהיה חייב כיון דהוא ראוי להצטרף עם אחר כנ"ל ודגם בס"ד דגמ' אין ע"א קם לממון בזה יהי' הקו' במ"ע. כיון דמ"מ אם גם דע"א מחייב בשבועת העדות. מ"מ העד הראשון מחייב ג"כ בשבועת העדות. וכיון דהוא חייב דילמא משו"ה עד השני פטור דנתבטל עדותו משום נמצא קו"פ. ויהי' מסוגי' דידן ראי' להיפך דבנמצא קו"פ בעינן שיבוא לב"ד דוקא או דבעינן שיהי' מכיר בפסולו דבל"ז לא נתבטל משום נמצא קו"פ ופריך הגמ' שפיר וצ"ע. [ולפמ"ש יהי' מיושב הקו' שניקשי' בהא דכריתות הנ"ל כיון דאיכא עדים אחרים יהי' הם פטורים משום כ"ד. די"ל דאחרי שכבר השביע את הכת הראשונה שיעידו לו. והשיבו אין אנו יודעין את העדות. והשביע אח"כ את הכת השני והשיבו ג"כ דלא יודעין. אמנם הכת הראשונה כיון דלא הי' השבועה חלה עליהם. ממילא יכולין לחזור ולומר ידענו דל"ש השני תירוצים של הר"ן. ומשו"ה יכולין לחייבו את הכת השני ומ"מ בהכת השני' לא הוה כ"ד אם גם דהכת הראשונה יכולין לחזור כיון דכבר אמרו אין אנו יודעין הי' חל השבועה עליהם]:

ואזכיר עוד דבר אחד השייך להנ"ל בסוגי' אמרי' הכל מודים בעד טומאה דחייב. ומקשי תוס' בד"ה הכל יאמר העד בלא עדות תשתה ותמות. והקשה המ"ל הא היכא דאיכא ע"א אפי' במדה"י אין המים בודקין. ותי' האחרונים דהא בסוגי' אין העד ראוי להעיד יותר כיון דכבר הגיד בפני ב"ד שאינו יודע וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. וגם מחמת השבועה אינו חוזר ומגיד עי' בנוב"י מוהד"ת בסי' י' אמנם לפמ"ש הר"ן הנ"ל בשני תירוצים. בתי' הראשון דקודם השבועה לא אמרי' כיון שהגיד. ובתירץ הב' דמאינו יודע ליודע לא מקרי חוזר ומגיד רק מחמת השבועה אינו חוזר ומגיד. ולפ"ז י"ל הא דאמרי' הכל מודים בעד טומאה איירי דהוא מושבע מפי אחרים והוא כפר דבזה ממנ"פ. אם נימא דהעד יכול לומר בלא העדות תשתה ותמות. ואז אין העד מחוייב להעיד משום דלא הוה רק כפירת דברים. וממילא דאין השבועה חל עליו כלל כמ"ש כיון דהוא מושבע מפי אחרים. ודוקא היכא דהוא מחוייב באם לא יגיד והיא בשבועת העדות חל עליו השבועה. אבל בל"ז הוה כלא נשבע כיון דלא הוציא השבועה מפיו וממילא דבזה יכול לחזור ולהעיד להשני תירוצים של הר"ן לתי' הא' כיון דלא הי' חל עליו שבועה. ולתי' הב' דמאינו יודע ליודע לא הוה חוזר ומגיד, ובזה אינו משים עצמו רשע דהא השבועה לא הי' חל עליו כלל. וממילא דיכול לחזור ולהגיד. וכיון שכן תו אין המים בודקין כיון דאיכא ע"א דידע. גם י"ל לדברי הקצוה"ח הנ"ל דהיכא דלא עבר על אם לא יגיד יכול לומר אישתלי. מ"מ בזה לקו' התוס' דלא הוה רק כפירת דברים. ואינו עובר כלל על אם לא יגיד דיכול אח"כ לחזור ולומר אישתלי וכיון דיכול להעיד אח"כ תו אין המים בודקים. ובמק"א כתבתי דבעד הטומאה בלא האיסור דאם לא יגיד מחוייב הוא ג"כ לילך ולהעיד. אף דלא הוה רק כפירת דברים דתוכל לשתות ותמות. מ"מ מוטל עליו לבוא ולהעיד בב"ד שלא יבוא לידי מחיקת השם בשתית המים. ובזה אמרתי הא דנקט הגמ' היכא דאיכא עד במדה"י. דבאם הוא בביתו ולא בא. בזה אינו נאמן אח"כ לומר דהוא הי' יודע דנטמאה משום אין אדם משים עצמו רשע. דהי' מוטל עליו להעיד מקודם שלא יבוא לידי מחיקת השם ולזה נקט הגמ' בדאיכא עד במדה"י דלא הי' יפול לבוא מקודם. וממילא דמקשי התוס' שפיר דלא יהי' נאמן אח"כ משום אין אדם משים עצמו רשע. אמנם יש לעיין לדברי הריטב"א דבזה פלגינן דיבורא. ונאמן על גוף העדות ולא בזה דמשים עצמו רשע. ואמרי' דאשתלי מיני' ממילא דהוא ראוי להעיד:

פרק ד'. בש"ע ר"ס כ"ח כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו ויש לחבירו תועלת בעדותו חייב להעיד לו. וכתבו דהך וראוי להעידו בא למעט קו"פ. ויש לחבירו תועלת בעדותו בא למעט אם יודעין לו עדות שהודה לפניהם. ויודעין שאינו יכול להוציא ממון בעדות זה. כגון שיכול לפטור נפשי' בטענת משטה וכדומה אינו באם לא יגיד. וממילא דבאופן זה אינו בשבועת העדות ובזה אמרתי בכונת דברי רש"י במתני' ר"פ דפי' על הא דאין חייבין על שגגתה כסבורין הי' שאין יודעין לו עדות. ותמהו על רש"י חדא דבאמת נשבע. גם אין זה דומה לדר"כ ור"א. גם יש לדקדק על לשון רש"י כסבורין שאין יודעין לו עדות. משמע דטעו בזה. וי"ל דבאמת הי' נזכרים בגוף המעשה שראו רק דהי' טעו בזה דהי' סוברים דלא יהי' עדות המועיל ושיכול לפטור נפשי' אף אם יעידו בטענת משטה וכדומה. ובזה מה"ד לא צריכים להעיד לו ואח"כ נזכרו דהיא עדות גמור ושלא יהי' יכול לפטור נפשי'. ובזה לשקר נשבעו כיון דבאמת הי' יודעין לו עדות. רק דהם פטורים כיון דהי' שוגגין דהי' סבורין דזה לא חשיב עדות וזה דומה לדר"כ ור"א. וי"ל הא דלא פי' רש"י כפי' התוס' דנשבעו שלא ידעו לו עדות מעולם דהיא משום קו' התוס' הנ"ל דילמא הא דפטורין כיון דלא הי' יודעין לו אז העדות. וממילא דהם כקרובין ופסולין דאינם ראוי להעיד אבל לפי' רש"י ניחא כיון דלא הי' נעלם מהם גוף העדות והי' ראוי להעיד רק דהם הי' טועין בדין חל עליהם שבועת העדות. ואף דא"כ יש להקשות גם על פי' רש"י כקו' הר"ן על פי' התוס' דא"כ יהי' מחוייבין משום שבועת ביטוי כיון דנשבעין לשקר. י"ל כמש"ל דאיירי דהי' נשבעין מפי אחרים ולא הוציאו שבועה מפיהם דבזה אינם חייבים משום שבועת ביטוי רק משום שבועת עדות. והר"ן הקשה שפיר על פי' התוס' דאם דהם נשבעין מפי אחרים דא"כ יהי' כקו' התוס' על רש"י קשה ג"כ לפי' התוס' דמשום שבועת עדות פטורין דשבועת עדות היא שלא יודעין לו עתה עדות. וע"ז באמת נשבעין. ועל שבועת ביטוי אינם חייבין כיון דלא הוציאו שבועה מפיהן. ולזה ע"כ איירי דהם נשבעו בעצמם דנשבעין לשקר. אבל לפי מ"ש בכונת רש"י ניחא דאיירי דהם מושבעים מפי אחרים. והי' חל עליהם שבועת העדות כיון דהי' יודעין לו גוף העדות והוה כנשבעין לשקר. אבל מ"מ אינם חייבין משום שבועת ביטוי כיון דלא הוציאו השבועה מפיהן ועי' מש"ל בפ"ב:

ובזה תמהו על מ"ש המחבר וראוי להעידו לאפוקי קו"פ ת"ל דהוא נשמע מהא דיש לחבירו תועלת בעדותו דבעדות דקו"פ לא יהי' לו תועלת. והאו"ת בס"ק ב' כתב דבא למעט אפי' אה הכשיר לקו"פ שיהי' נאמן והי' מהני עדותו אפ"ה אינו בשבועת העדות. כיון דמה"ת אינו בשבועת העדות לא מהני הכשירו. ודבר זה מבואר בירושלמי ובהר"ן בשם הרמב"ן והרשב"א והריטב"א לקמן על המתני' ד' ל"ה דקתני והן יודעין לו עדות עד מפי עד או שהי' אחד מהם קו"פ פטורים ותמהו הא זה כבר מבואר במתני' דר"פ בכשרים ולא בפסולים ותי' דבא להשמיעינן דאפי' אם הכשיר לקו"פ אפ"ה פטורין עי"ש ותוס' בד"ה או שהי' אחד מהם קו"פ מקשים ג"כ קו' זו. ותי' דבא להשמיעינן אם הי' שלשה ואחד מהם קו"פ דגם הכשרין פטורין כיון דנתבטל עדותן משום נמצא קו"פ עיי"ש והא דלא תי' דבא להשמיעינן אף אם הכשר אותם. י"ל דס"ל דגם זה נשמע ממתני' דריש פרקין. דהא דקתני במתני' בכשרים ולא בפסולין ע"כ איירי אף בהכשר אותם דאל"כ הוא מילתא דפשיטא דהם פטורין כיון דאין תועלת בעדותן. אע"כ דגם המתני' דר"פ איירי אה בהכשר אותם: