משכן העדות טז

הנ"ל בפ"ב דמשום שבועת העדות לא נפסל לעדות. ולפ"ז י"ל אם גם דאמרי' בנמצא קו"פ דאינו פוסל אלא א"כ ידעו מפסולו וגם העיד בב"ד. מ"מ בזה כיון דהוא לא נפסל לעדות והוא עד כשר עדיין. רק ע"י הכפירה אינו ראוי להעיד יותר אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה. ועי' היטיב בנתיבות בסי' ל"ו ס"ק ה' מ"ש בזה. וכעת לא עיינתי היטב בזה. יהי' הטעם איך שיהי' מבואר בירושלמי דבכת אחת והשביע לעד אחד וכפר נתבטל כל עדות מכת זה:

והנה בסוגי' דפריך הגמ' על המתני' דכפרו שניהם בזה אחר זה הראשון חייב והשני פטור. ופריך הגמ' מתני' דלא כראב"ש דס"ל משביע ע"א חייב. ולדברי הירושלמי יש לעיין די"ל במתני' משו"ה השני פטור כיון דכבר כפר הראשון ונעשה פסול ממילא דנתבטל גם עדותו משום נמצא קו"פ. דהא הירושלמי מקשה מהי' שני כיתי עדים. ותי' כיון דהם שתי כיתים. משא"כ בזה דהיא כת אחת נתבטל גם עדות השני אף אם העיד. ול"ל דבזה ל"ש נמצא קו"פ כיון דאין פסולו ידוע לב"ד. ודוקא בירושלמי דהי' עשרה עדים דיכולין להעיד על העד דכפר בב"ד ולפסול אותו. ולכן מבטל. משא"כ בזה דכפרו בזה אחר זה. דאין השני נאמן להעיד עליו ולפסול אותו בב"ד. דזה אינו כמבואר בר"ם ל"א דאם יודע באחד שהוא רשע ואין הב"ד מכירין רשעו דאין לו להצטרף עמו אפי' אם ידע שהעדות היא אמת עיי"ש בש"ך. וממילא גם בזה כיון דהוא ידע שהוא רשע ופסול להעיד אין לו להעיד משום נמצא קו"פ. ולפמ"ש הטעם דאף דבעינן שיבוא לב"ד להעיד שיהי' מקיימי הדבר וכתבתי דבזה כיון דיכול לחזור ולהגיד ואין בזה משום חוזר ומגיד רק משום אאמע"ר. ובזה כיון דידעינן דהוא רשע ל"ש זה ויכול לחזור ולהעיד וממילא דפוסל. ולפ"ז הא תינח בירושלמי דאיכא שני עדים שיודעים שהוא רשע. משא"כ בזה דליכא רק ע"א שיודע שהוא רשע. וע"ז אינו נאמן ממילא דלא יכול לחזור ולהגיד משום אאמע"ר. ולכן בזה אינו מבטל כיון דלא העיד עדותו בב"ד. אמנם דיהי' קשה לאותן השיטות דס"ל דקו"פ בכל ענין מבטל אף אם לא בא לב"ד ולפמ"ש הנתיבות הנ"ל דגם בנפסל אח"כ פוסל ג"כ הקו' במ"ע:

ואפשר לומר דהא הטעם דאמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה היא משום דכתיב על פי שנים או שלשה עדים דמקשינן שלשה לשנים מה שנים נמצא קו"פ עדותן בטילה דע"א כמאן דליתא אף שלשה. דגם בדיני ממונות כתיב עפ"י שנים או שלשה עדים כמבואר במכות בסוגי' דנמצא קו"פ עי"ש. ולפ"ז הא תינח לפי האמת דע"א אינו קם לממון. וא"כ בשנים ואחד מהם קו"פ עדותן בטילה. אף בשלשה אמרי' כן משא"כ לס"ד זו דגמ' דמתני' דלא כראבר"ש ופי' דבס"ד זו ע"א קם לממון גמור. ממילא אם נימא כן גם בשנים וע"א מהם קו"פ לא נתבטל עדותן. דהא מתקיים העדות עפ"י עד השני. וכיון דבשנים גופו לא נתבטל עדותן ממילא לא שייך להקיש שלשה לשנים כלל. ובס"ד זו לא אמרי' כלל הך דנמצא קרוב או פסול דעדותן בטילה. ובזה מיושב קו' הרשב"א והריטב"א על תי' הגמ' דטעמא דראבר"ש היא דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי וע"א חייב דהוא גורם לממון. ותמהו דמ"מ קו' הגמ' במ"ע מתני' דלא כראבר"ש. אבל בזה מיושב דלפי תי' הגמ' דע"א אינו קם לממון וממילא דבשנים עדותן בטילה לענין ממון. ואז גמרי' שלשה משנים דאמרי' גם בד"מ נמצא קו"פ עדותן בטילה. וממילא דל"ק קו' הגמ' די"ל אם גם במשביע ע"א חייב משום דהוא גורם לממון כיון דמחייב שבועה מ"מ במתני' פטור השני דאף אם יעיד יתבטל עדותו אף לענין שבועה משום נמצא קו"פ ועי"ש לקמן בשער...:

עוד י"ל דהנה בסוגי' מבואר דגם בשבועת העדות אמרי' ג"כ דהיכא דאיכא כת אחרת דיודעין מהעדות פטורין משום דלא הוה רק כפירת דברים. ומשו"ה מוקי הגמ' המתני' דכת השני' הי' קרובים בנשותיהן אמנם בירושלמי מבואר להיפך מהא דתני אם הי' עשרה כולם חייבין והאחרון פטור. ובאם נימא דהיכא דאיכא עדים מבלעדם פטורין לא יהי' חייב אלא העד שלפני האחרון וכולם יהי' פטורין. דהא דכפרו היא משום דאיכא עוד כת אחת. מזה נראו הירושלמי היא כמ"ש הריטב"א בסוגי' ולקמן בשבועות הפקדון דלפי האמת דקי"ל כר"י בשבועת הפקדון דכופר בפקדון שיש עליו עדים חייב גם בעדים אמרי' כן ועי' ברמב"ם בפ"י מהל' שבועות הל' ט"ו דפסק דבעדים פטורים בדאיכא כת אחרת. ועי"ש בלח"מ. וע"כ דס"ל דסוגי' דידן חולק על הירושלמי. ובאמת לשיטת הירושלמי ל"צ לאוקמי המתני' דהי' כת שני' קרובים בנשותיהן. וכן משמע קצת מהא דהביא הירושלמי ראי' ממתני' דאמר ר"י מתני' אמרה כן הי' שתי כיתי עדים לא מר אלא שתים הא אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו עכ"ל. ובאם נימא דהמתני' איירי דהי' כת השני קרובין בנשותיהם לא יהי' ראי' ממתני' די"ל דמחמת השבועה ע"י שכפר לו נתבטל העדות. והא דהוצרך במתני' לנקוט בשתי כיתות היא כיון דכת השני' הם קרובין בשעת כפירת הראשונה. ובאם לא הי' שתי כיתות. הא הי' נתבטל עדות כת הראשון משום נמצא קו"פ מחמת כת השני'. מזה נראה לשיטת הירושלמי באמת לא צריכים לתי' הגמ' דהי' כת השני' קרובין בנשותיהם וי"ל בק"ל:

והנה כבר כתבתי בפ"ב דקו' הגמ' מתני' דלא כר"א בר"ש היא מתרווייהו. דלר"א בר"ש יהי' השני חייב משום דהוא קם לממון. וממילא דהקו' הגמ' היא ג"כ דהראשון יהי' פטור. דלא הוה רק כפירת דברים. דמבלעדו איכא עד השני שיהי' נאמן אף להוציא ממון. ולפ"ז י"ל כמש"ל כיון דהמתני' איירי גם במושבע מפי אחרים. ובזה הא דחל עליו השבועה. היא דוקא היכא דהוא מחוייב להעיד בתורת עדות. והיא בשבועת העדות חל עליו השבועה אף דלא הוציא השבועה מפיו. משא"כ היכא דאינו בשבועת העדות. והי' מושבע מפי אחרים וכפר. בזה לא עבר על השבועה כלל. כיון דאינו בשבועת העדות ממילא פטור לגמרי. ואינו חייב משום שבועת ביטוי. כיון דלא הוציא השבועה מפיו. ולפ"ז פריך הגמ' שפיר יהי' השני' חייב דל"ל דנתבטל כל העדות מחמת כפירת הראשון דנעשה פסול לעדות משום דנשבע לשקר. דזה אינו דהא לא נשבע כלל כיון דלא הוציא השבועה מפיו וממילא דלא נעשה פסול לעדות כלל ובירושלמי דנתבטל כל העדות מחמת העד דכפר היא כיון דהירושלמי ס"ל דאף דאיכא כת אחרת אפ"ה חייב כנ"ל. ובזה מיושב ג"כ קו' הרשב"א והריטב"א על תי' הגמ' דתי' דטעמא דר"א בר"ש היא דס"ל דגורם לממון חייב ולפ"ז אף אם השני חייב מ"מ הי' חלה שבועה גם על העד הראשון דע"י עדותו הי' מחוייב ממון גמור. וי"ל דמתני' אתיא גם כר"א בר"ש. והא דפטור השני היא דע"י הכפירה של הראשון נתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ ואינו מחייב אפי' שבועה אף אם העיד בב"ד. משא"כ בכל מקום י"ל דגם ע"א חייב משום דהוא גורם לממון [ומ"מ יש מקום למ"ש לישב הגמ' דכריתות די"ל דבאמת איירי שם במושבע מפי עצמו דבזה נעשה פסול מחמת השבועה] גם לפמ"ש הקצוה"ח הנ"ל דבאומר אינו יודע יכול לומר אישתלי כיון דלדבריו באמת נשבע. והא דהשביע עליהם ה' פעמים בב"ד אמרי' דאינו חוזר ומגיד היא כיון דבזה עבר לפנינו על לאו דאם לא יגיד. לא יכול לומר אישתלי ע"ש ולפ"ז י"ל בס"ד זו דאינו עובר על אם לא יגיד כיון דהוה רק כפירת דברים ממילא דיכול לומר אישתלי. ולא נעשה פסול אף אם הי' נשבע בעצמו שאינו יודע דהא יכול להיות דאישתלי. ופריך הגמ' שפיר דבס"ד זו ממילא כיון דלא עבר על אם לא יגיד לא נעשה פסול כלל מחמת השבועה דיכול להתנצל עצמו באישתלי. אמנם לפי תי' הגמ' דמשום גורם לממון מחייב ר"א בר"ש ע"א. א"כ גם לר"א בר"ש עכ"פ העד הראשון עבר על אם לא יגיד ולא יכול להתנצל נפשי' באישתלי. משו"ה י"ל דהשני פטור כיון דנתבטל עדותו מחמת נמצא קו"פ. ופריך הגמ' שפיר אף אי המתני' איירי במושבע מפי עצמו [וי"ל ג"כ כמ"ש לישב הגמ' דכריתות. כיון דשם נשבע לא ידעתי לך עדות מעולם ובזה לא יכול לומר