משכן העדות קסז

ג"כ בתורת העדות וידעינן ג"כ דהמעשה היא אמת ומהני בד"מ. ולפ"ז י"ל הא דנתבטל העדות בד"מ לשיטת הרי"ף היא ג"כ היכא דידע בשעת עדותו דלא יהי' תועלת בעדותו כי יהי' נתבטל מכח הקו"פ כגון דידע מהקו"פ ושהי' מתכוין להעיד. וי"ל דמשו"ה ס"ל להני דכותבי' דשואלין מתחילה בשעה שבאו לב"ד אף קודם שהעידו עדותן כדי שידעו מפסולן. וממילא דאז לא נוכל לדון ע"פ עדותן משא"כ אם נשאל אותם אח"כ אזי מתחילה צריכים להעיד בתורת העדות כי דילמא יאמרו דלא כוונו להעיד וכן אם שואלין אותם תוכ"ד מעדותן בזה י"ל ג"כ כמ"ש בשער... כיון דהיא תוכ"ד ויכולין עוד לחזור חשיב גמר העדות לאחר כ"ד. משא"כ בל"ז אם לא ידעו הכשירים דעדותן יתבטל בזה י"ל דמתקיים העדות בד"מ דוקא. ולא בנפשות כיון דבנפשות בעינן עדות דוקא. ובזה כיון דנתבטל עדותן יתבטל העדות לגמרי ול"ק ג"כ מה דמקשים על שיטת הרי"ף הא סגי במקצתם רואין זא"ז. וא"כ נדע דהעד הרואה את הפסול נתבטל כי הוא ידע מפסולו. משא"כ העד השני דהי' לו צירוף עם העד הרואה את הפסול אמאי יתבטל על ידו הא הוא לא הכיר בפסולו עי' בנתיבות ס"ק ב' ג' די"ל דבדנ"פ נתבטל להרי"ף בכל ענין ולא בד"מ. ובזה ניחא ג"כ הא דמבואר במתני' דלקמן בשני כיתי עדים שהעידו תוכ"ד והוזם כת אחת נתבטל גם עדות דכת הב' משום נמצא קו"פ כמ"ש תוס' בסוגי' ד' ו' ע"ב ד"ה הרי אלו עי"ש דכל זה היא בדנ"פ ולא בד"מ. דבזה הקו' במ"ע נהי דכת אחת הוזמו מ"מ הא העדים דלא הוזמו הא הם לא ידעו מפסולם והי' מעידים אז כן בתורת עדות גמור וממילא דידעינן דהמעשה היא אמת. וראיתי בכנה"ג ס"ק כ"ה דכתב דגם הרי"ף מודה בניזומים עי"ש דהביא זה בשם ס' משפטי שמואל. וס' זה אין בידי לעיין בו ולא אדע טעמו. ובתשו' מהר"מ אלשקר סי' ט"ז ראיתי דהביא דברי הרי"ף אף בזומם דאינו מבטל כיון דלא ידע מפסולו עי"ש. ולפמ"ש י"ל דהיכא דלא בעי' עדים אלא לאמיתית הדבר בזה עיקר סברת הרי"ף. ושם בתשו' מהר"מ אלשקר היא לענין זה בד"מ עי"ש:

עוד ראיתי בכנה"ג ס"ק כ"ו דהביא ג"כ בשם משפטי שמואל בשיטת הרי"ף דהיא דוקא היכא דלא נודע פסולו עד לאחר שהעיד בב"ד עי"ש ואפשר דהיא ג"כ מטעם שכתבתי. ובזה מיושב ג"כ מה דקשה לי לשיטת הרי"ף מהירושלמי בפ' שבועת העדות הנ"ל דכתב בכפר אחד כולם פטורים משבועה כיון דנתבטל עדותן ע"י העד דכפר ונעשה פסול לעדות וה"ל כנמצא קו"פ עי"ש ולשיטת הרי"ף קשה הא לא נעשה פסול רק משעה דכפר בב"ד. ובשעת הראי' כשר הי'. וממילא דלא ידע מפסולו. אבל לפ"ז ניחא דמ"מ כיון דידעו מפסולו קודם הגדת העדות נתבטל ג"כ עדותן. וממילא נדחי' דברי האחרונים דכתבו בנפסל אח"כ ובשעת הראי' הי' כשר דלא נתבטל לשיטת הרי"ף עי' בקצוה"ח ובנתיבות. ולפמ"ש זה אינו:

אמנם לפמש"ל בישוב דברי הריטב"א דמשו"ה יליף תחילה בשנים דעדות הכשר בטל אף לשבועה. משום דבזה ד"מ שוה לנפשות. דלענין שבועה אם נתבטל עדותו ולא חשיב עד ליכא חיוב שבועה. כי בזה לא ידעינן אם המעשה היא אמת וי"ל דדוקא מי שהוא בגדר עד מחייב שבועה. נדחה כל זה דהא הרי"ף כתב זה על שטר דהי' חתומים שנים ואחד מהם קו"פ דבזה עדות השני מהני לענין שבועה. דתלינן דלא ידע מקורבתו. ובזה הקו' במ"ע אם נימא דבדנ"פ נתבטל העדות גם בלא הכיר בפסולו. ממילא לענין שבועה יתבטל ג"כ בד"מ. אע"כ דלשיטת הרי"ף היכא דלא הכיר בפסולו ל"ש כלל הך דנמצא קו"פ אף בדנ"פ. ובזה יש להמתיק דברי הרא"ש דהביא דברי הרי"ף בתשו' ולא הביא דברי הרי"ף בהלכות דכתב ג"כ דבד"מ אם לא הכיר בפסולו אינו פוסל. אבל לפמ"ש ניחא דבדברי הרי"ף בהלכות הי' מקום לומר כמ"ש ולא הי' ק"מ על הרי"ף משא"כ בדברי הרי"ף בתשו' דמחייב שבועה מחמת עדות דעד הכשר ע"כ דהיא עדות גמורה בלא הכיר בפסולו מה שמהני בדנ"פ ג"כ. ובזה חולק הרא"ש על הרי"ף. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהיכא דלא הכיר בפסולו לא בשעת מעשה ולא בשעת הגדה בזה י"ל דלכ"ע מתקיים העדות בהכשירים דבזה כיון דלא הכיר בפסולו גם בשעת הגדה. וממילא דהעיד כן בתורת עדות גמור. ואז בד"מ דלא איברי סהדי אלא לשקרי הא ידעינן דהמעשה היא אמת. וי"ל דזה כונת הרמ"א בס"ס ל"ו דלאחר דהביא שיטת הרא"ש דחולק על הרי"ף וס"ל דגם בלא הכיר בפסולו פוסל ג"כ כתב הרמ"א כיון שהעיד עמו בב"ד. ותמה הש"ך הא אין זה ענין לפלוגתא אי בעי' שיבואו לב"ד אם לא עי"ש. ובזה י"ל דכונתו דבעי' עכ"פ שיהי' נודע מפסולו בשעת העדות. דאז חולקי' על הרי"ף וס"ל נהי דלא הי' ידע מפסולין בשעת ראי' מ"מ נתבטל כל העדות. אפ"ה אם לא הי' יודעין מהביטל בשעת הגדה מתקיים העדות בד"מ דלא איברי סהדי אלא לשקרי. ולזה כתב כיון דהעידו עמו בב"ד דכונתו דבשעת הגדה הי' יודעים מפסולם דוקא. וממילא אם נימא כן בהוזם אחד מהעדים לא נתבטל העדות הנשארים בד"מ כיון דבזה בשעת הגדה לא הי' יודעים מפסולו. ובדנ"פ פסול בכל ענין כמ"ש דהיא גזירת הכתוב בנמצא קו"פ דנתבטל כל העדות. וכן לענין שבועה י"ל דג"כ נתבטל העדות לגמרי וצ"ע בזה:

ובזה הי' מקום ליתן טעם לשבח הא דמבואר בכנה"ג דבפסול דרבנן לא אמרי' נמצא אחד מהם קו"פ. והאו"ת בס"ס ל"ו חולק ע"ז. והביא ראי' מריטב"א קידושין דכתב דנוטל שכר להעיד אינו מבטל שאר העדות כיון דאין פסולו אלא מטעם קנס. משמע דבשאר פסול עדות דרבנן מבטלין עי"ש. ולפמ"ש י"ל ע"פ מ"ש הרשב"א בשבועות בהא דאמרי' אבל משחק בקובי' מדאו' מיחזי חזי ורבנן היא דפסלוה ולכן חייב בשבועות העדות. והקשה הרשב"א דמ"מ כיון דרבנן פסלוה אין תועלת בעדותו. ולזה כתב דפסולי עדות דרבנן מהני תפיסה עי"ש ובמש"ל בשער... ולפ"ז כיון דבפסולי עדות דרבנן מהני תפיסה ממילא כיון דאיכא תועלת עכ"פ בעדותן לענין תפיסה. וממילא דצריכים הכשירים לדקדק בעדותן דלש"ל דלא ידקדקו כיון דאין תועלת בעדותן מחמת שנמצא אחד מהם קו"פ. כיון דגם בפסולי עדות דרבנן מהני תפיסה וממילא אם גם דמחמת הצירוף לפסול נעשה גם הם כפסולים מ"מ מהני עדותן לענין תפיסה. וכיון שכן ממילא צריכים הם לדקדק בעדותן ולהעיד בתורת העדות. ובאם העידו בשקר נפסלו כיון דהי' תועלת בעדותן לענין תפיסה. וכיון דהם צריכים להעיד בתורת עדות. ממילא ידעינן דהמעשה היא אמת. ומתקיים העדות בד"מ. ולפ"ז אין זה ענין לנוטל שכר להעיד. דהא עיקר הטעם דפסול דרבנן לא יתבטל היא משום דעכ"פ ידעינן דגוף העדות היא אמת. משא"כ בנוטל שכר להעיד ל"ש זה דהא בנוטל שכר להעיד גופו ידעינן ג"כ דמעיד אמת ואין חשש עדות שקר מחמת שכרו. ועימש"ל בשער. רק דפסול משום קנס אף אם מעיד באמת וא"כ הי' מקום לומר דזה גרע משאר פסולי עדות דרבנן דבזה בעינן רשע דחמס דוקא ועיקר פסולין מחמת דיעידו שקר בשכר. וא"כ בזה יש מקום לומר דמ"מ כיון דהכשרים צריכים להעיד בתורת עדות כיון דיש תועלת בעדותן. ממילא ידעינן דהמעשה היא אמת. ולקמן אדבר עוד מזה. עימש"ל בפ':

ובאם נימא בשיטת הרי"ף הטעם כמ"ש דהיא דוקא בד"מ והטעם כיון דידעינן דהמעשה היא אמת מהני אף בלא עדותו. ממילא נפ"מ בגיטין וקדושין אף אי אמרי' דהם שווין לד"מ וכאשר יבואר לקמן בעזה"י. מ"מ בזה כיון דבעינן עדות לגוף הקידושין ואין להם קיום בלא העדים כלל אף אם שניהם מודים ממילא אף לשיטת הרי"ף ליכא ממשות בהקידושין בהי' אחד מהם קו"פ אף אם לא ידעו מהפסולין. דכיון דלענין זה גמרי' ממשפט אחד דנתבטל העדות. וכיון דליכא עדים בדבר אין ממש בהקידושין אף אם המעשה היא אמת כיון דהוה קידושין בלא עדים. משא"כ א"א דמוכח מהרי"ף דהיכא דלא הכיר בפסולו לא נתבטל העדות כלל וחשיבי עדים. והראי' מהא דמחייב הרי"ף שבועה ע"פ ע"א וכמ"ש ממילא בקידושין אם לא הכיר בפסולו חשיבי קידושין גמורים כיון דחשיבי עדים. לאחר