משכן העדות קסה

היא אמת על פי השני עדים כשירים. ומהיכי תיתי יתבטל עדות הכשירים רק דהיא גזירת הכתוב. ומשום הכי כתב הש"ך בסי' ל"ד ס"ק ג' בעד היודע בחבירו שהוא רשע ופסול להעיד. דאין לו להצטרף ולהעיד עמו אף דידע דהמעשה היא אמת, ומה"ת לא יעיד עמו יהי' זה כמו מיגו דמהני ג"כ וע"ז כתב דיש לקרב הדין אל הסברא דהא בכל ענין דק"פ ידעינן ג"כ דהמעשה היא אמת ע"פ הכשירים ואפ"ה נתבטל כל העדות כ"כ בזה אין להצטרף עמו דהא הוה כנמצא קו"פ עי"ש. ולפ"ז קשה האיך נוכל ללמוד ד"מ מדנ"פ לענין נמצא קו"פ דעדות כולם בטלה נימא דדוקא בדנ"פ דבעינן עדים דוקא והיכא דליכא עדים אף דידעינן דהמעשה היא אמת ע"פ אומדנא ומיגו וכיוצא בזה לא מהני בלא עדים לזה אמרי' בנמצא קו"פ דנתבטל עדותן. ואף דידעינן דהמעשה היא אמת מ"מ כיון דליכא עדים בדבר לא מהני בדנ"פ. משא"כ בד"מ דלא איברי סהדי אלא לשקרי. ובאם ידעינן דהמעשה היא אמת ע"פ אומדנא או מיגו וכיוצא בזה מהני ג"כ. וא"כ גם בנמצא קו"פ נהי דיתבטל עדותן ולא חשובים עדים. מ"מ כיון דידעינן עכ"פ ע"פ עדים הכשירים דהמעשה היא אמת יהי' זה כמו מיגו דמהני ג"כ בד"מ וזה היא קו' האו"ת בס"ס צ' עי"ש. ולפ"ז י"ל דמשו"ה ס"ל לריטב"א דלא מצינן למילף ג' ד"מ מדנ"פ משום קו' זו משא"כ בשנים ונמצא אחד מהם קו"פ שיהי' עדות חבירו בטלה לענין שבועה זה נוכל שפיר למילף ד"מ מדנ"פ. דהא הטעם דע"א מחייב שבועה אינו דכיון דאיכא ע"א ידעינן דהאמת היא כדברי העד דהא ע"א חשוד בכל מקום למשקר. וגם בשבועה נאמן להכחישו הרי דע"י ע"א לא ידעינן דהמעשה היא אמת. דע"א חשיד למשקר רק דהתורה האמינה לע"א על שבועה. ומ"מ בעינן דוקא שיהי' עד כשר ויהי' בגדר עד. ובאם אינו בגדר עד לא מחייב שבועה. וגם בזה לא ידעינן דהמעשה היא אמת מחמתו כיון דאינו רק ע"א. ובזה גמרי' שפיר ד"מ מדנ"פ בשני עדים ואחד מהם קו"פ דעדות הכשר בטילה לענין שבועה. ול"ש בזה לומר דמ"מ ידעינן דהמעשה היא אמת דזה אינו בע"א. ולזה כתב הריטב"א שפיר דמתחילה גמרי' ע"א לענין שבועה ד"מ מדנ"פ. ואח"כ מקשינן שלשה לשנים כמו בשנים ואחד מהם קו"פ עדות השני בטלה אף לענין שבועה. כ"כ בג' ואחד מהם קו"פ נתבטל עדות כולם אף דידעינן בזה דהמעשה היא אמת מ"מ היא גזירת הכתוב כמ"ש הש"ך. והיא נכון לענ"ד בעזה"י בישוב דברי הריטב"א:

ולפ"ז מבואר להיפך מ"ש חדא דגם ע"א לענין שבועה נוכל ללמוד ממשפט אחד מדנ"פ ולא אמרי' כמ"ש כיון דסגי' בע"א ע"כ לא קאי ע"ז משפט אחד. וגם נדחה ג"כ מ"ש דלרבי גמרי' תחילה שלשה ד"מ מדנ"פ ואח"כ מקשינן שנים לשלשה. דהא מריטב"א מוכח דג' לא נוכל למילף ד"מ מדנ"פ ומטעם שכתבתי כיון דבד"מ לא איברי סהדי אלא לשקרי. ובג' הא ידעינן דהמעשה היא אמת. וממילא גם בקידושין אף א"א דמקדש בע"א חוששין לקידושין מ"מ נימא נמצא קו"פ כמו בע"א לענין שבועה. ועדיין יש לחלק ולומר דדוקא ע"א לענין שבועה. דעיקר השבועה היא דאם לא ישבע יהי' נחתינן לנכסי' וחשיב כממון ממש. משא"כ ע"א לענין קידושין וגם בע"א לענין שבועה היא כלל גדול כל מקום שהשנים מחייבים ממון ע"א מחייבו שבועה. ולזה אמרי' בו כל דיני' האמורים לענין ממון. משא"כ ע"א בקידושין:

ומתו' בסוגי' מוכח ג"כ דלא כדברי הריטב"א רק דגם בג' ואחד מהם קו"פ נוכל ג"כ ללמוד ד"מ מדנ"פ מהקו' הא' דמקשי' אמאי לא נילף ממשפט אחד יהי' לכם. דנראה דעיקר קו' התוס' היא רק דילפי' בג' דעדות השנים נתבטל ג"כ. דזה לא נראה דקו' התוס' היא דנילף בשנים דעדות העד אחד בטל וילפינן הדבר מהקישא דשלשה לשנים. הנאמר גם בד"מ. דהא בקו' הא' לא מקשי' כלל מהקישא דשלשה לשנים הנאמר בד"מ. וגם בל"ז אם נימא דבשלשה מצד הסברא בד"מ תתקיים העדות בשאר. נימא להיפך. דמשו"ה כתבה רחמנא בד"מ ע"פ שנים או שלשה להקיש ב' לג' דגם בשנים לא נתבטל העדות דע"א לענין שבועה למען לא נלמד זה ד"מ מדנ"פ. ולזה נ"ל דהא בקו' האו"ת קשה ג"כ על הא דילפינן דקרובין פסולין להעיד בד"מ ממשפט אחד מדנ"פ. וע"ז קשה ג"כ דהא גם בקרובין אין פסולם מחשש דיעידו שקר רק מגזירת הכתוב. וא"כ גם בד"מ נימא הא מ"מ ידעינן דהמעשה היא אמת. ולזה י"ל דמשו"ה דייק הגמ' בקרובין דכתיב משפט אחד יהי' לכם משפט השוה לכם. ודייק הנוב"י בסי' ע"ב דהא זה משפט השוה לכם היא שפת יתר. וי"ל דכונת הגמ' היא לישב את זה. דהנה הא דידעינן דהמעשה היא אמת ע"פ עדים זה היא דוקא היכא דאומרים זה בתורת עדות. ובאם יעידו שקר הי' עוברים על לאו דלא תענה בזה ידעינן דהמעשה היא אמת. משא"כ במקום דלא עברו על לאו דלא תענה בזה אינם נאמנים כלל. וממילא דלא ידעינן ג"כ אם המעשה היא אמת. ולזה דייק הגמ' משפט השוה לכם היא דהתורה פסלה קרובין גם בד"מ משום משפט אחד משפט השוה לכם. ולאחר דפסלוהו התורה לא נעשה עול גם בד"מ דלאחר דהם פסולין ממילא דאינם אומרים עדותן בתורת עדות. ולא עברו על לא תענה אף אם שקר העידו ממילא תו לא ידעינן אם המעשה היא אמת. ומשו"ה דייק הגמ' משפט השוה לכם היא דהתורה כתבה משפט אחד שיהי' משפט השוה בין בד"מ ובין בדנ"פ. ולזה אמרי' כל מה דהיא בדנ"פ הוא בד"מ ומ"מ לא נעשה עול במשפט בד"מ דלאחר דפסלה הכתוב קרובין לעדות תו לא ידעינן אם המעשה היא אמת. ולפ"ז גם בנמצא קו"פ גמרי' שפיר שיהי' עדותן בטלה ממשפט אחד. וכיון דמה"ד בנמצא קו"פ עדות כולם בטלה ממילא אזי גם הכשרים אינם אומרים בתורת עדות ועדות כולם בטלה ותו לא ידעינן גם אם המעשה היא אמת. ותו ל"ק קו' האו"ת:

והרמב"ם בפ"ה מהל' עדות פסק דלענין שבועה בעינן עד כשר דוקא. ותמה בכ"מ מנ"ל דין זה הא קימ"ל בכל מקום כל היכא דהאמינה תורה ע"א אפי' קרוב נאמן עי"ש ונ"ל לישב מהא דגמרי' בסנהדרין ד' כ"ח דקרובין פסולין לעדות מלא יומתו אבות על בנים. וד"מ גמרי' מדנ"פ ממשפט אחד יהי' לכם. ובמכות ד' ו' ע"ב בהא דאמרי' דעדות מיוחדת כשר בד"מ דכתיב לא יומת ע"פ ע"א דהיא עדות מיוחדת. ובתוס' שם בד"ה בדנ"פ תמהו דהא בקרובין כתיב לא יומתו אבות דמזה גמרי' דקרובין פסולין להעיד בדנ"פ ואפ"ה גמרי' ד"מ מיני' ממשפט אחד. וכ"כ ניליף גם עדות מיוחדת דפסול גם בד"מ ממשפט אחד. ותי' דע"כ הקרא לא יומת ע"פ ע"א לא קאי על ד"מ כיון דבד"מ עדות מיוחדת עכ"פ מועיל לשבועה עי"ש ולפ"ז מיושב קו' הכ"מ דע"כ מוכח דקרוב אינו נאמן אף לענין שבועה. דאל"כ האיך מצינו למילף דקרובין פסולין בד"מ ממשפט אחד נימא הקרא ע"כ לא קאי על ד"מ כיון דבעדות קרובין איכא תועלת עכ"פ לענין שבועה. ולפמ"ש יש להמתיק יותר תי' התוס' במ"ש דעדות מיוחדת לא נוכל ללמוד ממשפט אחד כיון דעכ"פ איכא תועלת לענין שבועה. דמ"מ ניליף דלענין ממון גמור לא מהני עדות מיוחדת. ודוקא לשבועה מהני. אבל לפמ"ש ניחא דהנה הא דעדות מיוחדת פסול אינו מצד סברא רק מגזירת הכתוב דמצד הסברא כיון דאיכא שני עדים אם גם דלא ראו זא"ז. מ"מ כיון דשני עדים מעידים כן ידעינן דהמעשה היא אמת. ובד"מ לא איברי סהדי אלא לשקרי. והאיך נוכל למילף ד"מ מדנ"פ יהי' קשה קו' הנ"ל וע"כ צ"ל ג"כ דאם נימא דעדות מיוחדת פסול. ממילא אז לא נדע ג"כ דהמעשה היא אמת דכיון דהוא פסול ממילא כיון דלא הוה עדים בדבר יכול להיות דגוף המעשה היא שקר. ולזה אמרי' שפיר כיון דבעדות מיוחדת מחוייב עכ"פ שבועה כיון דע"א מחייב שבועה. וכיון דיש תועלת בעדותו לענין שבועה. ממילא צריך לדקדק בעדותו גם בעדות מיוחדת דהיא עדות גמור לחייב עכ"פ שבועה. ובאם העיד שקר עבר על לא תענה. וכיון שכן ממילא בשני עדים מחויב אפי' ממון כיון דבזה העידו בתורת עדות גמור. וידעינן דהמעשה היא אמת. ולפ"ז גם בקרובין דגמרי' דפסולין בד"מ ממשפט אחד ע"כ דליכא אף חיוב שבועה בקרובין דאל"כ הקו' במ"ע האיך נוכל למילף ממשפט אחד מדנ"פ. אם גם דלא הוה עדות גמור. מ"מ הא ידעינן דהמעשה היא אמת כיון דהם אומרים זה בתורת עדות לחייב שבועה. מזה מוכח דקרוב לא הוה עד כלל אף לענין