משכן העדות קסד

לרבי בממון לשבועה. אף דלענין שבועה סגי בע"א אפ"ה נתבטל עדותו. כ"כ אמרי' זה לענין קידושין והא דכתב עוד דבאסורים לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. י"ל ג"כ דאם דאמרי' גם בקידושין אף דסגי' בע"א נמצא קו"פ עדותן בטלה. היא דוקא בקידושין דאם גם דסגי' בע"א בקידושין מ"מ בעינן דוקא עד כשר. משא"כ אם קידש בפני קרוב לא הוה קידושין אפי' למ"ד דהמקדש בע"א חוששין לקידושין משו"ה גמרי' שפיר מע"א לענין שבועה כמו בע"א לענין שבועה נתבטל עדותו מכח הקו"פ כ"כ בקידושין. משא"כ באיסורין דבזה קימ"ל כל מקום שהאמינה תורה ע"א אפי' קרוב נאמן רק הפסול בעבירה אינו נאמן בזה לא נוכל ללמוד דאמרי' נמצא קו"פ נתבטל עדותן מע"א לענין שבועה. משום די"ל דדוקא לענין שבועה דבעינן בעדות כל משפטי העדות שיהי' עד כשר דוקא. ולכן בנמצא קו"פ לא חשיב עד. ולכן לא מהני עדותו לענין שבועה. וכ"כ בקידושין כיון דמחמת הצירוף לא הוה עליו שם עד כשר ולכן נתבטל עדותו לגמרי. משא"כ באיסורין דגם הקו"פ נאמן רק הפסול בעבירה אינו נאמן. בזה האיך שייך לפסול את העד מחמת נמצא קו"פ דאם גם דהי' לו צירוף עם אחד שהי' פסול בעבירה. מ"מ מחמת צירופו לא נחשד העד הכשר להעיד שקר. וממילא דאינו מבטל. ולכן דוקא במקום דבעינן עד כשר דוקא כמו בשבועה ולענין קידושין אמרי' נמצא קו"פ. ולא באיסורין דלא בעינן בהו משפטי העדות. אמנם דעת המורים להצריכה גט היא משום דבמקום דסגי' בע"א לא אמרי' כלל נמצא קו"פ כמ"ש משום דזה לא נוכל ללמוד ממשפט אחד. והם ס"ל דגם לרבי לא אמרי' לענין שבועה נמצא קו"פ דעדותן בטלה לגמרי דעל כל פנים מחייב שבועה ויש להוסיף עוד לפי מה שהאריך האו"ת בסי' ל"ו כמה פעמים. ונתן טעם לפלוגתא דר"י ורבי דרבי ס"ל בשנים ידעינן מסברא דצירוף הפסול מבטל העדות. דהא הפסול יש לו גרם ויד בעדות דזולתו לא הוה רק ע"א. והעד השני צריך לעדותו. דמשום עדותו איכא תועלת בעדותו לענין ממון. ולכן הם עדות אחת. ולכן מצד הסברא דהיכא דנפסל עד אחד מהם שיתבטל כל העדות עיי"ש. ולפ"ז ממילא אם גם דאמרי' בד"מ דנתבטל כל העדות לגמרי לענין שבועה. מ"מ לא נוכל ללמוד מיני' דיני קידושין דסגי' בע"א משום די"ל דוקא בד"מ דבעינן שנים לענין ממון. ולכן חשובים השנים כעדות אחת דיש להם צירוף זה עם זה. כיון דאין תועלת בעדותו בלא חבירו. ולכן אם חבירו הוא קו"פ נתבטל גם עדותו. כיון דהם חשובים כעדות אחת. משא"כ לענין קידושין אם סגי בע"א והי' שנים. דבזה לא חשובים עדות אחת. כיון דלענין הקידושין אין חיבור בעדותן זה לזה, ולכן לא נתבטל עדותן כלל מחמת קו"פ. ואף דלענין שבועה אמרי' כן לרבי היא מטעם האו"ת. וזה ל"ש בקידושין ואין לומר בפשיטות דמשו"ה לא נוכל ללמוד קידושין מע"א לענין שבועה. דגבי שבועה נתבטל כל העדות בלא הטעם דנמצא קו"פ מחמת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דהם הי' באין לחייב ממון. ולענין זה נתבטל העדות. ולכן נתבטל גם לענין שבועה. וזה ל"ש בקידושין דהא לא נתבטל העדות כלל. ונמצא קו"פ ל"א היכי דסגי' בע"א דזה אינו דהא כל ענין דאמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו היא משום דהוה כנמצא קו"פ כמ"ש הרא"ש בשם הראב"ד. וממילא אם לא נימא לענין שבועה נמצא קו"פ אז לא יהי' שייך ג"כ עדות שבטלה מקצתה לענין שבועה. וראי' לזה מהא דכתבו תוס' דר"י ס"ל דבד"מ ל"ש להקיש ג' לב' דגם בשנים אין נתבטל עדותן לגמרי דע"א מחייב שבועה. ויהי' קשה אמאי לא יהי' נתבטל עדותו בלא הטעם דנמצא קו"פ מכח עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. מזה ראיה דהא בהא תלי'. דבאם לא אמרי' בעדות לענין שבועה נמצא קו"פ לא אמרי' ג"כ עדות שבטלה מקצתה. ובזה צ"ע לענ"ד בהא דאמרי' בב"ק ד' ע"ב דלר"י בהוזמו על הטביחה נתבטל גם עדות הגניבה מחמת עדות שבטלה מקצתה. הא לר"י לא אמרי' בד"מ נמצא קו"פ עדותן בטלה. ממילא דלא אמרי' ג"כ עדות שבטלה מקצתה, ועמש"ל בשער... אעפ"כ יש לחלק ולומר דאם גם דבע"א לענין שבועה אמרי' ג"כ נמצא קו"פ עדותן בטילה מ"מ בכל מקום דסגי' בע"א אף בקידושין דבעינן עד כשר לא אמרי' נמצא קו"פ משום דזה לא נוכל ללמוד לא מד"מ ולא מדנ"פ. וגם מע"א לענין שבועה כיון דזה הוא מטעם אחר כמ"ש האו"ת. וזה הוא מצד הסברא. משא"כ לענין קידושין:

ובזה י"ל דברי הרמ"א באהע"ז בסי' מ"ב סעיף ב' שכתב על דברי הסמ"ג דחוששין לקידושי ע"א וכן אם קידש בפני שנים ואחד מהם קו"פ הוה כמקדש בפני ע"א. ונדחקו הח"מ והב"ש הא דלא נתבטל העד מחמת צירופו לעד הפסול. וכתבו דאיירי באופן דלא נתבטל עדותו מחמת קו"פ כגון דלא ראו זא"ז. או דלא כוונו להעיד עיי"ש. ועימש"ל עוד בזה. ולענ"ד זה צ"ע דאם נימא דאיירי באופן דלא נתבטל מחמת קו"פ מה חידש בזה הרמ"א. וגם דזה הי' יכול להשמעינן גם בג' והי' אחד מהם קו"פ דנתקיים עדותו והוה קידושין ממש אף להסוברים דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין אפ"ה בזה הא הוה שני עדים. לזה נ"ל דרמ"א איירי באופן דנתבטל עדותן מחמת נמצא קו"פ. רק לסמ"ג דס"ל דהמקדש בע"א חוששין לקידושין בזה אמרי' כיון דסגי בע"א לא אמרי' בזה כלל נמצא קו"פ עדותן בטלה. והיא דעת המורים שהביא גם הכנה"ג. ומטעם שכתבתי. או דהם ס"ל דגם לרבי לא אמרי' לענין שבועה נתבטל עדותן דבע"א ל"א כן משום דזה לא נוכל ללמוד ממשפט אחד. או כמ"ש מסברת האו"ת דבל"ז ליכא ללמוד מע"א לענין שבועה דזה מצד הסברא דנתבטל עדותן כיון דהשנים חשיבי עדות אחד ועדותו של זה לא מהני בלא זה. ולכן בקידושין דל"ש זה לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטילה. ולכן להסוברים בקידושין בע"א אין חוששין לקידושין אם קידש בפני ג' והי' אחד מהם קו"פ בזה נתבטל עדותן לגמרי משום נמצא קו"פ. וראיתי בתשו' רבינו מהרע"א בסי' צ"ה שהאריך בזה והביא דדעת המורים היא דס"ל כר"י דבד"מ תתקיים העדות בשאר והן מדמים קידושין לד"מ עיי"ש ולענ"ד דל"צ לזה. ואדרבא קצת משמע גם מתוס' בסוגי' כדעת המורים כן. מהא דתמהו האיך מצאנו ידינו במעמד גיטין כשנתנו בפני קרובין. וקשה למה לא מקשי' ג"כ מקידושין ואם גם דתוס' נקטו בקושייתם גם לר"י. ולר"י ל"ק מקידושין דכיון דסגי בע"א וכמ"ש בתשו' רע"א וכונתי תה"ל לכל דבריו וכאשר אבאר את זה עוד לקמן. מ"מ קשה אמאי לא מקשי' לדידן דקימ"ל כרבי גם מקידושין. אבל לפמ"ש ניחא דאי אמרי' המקדש בע"א חוששין לקידושין. בזה גם לרבי י"ל דלא נתבטלו הקידושין משים קו"פ משום דהיכא דסגי' בע"א לא אמרי' כלל נמצא קו"פ עדותן בטלה. דזה לא נוכל ללמוד ממשפט אחד. וגם לא מד"מ וכמ"ש:

אמנם מה דעומד לנגדי היא דברי הריטב"א בסוגי' דמכות דמבואר מדבריו היפך מ"ש. ויען כי דבריו צריכים ביאור לזה אעתיק את דבריו וז"ל בד"ה אמר ר"י בד"א בדנ"פ. וטעמא דר"י לאו וכו' אלא טעמא דר"י כדפי' רש"י ז"ל דסברא היא שאין לדין כן אלא בדנ"פ דכתיב בי' והצילו העדה. אבל בממון למה יפסל הכשר מפני שנמצא עם הפסולין. א"נ כדפי' התוס' כיון דנפקא לי' מהקישא דג' לב' משמע לי' דבדנ"פ היא דפשיטא לן דבשנים עדות שניהם בטלה לגמרי כי ע"א בדנ"פ אינו כלום אבל בממון אפי' בשנים יכולין אנו לומר שאם נמצא אחד מהם פסול שחבירו עדותו קיימת לשבועה מה"ת ומיהו ר"ע ורבי סברי דשפיר גמיר ד"מ מדנ"פ. ומה התם עדות היחיד בטלה לגמרי אף בד"מ בטלה לגמרי ואינו קם אפי' לשבועה. ולכך חוזר ומלמד על השלשה ועל המאה וכיון דהל' כרבי שמעינן נמי מינה דבד"מ שנמצא אחד קו"פ אין הכשר קם לשבועה וכן כתבו הגאונים עכ"ל. ודבריו צריכים ביאור דלאיזה ענין הוצרך ללמוד תחילה ד"מ מדנ"פ דאין עדות השני קם אפי' לשבועה ולהיות חוזר ומלמד לג' וק' ואמאי לא נילף גם בק' ד"מ מדנ"פ דעדות כולם בטלה ומה שנ"ל בישוב דברי הריטב"א היא דהא כל ענינים דנמצא קו"פ דעדות כולם בטלה היא גזירת הכתוב. דמצד הסברא היא להיפך. בדאיכא ג' עדים מה בכך דאחד מהם הוא פסול הא מ"מ ידעינן דהמעשה