משכן העדות קסג

שער ו' בענין נמצא קו"פ בשער זה יבואר דיני נמצא קו"פ בכל עניני עדות. ובכל עניני פסולים פרק א' במתני' דמכות דף ו'. ומה שנים נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה. אף שלשה נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה. מנין אפי' מאה ת"ל עדים. אמר ר"י בר"א בדנ"פ [ופי' רש"י דכתיב והצילו העדה ומהדרינן אזכותא] אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר. רבי אומר אחד ד"מ ואחד דנ"פ ואימתי בזמן שהתרו וכו' והתוס' בד"ה אמר ר"י תמהו על פי' רש"י בטעמא דר"י דדוקא בדנ"פ אמרי' נמצא קו"פ דכתיב והצילו העדה חדא דא"כ ד"מ ניליף מינייהו דכתיב משפט אחד. ועוד בד"מ נמי כתיב ע"פ שנים או שלשה ונקיש ג"כ ג' לב'. ולזה פי' דטעמא דר"י היא דדוקא בדנ"פ שייך להקיש ג' לב' דמה ב' עדותן בטלה לגמרי דע"א בדנ"פ כמאן דליתא דמי כ"כ בג'. משא"כ בד"מ גם בשנים לא נתבטל עדותן לגמרי דבד"מ יש תועלת בע"א ג"כ לחייב שבועה. לכן שלשה נמי נמצא אחד מהם קו"פ תתקיים העדות בשאר עכ"ד. ותמהו דעדיין יקשה קו' הא' דנהי דלא מצינו להקיש שלשה לשנים מ"מ אמאי לא ניליף ד"מ מדנ"פ ממשפט אחד. גם לא נתפרש בתוס' במאי פליגי ר"י ורבי. והי' נראה לענ"ד דבזה פליגי דודאי הא דגמרי' ד"מ מדנ"פ ממשפט אחד היא ע"כ לענין חיוב ממון גמור דבזה גם בד"מ בעינן שני עדים דוקא כמו בדנ"פ ולזה גמרי' ממשפט אחד יהי' דכל הפסולין לעדות דנ"פ פסולין ג"כ לד"מ. משא"כ ע"א לענין שבועה בודאי לא מצינו למילף מדינ"פ. ממשפט אחד דהא חלוקים הם לגמרי דלענין נפשות בעי' שני עדים דוקא. ולענין שבועה סגי בע"א וכיון דסגי בע"א האיך שייך לגמור דין דע"א לענין שבועה ממשפט אחד. ובאמת חתרו למצוא טעם הא דבעי' בע"א לענין שבועה עד כשר דוקא ולמה לא יהי' קרוב מחויב שבועה כמו בכל מקום דאמרי' דכל מקום שהאמינה תורה ע"א אפי' קרוב. ועימש"ל בזה. ממילא דע"א לענין שבועה לא מצינו למילוף ממשפט אחד. ולפ"ז י"ל דזה כונת התוס' בתירוצם. דר"י ס"ל דבד"מ בשני עדים ונמצא אחד מהם קו"פ נשאר העדות השני עכ"פ לענין שבועה דזה לא נוכל ללמוד ממשפט אחד דעדותן בטלה לגמרי כדנ"פ. דלענין שבועה לא נוכל ללמוד מדנ"פ. וא"כ בשני עדים ואחד מהם קו"פ נשאר עדות חבירו לענין שבועה. ולזה מקשינן להיפך בד"מ ג' לשנים. מה שנים ונמצא אחד מהם קו"פ תתקיים עדות דהעד השני לענין שבועה. כ"כ בשלשה ונמצא אחד מהם קו"פ תתקיים העדות בשאר. ולזה הוצרכה התורה להקיש שלשה לשנים גם בד"מ למען לא נלמד בשלשה ונמצא אחד מהם קו"פ נתבטל עדותן לגמרי מדנ"פ ממשפט אחד. לזה כתבה התורה גם בד"מ ע"פ שנים או שלשה להקיש שלשה לשנים דבד"מ לא אמרי' נמצא אחד מהם קו"פ. ולענין זה לא ילפינן ממשפט אחד. ורבי ס"ל להפך דגם בד"מ אמרי' בשלשה ונמצא אחד מהם קו"פ נתבטל עדותן לגמרי. משום דגמרי' זה ממשפט אחד. רק דשנים ונמצא אחד מהם קו"פ בזה הי' ס"ד דלא יתבטל עדות השני לענין שבועה. דע"א לענין שבועה לא שייך למילף ממשפט אחד ולזה הקיש הכתוב בד"מ שנים לשלשה. כמו בשלשה ונמצא אחד מהם קו"פ נתבטל כל העדות. דזה גמרי' ממשפט אחד. כ"כ בשנים ונמצא אחד מהם קו"פ נתבטל העדות לגמרי ול"מ העדות דע"א אף לענין שבועה זה כתבה התורה גם בד"מ ע"פ שנים או שלשה להקיש שנים לשלשה. דבנמצא קו"פ נתבטל העדות לגמרי אף לענין שבועה ורבי ס"ל זה מסברא דיותר מסתבר דהתורה כתבה ע"פ שנים וכו' להקיש שנים לשלשה כיון דבזה נוכל לקיים ג"כ הא דמשפט אחד. דדין דד"מ שוה לדנ"פ. או בפשיטות י"ל דרבי ס"ל דמ"מ גמרי' שלשה משנים כמו בשנים ונמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה לענין ממון עכ"פ. כ"כ בשלשה ונמצא אחד מהם קו"פ נתבטל עדותן ג"כ לענין ממון. וממילא כיון דמוכח דקו"פ מבטל גם עדות הכשירים מהא דשלשה ונמצא אחד מהם קו"פ דנתבטל עדותן לגמרי. ממילא כמו כן אמרי' בשנים ונמצא אחד מהם קו"פ דנתבטל גם עדות הכשר אף לענין שבועה. דהדר מקשינן שנים לשלשה. כמו בשלשה נתבטל עדות הכשירים מחמת הפסול כ"כ בשנים ומתחילה מקשינן שלשה לשנים. ואח"כ מקשינן שנים לשלשה ור"י ס"ל להיפך דמקשינן שלשה לשנים להיפך דלא נתבטל עדות הכשירים מכח הפסול. ולפ"ז לפי האמת דקימ"ל כרבי. ממילא בעדים שנמצא בהם קו"פ נתבטל העדות לגמרי אף לענין שבועה. היוצא מזה דהיכא דע"א נאמן לא מצינו למילף ממשפט אחד כיון דחזינן דהם חלוקים בדין לענין שני עדים, ולזה דנימא לענין שבועה נמצא קו"פ עדותן בטלה לא נוכל ללמוד ממשפט אחד רק מההיקש דע"פ שנים או שלשה הנאמר גם בד"מ וכמ"ש:

ובזה אמרתי לישב קו' הראשונים בשבועות ד' ל' דפריך הגמ' על המתני' דקתני כפרו שניהם בזה אחר זה הראשון חייב והשני פטור. מתני' דלא כראב"ש דס"ל משביע ע"א חייב. ותי' הגמ' דטעמא דראב"ש דחייב גם בע"א דס"ל דהגל"מ כממון דמי וקשה דבזה עדיין אינו מיושב קו' הגמ' מתני' דלא כראב"ש עי"ש ברשב"א וריטב"א. ואמרתי לישב את זה ע"פ דברי הירושלמי שם. דהביא שם ברייתא בהשביע עשרה עדים וכפרו בזה אחר זה דהראשון חייב וכולם פטורים. ומפורש שם הטעם בירושלמי דס"ל נמצא קו"פ עדותן בטלה. ולזה כיון דכפר הראשון ונעשה פסול לעדות נתבטל עדות כולם עי"ש. ולפ"ז קשה מאי פריך הגמ' מתני' דלא כראב"ש דילמא הא דפטר במתני' היא כיון דכפר הראשון והם כת אחת נתבטל ג"כ עדות השני משום נמצא אחד מהם קו"פ וגרע מאלו השביע ע"א דבזה נתבטל עדות דעד השני לגמרי, אבל לפמ"ש י"ל דבס"ד דגמ' דטעמא דראב"ש דס"ל משביע ע"א חייב היא דע"א קם לממון ממש. וכיון שכן ממילא לא מצינו למילף ד"מ מדנ"פ כלל וכלל. דבד"מ כיון דסגי בע"א. ע"כ לא ס"ל הך דמשפט אחד. וממילא דל"ש הדרש דמה שנים דבשנים ואחד מהם קו"פ עדות חבירו קם לממון ממש. ופריך הגמ' שפיר. משא"כ לתי' הגמ' דטעמא דראב"ש היא דס"ל דבר הגורם לממון חייב. וע"א אינו קם גם לראב"ש רק לשבועה. ממילא לפ"ז שפיר ילפינן ד"מ מדנ"פ ממשפט אחד. ובנמצא קו"פ נתבטל העדות לגמרי אף לענין שבועה כמ"ש. וא"כ שפיר י"ל דמתני' כראב"ש. ואף במשביע ע"א חייב מ"מ במתני' פטור משום נמצא קו"פ דנתבטל העדות לגמרי אף לענין שבועה:

והכנה"ג בר"ס ל"ו הביא דברי תוס' הנ"ל וכתב עליהם וז"ל ויש מהמורים שלמדו מכאן שאעפ"י שנמצא אחד מהם קו"פ לע"א מיהא מהני ויש לחוש להצריכה גט כסברת רא"ם וסמ"ג ז"ל שחששו לע"א אבל מהרר"א וכו' חלק עליהם וכתב דהתוס' לא כתבו זה להלכה וכו' ועוד שלא כתבו זה אלא לר"י אבל לא לדעת רבי דהל' כמותו. ואת"ל דהל' כר"י לא כתבו כן אלא בד"מ לא בדנ"פ ודיני קידושין לדנ"פ דמי' ע"כ ובתשו' כ"י ובתשו' למהר"י בירב ז"ל כתב דדיני איסור לא דמי' לד"מ ולנפשות לענין זה עכ"ד הכנה"ג מבואר דהנהו דס"ל בנמצא קו"פ מהני עכ"פ לע"א. היא משום דס"ל גם לרבי דס"ל גם בד"מ נמצא קו"פ עדותן בטלה. היא דוקא במקום דבעי' שני עדים דוקא. משום דזה נוכל ללמוד ד"מ מדנ"פ ממשפט אחד. משא"כ במקום דסגי' בע"א זה לא נוכל לימוד ממשפט אחד כמ"ש. ולכן גם בד"מ ונמצא אחד מהם קו"פ לא נתבטל העדות לגמרי דלענין שבועה דסגי בע"א לא נוכל ללמוד מדנ"פ. ולכן גם לרבי מחוייב עכ"פ שבועה גם בד"מ. ולכן ממילא בקידושין להנהו דס"ל דסגי' בע"א לא אמרי' כלל נמצא קו"פ עדותן בטלה במקום דסני' בע"א. והחולקים ע"ז ס"ל כמ"ש דלרבי בד"מ נתבטל העדות לגמרי ואף לענין שבועה. ואף דזה לא נוכל ללמוד ממשפט אחד יהי' לכם מ"מ אמרי' זה מכח ההיקש דמה שלשה נתבטלו מחמת הקו"פ עדות הכשירים כמו כן בשנים נתבטל עדות הכשר אף לענין שבועה. וכיון דמוכח דבד"מ נתבטל עדות הכשר אף לענין שבועה. ממילא גמרי' גם בקידושין אף דסגי' בע"א מ"מ אמרי' גבי נמצא קו"פ עדותן בטלה ולא הוה אף כע"א. כיון דאמרי' כן