משכן העדות קסב

דחתמו זה שלא בפני זה ודאי לא כוונו להעיד. משא"כ אם שואלין להפסולין צ"ל כן ולפ"ז י"ל דזה היא לפי האמת דאמרי' אין העדים חותמין על השטר אא"כ יודעין מי חותם עמהם. וא"כ ידעינן דרותא שביק למען דקשיש מיני' והקרובי' למילוי חתם משא"כ אי הוה חותמים אף אם לא ידעו מי חותם עמהם. יכול להיות דקרוב חתם עצמו לעד ויבטל:

ולשיטת הרי"ף דס"ל דהיכא דלא הכיר בפסולו אינו פוסל צריך לומר פי' אחר בגמ' דהא כיון דלא ידעו אי חותם עמהם לא יתבטל משום קו"פ. וגם לאח"כ ע יתבטל השטר משום זה דתלינן דשביק רוחא. ולפמ"ש במק"א דבשני עדים כיון דכל אחד צריך לחבירו יש להם צירף אפי' אם לא ראו זא"ז ואפי' אם לא ידעו בפסולו אף לשיטת הרי"ף. כמו דאמרי' בזה לענין הזמה אף העידו לאכ"ד אפ"ה צריך שתהי' נזומין שניהם כיון דצריכים זה לזה ה"ה בזה י"ל דבגמ' ב"ב דף קס"ב בהא דאמרי' רוחא שביק הוא דוקא בהי' ג' עדים ואחד מהם קו"פ דבזה אמרי' רוחא שביק. והוה כלא הי' צירוף אבל בשני עדים בזה פוסל אף אם לא יהי' להם נירוף. ולכן אמרי' בגמ' אא"כ יודעין מי חותם עמהם ויהי' ניחא גם לשיטת הרי"ף. אמנם בגמ' משמע דאין העדים חותמים משמע אף שני עדים. וקצת צ"ע בהא דעידי השטר חותמין אף זה שלא בפני זה דודאי הא ע"א חשוד בכל מקום למשקר וא"כ ניחוש דילמא ע"א יחתום עצמו על השטר בזמנו. ועד השני יחתום לאח"כ והשטר פסול דהוא מוקדם. ובזה ל"ש ג"כ עידיו בחתימיו זכין לו:

ע"ב צריך לברר וקשה דמ"מ נוגע בעדות הוא דילמא יאמרו כת דכוונו להעיד עם הראשונים ויתבטל עדותן משום נמצא קו"פ. א דמשכחת לה דלא נתבטל משום קו"פ דכת הב' אמרו ללא כוונו להעיד מ"ח נוגע הוה. וי"ל דכת שמעידים עתה אמרו דלא ראו כת הב' וא"כ לא יתבטל אח"כ. אף אם הכת שיבואו יאמרו שהם ראו אותה. מ"נ הא בעינן רואין זא"ז דוקא. ולשיטח הרמ"ה הנ"ל בסי' ל"ו דס"ל דבד"מ לא בעינן רואין זא"ז הקו' בא"ע. ולשיטת הרי"ף דס"ל דלא הכיר בפסולו אינו אאאאפ דאיירי דבשעה ראי' לא ידעו שהמה פסולין. כיון דעכשיו פוסל אותם. וממילא דלא מבטל. וי"ל ג"כ די"ל דבזה לאו לברר כיון דהוא קי' סבר שהמה כשירים שלא ידע שהם יפסלו אותם ומה יעשה אם נתגלה שהמה פסולין. הא הוא הי' סבר דבאמת יש לו שני כיתי כשירים:

ועי' בירושלמי בסוגי' דכתב דאיירי דכבר הכריזו עליהם. ועי' במפרש אמאי לא פי' דאיירי בפסולי עדות תורה דבזה לא צריכים הכרזה. ולאיזה ענין צריך לדחוק דאיירי בפסולי דרבנן וגם הכריזו עליהם גם אם נימא כן ל"ל מ"ש ברש"י דבזה האופן חשיב בירר כיון דאיירי דכבר הכריזו עליהם. וידע מפסולם. ולפמ"ש הכנה"ג בסי' ל"ו דפסולי עדות דרבנן אינם מבטלים משום קו"פ ובסוגי' שם הארכתי בזה י"ל דמש"ה מפרש הירושלמי דאיירי בפסולי עדות דרבנן שלא יהי' קשה הנ"ל הא חשיב נוגע. שלא יתבטל העדות אח"כ משום קו"פ. ויהי' ראי' מזה לכנה"ג. וי"ל ג"כ דבא לפסלן להכריז עליהם. קודם הגדה. וממילא יפסלו להעיד אח"כ:

בסוגי' יש לעיין קצת לסברת העיר שושן בסי' ל"ז דפסול נוגע היא כמו קרוב. ולא מטעם דחשיד לשקר וא"כ י"ל אם הי' נוגע בשעת מעשה, והוא לא ידע מזה שהוא נוגע ואח"כ נתגלה שהוא נוגע נתבטל ג"כ עדותו כמו בקרוב שהעיד ולא ידע שהוא קרוב. ואח"כ נתגלה שהוא קרוב דבודאי בטל עדותו כ"כ בזה. משא"כ א"א דנוגע פסול רק משום דחשוד לשקר ממילא היכא דלא ידע בשעת עדות שהוא נוגע. ל"ש דחשוד למשקר ומהני עדותו דבזה י"ל כהא דאמרי' כבר העידו. דתלי' בזה לדעת הע"ש כיון דעכשיו נתגלה שהי' נוגע בטל עדותו. משא"כ להסמ"ע דסובר דמטעם משקר פסול ל"ש זה ויש לחלק גם לסברת הע"ש וצע"ק: