משכן העדות קסא

אמנם דזה צע"ק הא דאמרי' בכ"מ חשוד אממון לא חשוד אשבועה משום דממון איתא בחזרה דנראה לאו מטעם דאיסור ממון קיל מאיסור שבועה דזה הוה לאו שיש בו מלקות. ואיסור גזילה לאו שאין בו מלקות היא. כיון דניתן לחזרה זה לא נראה רק הטעם דאיסור זה דגזילה בידו לתקן אח"כ אם יחזיר לו ממונו. ולפ"ז יהי' קשה דהא במה שחטא נגד המקום אף אם יחזיר לו אח"כ מ"מ לא יתקן איסור זה עד שישיב וכ"כ יוכל להשיב ג"כ על איסור שבועת שקר. ובאמת גבי הכופר במלוה ל"ק די"ל דתלינן דאין לו עכשיו מה לשלם. ואין לו שום חטא. רק דהתוס' כתבו כמה פעמים דגם גזלן גמור לא נפסל מה"ת לשבועה מטעם זה וזה צ"ע:

שם ד' כ"ז מומר אוכל נבילות לתיאבון ד"ה פסול וכו' בסוגי' מבואר דרע לשמים ורע לבריות הוא ג"כ רשע דחמס ולהסביר הענין נ"ל כן דרבא ס"ל באוכל נבילות להכעיס כשר להעיד דמה דחשוד לאכול נבילות היא משום דזה אינו עון בעיניו דמבעט במצוה זו אבל על איסור גזל או עדות שקר דהיא מצות שכליות ע"ז לא חשוד. דאף דהוא רע לשמים היא משום דאין זה איסור בעינו כלל משא"כ על דבר שהיא איסור בעיניו לא נחשד לעבור כלל אף בשביל ממון. משא"כ היכא דהוא רע לשמים ורע לבריות בזה פסול הוא להעיד דחשוד הוא לעבור על איסור עדות שקר כיון דהוא רע לשמים ומשו"ה במומר אוכל נבילות לתיאבון בזה הא דאוכל נבילות לאו משום דאין זה איסור בעיניו דהא אדרבא חזינן דגם זה איסור בעיניו. ודוקא לתיאבון אוכל נבילות בשביל הנאתו. ומשו"ה פסול ג"כ להעיד. אף דזה היא רע לבריות מ"מ הא גם מה שהוא רע לשמים הלא גם זה היא איסור בעיניו. ואעפ"כ משום הנאתו עובר ע"ז כ"כ יעבור אף על איסור שהיא רע לבריות:

ולפ"ז כל זה היא אי אמרי' חשוד על איסור קל חשיב ג"כ על איסור חמור. בזה י"ל כמו דחשיד לעבור על איסור קל משום ממון. כ"כ יעבור משום ממון על איסור חמור. ומשו"ה גנב וגזל, פסולין לעדות. אף דזה היא איסור חמור מגזל. וגם איסור גזילה איתא בחזרה. משא"כ איסור דעדות שקר. אפ"ה אמרי' כמו דעובר על איסור קל משום ממון חשוד ג"כ לעבור על איסור חמור משום ממון. וממילא לר' יוסי דס"ל הוזם בד"מ כשר לעדות נפשות. היינו דס"ל חשוד על איסור קל אינו חשוד על איסור חמור. ואף דחשוד לעבור על דבר שהיא רע לשמים ולבריות. מ"מ לא יעבור על איסור חמור. ממילא גם גנב וגזלן כשירים ג"כ להעיד עדות דינ"פ. דאף דחשוד לעבור משום ממון על איסור קל מ"מ לא חשיד לעבור על איסור חמור. וזה ניחא דדייק הגמ' סוף סוגי' דלא כר"י מהא דגנב וגזלן כשירים להעיד בעדות נפשות. (והא דתי' הגמ' ההוא ר"י היא א"א חשוד על קל חשוד גם אחמור אפ"ה דוקא גנב וגזלן דהם חשודין ולא אחמור) וצ"ע עוד בזה:

והנה הרמב"ם כתב דגנב וגזלן אף שהיא לאו שאין בו מלקות אפ"ה פסולין כיון דהם רשע דחמס דעברו משום חימוד ממון ויש לעיין הא בל"ז הוא ג"כ רשע דחמס דהם רע לשמים ורע לבריות והוה כמו עד זומם. ואפשר לומר דעדיין יהי' קשה דילמא אינו רע לבריות ורע לשמים רק במידי דמרויח ממון לזה הוצרך הרמב"ם ליתן טעם זה דחשיד לעדות שקר ג"כ בשביל ממון דכמי שהוא רע לבריות לגזול בשביל ממון כ"כ יעיד שקר:

וקצת יש לעיין לרבא דס"ל דרשע דחמס בעינן. והיא משום דס"ל דאל תשת רשע עד היא דוקא רשע דחמס. וא"כ מנ"ל דגנב וגזלן פסולין לעדות דילמא בעינן בחמס ג"כ שיהי' רשע לעבור על איסור שיש בו מלקות. בשלמא לאביי דס"ל דגבי רשע שאינו של חמס בעינן דוקא לאו שיש בו מלקות. שפיר דזה דאל תשת רשע עד. קאי ברשע דאינו של חמס. דבזה בעינן לאו שיש בו מלקות. ועד חמס ילפינן מאל תשת חמס עד ובזה לא כתיב רשע. משא"כ לרבא:

שם מאי שבועות שבועות דעלמא. ויש לעיין דגם בשבועות של ממון אמאי יהי' פסול לעדות. נימא כמו בכופר בממון כשר לעדות משום דתלינן באישתמוטי ה"נ נימא. אף אם נשבע לשקר. בזה לא הי' רק רע לשמים ולא לבריות דמה דנשבע לשקר הי' שלא הי' לו עתה מה לשלם. ולשמים הוא רע. ולא לבריות דהא עיקר השבועה היא רק משום זה. ועי' בתוס' ובחידושי הר"ן בסוגי' ואף דידעינן דהוא רע לשמים מ"מ לרבא לא הוה חשוד להיות רע לבריות:

יש לעיין בהא דאמרי' הבזוין פסולין לעדות. וכ' רש"י בקידושין כיון דאין להם בושה לא יראו מעונש עולם הזה שיפסלו הא לפי האמת לא בעינן בד"מ עדות שיכול להזימה. וא"כ כל העדים לא יראו שיפסלו אח"כ אם יוזמו כיון דלא שייך הזמה. ואפ"ה מהני העדות דהחכמים עקרו הדו"ח מד"מ לגמרי. וא"כ גם הבזוים יהי' כשירים להעיד עדות ד"מ דהא כל עדים לא יראו מזה. ויהי' מזה ראי' להש"ך ס"ס ל"ג דבעינן עכ"פ עדות הראוי להזמה. וי"ל דהא עונש עוה"ז הוא שיהי' בזוי בעיני השוכרו וזה שייך אפי' אם לא יזומו אותם. דמ"מ השוכרו ידע מזה. ועי' בסי' כ"ח בש"ע ובסמ"ע על הא דנקט המחבר תרווייהו ועי' שם בט"ז:

ועוד הי' נ"ל דאפשר לומר לפי האמת ל"צ טעם זה. והיא די"ל דודאי בזה שמבזה עצמו היא איסור גמור ואף איסור דאו' דהא חזינן דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת באיסור שהיא שב ואל תעשה כמבואר בברכות ד' כ'. וממילא באם מבזה עצמו בודאי הוא איסור גמור רק הא דהוצרך רש"י לטעם זה דלא יראו מעונש עוה"ז. היא דבזה י"ל דאף מדאו' פסולין. משא"כ מחמת האיסור לא נפסלו מה"ת דמ"מ היא לאו שאין בו מעשה, והא ראי' דאיסור שהיא בקום ועשה אינו דוחה. דנראה דזה ל"ח ג"כ רק כמו שב וא"ת. אמנם מדרבנן פסולין כמו בעובר על כל איסור שאין בו מלקות דפסולין מדרבנן. והא דלא בעינן הכרזה. היא משום דפסולין ידוע כמו ברועה דנפסל אף בלא הכרזה מטעם זה וצ"ע:

ובזה י"ל הקו' שראיתי בס' רבינו אבד"ק פוזנא על תשו' הרמ"א דכתב בבזוים שאינם נאמנים להוציא אשה מבעלה. ואמאי מדאו' כשירים הם להעיד די"ל דודאי גם מה"ת הם פסולים משום עדות שאאילה"ז והא דאמרי' דהוסיפו עליהם הבזוים. היא דלאחר דעקרו הדו"ח מעדים משום דלא בעינן עדות שאתה יכול להזימה ממילא גם הם הי' כשירים להעיד רק אח"כ הוסיפו עליהם הבזוים דבלא הטעם דעדות שאילה"ז פסולים ג"כ מטעם שכתבתי. וזה היא מדרבנן כיון דליכא איסור שיש בו מלקות אמנם לאחר שפסלו י"ל דהם פסולים מדאו'. גם י"ל דס"ל להרמ"א דבעדות להוציא אשה מבעלה בעינן דו"ח כאשר האריכו בזה. [וי"ל בזה בדברי הנוב"י דהוא ס"ל דבזה לא בעינן מה"ת עדות שיכול להזימה]. גם נ"ל דפסולי עדות דרבנן פסולים אפי' להעיד לאסרה על בעלה מכח הראי' דכל עדות שהאשה כשירה לה וכו'. והיא כיון דרבנן פסלו ממילא לא ידעי' אם המעשה היא אמת כיון דאינם אומרים כן בתורת עדות, והא דכתבו תוס' בסוגי' דעד זומם דאם גם דמכאן ולהבא נפסל מ"מ לענין איסור ודאי דנפסלים למפרע שם כיון דלא הי' יודעים דהם פסולים ודאי אמרו דבריהם בתורת עדות:

בעזה"י ר"פ זה בורר אין העידים חותמין על השטר אא"כ יודעים מי חותם עמהם. ופי' רש"י דאם ימצא אחד מהם קו"פ יתבטל כל העדות. וקשה דהא באמת מבואר בגמ' דבשטר לא אמרי' נמצא קו"פ. דאמרי' רוחא שבק למאן דקשיש מיני'. וכמבואר ברי"ף ורא"ש בסוגי' דקו"פ. ואפשר לומר דהא באמת צריכים להבין הטעם דלא אמרי' בזה נמצא קו"פ. אי משום דלא ידעו בפסולו. הא ס"ל דגם בלא ידע מפסולו פוסל ג"כ. ואי משום דחתם זה שלא בפני זה. והוה כאלו לא הי' להם צירוף בשעת ראי'. גם בזה יש לעיין, ל"מ לסברת הרמ"ה בסי' ל"ו דלא בעי' צירוף ראי' בד"מ. ואף בל"ז הא עיקר העדות היא בשעת מסירת השטר ואז כבר נחתמו שניהם. וצ"ל דהטעם היא דאמרי' דלא חתמו רק למילוי ולא לשם עדות. ולא כוונו להעיד. ולא נתבטל. וא"א דלכשרי' שואלין אם כוונו להעיד בלא הפסולין ניחא בל"ז כיון