משכן העדות טו

אמנם זה אינו לפמש"ל בפ"ב דהיכא דהוא מושבע מפי אחרים ולא הוציא השבועה מפיו. בזה דוקא היכא דהוא מחוייב להעיד באם לא יגיד והוא חייב משום שבועת העדות בזה חל עליו השבועה. לחייב משום שבועת העדות אף דלא הוציא השבועה מפיו. משא"כ היכא דאינו מחוייב להעיד באם לא יגיד. וממילא דאינו בשבועת העדות בזה היכא דהי' מושבע מפי אחרים וכפר פטור לגמרי דכיון דאינו בשבועת העדות לא היה חל עליו השבועה ופטור גם משבועת ביטוי. דבשבועת ביטוי בעינן שיוציא דוקא השבועה מפיו ולפ"ז תו ל"ל במתני' כיון דכפר הראשון חייב שעל ידו נתבטל גם העד הב' דזה אינו דאם נימא דהוא פטור משום דהוה כפירת דברים. ממילא דלא הי' חל עליו השבועה כלל. ולא נפסל משום הכפירה כיון דלא הוציא השבועה מפיו ולא עבר כלל על השבועה. דאינו מושבע כלל ע"ז שיעיד לו כיון דלא הוציא השבועה מפיו. ובשבועת עדות אינו כיון דהוה רק כפירת דברים ובמתני' איירי גם במושבע מפי אחרים. גם לפמ"ש הר"ן הנ"ל בפ"ב דהא דדרשינן אם לא יגיד היא דוקא לאחר שהשביעו ומחוייב הוא להעיד מחמת השבועה. דמאם לא יגיד דדרשינן מיני' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד בתר ושמעה קול אלה כתיב. או לפמ"ש בתי' השני דמאינו יודע ליודע לא מיקרי חוזר ומגיד, ובמתני' בהשביע עליהם ה' פעמים בב"ד דאמרי' דאינו ראוי להעיד היא מחמת אין אדם משים עצמו רשע כיון דעבר על השבועה עיי"ש. ולפ"ז היכא דאינו בשבועת העדות ולא הי' חל עליו השבועה בזה יכול הוא לחזור ולהעיד ואינו משום חוזר ומגיד וכיון דיכול הוא לחזור ולהעיד. ממילא דלש"ל דנתבטל העדות ע"י ואפי' אם נימא דאיירי רק במושבע מפי עצמו מ"מ יש לעיין לפמ"ש הקצוה"ח הנ"ל דבנשבע שאינו יודע יכול הוא לחזור ולהעיד ולומר הא דהגיד מקודם שאינו יודע ע"ז יכול להתנצל עצמו באישתלי דהא מעשים בכל יום דמשביעים שבועת אינו יודע ע"כ דהיא שכיח דאישתלי. וכיון דהיא שכיח ממילא לדבריו לא עבר על שום איסור ובזה יכול להתנצל נפשי'. רק בהשביע עליהם ה' פעמים בב"ד דבזה בלא האיסור דשבועה עבר ג"כ על איסור דאם לא יגיד בודאי ולכן לא יכול להתנצל נפשי' עיי"ש ממילא בזה כיון דהיא רק כפירת דברים ואינו באם לא יגיד ממילא גם על האיסור דשבועה יכול להתנצל נפשי' ולומר אישתלי וממילא דלא נעשה פסול כלל מחמת כפירתו ולש"ל דמבטל עדות העד השני:

והריטב"א פי' בשם ר"ת דקאי על הבעלי דינים דהעדים הי' קרובין בנשותיהן לבעלי דינים עיי"ש. והי' נ"ל ליתן טעם אמאי לא פי' רש"י כפי' ר"ת דהנה דעת רש"י כפי שהעיד בשמו הרשב"ם ב"ב בסוגי' דעד נעשה דיין דקו"פ מבטל אף אם לא בא להעיד בב"ד עיי"ש אמנם דעת ר"ת היא דקו"פ אינו פוסל אא"כ בא לב"ד והעיד דוקא כנ"ל וכמבואר בסוגי' דקו"פ ולפ"ז י"ל דל"ק קו' הריטב"א הנ"ל על רש"י אמאי יתחייב עד הראשון מכת הא' הא מבלעדו איכא עד השני וע"א מכת הב'. דזה אינו דהא עד דכת הב' כמאן דליתא דכיון דהם קרובין להדדי ובצירף שניהם הם פסולין להעיד. אף כל אחד להעיד בפני עצמו הוא פסול דנתבטל משעת הראי' משום נמצא קו"פ ודוקא עדות מכת הראשונה לא נתבטל כיון דהם שתי כיתי עדים כדברי הירושלמי. וי"ל דמשו"ה לא פי' רש"י כר"ת דקאי על הבעלי דינים. דא"כ יהי' קשה לאיזה ענין הוצרך הגמ' לומר דהי' כת שני' קרובין בנשותיהן. דמבואר בגמ' דשניהם הם קרובין הא באחד מהם סגי'. דאם אחד מהם הוא קרוב לבעל דין שוב אין העד הב' ראוי להעיד ג"כ אף דהוא רחוק כיון דנתבטל כל הצירף משום נמצא קו"פ. ולזה הוכרח רש"י לשיטתו לפרש דקאי על העדים דהם קרובים להדדי [והא דהוצרך הגמ' להא דנשותיהן גוססים הא סגי' באחת מהם י"ל כמ"ש הריטב"א והת"ח דהיא לרבותא עיי"ש] אמנם הר"ת לשיטתו דס"ל דמשום הראי' לחודא לא נפסל אם לא בא לב"ד ג"כ. לא מצי לפרש כפי' רש"י דקאי על העדים משום קו' הריטב"א הנ"ל דא"כ ע"א מהכת הראשונה יהי' פטור דבשעת כפירתו הי' עוד שני עדים בדבר עד השני וע"א מכת הב'. דהא לא נתבטלו כת הב' משום נמצא קו"פ כיון דעדין לא העידו בב"ד. ולזה פי' דקאי על הבע"ד דאז כל אחד הוא פסול אף להעיד בפני עצמו. גם צריכים להא דשניהם הם קרובים לבע"ד. דאם אחד מהם הוא קרוב קשה ג"כ קו' הריטב"א יהי' עד הראשון מכת הראשונה פטור כיון דמבלעדו איכא עוד שני עדים עד השני ועד הרחוק מהכת הב'. דכ"ז שלא באו לב"ד לא נתבטל עדותן משום קו"פ. לזה צריך הגמ' להא דשניהם הי' קרובין לבע"ד:

ובשו"ת דרע"א בסי' צ"ד נסתפק בעדים שהי' קרובין להדדי בשעת הראי' ואח"כ נתרחקו בזה י"ל דהם כשרים להעיד אף שניהם יחד. דל"ש בזה תחילתו בפסלות כיון דכל עד הי' כשר להעיד בפני עצמו אף בשעת הראי' ממילא בכל עד בפני עצמו היא תחילתו וסופו בכשרות. וכתב דמתוס' בסוגי' דכתבו על תי' הגמ' דהי' כת השני' קרובין דאיירי דהיה כשרין בשעת הראי' ליכא ראי' די"ל דהם פי' כפי' הר"ת דקאי על הבעלי דינים. רק מהגהות אשירי בסוגי' יש להביא ראי' דפי' כפי' רש"י דהעדים הי' קרובין להדדי וכתב ג"כ דאיירי דהיה רחוקים בשעת הראי' מבואר דגם בזה בעינן תחילתו בכשרות עיי"ש. ולפמ"ש זה אינו דהא להנהו דס"ל דקאי על העדים ע"כ דהם ס"ל דראי' לחוד פוסל ג"כ כמ"ש. ולפ"ז ודאי בעינן גם בזה תחילתו בכשרות. ובאם הי' קרובין להדדי בשעת הראי' פסול. כיון דכל אחד בפני עצמו היה פסול להעיד ג"כ משום נמצא קו"פ. משא"כ לשיטת ר"ת דס"ל דראי' לחוד אינו פוסל ואז הי' כל אחד ראוי להעיד בפני עצמו בזה הספק במ"ע וליכא ראיה מסוגי' ועי' מש"ל בשער...:

ולפ"ז יהי' מזה ג"כ ראי' להנ"ל דאף היכא דנפסל אח"כ מבטל ג"כ אף אם לא העיד בב"ד כלל לאותן השיטות דס"ל דקו"פ מבטל אף אם לא בא לב"ד ג"כ דכיון דגם לשיטת רש"י צ"ל דאיירי דהי' רחוקים בשעת הראי' רק אח"כ נעשו קרובין. וא"כ אם נימא דהיכא דהי' כשרים בשעת הראי' צריך להעיד לכ"ע בב"ד דוקא וגם צריכים צירף מחדש כדברי הקצוה"ח הנ"ל יהי' קו' הריטב"א על רש"י במ"ע אמאי יהי' עד הראשון מהכת הראשונה חייב הא לא הוה רק כפירת דברים. דהעד השני יכול להצטרף עצמו עם ע"א מהכת הב'. דלא נתבטל עדותן משום קו"פ כיון דלא העידו עדיין בב"ד [ולפמש"ל דבעינן שיהי' ראוי להעיד תוכ"ד. י"ל כיון דהשביע לכת הב' מסתמא יעידו כת הב' אף דהם פסולין ובאם יעידו בב"ד הרי יתבטל עדותן. ויכול להיות דיעידו תוכ"ד ובזה יתבטל אף דנפסלו אח"כ]:

והרמב"ם בהל' שבועות בפ"י הל' י"א כתב היתה הכת השני קרובין בנשותיהן לתובע או לנתבע עי"ש מבואר דפי' בגמ' ג"כ כפי' הר"ת, ולפמ"ש דזה תלי' בפלוגתא שבין ר"ת לרש"י אי קו"פ מבטל אף אם לא בא לב"ד. ממילא יהי' מוכח דשיטת הרמב"ם היא ג"כ כשיטת הר"ת דאינו פסול אם לא בא לב"ד. ובאמת פי' בסי' ל"ו דשיטת הרמב"ם היא דבראי' לחוד מבטל עי"ש ומ"ש לקמן בשער... ובאם נימא כמ"ש בסי' ל"ו דשיטת הרמב"ם היא ג"כ כשיטת הרי"ף דהיכא דלא ידע מפסולו אינו פוסל. ולפ"ז י"ל דמשו"ה הוצרך הרמב"ם דהם קרובים לבע"ד דבאם הם קרובים להדדי יהי' קשה כיון דע"כ צ"ל דאיירי שהי' רחוקים בשעת ראי'. דאל"כ ה"ל תחילתו בפסלות אם נימא דראי' לחוד פוסל ממילא דהי' כל אחד מהם פסול בשעת הראי'. וכיון דהי' כשרים בשעת הראי'. ממילא לא ידעו מפסולו ואינו מבטל. וא"כ קשה כקו' הריטב"א יהי' העד הראשון פטור משום דלא הוה רק כפירת דברים. כיון דהשני יכול להצטרף עם ע"א מהכת הב'. ולזה פי' דהם קרובין לבע"ד. וי"ל שפיר דשיטת הרמב"ם דראי' לחוד פוסל אלא דא"כ קו' הנ"ל מירושלמי במ"ע הא גם בזה לא ידעו מפסולו. ויש לי מקום עיון להיפך לפמ"ש הקצוה"ח