משכן העדות קנד

דהיא נוגע לאיסור כרת דהב"ד מקדשים את החודש על פיהם ומתקנים את המועדים. ויכול לבוא לידי איסור כרת. ועי' בר"ן בחמש שיטות שכ' דמשו"ה בבא על הערוה פוסל גם לרבא. אף דס"ל דבעינן רשע דחמס. מ"מ בזה דהוא איסור חמור ודאי חשוד להעיד שקר. וה"ה בזה. אלא די"ל דהא באמת קימ"ל בקידוש החודש אתם ואפי' מוטעים ואפי' שוגגים וא"כ ממילא גם שקידשו בטעות מ"מ לא יבוא לידי איסור כרת] אמנם לרבא ודאי מ"ל כמ"ש דאף אם העיד שקר בעדות החודש מ"מ לא הוה רשע דחמס וכשר לעדות החודש. ומיושב קו' התוס' כמ"ש:

ואף דמ"מ מדרבנן ודאי הוא פסול דעבר על איסור דאורייתא ופסול אף דליכא מלקות. מ"מ לרבא י"ל דגם באיסור דרבנן בעי' רשע דחמס דוקא. וראי' לזה היא לפי מה שאכתוב לקמן בקו' התוס' ב"מ בשטר שיש בו ריבית דמקשי' דהעדים יהי' פסולין דהוא דעכ"פ מדרבנן הם פסולין ואפ"ה כתבו דלרבא ניחא כיון דלא מרויחים כלום. הרי דלרבא גם בפסולי דרבנן אף היכא דהעבירה היא דאו' בעי' חימוד ממון דוקא. ובל"ז הא המ"ל הביא דאף באיסור דאו' היכא דלא נפסל רק מדרבנן בעינן אף לדידן חימוד ממון. וגם בל"ז י"ל. כיון דפסול דרבנן בעי' הכרזה והכא לא תיקנו כיון דאחד מהם ודאי כשר וכל אחד בפני עצמו כשר להעיד ג"כ לאח"כ ל"ש הכרזה. שוב ראיתי בס' פ"ה סי'... שפלפל ג"כ בזה. וראיתי דבר אחד שהיא תמיה דכתב שם לישב קו' המפרשים דמקשי' הא דתי' הגמ' שם בעדות החודש אמאי לא יהי' בטל העדות משום נמצא קו"פ כיון דאחד מהם הוא פסול בודאי. וע"ז תי' כיון דלא פסול רק מדרבנן ובעי' הכרזה. וא"כ קודם הכרזה עדיין הוא כשר עי"ש והיא תמוה דלעדות החודש ודאי הוא פסול מדאו' דהא הוא חשוד לאותו דבר לעדות שקר בעדות החודש. רק לעדות אחרת י"ל כמ"ש דהוא כשר מה"ת כיון דאינו רע לשמים:

ולכאורה הי' נ"ל ליישב קו' המפרשים הנ"ל ואקדים דבר אחד מה שאמרתי לעיין. לדידן דקימ"ל כאביי ורשע פסול להעיד אף דאינו רשע דחמס כגון גנב וגזלן פסולין אף דליכא מלקות כנ"ל. והטעם הוא דבזה הפסול אינו מחמת האיסור שעבר דהא היא איסור שאין בו מלקות. רק הטעם דחשוד להעיד שקר מחמת חימוד ממון וכמו שאכתוב לקמן. ועי' מ"ש הנוב"י הנ"ל הפי' בהש"ג דמשו"ה ס"ל דהמקדש בפני גזלנים הוה קידושין כיון דהמעשה היא אמת. והם עדים כשירים ופסולן היא רק מחשש דיעידו שקר. משא"כ היכא דידעינן דהמעשה היא אמת הם עידי כשרים וא"כ הא דקימ"ל נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה. ברשע דחמס יהי' העדות קיים. דהא בזה פסולו היא רק מחשש דיעיד שקר. והכא הא ידעינן דהמעשה היא אמת ע"פ עדים הכשירים. וממילא גם על הפסולין לאו שם פסול. ועי' במ"ש לקמן בסי' ל"ו שהוספתי עוד טעמים אחרים, ואף די"ל דמ"מ מבטל דעכ"פ פסול מדרבנן היכא דעבר על איסור דאוריי' אף באופן דאינו רשע דחמס. וא"כ עכ"פ מדרבנן מבטל. מ"מ יהי' קשה לרבא לדידי' דס"ל דבעי' רשע דחמס דוקא ובזה פסולו מחשש דיעיד שקר. א"כ היכא משכחת לה לרבא דין דנמצא פסול שיבטל. גם לדידן יהי' נפ"מ עכ"פ באם עבר על איסור דרבנן דבזה בעי' חימוד ממון בזה נימא דלא יבטל מחמת קו"פ. ועי' מש"ל בסי' ל"ו על הכנה"ג דצידד באמת לומר דפסול מדרבנן אינו מבטל אלא דא"כ יהי' קשה לרבא:

והי' נ"ל די"ל דגם לרבא דס"ל דרשע דחמס פסול לאו מטעם דחשוד להעיד שקר רק משום גזירת הכתוב וכמו שאכתוב לקמן לדידן רק דרבא ס"ל דגזירת הכתוב היא דוקא ברשע דחמס. אבל לא מטעם דחשוד להעיד שקר חדא דהא לר"י ע"כ מוכח לפי האמת דגם גנב וגזלן כשירים לעדות כנ"ל וע"כ הטעם דאף דחשוד לעשות איסור משום ממון. מ"מ אינו חשוד לעשות איסור אחר שהוא חמור וגם הוא לבריות משום ממון. ובזה הא קימ"ל כר"י דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה. וא"כ ממילא גם גנב וגזלן אינם חשודים לאיסור אחר החמור. ואמאי יהי' פסולין מה"ת אע"כ דהיא משום גזירת הכתוב. ועוד דהא באמת לרבא עד זומם בד"מ פסול אף לידינ"פ. ואמאי הא קימ"ל חשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר החמור. אע"כ משום דזה חשיב רשע דחמס דהוא ג"כ רע לבריות ופסול לרבא מחמת הגזירת הכתוב. ולאו מחשד דיעיד שקר. וי"ל דמשו"ה קו"פ מבטל דאף דידעינן דהמעשה היא אמת מ"מ הם עידי פסולים מגזירת הכתוב. משא"כ בעדות החודש בזה לא הוה רשע כלל דליכא מלקות כמ"ש רק דפסול לעדות החודש מחמת דחשוד לשקר. ובזה י"ל דלא מבטל מחמת קו"פ כיון דבזה ידעינן דהמעשה היא אמת. אין שם עד פסול עליו:

אלא דזה ליתא דהא לר"י ודאי לא משכחת פסול מה"ת שיהי' פסול מגזירת הכתוב רק מחשש דחשוד לשקר וכמ"ש ואפ"ה ס"ל לר"י דקו"פ מבטל. ויותר מזה כתבו תוס' דשונא מבטל למ"ד דשונא פסול להעיד ובזה ודאי הפסול היא מחשד דיעיד שקר מחמת שנאה. ועל קו' המפרשים כתבתי לקמן בסי' ל"ו ישוב אחר וגם כתבתי עוד מזה עי"ש:

ואחזור להנ"ל הא דעד זומם פסול לרבא וכן לדידן לכל התורה. ואף לעדות נפשות דע"ז ל"ל דפסול מטעם דהוה חשוד לאותו דבר דהא באמת קימ"ל כר"י בזה דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה בפרט לדבר החמור. וע"כ הא דעד זומם פסול היא מחמת הגזירת הכתוב אל תשת רשע עד. וא"כ קשה הא זה הוה לאו שאין בו מעשה וליכא מלקות משום ל"ת. ואף היכא דלוקה היא רק משום כאשר זמם. וכמו שאכתוב לקמן אי"ה בסי' ל"ח. ואין לומר כמ"ש דזה הוה רשע דחמס משום דהוה ג"כ רע לבריות דמשו"ה פסול ג"כ לרבא. דזה ליתא דגם ברשע דחמס כי האי בעינן דוקא איסור שיש בו מלקות. ובאיסור שאין בו מלקות אף דהוא ג"כ רע לבריות מ"מ אינו נפסל. והא דגנב וגזלן פסולים היא משום דכיון דעושה מחמת חימוד ממון הוה כמו רשע דחמס וכ"כ רש"י בסוגי' בד"ה ה"ז מומר עי"ש. ואביא ב' ראיות ע"ז חדא מהרמב"ם הנ"ל דכתב דישנם עוד פסולין אף דליכא מלקות כגון הגנבים והגזלנין דפסולין כיון דעושים כן מחמת חימוד ממון. ולמ"ל זה ת"ל כיון דהוא גנב וגזלן דהוא רע לשמים ולבריות הרי הוא רשע דחמס. ופסול אף אם הי' עושה כן בלא חימוד ממון. וה"ל להביא רק מלוה בריבית דבזה אף דליכא מלקות מ"מ פסול משום חימוד ממון:

ועוד נ"ל ראי' לזה מנמ"י יבמות ד' כ"ה דכתב שם וז"ל ול"א רשע הוא כיון שאמר הרגתיו. ואפי' לרבא דאמר רשע דחמס בעינן בהא מודה חדא דהא קרי' רחמנא רוצח רשע וכו' עי"ש וראיתי במשובב נתיבות סי' מ"ו ס"ק ז' שהקשה עליו דהא גם חייבי מלקות הם רשעים. ואפ"ה לרבא כשר היכא דלא הוה רשע דחמס גם הנמ"י כתב שם דהא דנרבע לרצונו פסול לרבא משום דהוה כרשע דחמס משום דעושה זה מחמת הנאתו. הרי דבל"ז הי' כשר אף דהוא מחייבי מיתות ב"ד והוא רשע אע"כ דלרבא רשע כשר להעיד. וא"כ בהרגתיו אמאי יהי' פסול לרבא. ונ"ל דזה לק"מ דודאי עיקר רשע דחמס אינו היכא דעושה כן מחמת חימוד ממון. רק דרשע דחמס הוה היכא דהוא רע לשמים ורע לבריות. והא ראי' דמשו"ה עד זומם בד"מ פסול גם לרבא אפי' בדינ"פ. וא"כ גבי הרגתיו פסול גם לרבא אף דל"ש דעושה כן מחמת חימוד ממון מ"מ פסול הוא דהא הוא רשע דחמס דהוא רע לשמים ורע לבריות. וזה הוא עיקר רשע דחמס. רק בפלוני רבעני לרצוני בזה לא הוה רע לבריות דהא עושה כן מרצונו ולא הוה רע לבריות. בזה הוצרך הנמ"י לטעם זה דעושה כן מחמת הנאתו הוה ג"כ כמו רשע דחמס ועי' בר"ן בחמש שיטות דכתב די"ל דבא על הערוה הוה ג"כ רשע דחמס משום דהוא רע לשמים ולבריות. כיין דפוגם את האשה. הרי מבואר דזה הוא רשע דחמס. ומשו"ה בהרגתיו דליכא רע לבריות יותר מזה דהרג את הנפש. והוה רשע דחמס ומשו"ה פסול גם לרבא ולק"מ על הנמ"י. אמנם אפ"ה הוצרך הנמ"י לזה דמ"מ נקרא רשע הרי מבואר דבל"ז הי' כשר אף דהוא רשע דחמס וא"כ הקו' מע"ז במק"ע אמאי יהי' פסול. וצ"ל דגם עד זומם אף במקום דליכא מלקות מ"מ התורה קראו רשע דכתיב והי' אם בן הכות הרשע דקאי על העדים ומזה קשה יותר מה שהקשיתי לקמן על הא דמגבי' ידו על חבירו