משכן העדות קנג

שער ה' בענין פסול רשע פרק א' סעיף א' רשע פסול לעדות מקור דין זה היא בסנהדרין ד' כ"ז ע"א פליגי אביי ורבא במומר אוכל נבילות להכעיס אביי אומר פסול דה"ל רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד. ורבא אמר כשר רשע דחמס בעינן. וקימ"ל כאביי דלא בעי' רשע דחמס. רק דגם לאביי יש נפ"מ בין רשע לרשע דחמס והיא דברשע שאינו של חמס בעי' דוקא שיעבור על עבירה שיש בו מלקות וז"ל הרמב"ם בפ"י מהל"ע הל' ב' איזה רשע כל שעבר עבירה שחייבין עלי' מלקות זהו רשע ופסול שהרי התורה קראה למחוייב מלקות רשע שנאמר והי' אם בן הכות הרשע וכו' עכ"ל משא"כ בלאו שאין בו מלקות לא נפסל מה"ת רק מדרבנן כמבואר שם ברמב"ם משא"כ ברשע דחמס לא בעי' שיהי' איסור שיש בו מלקות כמבואר שם ברמב"ם הל' ד' וז"ל ועוד יש רשעים שהן פסולין לעדות אעפ"י שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות הואיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמס פסולין שנאמר כי יקום עד חמס באיש וכו' עכ"ל והחילוק הוא דבאיסור שאינו של חמס דזה ילפינן מקרא דאל תשת רשע עד ורשע לא הוה עד שיש בו מלקות. משא"כ באיסור דחמס דזה ילפינן מקרא כי יקום עד חמס ל"ב איסור שיש בו מלקות (וצ"ע קצת על התוס' ב"מ ד' ה' ע"ב ד"ה חשוד דכתבו דגזלן כשר לשבועה דדוקא לעדות הוא דפסול מדאו' משום אל תשת רשע עד. ולמה נקטו קרא זה דמשום זה לא הי' נפסל משום דהא אינו רשע דלית בו מלקות דניתן לתשלומין רק מקרא כי יקום עד חמס נפקא] ומשו"ה גנב וגזלן פסולין מה"ת אף דלית בו מלקות דניתן לתשלומין:

ולא הבנתי דהא בגמ' פריך שם לאביי מיתיבי אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד אלו גזלנין ומלוי בריבית ומסיק בגמ' שם דהל' כאביי. ופריך הגמ' והא איתותב ותי' הגמ' ההוא ר' יוסי היא ופריך הגמ' ותהוי נמי ר"י ר"מ ור"י הל' כר"י ותי' הגמ' משום דסתם תנא כר"מ כי הא דבר חמא קטיל נפשא וכו' אסהידו בי' בחד מהנך דגנב א"ל מה דעתיך כר"י ומסיק דסתם במתני' דקתני ואלו הן הפסולין והאיכא עדות בדינ"פ עיש"ה. והי' קשה לי דהא הגמ' מוקי לעיל הך ברייתא אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד כר"י הרי אף דר"י ס"ל מוזם בד"מ כשר לדנ"פ מ"מ הגזלנין ומלוה בריבית פסולין להעיד אף לר"י והטעם ע"כ משום דבזה הוה רשע דחמס ורשע דחמס פסול גם לר"י דחיישינן דיעיד שקר בשביל חימוד ממון כמו דפסול באמת גם לאביי גזלן אף דליכא מלקות. דע"כ צ"ל כן. וא"כ גבי בר חמא דאסהידו עליו דגנב והוה רשע דחמס מאי א"ל מאי דעתיך פר"י הא בזה גם לר"י פסול. וכן קשה על הא דאמרי' דסתם תנא כר"מ הא במתני' כולן רשע דחמס הן ובזה גם לר"י פסול. וחפשתי ומצאתי בנוב"י סי' נ"ז קו' זו ותי' שם דלר"י ודאי גם רשע דחמס כשר דהא אין לך רשע דחמס גדול מעד זומם דהוא רע לשמים ורע לבריות ומעיד שקר לגזול ממונו של זה בעדותו עי"ש אמנם דעדיין קשה דהא הגמ' מוקי הך ברייתא דגזלנין ומלוי בריבית כר"י הרי דגם לר"י פסול. ואף אם נדחוק ונימא לפי האמת לא אתי הך ברייתא כר"י א"כ יהי' קשה לפסק הלכה דקימ"ל כאביי וזה אי אפשר דממנ"פ א"א דרשע דחמס פסול גם לר"י ממילא לא מצינו היכא סתם התנא כר"י וקו' הגמ' במ"ע ר"מ ור"י הלכה כר"י. וא"א דלר"י רשע דחמס כשר ג"כ ממילא ליכא לאוקמי הך ברייתא כר"י וקו' הגמ' במ"ע הא איתותב אביי והוא צע"ג לדעתי. ולחומר הקו' צ"ל דבאמת גם לר"י גנב וגזלן פסולים הם להעדות ממון עכ"פ כיון דחזינן דמחמת חימוד ממון גוזל הוא בעצמו מכ"ש דהוא חשוד להעיד שקר בעדות שהיא בגזל דליכא ג"כ רק איסור גזל משום ממון. וגם הוה כחשוד לאותו דבר דלא דנו ולא מעידו. משא"כ בעבר על איסור דליכא חימוד ממון כלל לא נפסל לר"י כלל, דהא גזירת הכתוב דאל תשת רשע עד לא ס"ל רק שיהי' פסול מחמת שהוא חשוד. והוא אינו חשוד רק לעשות איסור שהוא רק לשמים לחוד. ועדות שקר הוא רע לשמים ורע לבריות. ולר"מ דוקא גנב וגזלן פסולין לכל העדות דחשוד לעשות איסור בשביל ממון. אף אם הוא נוגע לדינ"פ דהוא ס"ל דחשיד לדבר אחד הוא חשוד לכל התורה. משא"כ לר"י וא"כ קאמר הגמ' שפיר דסתם תנא כר"י דלר"י עכ"פ גזלן כשר לדינ"פ והברייתא דלעיל דקתני הגזלנין ומלוי בריבית פסולין להעיד היא דוקא לעדות ממון. אך דזה היא דוחק גדול. דלעדות ממון יהי' פסולים משום חשוד לאותו דבר. ועוד קשה לי דא"כ גם הברייתא לא אתי כר"י. דהא ע"כ צ"ל לר"י דגזלן כשר לעדות נפשות. והיא אף דחשיד לגזול אינו חשוד לדינ"פ מחמת חימוד ממון. וגם זה היא לר"י דאף דהוא חשוד לעבור איסור אם הוא אינו של חמס כשר להעיד. והיא משום דרע לשמים אינו רע לבריות. וא"כ ממילא לר"י מומר אוכל נבילות לתאבון לא יהי' פסול דאף דהוא חשוד לעשות איסור משום חימוד ממון. מ"מ לא יהי' חשוד משום חימוד ממון לעשות איסור שיהי' רע לשמים ובריות דהיא חמור כמו דהוא כשר לדינ"פ. ובגמ' אמרי' דרבא כר"י. הרי דגם זה לר"י פסול. ועוד דהא בברייתא קתני הגזלנין ומלוי בריבית. בשלמא גזלן י"ל ג"כ דהוא רע לבריות דהא גוזל בע"כ. משא"כ מלוה בריבית ליכא רע לבריות דהא יהיב לי' מדעתי' וכ"כ המ"ל בפ"ד מהל' מלוה ולוה הל' ו'. וא"כ יהי' כשר גם לר"י גם לעדות ממון. בשלמא לפי האמת לדידן מלוה בריבית פסול לכל העדות כמו מומר אוכל נבילות לתיאבון דהוא רשע דחמס י"ל דהיא באמת גזירת הכתוב משא"כ לר"י. וצע"ג:

והנה לפי האמת עד זומם פסול לכל התורה כולה גם לרבא דאף רבא דס"ל דבעינן רשע דחמס דוקא. וא"כ הוזם בד"מ אמאי יהי' פסול לדינ"פ. מ"מ הוא פסול כיון דהיא בכלל עד חמס כמו דאמרי' בגמ' דע"כ לא קאמר ר"מ אלא עד זומם דהוא רע לשמים ורע לבריות. אך דזה נראה לי היכא דהעיד עדות שאינו רע לבריות כלל בזה לא נפסל לרבא דמשום דהוא רשע ליכא לפוסלו דהא אינו רשע דחמס, ולא חשוד להעיד שקר אלא בעדות שאינו רע לבריות. משא"כ על עדות שהוא רע לבריות לא חשוד והוא כשר:

ובזה אמרתי לישב קו' התוס' שבועות ד' מ"ז ע"ב ד"ה בהדי דמקשי' כיון דרבא ס"ל כר"ה בשתי כיתות דזו באה בפני עצמה ומעידה למאי הוצרך לשנויי בעדות החודש הא הם כשירים לכל העדות ותי' התוס' דמשני כן לר"ח וקשה לי גם לר"ח לא הוצרך רבא לשנויי כן דהא רבא לשיטתו דס"ל דבעינן רשע דחמס דוקא. ועד זומם פסול משום דהוא רע לשמים ורע לבריות. ממילא גבי עדות החודש דלא הוה רק רע לשמים ולא רע לבריות ממילא יהי' כשר להעיד דאף דחשוד להעיד שקר. מ"מ לא גרע ממומר אוכל נבילות להכעיס דכשר להעיד לרבא משום דלא חשוד להעיד שקר בדבר שהיא רע לבריות. ולזה י"ל דלרבא הי' קשה להיפך דהא מלשון הברייתא דמצטרפין לעדות אחרת כתב האו"ת בסי' ל"א דמשמע דוקא דיכול להצטרף עם אחר עי"ש אבל שיעידו שניהם ביחד לא. משום דכיון דהם מוכחשים הוה אחד מהם ודאי פסול. והי' קשה לו לרבא הא לעדות אחרת הם כשירים להעיד. ולזה מתרץ לעדות החודש דבזה הם פסולין דהא חשודין הם להעיד שקר בעדות החודש והוא נכון:

ויותר מזה אני מסתפק גם לדידן דקימ"ל כאביי. מ"מ בשלמא עד זומם פסול משום דהוא חייב מלקות ואף היכא דלא לקי. מ"מ י"ל דהוה רשע דחמס דהוא רע לשמים ורע לבריות. משא"כ בעדות החודש דלא הוה רע לבריות. וליכא רק איסור עדות שקר. והא לאו זה באמת הוא לאו שאין בו מעשה דל"ש בו מלקות. ועי' ברמב"ן ב"ק בסוגי' דעדים שהוזמו בנפש ובסנהדרין ד' פ"ו דאם העידו בדבר שלא נעשה רשע דאינם לוקים אף אם הוזמו דבעינן דוקא והרשיעו את הרשע, וא"כ ממילא בעדות החודש לא יהי' פסולין לעדות אחרת שהיא ג"כ רע לבריות ואם נימא כן י"ל בזה דברי הרמב"ם שהביא תי' רבא דמצטרפין לעדות אחרת של ר"ח ותמהו עליו דהא לפי האמת ל"צ די"ל כמ"ש לרבא. וכמ"ש האו"ת הנ"ל לישב דברי הרמב"ם. ואין להאריך עוד בזה [וי"ל בעדות החודש בזה ודאי חשוד לכל איסורים כיון