משכן העדות קנב

בס"ד זו דבעי' התראה דוקא וממילא בלא התראה היא עדות שאילה"ז ול"ח עדות ויכולין להיות חוזר ומגיד עיי"ש. אבל לפמ"ש ניחא דבס"ד זו ע"כ מוכח דלא בעי' עדות שילה"ז מהא דמתקיים עדות בשטר אף דלא הי' התראה. וע"כ דלא בעי' בשום עדות עדות שיכול להזימה. רק לפי האמת דל"ב התראה ממילא נוכל לדון דין הזמה גם בעדות שבשטר אמרי' דבעי' בכל עדות עדות שילה"ז. משא"כ בס"ד דגמ' ע"כ הי' מוכח דל"ב עדות' שיכול להזימה מהא דמתקיים עדות שבשטר. וממילא דאמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד:

ולפי מ"ש האו"ת בכונת דברי הרז"ה דבעדות שבשטר ל"ש הזמה כלל ולא בעי' דו"ח בעדות שבשטר דהא כתב דמשו"ה גט שאין בו זמן כשר מה"ת כיון דל"ש בו הזמן לא בעי' דרישה וחקירה. יש לעיין דאם כן אם הוזמו העדים על זמן השטר. והם אמרו בזמנו כתבנוהו דבזה שייך הזמה לשיטת הרי"ף. ולדברי הרז"ה לא יהי' שייך הזמה אף לבטל את השטר ויהי' השטר כשר לגבות בו ג"כ. דהא הט"ז בסי' מ"ג תמה על הך דבאם אמרו העדים בשטר בזמנו כתבנוהו והוזמו אמאי יהי' שייך בו הזמה ופסלינן לשטרא נימא דמאוחר היא והא דאמרו בזמנו שיקרא היא אלא השתא הן אומרים כן והנתיבות בר"ס ל' מישב קו' זו דכמו בהעידו עדות בניסן והוכחשו בחקירות בתשרי דנתבטל עדותן למפריע. ה"ה בזה אם אמרו בזמנו כתבנוהו דהיא החקירות על העדות שבשטר והוזמו נתבטל עדותן עי"ש. אמנם הא תינח אי אמרי' דמן התורה בעי' דו"ח רק דהחכמים עקרו הדו"ח בזה אמרי' כיון דהיכא אם מכחישין זא"ז בחקירות הניחו על דין תורה. ה"ה אם אמרו בזמנו כתבנוהו הניחו ג"כ על דין תורה ושייך בזה הזמה. אבל אי אמרי' דבעדות שבשטר ל"ש דו"ח אף מהדין תורה בזה הקו' במ"ע כיון דהשטר כשר מה"ת דאמרי' דאחרנוהו ובזה אף אם יכחישו עצמם אח"כ על החקירות לא נתבטל עדותן ואמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכמו כן לא יכולין להוסיף דבר שיתבטל העדות על ידו. מה שנגמר כבר כיון דמה"ת ל"ב דו"ח בעדות שבשטר ונגמר העדות מיד ממילא דלש"ל כדברי הנתיבות. וא"כ אם אמרו אח"כ בזמנו כתבנוהו לא יתבטל ג"כ השטר ואף לתי' הט"ז שם והאו"ת מבאר דבריו דלהכי נפסלים דמה"ת ישקרו ויאמרו בזמנו כתבנו אם באמת אחרוהו למה להם לשקר ולומר על זמן אחר וימנעו את האמת. אלא ודאי ששיקרו בגוף הלואה עיי"ש מ"מ לענ"ד הי' נראה דודאי אין לומר כפשטות דברי הט"ז דמשום זה פסלינן לשטרא כיון דיש רגלים לדבר דהם אומרים אמת. דאדרבא נימא דאינם נאמנים לומר כן משום דאין אדם משים עצמו רשע וכמו כן אינו נאמן שיצמח מעדותו שהוא רשע והעיד שקר. וגם היא בכלל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ואמרי' דבכוון אמרו כן כדי שיתבטל העדות. ולזה הי' נ"ל בכוונת דבריו דהיא כעין תי' הנתיבות רק דבתי' הנתיבות יש לדקדק כיון דכבר נגמר העדות לגמרי. ואיך יכולין להוסיף שיתבטל העדות נימא כמו דאמרי' לאחר שנגמר העדות בד"מ לאחר דעקרו החכמים הדו"ח מד"מ לא יכולין להיות חוזר ומגיד כמבואר בסי' כ"ט ואף דהעידו בלא דו"ח מ"מ אמרי' דלאחר דעקרו כבר נגמר העדות ואמרי' בזה כיון שהגיד. כמו כן נימא דלא יכולין להוסיף דבר שיתבטל העדות וממילא דלא יכולין לומר בזמנו כתבנוהו למען לא יתבטל העדות רק דכונת תירוצו היא דבאם אמרו בזמנו כתבנוהו רגלים לדבר דגוף הלואה היא שקר. ומשו"ה אם גם דלא נוכל לפסול השטר משום זה מ"מ ה"ל כדין מרומה דקימ"ל דבעי' גבי' דו"ח משום דבזה הניחו על דין תורה כמבואר בסוגי' דר"פ אחד ד"מ וא"כ גם בזה אם העדים אמרו בזמנו כתבנוהו. כיון דרגלים לדבר דמעידים שקר בגוף הלואה. ה"ל לכל הפחות דין מרומה ובעי' בזה דו"ח כמו מה"ת. וכיון דבעי' דו"ח ממילא דלא נגמר העדות עדיין ויכולין לחזור. ועימש"ל. ומשו"ה נתבטל העדות לגמרי כיון דזה היא מן החקירות דבעי' בעדות זה גם מדרבנן כיון דנעשה דין מרומה. ולפ"ז הא תינח אי אמרי' דבעדו' שבשטר בעי' מה"ת דו"ח רק דרבנן עקרו בזה שייך לומר דבדין מרומה הניחו על דין תורה. משא"כ אי אמרי' דגם מה"ת לא בעי' דו"ח. הקו' במ"ע כיון דכבר נגמר העדות מן התורה ממילא דגם בדין מרומה לא יתבטל העדות שכבר נגמר ונימא בזה כיון שהגיד ואם גם די"ל כמ"ש האו"ת לדברי הרז"ה בפי' סוגי' הגמ' בר"פ אחד ד"מ בקו' הגמ' אמאי מתרצינן אותם לאמר דאחרנוהו כיון דמן התורה בעי' דו"ח לבטל את העדות עי"ש. וי"ל דע"ז תי' הגמ' שם כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה והיא דבדין שאינו מרומה מתרצינן אותם משא"כ בדין מרומה לא מתרצינן אותם ולפ"ז י"ל דמשו"ה אם אמרו העדים בזמנו כתבנוהו ה"ל דין מרומה ולא מישבים את דבריהם לאמר דאחרנוהו. מ"מ עדיין צ"ע: