משכן העדות קנ

זמן שבא השטר לפני ב"ד לדין עליו דודאי י"ל משום דבזה אם יוזמו יהי' הם פסולים משעה שחתמו נפשם על שטר זה ומסרו לו השטר מאותו שעה נעשו פסולין כיון דהי' יכול להוציא השטר לפני ב"ד ולגבות בו מיד. וממילא כיון דנעשו פסולים משעה שמסרו לו השטר קודם שנחקרה עדותן לפני ב"ד דהיינו קודם שבא השטר לפני ב"ד וכיון דהם פסולים קודם שנחקרה עדותן בב"ד. וחיוב הזמה היא רק על מה דנחקרה עדותן בב"ד וע"ז הם פטורים כיון דבאותו שעה כבר הי' פסולים כיון דמסרו לו שטר פסול רק אפי' אם נימא דבכל שטר חשיב מיד כאלו נחקרה עדותן בב"ד משעת חתימה מ"מ י"ל דהיא דוקא בשטר כשר. משא"כ בשטר פסול בודאי לא חשיב כאלו נחקרה מיד עדותן בב"ד כיון דבזה אין שם שטר עליו רק הוא עכ"פ כמו עדות. ומהני רק כשבא השטר לפני ב"ד דאז חשיב כמו עדות עכ"פ. משא"כ קודם שבא השטר לפני ב"ד ל"ח עדות כלל ועי' בתשו' רמ"א הביאו בנתיבות בסי' כ"ח ס"ק... דכתב דגם היכא דמתקיים עדות מפי כתבם מ"מ לא חשיב עדות עד שבא הכתב לפני ב"ד עיי"ש ה"ה בזה אם יוזמו כיון דהי' שטר פסול ול"ח כאלו העידו לפני ב"ד רק בשעה שבא השטר לפני ב"ד לדין עליו. וראו הב"ד את עדותן הנאמר בשטר אמנם הם כבר נפסלו למפריע משעה שמסרו לו שטר פסול ולכן לא שייך הזמה:

אולם דיש לי מקום עיון בהא דאמרי' כיון דלמפריע הוא נפסל ולא הוה ראוי להעיד לא נוכל לקיים בהו דין הזמה צל"ע מהא דאמרי' בב"ב ד' נ"ו ע"ב במתני' ג' אחים ואחד מצטרף עמהם הרי אלו ג' עדות והן עדות אחת להזמה. והוא דאינם מחוייבים מכאשר זמם רק עד שיוזמו כולם. ובזה נימא דהג' שהצטרף עמהם בכל עדות אם הוזם על השלשה עדות איגלאי מילתא למפריע דבשעה שהעיד עם השני ועם השלישי כבר הי' פסול להעיד מכח עדות הראשון ולא הוה תו ראוי להעיד ואמאי ישלם משום כאשר זמם הא בשעה שהעיד שנית כבר הי' נפסל ולא הי' ראוי להעיד. ואין לומר כיון דהיא עדות אחת על החזקה ובתחילת עדות הי' כשר ומשו"ה צריך לשלם מכאשר זמם על התחלת עדות דאז הי' ראוי להעיד. ועיקר חיובו הוא רק על תחילת העדות. ואם גם דמבואר במתני' דהם שלש עדות לענין שהאחים כשירים להעיד כל אחד על שנה השנית. מ"מ כיון דלענין הזמה הוה עדות אחת צריך לשלם הוא על תחילת העדות. מ"מ עדיין יהי' קשה על השני אחים מהכת הב' והג' אמאי משלמין הם הא מבואר ברמב"ם בפ"כ מהל"ע הל' א'. דאם העידו כת אחת והוזם ונתגלה דהי' אחד מהם קו"פ שאינו ראוי להעיד לא צריכים לשלם. מכאשר זמם כיון דעדותן לא הי' מהני אף בלא הזמה וא"כ גם בזה נימא כיון דהוזם הג' על עדות השלישי ממילא דהוא פסול ונתבטל עדות השני ויהי' גם הם פטורים מלשלם. וצ"ל דמ"מ כיון דלענין הזמה חשיב עדות אחת נחשב העדות דהכת השני והג' ג"כ מתחילת העדות ואז יהי' כולם ראוים להעיד וצריכים לשלם וכמו כן צל"ע על הרמב"ם בפ' ח"י הל' ה' דכתב וז"ל אין מזימין את העדים אלא בפניהם וכו' ועדים שהוזמו שלא בפניהם הרי הוכחשו לפיכך אם מתו העדים שהזימם קודם שיזומו אותן בפניהם אין כאן עדות וכו' עכ"ל מבואר מזה דאם לא מתו עדי הזמה יכולין להזימם אח"כ אף לענין הזמה. והוא שיזומו אותן בפניהם. וקשה נימא ג"כ דהיא עדות שאאי"ל. דאם יוזמו העדים לא יהי' חייבים על ההזמה שהזימו אח"כ את העדים. כיון דנתגלה שהי' פסולים אז מכבר משעת הגדה הראשונה שהעידו באותו עדות לענין שיתבטל גוף העדות למען יהי' עדות מוכחשת. וכל השתי עדות היא עדות אחת. וא"א שיהי' פסולים בעדות השני שלא יהי' נעשים פסולים למפריע מעדות הראשון. וכזה קשה ג"כ על הר"ן בחידושיו לסנהדרין בסוגי' דחוששין ללעז בד"ה מתני' מוציא שם רע וז"ל ויש לפרש שעל ק"כ של בעל נחלקו וכגון שהביא הבעל עדים שזינתה והאב בא לב"ד ואומר שיזים את העדים. וכונתו בהזמה זו אינו אלא כדי שיגבה ק"כ לא להרוג את העדים ר"מ סבר הואיל ואינו בא אלא לגבות ממון מבעל יכול לבוא לב"ד של ג' ויקבלו הזמת העדים ומחייבו לבעל ליתן ק"כ. וכשירצה הב"ד לדון את העדים המוזמין בדיני נפשות יחזרו ויקבלו הזמה בכ"ג שהעדות שקבלו הג' מהזמה אינה כלום לגבי חיוב העדים עכ"ל. ובזה קשה ג"כ יהי' עדות העדים שנית בפני ב"ד של כ"ג לענין מיתה עדות שאאילה"ז דאם יוזמו יהי' פטורים כיון דכבר הם פסולים משעת הגדה הראשונה בפני ב"ד של ג' לענין ק"כ. דודאי מאותו שעה פסולים הם לכל עדות. ואמאי יהי' כשירים להעיד שנית לענין נפשות ועימש"ל:

ובדרך פלפול אמרתי לישב את זה עפ"י מה דאמרתי לישב הא דתמהו האחרונים על מה דאמרי' בשתי כיתות עדים שאחת אומרת ק' ואחת ר' דיש בכלל ר' ק' וחייב ליתן לו ק' עכ"פ כיון דכת אחת מהם כשירים בודאי. ותמהו דמ"מ חשיב עדות שאאי"ל. דאם יוזמו הא לא נדע על איזה מהם שנגמר הדין. והיא כמבואר בירושלמי הנ"ל בפ' הקודם. ומ"ש דבד"מ לא בעי' עדות שילה"ז. מ"מ יהי' צ"ע מהא דב"ק בסוגי' דמיפך והזמה דאמרי' בכת אחת אומרת עינו והדר שינו וכת אחת אומרת להיפך דנפיק לחירות מכח ממנ"פ. והתם הקו' במ"ע דהא יציאת העבד בראשי איברים היא קנס ובודאי בעי' עדות שילה"ז. גם בירושלמי מבואר דגם בדנ"פ אמרי' כן ועי' בנוב"י בסי'... אמנם די"ל הקו' בפשיטות ע"פ דברי התוס' בסנהדרין ד' פ"א ד"ה ונגמר דינו דמקשי אמאי נתחייב בחמורה מחמת עדות דכת הב' הא הוה עדות שאאילה"ז דאם יוזמו כת הב' יפטרו משום דגברא קטילי קטלי כדאמרי' במכות ד' ה' ותי' וז"ל ועוד י"ל כיון דאי מתזמי קמאי או מתכחשי מהני סהדותייהו דבתראי עדות שאתה יכול להזימה קרינן בי' עכ"ל וכונתם כיון דמשכחת לה שיבואו עדים דכת הב' לידי חיוב הזמה. והיא אם יפסלו העדים הראשונים. ויוגמר דינו ע"פ עדותן. ממילא אם אח"כ יוזמו גם הם יתחייבו כת השני משום הזמה. כיון דבלא עדותן לא הי' נהרג לזה חשיב עדות שילה"ז כיון דמשכחת לה שיבואו לידי חיוב מיתה עי"ש במרש"א. וממילא גם בזה י"ל דמשכחת דין הזמה באם יוזמו כת אחת מהעדים או יתכחשו בזה לא נוכל לגמור ע"פ הכת שנתכחשו ויגמור הדין על פיהם חשיב עדות שיכול להזימה. ודוקא בהא דירושלמי בכהנת שנתערבה וולדה בולד שפחתה. דבזה אם יפסל אחד מהם ממילא יתבטל גם העדות דעד השני דדילמא הוא העבד בזה חשיב עדות שאאי"ל משא"כ בשתי כיתות חשיב יכול להזימה כיון דאם יוזם כת אחת מהם יתקיים העדות ע"פ כת הב' ואז יהי' חל ההזמה עליהם לחייבן מכאשר זמם. ובירושלמי וכן בהא דשתי כיתי עדים צ"ל דאיירי דלא העידו תוכ"ד. דאל"כ גם אם יוזם כת אחת מהם הא יתבטל גם עדות דכת הב' משום נמצא אחד מהם קו"פ רק איירי דלא העידו תוכ"ד ולענין הזמה בעי' שיהי' להם צירף הגדה. ויותר י"ל אפי' אם העידו תוכ"ד כיון דהב"ד מחלק אותם משום ההכחשה שביניהם לא חשיב להו צירף ולא נתבטל עדותן כלל (גם י"ל דהא יכול להיות דיתכחשו ובזה כיון דאין הפסול מבורר לא אמרי' נמצא אחד מהם קו"פ ואכ"מ להאריך בזה]:

והנה בסנהדרין ד' כ"ז פליגי ר"מ ור"י דר"י ס"ל דהוזם בד"מ כשר לעדות נפשות. אמנם דאנן קימ"ל דגם בהוזם בד"מ פסול בעדות נפשות ועימש"ל בשער... דהא דפסול אינו מטעם דחשוד להעיד שקר בנפשות דזה אינו כמו דס"ל לר"י דאם הוא חשוד לעדות ממון אינו חשוד לנפשות. ויותר מזה אף אם הוזם בעדות ממון בלא הגזירת הכתוב אל תשת רשע עד הי' כשר להעיד שנית אף בעדות ממון. ואף דידעינן דהי' מעיד שקר בעדות ממון מ"מ הוה מכשירין לי' לעדות כמ"ש תוס' ב"ק ד' ק"ח דבחשוד על השבועה מוסרים לו שבועה שנית מה"ת וכתבו דמה"ת מוקמינן לי' אחזקת כשרות. ואם גם דעבר על איסור תלינן דודאי עשה תשובה. ולזה משביעי' אותו שנית. רק דלענין עדות גזירת הכתוב היא דפסול. ואמרתי לדין אם העדים העידו שקר בפני ב"ד והוזמו ואח"כ נתגלה דהב"ד הי' פסולים לדין. כגון דהי' קרובים או פסולים מחמת עבירה באופן דנעשים פסולים לדין. בזה ל"מ דהעדים שהעידו בפניהם דל"צ לשלם מכאשר זמם כיון דנגמר הדין ע"פ פסולין. רק די"ל דאפי'